כמה חיות בר נשארו בעולם?
חגי כהן / עורך הבלוגכמה חיות בר יש כיום בעולם ביחס לבני אדם ולחיות המבויתות שלהם? מתי התחילה מגמת "ההחלפה הגדולה" הזו? ולאן היא צפויה להוביל?
לשאלה "כמה חיות בר נותרו בעולם?" ניתנו בשנים האחרונות תשובות מדויקות באופן מפתיע - ומדכאות לפחות באותה המידה. מחקרים עדכניים, דוחות של האו"ם ומדדי המגוון הביולוגי מראים כולם במגוון גרפים צבעוניים מאירי-עיניים כי החיים בכדור הארץ נמצאים בעיצומה של מחיקה ענקית, חסרת-תקדים ממספר בחינות, של מגוון מיני בעלי החיים שחיים על כדור הארץ לטובת האדם וקומץ מינים שהוא ביית ומרבה (יותר ויותר) לצרכיו. הנתונים נראים כמוכיחים את התיאוריה שאנו מצויים בשיאה של אחת מהכחדות החיים הגדולות ביותר בתולדות כדור הארץ - והראשונה שמתרחשת בגלל מין יחיד של בעלי חיים (ולא בגלל אסון טבע גיאולוגי או קוסמי). חיות הבר נדחקות מפני בני האדם (והחיות המבויתות שלהם) במסגרת "ההחלפה הגדולה" שמתרחשת בימינו, שמדענים קוראים לה "ההחלפה האנתרופוגנית" (אנתרופוס = "אדם" ביוונית).
הנה נתון מהמם שיכול להמחיש עד כמה המצב קיצוני: המשקל המשולב (הביומסה) של בני האדם וחיות המשק שלהם עולה כיום על זה של כל יונקי הבר היבשתיים ביחד ביחס של 30 ל-1! יונקי הבר היבשתיים מהווים כ-2% בלבד ממשקל כל היונקים על פני כדור הארץ, כשכל יתר ה-98% מתחלק בין בני אדם (36%) לבין "חיות המחמד" (2%) ו"חיות המשק" (62%). המצב דומה (אם כי עדיין פחות קיצוני) בממלכת העופות, שם "עופות המשק" (בעיקר תרנגולים) מהווים כ-70% מהביומסה, ומותירים רק כ-30% לכל יתר עופות הבר והציפורים בעולם.
בכתבה הזאת נסקור את תהליך המחיקה אדירת הממדים הזו, שהחל בהכחדת חיות הבר הגדולות (המגה-פאונה) ע"י האדם הקדמון, המשיך עם ההכחדות וצמצום אוכלוסיות הבר שגרמו המהפכה החקלאית והמהפכה התעשייתית, ומגיע בימים אלה להתמוטטות האוכלוסיות הכללית של חיות הבר בכל רחבי העולם.
מפקד הביומסה העולמי
"מגוון ביולוגי" זה מושג מופשט. מופשט מדי עבורנו. קשה לרובנו לתפוס אפילו כמה מיני יונקים יש בעולם (אלפים) - והם אחת הקבוצות הקטנות של מינים. כיצד למשל אפשר לתפוס את משמעות ההערכות שנותרו כיום כ-50 מיליארד ציפורי בר אינדיבידואליות בעולם? לרובנו זה נשמע מספר מרשים, בוודאי גדול מיכולתנו לדמיין אותו. דרך אחת להפוך את המספרים והמגמות של המגוון הביולוגי למוחשיים יותר היא באמצעות מעין שקילה השוואתית. המושג החשוב בהקשר הזה הוא ה"ביומסה", כלומר המשקל של כל החיות (או האורגניזמים בכלל) מסוג מסוים שחיות על כדור הארץ. לרוב נוהגים להשוות ביומסה של יונקים בנפרד מביומסה של עופות (וכדומה לגבי דגים למשל) כי עופות (למשל, ברובם) התפתחו להיות קלים בהרבה כדי לעוף.
