איזה מחלות קיבלנו מחיות משק? 

על רקע התגברות האיום של מגפת שפעת העופות על האנושות, מתעוררת השאלה - כמה מחלות האנושות סבלה וסובלת בגלל ניצול של "חיות משק"? התשובה: הרוב הגדול של המחלות המידבקות הקטלניות ביותר בהיסטוריה. אבל למה? קארמה?! או פשוט סטטיסטיקה?

קריקטורה של פרה מעניקה וירוס במתנה לאדם

בהמשך להתפשטות נגיף שפעת העופות ליונקים ולתעשיית הבקר האמריקאית - הולכים ומתרבים הסימנים המדאיגים שהאנושות ניצבת בפני מגפה חדשה שעלולה להכות בה בעוצמה בשנים הקרובות. בין הסימנים המדאיגים שהצטברו רק בשבועיים האחרונים: התבססות הנגיף בתעשיית הבקר האמריקאית; התפשטותו ליונקים נוספים; גידול עקבי בנוכחות הנגיף במי שופכין ברחבי ארה"ב; מקרי הידבקות של צעירים מארה"ב וקנדה שלא היו במגע עם עופות בגרסה קטלנית של הנגיף; והורדה מהמדפים בקליפורניה של חלב גולמי (ללא פיסטור) שנמצא כמכיל כמויות גדולות של הנגיף המסוכן.

מחלות לא מתות לעולם?

"תיבת פנדורה" הוא מיתוס יווני שהפך למטבע לשון שמבטא את ניסיון החיים לפיו יש דברים שהם בלתי הפיכים: מרגע שהאסונות יצאו מהתיבה - או השד מהבקבוק - לכאורה שום דבר לא יוכל להחזירם לשם. אנחנו מכירים את זה גם מביטוי יהודי שמשקף אותו היגיון - "אבן שזרק טיפש למים גם אלף חכמים לא יוציאו". גם מעיקרון האנטרופיה בפיסיקה אנו למדים שאי-הסדר במערכת גדל תמיד, ולכן קל יותר לשבור או ללכלך דברים מאשר להרכיב או לנקות אותם, בהתאמה. לפני 3 שנים כונה אוסף מסמכים גדול שהודלף כ"מסמכי פנדורה", כי גם הדלפת מידע לרשת כיום היא דוגמה מובהקת למהלך עניינים חד-כיווני או בלתי הפיך

תיבת פנדורה - אילוסטרציה

אבל ספק אם יש תיבת פנדורה מושלמת יותר מכזו שמכילה וירוסים או חיידקים. למעשה, אחד האסונות שגם לפי המיתוס היווני המקורי הוטמנו בתיבה של פנדורה הוא "דֶבֶֿר" - אז שם כללי לכל סוג של מגפה. כבר היוונים הבינו שמגפות אולי נעלמות מעינינו למשך כמה שנים - אבל הן לא באמת נעלמות מהעולם, אלא "מטיילות" במקומות אחרים ואז חוזרות להכות שוב בנו, וחוזר חלילה. היום אנחנו יודעים שבגלל גודלם הזעיר של מחוללי המחלות, התרבותם המהירה ואי-נראותם לעינינו - זה כמעט בלתי אפשרי למגר נגיף או חיידק שכבר החל להתפשט על מצע של אוכלוסייה גדולה ורצופה מספיק. למעשה, עד היום הצליחה האנושות - במאמצי-על וקצת מזל - למגר מהעולם שני מחוללי מחלות בלבד: 

  • אבעבועות שחורות  - מהנגיפים הקטלניים בהיסטוריה. הגיע לבני אדם מבקר או כבשים שנוצלו לחקלאות. רק במאה ה-20 הוא הרג כ-400 מיליון בני אדם, עד למיגורו יוצא-הדופן ב-1980
  • דבר הבקר - נגיף שהגיע מבקר ותקף בעיקר בקר (איים על רווחיות תעשיית הבשר) אבל גם בני אדם. ב-2011 הוכרז בהצלחה המבצע הבינלאומי המתואם לביעורו, שנמשך עשרות שנים. כמו שנראה להלן - מחלות אנושיות שהתפתחו מנגיף דבר הבקר - כמו חצבת - עדיין נמצאות איתנו וגובות קרבנות.

