לוקחים לנו את הכסף בשביל כלובי דגים!
משרד החקלאות עומד לאשר העברת מאות מיליונים לתוכנית בזבזנית ושנויה במחלוקת של האגף לחקלאות מים.
מדובר בניסוי מסוכן, שכולל כליאת דגים בצפיפות אכזרית בלב ים ובמפעלי ענק על היבשה (RAS), ויגרום לתמותה המונית, נזק סביבתי כבד ובזבוז אדיר של מים ואנרגיה.
מאחורי הקלעים, קומץ עסקנים וחברות פרטיות דוחפים להרחבת תעשיית בשר הדגים – בלי לבדוק כראוי את הסיכונים או הצורך הציבורי. משמעות העברת התוכנית תהיה העדפת אינטרסים כלכליים פרטיים, על חשבון בעלי החיים, הסביבה – והכיס שלנו.
הצטרפו ל-2,022 שכבר חתמו על העצומה
ביחד נעצור את האסון הזה! מצטרפים לקריאה לשר החקלאות: עצור את המהלך לפני שיהיה מאוחר מדי. אל תיתן יד ואל תעביר תקציבים לקומץ עסקנים על חשבון כולנו.
אנחנו מתפעלים מיופיו של הים, אוהבים לשחות בו ולהביט בו בשקיעות. כשאנחנו צוללים וחולף לידינו דג מרהיב, אנחנו נפעמים מהיופי של החיים שמתחת למים. אז למה אנחנו כמעט לעולם לא עוצרים לשאול: מה אנחנו מעוללים לאותם בעלי חיים מרהיבים? מה אנחנו מאפשרים שיקרה למי שהים הוא ביתם? למה דגים, שאמורים לחיות בטבע ולשחות קילומטרים רבים, כלואים במשך כל חייהם בכלובים צפופים? אנחנו יכולים לשנות את זה: לעצור את הסבל, הכאב, העקה והגסיסה האיטית ולאפשר לדגים לרגש אותנו גם בפעם הבאה שנבוא לבקר אותם בביתם.
מה רוצים לעשות עם הכסף שלנו?
האגף לחקלאות מים במשרד החקלאות מעוניין להשיק בקרוב "תוכנית אסטרטגית לענף חקלאות המים בישראל". עיקר התוכנית כרגע כולל השקעה של מאות מיליונים מכספי המדינה בהרחבה משמעותית של הגידול האינטנסיבי של דגים בישראל. הפרקטיקות המוצעות בתוכנית נחשבות להשקעות בסיכון גבוה ומהוות סכנה ממשית לדגים ולסביבה. ואם אין די בכך, אין כמעט פיקוח על צמצום הסבל של הדגים בתעשייה זו.
התוכנית כוללת השקעה בשלושה סוגים של מתקנים:
כלובי דגים בים הפתוח
לא ניתן לים התיכון ולבעלי החיים לשלם את מחיר הניסוי הזה
- בכלובים בים מתכוונים לכלוא דגי טונה ודניס.
- הדגים מצופפים בכלובים עד לקצה גבול היכולת שלהם, בתנאים המובילים לעקה קיצונית ולא מאפשרים להם לממש כמעט אף התנהגות טבעית.
- זוכרים את ההרס שהשאירו אחריהם כלובי הדגים באילת עד שסולקו משם? הקמת כלובי דגים בים תגרום לפגיעה חמורה במערכת האקולוגית הימית, בין היתר, כתוצאה מצניחת הפרשות הדגים לקרקעית הים, וזרימת תרופות וחומרי הדברה לסביבה. הצפיפות בכלובי הדגים הופכת אותם לכר פורה למגיפות וטפילים, שנסחפים מחוץ לכלובים ומדביקים גם את חיות הבר. לא מפתיע שדגים מנסים לברוח מהכלובים, אך כשהם מצליחים להשתחרר לחופשי נוצרות בעיות חדשות כיוון שהם עלולים לשבש את המאזן האקולוגי בשלל דרכים.
