האמת מאחורי בשר ה"עוף"

כל אפרוח שבוקע במדגרות של תעשיית הבשר מחפש את אמו אבל לעולם לא ימצא אותה. כבר ביומו הראשון הוא עובר סלקציה מהירה על סרט נע. אם הוא נראה חלש או חולה – הוא נזרק לבלנדר או למכונת מעיכה, או מושלך לשקית זבל בה הוא גוסס לאיטו.

האפרוח ששרד את הסלקציה ונמכר ללול, נכלא במחסן עצום, יחד עם עוד עשרות אלפי אפרוחים. הפרשות הצואה והשתן לא מנוקות לאורך כל חייו, והוא נאלץ לחיות בשלולית צורבת ומחניקה של שתן ואמוניה. אדי האמוניה מקשים על האפרוח לנשום, ואפילו גורמים לכוויות בעורו ולפגיעה בעיניים עד עיוורון.

אם זה לא מספיק – התעשייה יצרה את האפרוח מעוות גנטית לגדילה מהירה, כדי שיגיע בזמן הקצר ביותר למשקל המתאים לשיווק. (לכך התעשייה מוסיפה גם שימוש באנטיביוטיקה, זרזי גדילה, תרופות, מזון מרוכז ותאורה חזקה). העיוות הגנטי ניפח חלקים רווחיים יותר בגוף האפרוח - החזה והשרירים, וצימק חלקי גוף רווחיים פחות - רגליים ועצמות. התוצאה היא גוף מעוות שלא יכול להחזיק את עצמו. לכן האפרוח קורס תחת משקל גופו ומתקשה ללכת. תשעה מתוך עשרה אפרוחים סובלים מנכויות רגליים וכאבים נלווים כל חייהם.

בגיל 42 יום בלבד, האפרוח (בטבע הוא עוד היה נהנה מחסות אמו!) המפוטם והנכה יועמס באלימות לכלוב צפוף על משאית שתוביל אותו לשחיטה. נקעים ושברים ברגליים ובכנפיים, צמא ומחנק הם רק חלק מהפגיעות הנגרמות בהעמסה ובהובלה. במשחטה תולים אותו מרגליו על מסוע וגרונו משוסף בסכין. עדיין בהכרה, האפרוח ממשיך לסבול עד שהוא מת לבסוף מאיבוד דם.