קחו לדוגמה משהו שקרה במפרץ אילת בימי חיינו. הממשלה אמנם החליטה והוציאה את כלובי הדגים המסחריים משם 13 שנים (1995-2006) אחרי שהוכנסו - בגלל הנזקים שגרמו לשונית - אבל את המחלות והטפילים שחוות הדגים התעשייתיות הצפופות הביאו למי מפרץ אילת ("אבן שזרק טיפש למים…") - שום דבר כנראה לא יוכל להוציא מהם כנראה אף פעם. המחלות והטפילים ממשיכים להתפשט ולגרום סבל ומוות המוניים לחיים התת-ימיים, כפי שעולה מהנתונים בדו"חות הניטור המדעיים השנתיים של ים סוף. למשל בדוח המקושר מדווח על לא פחות מ-427 אירועים מאומתים של תמותת דגים מהתפרצות חיידק סטרפטוקוק אופייני לתעשייה שהתגלה‏ לראשונה במפרץ אילת כ‏שנה לאחר הכנסת כלובי הדגים למים (עמ' 100-101). מאות אירועים בשנה, שכל אחד מהם מייצג תמותה המונית - והם כמובן רק קצה הקרחון של המקרים שהתגלו ונבדקו בניטור אקראי.

מעטים יודעים על המחלות שהותירו אחריהם לנצח חוות הדגים במפרץ אילת (או על המחלות שמפיצים כיום כלובי הסלמון בים), ומעטים מוטרדים מכך. הסבל והמוות הם לא שלנו והם גם לא מול העיניים שלנו, אלא הרחק מאיתנו ומתחת למים. אבל במקרה של חיות משק יבשתיות הסיפור שונה. גם חיות בר יבשתיות סובלות ומתות מהידבקות במחוללי המחלות שאנחנו משביחים במשקי החי שלנו - אבל במקרה הזה בני האדם לא חומקים מההשלכות, בשל הקרבה שבה הם חיים ל"חיות המשק" ולהפרשות שלהן.

"מחלות ילדות"

מחלות רבות שאנחנו מכירים כיום כ"מחלות ילדות" (או מחלות שניתן להן חיסון בילדות) הן למעשה כמה מהמחלות הקטלניות בהיסטוריה האנושית. הן הגיעו אלינו לראשונה כשהתחלנו לביית חיות משק לפני אלפי שנים בלבד. כפי שנראה, תהליך הביות של בעלי חיים יצר קרבה פיזית מתמשכת בין בני אדם לבעלי חיים, מה שאפשר למחלות זואונוטיות (של מיני חיות אחרים) להשתנות ולהפוך למחלות ייחודיות לאדם.

אינפוגרפיקה מעבר וירוסים מחיות לבני אדם

עד אז - כל עוד חי האדם בקבוצות קטנות (עשרות בודדות) ומבודדות של ציידים-לקטים - לא נוצר "מצע" אנושי גדול ורצוף מספיק כדי לאפשר היווצרות של מחלות ומגפות אנושיות (בניגוד ללהקות גדולות וניידות מאוד של רבבות ציפורים למשל). גם אם צייד-לקט נדבק איכשהו מחיה כלשהי - הסיכוי למוטציה (והתפתחות להתמחות בתקיפת בני אדם) היה אפסי, ואפילו אם הוא התממש היכנשהו - המוטציה נעלמה במהרה יחד עם הקהילה הזעירה וחסרת המזל שבה היא נוצרה. המחלות שנראות לנו חלק בלתי נפרד, טבעי, מהעולם וסכנותיו - הן למעשה אחת מהתוצאות השליליות הלא צפויות של החלטת האדם לביית ולנצל בעלי חיים. 