- הכלובים מושכים אליהם טורפים ימיים, כמו כרישים וכלבי ים, שמנסים לחדור פנימה בחיפוש אחר מזון. תופעה זו גורמת לעקה קיצונית לדגים שבכלובים וגם מסכנת את הטורפים עצמם. במדינות אחרות בעולם, טורפים ימיים נהרגים באשמת תעשיית הכלובים בעקבות ניסיונותיהם לטרוף דגים מהכלובים.
- האתרים המיועדים לגידול דניס וטונה כוללים את אשקלון, אשדוד, מכמורת, חיפה ועכו.
מפעלים לגידול דגים על היבשה (RAS)
דגים בתוך בניין - מי חשב על האכזריות הזו?
- מפעלי הראס מיועדים לכליאת דגי סלמון וברמונדי.
- חיי הדג תלויים בחסדי המכונה: מדובר במערכות גידול סגורות הנחשבות לטכנולוגיה בסיכון גבוה בשל מורכבות התפעול. כל תקלה טכנית, ולו זעירה, עלולה להוביל למוות המוני. בחלק מהמקרים של מעל מיליון דגים בבת אחת, כפי שתועד שוב ושוב במתקנים מסוג זה בארץ ובעולם.
- צפיפות קיצונית: מפעלי הראס הם תשתית יקרה במיוחד, הדורשת כמויות עצומות של מים, אנרגיה וכוח אדם. כדי להישאר רווחית, למרות ההוצאות הגבוהות, התעשייה מצופפת את הדגים באופן חסר תקדים, שמתאפשר רק בחסות המערכות הטכנולוגיות.
- הטרגדיה של הדגים: הדגים כלואים במיכל קטן ושוחים בו במעגלים קטנים במשך כל ימי חייהם. בטבע, מנגד, דגים אלה חיים בגפם, נהנים לנדוד אלפי קילומטרים במים ומוצאים מסתור בין צמחי המים בתחתית האגם - בעוד שבמפעלים הם בתנאים של כלא.
- שיטת ההמתה הנפוצה היא הקפאה איטית. בשיטה זו המים קופאים בהדרגה, והדגים המבוהלים וחסרי האונים גוססים לאט בתהליך מייסר שעלול להימשך אף חצי שעה.
- ההשלכות על האקלים והסביבה: העלות האנרגטית של מפעלי הראס גבוהה מאוד, ופליטות הפחמן צפויות להיות בהתאם. כל תקלה במערכת, למשל כשל בסינון, עלולה להוביל לשחרור בלתי מבוקר של "מי פלט" עמוסים בהפרשות, חומרי הזנה ורעלים, ולפגוע קשות במערכות האקולוגיות של כולנו.
אף אזור אינו מוגן - לפי התוכנית אפילו למפרץ אילת יוזרמו שפכים וחומרי הזנה ממפעלי דגים שיוקמו באזור. זאת למרות שאין מחלוקת שאלו מסכנים את שונית האלמוגים הנדירה בים סוף, לה חשיבות אדירה לישראל ולעולם כולו.
בריכות דגים
חייבים להפסיק את ההתעללות הזו, לא להגביר אותה!
- בבריכות מתכננים לכלוא דגי קרפיון, אמנון ובורי.
- למרות שמן הפסטורלי, גם בריכות דגים הן מערכת מתועשת, בהן הדגים תלויים במכונות ובמערכות הניטור, אפילו כדי לנשום. הדגים בבריכת דגים תעשייתית כלואים בצפיפות גדולה פי 17,500 מאשר באגמים טבעיים.
- העקה המתמשכת שבה חיים הדגים הופכת אותם חשופים במיוחד למחלות. תמותה המונית בבריכות היא לא מקרה קיצון, אלא חלק מהשגרה.
- כאשר התנאים מדרדרים במיוחד – צפיפות קיצונית, זיהום חמור ותמותה גוברת – פשוט מפסיקים להאכיל את הדגים. ההרעבה הזו נמשכת לעיתים שבוע ואף יותר, עד שלעיתים הדגים, מרוב רעב, מתחילים לאכול זה את זה.