להלן ננסה להמחיש את השוואות המשקלים גם באמצעים אינפוגרפיים וחזותיים שונים, שבתקווה יעזרו גם הם לתפוס את "יחסי הכוחות" השוררים בעולם (כיום ובעבר) בין הטבע לבין הציוויליזציה האנושית.
יונקים
חוקרים ממכון ויצמן בישראל (בהובלת ליאור גרינספון) פרסמו ב-2023 את "המפקד הגלובלי" המקיף ביותר שנערך עד היום לבעלי חיים (ולאורגניזמים חיים בכלל) על כדור הארץ. לפי ממצאיהם - ביומסת היונקים על פני כדור הארץ נשלטת כיום באופן מוחלט ומכריע על ידי המין האנושי והמינים שביית.
הנתונים חושפים פער בלתי נתפס בין משקל ה"טבע" שנותר לבין משקל העולם המלאכותי, מעשה-האדם, ההולך ומתרחב:
- כל "חיות משק": כ-630 מיליון טונות.
- כל בני האדם: כ-390 מיליון טונות.
- כל יונקי הבר היבשתיים: כ-20 מיליון טונות בלבד.
- כל היונקים הימיים: כ-40 מיליון טונות.
המשמעות היא שיונקי הבר היבשתיים - כל הפילים, האריות, המכרסמים, הקרנפים, הקופים, הדובים והאיילים (ועוד ועוד) בעולם - מהווים פחות מ-2% ממשקל (ביומסת) כל היונקים החיים. אם משקללים פנימה גם את היונקים הימיים, חלקן של חיות הבר עולה לכ-4%.
הנה למשל כמה השוואות מעניינות שעולות מהנתונים:
- חזירים מבוייתים לבדם שוקלים כ-40 מיליון טונות - כפול ממשקל כל יונקי הבר היבשתיים ביחד.
- כלבי בית שוקלים כ-20 מיליון טונות - מסה שווה כמעט לזו של כל יונקי הבר היבשתיים.
- בקר שוקל כ-420 מיליון טונות, מה שהופך אותו למין הביולוגי בעל המסה הגדולה ביותר במחלקת היונקים. הוא שוקל כמו כל יונקי היבשה האחרים ביחד 20 פעמים!
הנתונים האלה מצביעים על מציאות אקולוגית חדשה, שעומדת בניגוד גמור לדימוי שיש לרובנו על ה"טבע הפראי", דימוי שבאופן אירוני "סרטי טבע" (שהם מקור ידע והשראה חשוב בנושא) דווקא נוטים להעצים.
עופות
מגמת "ההחלפה האנתרופוגנית" לא מוגבלת ליונקים. ניתוח ביומסת העופות העולמית מגלה תמונה דומה של דחיקת חיות הבר לשוליים:
- ביומסת "עופות משק": מוערכת בכ-30 מיליון טונות. תרנגולים מבויתים מהווים את רובה המוחלט.
- ביומסת עופות בר: מוערכת בכ-11 מיליון טונות.
מכאן נובע כי עופות המשק המבוייתים מהווים כ-71% מביומסת העופות העולמית, בעוד שכל אלפי מיני עופות הבר (מהדרורים והיענים ועד הפינגווינים והאלבטרוסים) נדחקים ל-29% הנותרים.
יונקים ימיים
באופן מפתיע, ביומסת היונקים הימיים (40 מיליון טון) כפולה מזו של יונקי הבר היבשתיים. נתון זה נובע בעיקר מהמשקל העצום של הלווייתנים הגדולים.
- הלווייתן המצוי: בעל הביומסה הגדולה ביותר, כ-8 מיליון טונות.
- לווייתני ראשתן ולווייתנים גדולי-סנפיר: תופסים את המקומות השני והשלישי בהתאמה.
עם זאת, המסה הנוכחית הזו גם היא רק צל חיוור של העבר. ביומסת היונקים הימיים בעולם צנחה בכ-70% מאז שנת 1850, כתוצאה ישירה של ציד לווייתנים תעשייתי ודלדול הדגים (שהם אוכלים) בגלל דיג אינטנסיבי.
מי שרדו ולמה?