המחשה היסטורית מרשימה לפער בין מספר המחלות מהן סבלו שתי ציוויליזציות אנושיות - במקרה הזה שאפילו חיו באותו זמן ממש (כל עוד לא היה ביניהן מגע) מהווה המפגש הטרגי שנוצר עם גילוי אמריקה ע"י האירופים. כפי שמראה ג'ארד דיימונד בספרו "רובים חיידקים ופלדה" - האירופים הביאו איתם לקרב הביולוגי הסמוי צבא מגוון של מחלות קטלניות (שהתפתחו ממחלות של הרבה יותר מיני חיות מבויתות, באוכלוסיות אנושיות גדולות בהרבה) - לעומת רק מחלה חשובה אחת - עגבת (סיפיליס) - שפיתחו באותו זמן בני "העולם החדש" (שחלקם אמנם כבר לא היו ציידים-לקטים, אלא חיו בתרבות חקלאית ואפילו בערים של אימפריות כמו האצטקים והמאיה, אם כי לצד הרבה פחות חיות מבויתות).

המאמר "מקורות רוב המחלות הזיהומיות האנושיות" שפורסם בכתב העת המדעי Nature (ואחד ממחבריו הוא פרופ' דיימונד הנזכר לעיל) מראה שמתוך 25 המחלות הזיהומיות הקטלניות ביותר לבני אדם בהיסטוריה - לפחות 22 מחלות הגיעו אלינו מחיות מבויתות. המעבר של מחלות מבעלי חיים לאדם התרחש בעיקר בעקבות ביות בעלי חיים החל מלפני כ-10,000 שנים (רוב המינים בויתו משמעותית מאוחר יותר).

ראשית הביות של מיני בעלי חיים על ציר הזמן עם מחקר עדכני600

במהלך הביות, בני אדם יצרו קהילות חקלאיות שחיו לראשונה בהיסטוריה בסמיכות רבה לבעלי חיים ממינים אחרים. הקרבה הפיזית לבעלי החיים, יחד עם תנאים סניטריים ירודים (הפרשות של בני האדם ובעלי החיים לא פונו בצנרת ביוב כמובן, והן נטו להצטבר בקרבת המגורים) אפשרו למחלות זואונוטיות (ממקור חייתי) לעבור לאדם. מכיוון שבני אדם התחילו לחיות בקבוצות צפופות וגדולות יותר, מחלות זיהומיות הצליחו להתבסס ולהתפתח כך שיהפכו מידבקות בין בני אדם, או במילים אחרות: התאימו את עצמן למארחים החדשים שלהן. כך הפכו מחלות של להקות ציפורים או של עדרים מפריסי פרסה למחלות אנושיות מתמחות, שהתפשטו בקלות רבה בין בני אדם ונוספו לצרותיה הקבועות (והמתפתחות) של האנושות. כיום רבות מהמחלות האלו מוכרות כ"מחלות ילדות" כי הן מדבקות מאוד ומתפשטות במהירות בקרב ילדים שמשחקים ביחד. מחלות אלו בדרך כלל מקנות חסינות לאחר ההחלמה, ולכן הן נפוצות בעיקר בגיל צעיר. במדינות עניות רבות מהן ממשיכות להוות איום.

הנה כמה מהמחלות השכיחות והקטלניות ביותר שהגיעו אלינו מבעלי החיים שהתחלנו לשעבד באלפי השנים האחרונות:

  1. חצבת (Measles). מקור: בקר. נגיף החצבת (Measles morbillivirus) נוצר ממוטציה של נגיף דבר-הבקר שפוגע בבקר (Rinderpest). הביות של פרות יצר מגע מתמשך בין האדם לבעלי חיים, מה שאפשר לנגיף לעבור לאדם ולהתאים את עצמו.
  2. שעלת (Pertussis). מקור: חזירים. נגיף השעלת, הנגרם על ידי החיידק Bordetella pertussis, התפתח במקור ממחלות של חיות משק.
  3. שחפת (Tuberculosis). מקור: פרות. מחלת השחפת (Mycobacterium tuberculosis) התפתחה כנראה מ-Mycobacterium bovis, נגיף שחפת הבקר, שהותאם לאדם.
  4. שפעת (Influenza). מקור: עופות וחזירים. נגיפי שפעת התפתחו במגע עם עופות מבויתים וחזירים, שנמצאים בקרבת האדם מאז הביות. אוכלוסיות של עופות וחזירים שימשו גם כמצע נוח ליצירת מוטציות חדשות וקטלניות - מגפות שפעת קטלניות במיוחד שהיכו באנושות במחזוריות. מגפת השפעת הקטלנית-במיוחד האחרונה - שנקראת "השפעת הספרדית" למרות שהיום יודעים שכנראה התחילה ממשק חזירים ועופות בקנזס - הרגה יותר אנשים מאשר מלחמת העולם הראשונה, שהסתיימה זמן קצר לפני ההתפרצות. כיום התפצלה לכמה מגפות נפרדות:
    • שפעת החזירים (Influenza A H1N1) - מקור: חזירים. מחלה נגיפית שיכולה לעבור בין חזירים לאדם.
    • שפעת העופות (Avian Influenza H5N1) - קור: עופות, בעיקר תרנגולות וברווזים. נגיף שפעת מדביק בני אדם באמצעות מגע עם עופות נגועים או הפרשותיהם
  5. אדמת (Rubella). מקור: בקר או כבשים. נגיף האדמת שייך למשפחת הנגיפים שהתפתחו בעקבות המעבר של מחלות מחיות משק לאדם.
  6. טיפוס (Typhoid). מקור: הפרשות של חיות משק. החיים בקרבה מתמשכת לחיות מבויתות ושפכיהן גורמת לעיתים לזיהום מי השתייה בחיידקים מהפרשות בעלי החיים.
  7. ברוצלוזיס (Brucellosis). מקור: פרות, כבשים, עיזים וחזירים. נגרמת על ידי חיידק ה-Brucella ומועברת דרך חלב לא מפוסטר, בשר נגוע או מגע ישיר עם בעלי החיים.
  8. אנתרקס (Anthrax). מקור: בקר, עזים וכבשים. מועברת דרך מגע עם בעלי חיים נגועים או מוצרי בעלי חיים (עור, צמר).
  9. קדחת קיו (Q Fever). מקור: כבשים, עזים ובקר. נגרמת על ידי החיידק Coxiella burnetii ומועברת דרך הפרשות של בעלי חיים.
  10. סלמונלה (Salmonellosis). מקור: תרנגולות. הרעלת סלמונלה נגרמת על ידי חיידקי סלמונלה במזון מהחי (ביצים, בשר) במהלך הכנת האוכל או אכילתו אם לא בושל היטב במלואו.
  11. לפטוספירוזיס (Leptospirosis). מקור: בקר, חזירים. נגרמת על ידי חיידקים ממין Leptospira, מועברת דרך מים או מזון מזוהמים בשתן של חיות נגועות.
  12. מחלת השינה. מקור: בקר (באמצעות עקיצת זבוב הצה-צה). חצי מיליון חולים בה מדי שנה באפריקה וכ-40 אלף מתוכם מתים.

ויש עוד. רק מהפרות (בקר) קיבלנו עוד שלל מחלות - ממגפות מוכרות עתיקות (שאפילו נכנסו למכות מצרים) כמו שחין ועד סכנות חדשות יותר (שהתעוררו מפיטום פרות צמחוניות בחברותיהן המתות) כמו ספגת המוח ("מחלת הפרה המשוגעת")... 

ההערכה המדעית היא שכ-75% מהמחלות הזיהומיות החדשות או המתעוררות שאיתן מתמודדת האנושות כיום מגיעות אלינו מבעלי חיים.