- הדגים סובלים ממחלות ומטפילים רבים, כמו כינים ותולעים, שגורמים לפצעים פתוחים, דימומים ודלקות. כדי להילחם בטפילים, שופכים לבריכה לא רק תרופות אנטיביוטיות, אלא גם חומרי הדברה מסוכנים ומסרטנים, כמו פורמלין וגופרת-נחושת. מהכלובים המחלות והטפילים מתפזרים לסביבה. פיטום הדגים האינטנסיבי הוא כר פורה למגפות קטלניות גם עבור חיות הבר. בנוסף, מי הפלט המוזרמים לנחלים מכילים שאריות של חומרי הזנה, הפרשות דגים, זרחן וכמות גדולה של מוצקים מרחפים שפוגעים בצמחים ובבעלי חיים.
- כאשר הדג מגיע למשקל מתאים לשיווק, שואבים אותו החוצה מהבריכה באמצעות לחץ אוויר חזק. הדג נשאב אל מכונה שהעובדים קוראים לה "הבורג", כיוון שיש בתוכה ספירלת מתכת ענקית שמעלה את הדגים החוצה מהמים. משם הדג מועבר למכונת מיון אוטומטית. הדגים הם בעלי-חיים עדינים ופגיעים – רבים מהם נפצעים מ"הבורג" ומההעברה בין בריכות ומיכלים. הפציעות עלולות לגרום לדימומים, לחתכים ולתלישת קשקשים. הקשקשים מתפקדים כשכבת המגן של הדג מהסביבה החיצונית, והפגיעה בהם חושפת אותו לפטריות, חיידקים וזיהומים.
- לאחר ששואבים אותו באלימות מהבריכה, מובילים את הדג במשאית צפופה למפעל ההרג והעיבוד.
"דגים" היא מילה כללית, אבל מאחוריה מסתתרים מינים שונים, עם תכונות ייחודיות והתנהגויות מורכבות. לכל אחד מהם יש צרכים טבעיים, מרחב מחיה אופייני ורגשות. לפני שמדברים על ייצור המוני – צריך לדבר על החיים עצמם.
החברות העסקיות לא רואות בדגים יצורים חיים, אלא מוצרים. הן רוצות לכלוא ולפטם את הדגים האלו כאילו מדובר בעוד מוצרים חסרי נשמה, כמו ברגים או כפתורים.
סלמון, ברמונדי, דניס, טונה, קרפיון, אמנון ובורי – אלה הדגים שהחברות העסקיות מייעדות לתוכנית הזו. בואו נכיר אותם:
אמנונים הם הורים מסורים. בטבע הם מקימים קינים על הקרקעית ומשגיחים עליהם. האמא שומרת על הצאצאים בפיה ומוותרת על אכילה למשך 12 יום! גם לאחר מכן, הדגיגים הקטנים נשארים קרובים אליה, והיא ממשיכה להשגיח עליהם. כשהיא מזהה סכנה, היא קוראת להם, והם שוחים אליה מייד!
הצורך של הזכרים להקים קנים כל כך חזק, שאפילו כשהם כלואים בתעשיה הם מנסים שוב ושוב, גם בהעדר חול או חצץ דק, "לחפור" בתחתית הבריכה ללא הצלחה.
קרפיונים, שמגששים בקרקעית מקורות מים אחר מזון, הם בעלי איברי חישה רגישים במיוחד. הם חשים טעם לא רק באמצעות הלשון, אלא גם בעזרת השפתיים ו"המחושים". אבל מה שמהווה יתרון בטבע הוא חיסרון גדול כשהם מוקפים בזוהמה בבריכת הפיטום.
לכל קרפיון יש אופי משלו! יש קרפיונים אמיצים ויש ביישנים, חלקם גמישים יותר וחלקם מקובעים יותר בהתנהגותם.
לקרפיון יש גם יכולת למידה חברתית: כשהוא רואה את חברו נלכד בחכה, הוא לומד שעליו להתרחק ממנה כדי לשמור על חייו.