20 מיליון הטונות שנותרו ליונקי הבר היבשתיים לא מתחלקים באופן שווה בין 6,400 מיני היונקים הידועים למדע. הניתוח חושף שמינים כיום זוכים לשגשג או להיעלם בעיקר לפי מידת התאמתם לסביבה החדשה שיוצר האדם.
באופן מדהים, עשרה מינים של חיות בר (0.15% ממיני היונקים) אחראים לכ-40% מכל הביומסה של יונקי הבר היבשתיים. הריכוזיות הזאת מעידה על תהליך ההאחדה (הומוגניזציה) שגורם האדם לטבע (בנוסף להקטנתו בכלל), שבמסגרתו מספר מצומצם של מינים מצליחים להסתגל ולשגשג, כמותית לפחות, על חשבון אלפי אחרים. ואלה עשרת המינים בעלי המשקל הגדול ביותר כיום:
- אייל לבן-זנב
- חזיר בר
- פיל סוואנה אפריקני
- קנגורו אפור מזרחי
- אייל שחור-זנב
- אייל קורא
- אייל אציל
- אייל כרמל (הוא ממש לא חי רק בכרמל…)
- קנגורו אדום
- חזיר יבלות
הרשימה הזו חושפת שהביומסה ה"פראית" כיום מוטה בבירור לטובת מכפילי פרסה כמו איילים וחזירים. המינים האלה מצליחים להתרבות בנופים המלאכותיים שבני אדם יצרו (או במרחב ההולך ומצטמצם ביניהם) ונהנים מהיעלמות הטורפים הטבעיים שלהם (הכחדת הזאבים והחתולים הגדולים). הפיל האפריקני הוא הנציג היחיד שנותר מאוכלי הצמחים הענקיים ששלטו בעבר בנוף, וגם הישרדותו תלויה לחלוטין במאמצי שימור אינטנסיביים.
למרות שמבחינת מגוון המינים (וגם מבחינת מספר החיות האינדיבידואליות!) עטלפים ומכרסמים הם הקבוצות הגדולות ביותר - התרומה שלהם לביומסה הכוללת נמוכה באופן מפתיע.
- עטלפים: למרות שהם מהווים כ-20% מכלל מיני היונקים וכשני-שלישים (!!!) מסך כל היונקים האינדיבידואליים בטבע - משקלם הכולל הוא כ-10% בלבד מביומסת יונקי הבר.
- מכרסמים: למרות תפוצתם האדירה, מסת הגוף הקטנה שלהם מונעת מהם להוות נתח משמעותי בעוגת הביומסה העולמית.
מתי החלה "ההחלפה הגדולה"
המצב הנוכחי של דלדול עולם החי רחוק מלהיות אירוע נקודתי של השנים האחרונות אלא הוא תוצר של תהליך מתמשך, שהחל לפני עשרות אלפי שנים והואץ מאוד במהפכה התעשייתית. ממותות, עצלני קרקע ענקיים וקרנפי ענק צמריריים היו רק חלק מהחיות ה"אקזוטיות" ששלטו בנוף הקדום שבני האדם גילו באסיה, אמריקה ואוסטרליה.
הכחדת חיות היבשה הגדולות
לפני 50,000 או 100,000 שנה, החיים בכדור הארץ נראו אחרת לחלוטין. ביומסת יונקי הבר היבשתיים עמדה לפי הערכות על כ-200 מיליון טון והתאפיינה בחיות ענק שרובנו לא מכירים (ה"מגה-פאונה").
- התפשטות האדם על פני הפלנטה התנהלה היסטורית על חשבון הביומסה הטבעית. לכל מקום שהאדם נדד מחוץ לאפריקה - ליווה את צעדיו גל מהיר של הכחדות, בעיקר (אך לא רק) של חיות גדולות.
- מאז יציאת האדם מאפריקה, כלל הביומסה של יונקי הבר היבשתיים צנחה בשיעור של כ-85%.