שלושה רבעים מהמגפות כיום ממקור זואונוטי כלומר חייתי

אבל למה החיות שלכאורה הכנענו למרותנו לפני אלפי שנים - הצליחו לפגוע בנו בצורה עמוקה וארוכת טווח כל כך? האם זה מקרי שהחיות שניצלנו ללא רחמים למטרותינו השאירו לנו כזאת ירושה רעילה? האם זוהי נקמה קוסמית של נשמות כל החיות המעונות? קארמה?!

קארמה - או פשוט סטטיקטיקה?

בעוד שאין ראיות ששוללות את קיומה של קארמה בעולם - יש לפחות במקרה הזה הסבר פשוט והגיוני הרבה יותר, שלא מצריך התבססות על שום עקרונות רוחניים.

קיבלנו את רוב המחלות שלנו מבעלי חיים שבייתנו כי התחלנו לחיות איתם באותם כפרים ובמשך חלק ניכר מההיסטוריה גם באותם בתים ממש (בעיקר בחורף/בלילות). קיבלנו את כל המחלות הללו כי יצרנו עבורן תנאים אידיאליים לשגשג, להתמחות ולהתפשט בין אוכלוסיות גדולות של בני אדם וחיות המשק שלהם.

התפרצות מגפות ממקור חייתי בעשורים האחרונים
התפרצות מגפות ממקור חייתי בעשורים האחרונים

המצב הזה רק הלך והקצין - ורוב שטחי הקרקע הפוריים כיום בכדור הארץ מוקדשים כיום למפעל טיפוח המגפות הקרוי "משק החי" העולמי (הן לכליאת החיות ובעיקר לגידול כמויות העתק של המספוא לפיטומן) למרות שהוא מספק לבני אדם רק כ-18% מהקלוריות. 60% מהביו-מסה (המשקל) של חיות יבשתיות בכדור הארץ כיום מהוות עשרות מיליארדי חיות משק. 36% מהביו-מסה הם בני אדם. חיות בר חופשיות מהוות כיום רק 4% מהביו-מסה בכדור הארץ. בניגוד לחיות בר, חיות משק כלואות כמעט תמיד בצפיפות ועל גבי הפרשותיהן - דבר שהופך את המשקים לחממות טיפוח מושלמות ליצירת מחוללי מחלות משופרים. העלייה בצריכת הבשר רק מגדילה ומרבה את מספר החממות לטיפוח המגפות, ומקטינה את המרחקים ביניהן.

משקל כל חיות היבשה בעולם

התפרצות מגפות זואונוטיות – מחלות שעוברות מבעלי חיים לבני אדם – מהווה איום גובר בעולם כיום גם בשל בירוא יערות אינטנסיבי ושווקים חיים בהם מצופפים, נסחרים ונשחטים רבבות בעלי חיים מעשרות מינים. בירוא יערות מקרב בני אדם לחיות בר ומגביר את החשיפה לווירוסים חדשים, בעוד שווקים חיים יוצרים סביבה צפופה שבה נגיפים יכולים לקפוץ ממארחים חייתיים שונים לבני אדם. דוגמאות מוכרות לכך הן מגפת הסארס ב-2003 ומגפת הקורונה (קוביד) ב-2019, שתיהן נגרמו מנגיפים שכנראה עברו מעטלפים דרך חיות ביניים לבני אדם. 

לחבר קווים בין הנקודות כדי להסיק מגמות, ולגלות לאיזו קטסטרופה צפוי להוביל אותנו במהירות המצב הנוכחי זו לא נבואה או הפחדה - אלא שיקוף של תהליכים מסוכנים בהתהוות, שמחייבים חשיבה מחדש. אם לא נשנה מן היסוד את היחס שלנו לבעלי חיים במשקים - אנחנו צפויים לסבול עוד בימי חיינו, מגפות נוספות מתוצרת משקי חי. מגפת שפעת העופות? היא כבר דופקת על הדלת, ואולי כבר נכנסה לבית. כיום, הפיכת מגפת שפעת העופות למגפה שמתפשטת בין בני אדם נראית כמו שאלה של זמן בלבד.

בחורה חולה בשפעת