בטבע, דגי בורי מפורסמים בנטייה שלהם לקפוץ מעל לשטח פני המים! מדענים שעוקבים אחרי התנהגותם יודעים להצביע על כמה קפיצות שונות, אך הם עדיין לא בטוחים מדוע הבורי קופץ. אחת התיאוריות היא שמדובר באמצעי תקשורת בין הדג לחבריו. לפי תיאוריה אחרת, הם פשוט נהנים לקפוץ!
ברמונדי הוא דג טרופי שבטבע נוהג להסתתר בסבך צמחי המים בקרקעית, בין הסלעים ובתוך בולי עץ. רוב חייהם הם בוחרים להתבודד ולהגן על המסתור שלהם. אבל במהלך עונת המונסונים הם מתחילים לנדוד במורד הזרם, למטרת רבייה והשרצה של הדור הבא, שמתרחשת רק בתנאי גאות ולאור ירח מלא.
בטבע דגי דניס חיים בקרקעית החולית של מקווה המים, או בין העשבים והאצות. כדגים צעירים הם מעדיפים מים רדודים, אבל ככל שהם מתבגרים הם יבחרו להרחיק למים העמוקים יותר. לפעמים דגי הדניס שוחים יחד בלהקות דגים קטנות, אבל לרוב הם מעדיפים אורח חיים מתבודד.
עונת האהבה היא רגע מיוחד עבור דגי הדניס: גם הזכר וגם הנקבה משנים את צבעם כדי למשוך את תשומת הלב זה של זו. זהו חיזור אמיתי, שבסופו הנקבה בוחרת את בן הזוג עם שינוי הצבעים המרשים ביותר.
בטבע דג הסלמון נודד אלפי קילומטרים ושוחה נגד הזרם. ישנם תיעודי מסעות של מעל 9,000 ק"מ! לאחר המסע הארוך, הסלמון חוזר למקום שבו הוא בקע.
היום ידוע שגם סלמונים נבדלים אחד מהשני בהתנהגות שלהם על גבי סקאלת האומץ-ביישנות. חלקם גם מסתגלים טוב יותר מאחרים לשינויים בסביבה.
סלמונים מתקשרים זה עם זה בעזרת צלילי נהימות וקליקים שפשרם עדיין לא פוצח.
מחקרים גילו שדגי סלמון רבים (עד רבע!) בכלובים מפגינים סימנים של דיכאון, וחלקם אף מרעיבים את עצמם למוות.
בטבע דג הטונה שוחה אלפי קילומטרים במהלך חייו. הטונה האטלנטית, למשל, מתחילה את מסע הנדידה בצפון הנורדי ומגיעה עד למפרץ מקסיקו, או לים התיכון החמים.
דגי הטונה יכולים לשלוט בטמפרטורת הגוף שלהם. היכולת הזאת מאפשרת להם לצוד ביעילות בסביבות מגוונות ולהגיע למהירויות גבוהות מאוד (מעל 70 קמ"ש!) אפילו במים קרים.
מה עוד אפשר לעשות?
רוצה לעשות צעד נוסף כדי לעצור את הפגיעה בדגים? הצטרפו לעשרות אלפי ישראלים שניסו טבעונות באתגר 22.
לדגים יש זיכרון ארוך
״דגים הם יצורים מורכבים מבחינה קוגניטיבית וחברתית. הם עושים שימוש בכלים, לומדים על-ידי התבוננות, ויש להם יכולות תכנון, זיכרון לטווח ארוך, זיהוי פנים (כולל פנים אנושיות), פתרון בעיות, כושר המצאה, וכישורים קוגניטיביים רבים אחרים ששמים אותם באותה סקאלה כמו יונקים [...] לאור היכולות שלהם, יש לתת לדגים התייחסות מוסרית כשל בעלי חוליות אחרים. המחקר המדעי מראה שדגים הם יצורים חשים, חושבים ומרגישים, ושהם סובלים כאב ועקה."
ד"ר ג'ונתן בלקומב, אתולוג, מחבר הספר What a Fish Knows: The Inner Lives of Our Underwater Cousins. Farrar, Straus and Giroux, 2016