- הראיות מצביעות בבירור על ציד אנושי ושינוי בתי גידול כגורמים העיקריים להכחדות, ולא שינויי אקלים לבדם: ההכחדות "עוקבות" בדייקנות אחרי נתיבי ומועדי ההגירה האנושיים. כך למשל הגיעו ההכחדות ההמוניות לאוסטרליה בדיוק יחד עם בני האדם לפני כ-50,000 שנה, ולאמריקות מאוחר הרבה יותר, ושוב בדיוק במקביל לבני האדם - לפני כ-11,000 שנה.
האצת ההכחדה בעידן התעשייתי
בעוד שהאדם הקדמון צמצם את מגוון המינים ואת גודל הגוף הממוצע של מינים רבים - המהפכה התעשייתית שינתה באופן יסודי את הכמות הכוללת של מסת יונקים על פני כדור הארץ.
- קו הבסיס של 1850: הביומסה המשולבת של בני האדם וחיות המשק הייתה שווה בערך לזו של חיות הבר באותה תקופה.
- מה קרה מאז: בעוד שביומסת חיות הבר צללה פי 4, הביומסה האנתרופוגנית זינקה פי 5.
- עלייה נטו במסה: כתוצאה מכך, סך כל הביומסה של יונקים על כדור הארץ גדל פי ארבעה מאז 1850. חיים כיום יונקים במשקל רב יותר מאשר בעבר, אבל בצורה שאינה בת-קיימא, אלא נשענת על כילוי משאבי הסביבה בקצב גבוה יותר מקצב התחדשותם.
ההכחדה בימינו
דו"ח "הפלנטה החיה" של ארגון WWF לשנת 2024 מדווח על ירידה ממוצעת של 73% בגודל אוכלוסיות חיות הבר ב-50 השנים שחלפו בין 1970 ל-2020.
- חומרה אזורית: הירידה חמורה במיוחד באמריקה הלטינית - של 95% (!) ובמערכות אקולוגיות של מים מתוקים - ירידה של של 85%!
- המשמעות היא אובדן חוסן של אוכלוסיות והכחדות מקומיות רבות (של מינים מאזורים מסוימים).
השמדת החיים בים
האוקיינוסים, שנתפסו בעבר כאינסופיים בגודלם וב"תכולתם", מציגים כיום מגמות מחיקה והחלפה דומות לאלה שביבשה. המעבר מדיג ל"חקלאות ימית" כמקור עיקרי לדגי מאכל הוא נקודת מפנה היסטורית שהתרחשה ממש בשנים האחרונות.
"חקלאות ימית" עוקפת את הדיג
על פי דו"ח SOFIA (של ארגון המזון והחקלאות, FAO, לשנת 2024) שנת 2022 סימנה רגע היסטורי: כמות הדגים ש"ייצרה" החקלאות הימית (94 מיליון טון) עקפה לראשונה את כמות הדגים שנידוגו בכל הימים, האגמים, הנהרות והאוקיינוסים בעולם (92 מיליון טון).
- משמעות: כדי לאכול דגים האנושות כיום נאלצת יותר ויותר "לייצר" ו"לגדל" אותם ולא רק לצוד אותם - בדומה למה שקרה עם חיות יבשה באלפי השנים האחרונות ביותר ויותר אזורים של העולם. אחת הבעיות עם החקלאות הימית, היא שהיא "חקלאות טורפת" - כלומר מהווה גידול מלאכותי של דגים טורפים (כמו דגי סלמון), שעבור פיטומם נדרש ללכוד ולהרוג דגי בר רבים.
מצב דגי הבר
אוכלוסיות דגי הבר ממשיכות להצטמק, הן מבחינת כמות והן מבחינת מגוון. הגורם המרכזי הוא דיג (או "דיג יתר"). אחוז אוכלוסיות הדגים המצויות ברמה ביולוגית בת-קיימא ירד ל-62.3% בשנת 2021, לעומת 90% בשנת 1974. מנגד, 37.7% מהאוכלוסיות מצויות בדיג יתר.
כשבוחנים את נתוני הביומסה באוקיינוסים לאורך 130 השנים האחרונות (1880–2010), בולטת במיוחד דעיכת הטורפים והגדולים - המשקל של דגים טורפים (כמו טונה, בקלה וכרישים) צנח בשני-שליש. המגמה מאיצה שכן 55% מהירידה התרחשה רק ב-40 השנים האחרונות. עם היעלמות הדגים הגדולים - עוברת האנושות לדוג דגים קטנים יותר ויותר, גם זאת בדומה למעבר לציד חיות קטנות יותר ויותר ביבשה בעבר.
- משבר הכרישים: כרישים ובטאים, שמשמשים כמינים המעידים על בריאות הסביבה הימית, חוו ירידה של 71% באוכלוסיותיהם רק מאז 1970. דלדול זה דחף שלושה רבעים מהמינים הללו למצב של סכנת הכחדה, ויצר מצב של "הכחדה בפועל" במערכות אקולוגיות רבות בים, שם הם לא ממלאים עוד את תפקידם האקולוגי החשוב. הראינו בעבר שאיננו מסוגלים לתפוס השוואה אפילו בין מספר בני האדם שכרישים הורגים בשנה לבין מספר הכרישים שבני אדם הורגים בשעה.
דיג רפאים
מדדים סטנדרטיים של דעיכת אוכלוסיות (כמו דו"חות FAO) מתבססים פעמים רבות על כמויות הדגים שדייגים מצליחים לתפוס. אבל גורם תמותה בלתי נראה מאיץ משמעותית את התכווצות הביומסה הימית: "דיג רפאים". המונח "רשתות רפאים" מתייחס לציוד דיג נטוש, שאבד, נקרע או הושלך.
- הערכות מצביעות על כך שבין 640,000-1,000,000 טון של ציוד דיג אובדים בים מדי שנה.
- מחקר עדכני מעריך כי בערך 2% מכלל ציוד הדיג בעולם אובד בים מדי שנה. זה כולל כ-2,963 קמ"ר של רשתות זימים ו-740,000 ק"מ של מערכי חכות.
- רשתות הדיג עשויות מפולימרים סינתטיים שעמידים בים עד 600 שנה, מה שמבטיח הרג מתמשך.
ציוד דיג מהווה כ-10% מכלל הפסולת הימית, אבל אחוז גבוה בהרבה מתוך זיהום הפלסטיק בים; למשל, נמצא שהוא מהווה כ-46% מ"אי הפלסטיק הגדול" באוקיינוס השקט.
ל"רשתות רפאים" יש השפעה אקולוגית משמעותית:
- ציוד הדיג, שמיועד ללכוד ולהיות עמיד לאורך זמן, פועל גם כאשר הוא "מושלך"/אובד - במעגל מכושף קטלני: בעל חיים נלכד, גוסס ומת; גופתו מושכת טורפים ואוכלי נבלות, שבתורם נלכדים גם הם, וכן הלאה. מעריכים כי ציוד דיג נטוש אחראי לירידה של 5-30% באוכלוסיות של דגים מסוימים.
- למשל דולפין הוואקיטה, היונק הימי הנדיר בעולם, נדחק אל סף הכחדה (נותרו ממנו כ-10 דולפינים בעולם בלבד!) בעיקר בגלל רשתות זימים שמצטברות במפרץ קליפורניה.
מבט לעתיד
אוכלוסיות הבר מתכווצות בכ-1.5% בשנה בממוצע, והקצב מאיץ. במקביל, ביומסת חיות המשק צפויה להמשיך לגדול גם כתוצאה מגידול האוכלוסייה (שצפויה להגיע לכ-10 מיליארד איש בתוך עשור וחצי) וגם כתוצאה מהעלייה בצריכת הבשר. אם המגמות הנוכחיות לא ישתנו - יונקי הבר היבשתיים צפויים להוות בעוד עשור וחצי (סביב שנת 2050) פחות מ-1% מביומסת היונקים העולמית, מה שצפוי להעמיד את רובן בסכנה קיומית.
שינויי האקלים פועלים כ"מכפיל איום". מודלים מצביעים על כך שעל כל עלייה של מעלת צלזיוס אחת - ביומסת בעלי החיים העולמית (ללא דיג) עלולה לרדת ב-5% עקב "הגברה טרופית", תהליך שבו ירידה ביצרנות הראשונית (של פיטופלנקטון) מועצמת ככל שעולים בשרשרת המזון. בתרחיש של המשך הפליטות הנוכחיות סך הביומסה הימית של בעלי חיים צפויה לרדת ב-17% עד סוף המאה - גם בלי לקחת בחשבון בכלל דיג.
משמעויות
הצמצום של חיות הבר לפחות מ-4% לא מייצג רק אובדן עבור "אוהבי טבע"; הוא מייצג התמוטטות בקנה מידה גלובלי וסכנה ליכולת הוויסות העצמי של הביוספרה - וגם למינים המעטים שהצליחו לשרוד, למשל באמצעות:
- האטת ה"מסוע". חיות בר הן לא רק "דיירים" בנוף - הן המהנדסות שלו. חיות ענק כמו פילי יער עוזרים ליצור יערות בצפיפות פחמן גבוהה על ידי אכילת והפלת עצים קטנים ושיחים. לווייתנים ועופות ים משנעים חומרים מזינים ששקעו למעמקי הים אל פני המים ומהים ליבשה. קריסת האוכלוסיות האלה שוברת את "משאבת הנוטריינטים הגדולה בעולם", ומפחיתה את היצרנות של מערכות אקולוגיות.
- סיכון למחלות. ההומוגניזציה של הביומסה לאוכלוסיות משק אחידות גנטית יוצרת תנאים אידיאליים להתפתחות והפצת מחלות. כאשר 96% מביומסת היונקים מרוכזת בבני אדם ובקומץ חיות משק, "חומת האש" שמספקות אוכלוסיות בר מגוונות נעלמת, והסיכון ל"ייבוא" מחלות זואונוטיות (ממקור חייתי) חדשות עולה משמעותית.
ראוי לציין כי בשנת 2020 נחצה סף היסטורי נוסף: המשקל של חפצים מעשה ידי אדם ("טכנו-מסה": כל הבטון, המתכת, הפלסטיק, האספלט, וכו') עלה על המשקל הכולל של כל היצורים החיים על פני כדור הארץ (צמחים, פטריות, חיידקים ובעלי חיים ביחד!).
פרות ותרנגולות הן אולי "המנצחות" הגדולות בכדור הארץ מבחינה מספרית, אבל כמו שהבהיר יפה ההיסטוריון יובל נח הררי ב"קיצור תולדות האנושות" - חשוב לא לבלבל בין ההצלחה הגנטית חסרת התקדים של קומץ המינים המבויתים לבין הצלחתם כפרטים מרגישים, למשל לחיות חיים סבירים (קל וחומר טובים) כפרטים:
"הפרות והתרנגולות בנות ימינו הן אמנם סיפור הצלחה אבולוציוני חסר תקדים, אך הן גם בין היצורים האומללים ביותר שחיו אי פעם על פני כדור הארץ. שכן, ביות בעלי חיים היה מבוסס על שורה של פרקטיקות אכזריות שהלכו ונעשו רק יותר ויותר אכזריות ככל שחלפו השנים"
סיכום
התשובה המוחשית לשאלה "כמה חיות בר נותרו בעולם" היא לא מספר, אלא יחס. הנתונים מצביעים על כך שאנחנו כבר לא חיים בעולם שבו חיות הבר הן המעצבות הדומיננטיות של המערכת האקולוגית; אנו חיים בעולם שבו חיית הבר החופשיה הופכת כמעט ל"טעות סטטיסטית" בעיגול המספרים של המסה הביולוגית הכוללת. היא מתקיימת במרווחים הצרים שנותרו בין המתקנים והערים שיצרו בני אדם - ובעיקר בין משקי החי והשדות שלהם (חשוב לזכור שגם רוב התירס או הסויה בעולם משמשים כמובן להאכלת "חיות משק" בזבזנית ורק אחוזים בודדים להאכלה ישירה של בני אדם). האתגר שניצב מולנו הוא לא רק למנוע הכחדה של מינים כאלה או אחרים - אלא לצמצם את משק החי כדי לאפשר שיקום מסה קריטית של טבע, שתאפשר למערכות החיים בכדור הארץ לחזור ולתפקד.