למה ציפורים כמו תוכים מחקות קולות?
למה יש תוכים "מדברים"? למה בכלל ציפורים רבות כל כך נוטות לחקות צלילים שהן שומעות? ולמה הן התפתחו לעשות את זה כל כך טוב?!
חקיינות קולית היא אחת התופעות המרתקות בעולם החי. מדובר ביכולת להשמיע קולות על בסיס למידה, קולות שהם לא "אופייניים למין". רוב בעלי החיים משמיעים רק מבחר מוגבל יחסית של קולות, שלפחות לאוזנינו נשמעים דומים למדי. כולנו למדנו "איך עושה כלב" ו"איך עושה פרה": שיש למינים אחרים רק צליל אחד ויחיד, שיש להם נטייה מולדת להשמיע אותו בלי קשר לקולות שהם נחשפים אליהם במהלך חייהם. למרות שיש כאן כמובן התעלמות מהאפשרות שיש למינים אחרים דקויות קוליות שאנחנו מתקשים לשמוע או להבין, יש מידה של אמת לגבי הטווח המוגבל יחסית של ההבעה הקולית האפשרית אנטומית לרוב החיות, לעומת היכולת (והנטייה) הייחודית של ציפורים מסוימות, במיוחד תוכים, לחקות קולות וצלילים שהן שומעות בלי קשר לסוג היצור (או אפילו המכשיר) שמפיק אותם. מתברר שזוהי יכולת נדירה למדי בעולם החי, לפחות למיטב ידיעתנו כיום:
- בעופות היא קיימת רק בקבוצות מסוימות, שמהוות כ-40% ממיני הציפורים, וכוללות בעיקר ציפורי שיר, תוכים ויונקי-דבש
- ביונקים היא קיימת רק במינים בודדים, פחות מ-1% ממיני היונקים - בעיקר דולפינים ולווייתנים, פילים, כמה מיני עטלפים - וכמובן בני אדם (כפי שנראה בהמשך)
למה בעיקר ציפורים מחקות?
למה דווקא עופות רבים כל כך פיתחו חקיינות קולית, לעומת יונקים? אולי כל העופות החקיינים פשוט התפתחו במקרה מאב-קדמון-חקיין? נראה שלא.
למעשה, מיני ציפורים רחוקים מאוד מבחינה אבולוציונית פיתחו את הנטייה והכישרון האלה בנפרד, באבולוציה מתכנסת. כלומר, זו תכונה שהתפתחה במקביל במספר שושלות של ציפורים, בזכות יתרונות דומים. אז מה גרם לחיקוי קולי להיות שימושי ומועיל במיוחד דווקא לציפורים? כנראה ש-3 גורמים עיקריים:
- אנטומיה ייחודית. לציפורים יש איבר קול ייחודי, הסירינקס, שמאפשר שליטה עדינה ומורכבת יותר במנעד הצלילים בהשוואה למיתרי קול של יונקים. הבסיס הפיזיולוגי הזה מאפשר מגוון רחב במיוחד של חיקויים, כולל תדרים גבוהים מאוד וצלילים מורכבים. "הכלי" שעליו "מנגנת" ציפור כשהיא משמיעה קול פשוט עשיר בהרבה משל יונק טיפוסי.
- סביבת מחייה ואסטרטגיות תקשורת. עופות תלויים מאוד בתקשורת קולית מרחוק. יונקים נוטים יותר להסתמך על ריח או מגע (מישוש באמצעות שפמות למשל). ציפורים חיות לעיתים בלהקות גדולות ומפוזרות במרחב (ביער, בשמיים) ולכן קול הוא הכלי המתבקש לשמירה על קשר.
- חיזור וברירה מינית. עופות זכרים רבים מפגינים כישורים יוצאי דופן במסגרת החיזור, שלרוב קשורים (גם) בקול ובשירה. חלק מהדרך ליצור שירה מורכבת ורפרטואר עשיר, כמו שיודע גם כל יוצר אנושי, עוברת בחיקוי יוצרים קיימים, ולכל הפחות בשמיעת הרבה יצירות כדי "לשאוב השראה", או במילים אחרות, להעתיק או לחקות מהן כל מיני מרכיבים ומאפיינים. בגלל שנקבות ציפורים נוטות להעדיף זכרים עם שירים מגוונים יותר, חיקוי קולות נותן יתרון רבייתי, ובמילים אחרות חקיינות קולית היא תכונה שעוברת טיפוח זוויגי מתמיד. אצל יונקים שירי חיזור פחות מקובלים (לווייתנים הם יוצאי-דופן בולטים) ולכן לא נוצר לרוב לחץ ברירה זוויגי לפתח יכולת חיקוי מרשימה וסקסית.
יתרונות ושימושים של חיקוי קולות
האם "לחקות כמו תוכי" זאת באמת פעולה אוטומטית וטיפשית, כפי שרומז העלבון הסוגני הנפוץ? או שאולי חיקוי הוא הבסיס לכל למידה ותקשורת? אולי יעזור לנו להבין את חשיבות החיקוי אם נפנים שגם אנחנו מין שמאופיין בנטייה חזקה מולדת לחיקוי קולי? שלא היינו יכולים לפתח שפה מורכבת בלי שהנטייה הזו היתה דוחקת בנו כבר כתינוקות להתאמץ ולחקות קולות שאנחנו שומעים?
אבל אם נתמקד בינתיים בציפורים - איזה יתרונות יכולה להעניק לציפור בטבע יכולת חיקוי? ואיך ציפורים שונות משתמשות בה למטרות שונות? הנה 5 שימושים התנהגותיים בולטים של חקיינות קולית בחיי ציפורים, שמהווים לעתים בסיס ליתרונות הישרדותיים רבים:
-
תקשורת חברתית וזיהוי קבוצתי ואישי
חיקוי קולי עוזר למינים חברתיים של ציפורים לגבש להקה מקומית מובחנת ולתקשר ביעילות. תוכים למשל לומדים את הניב (ה"דיאלקט", הסגנון) המקומי, שהוא סט של קריאות שייחודי ללהקה או לאזור מסוים. ככה הם יכולים למשוך את תשומת לב בני הלהקה שלהם ולהבדיל בקלות בין תוכים זרים ומוכרים, אפילו מאותו מין. ככה למשל תוכים מסוג דררה (התוכי הירוק שהפך נפוץ גם בישראל בעשורים האחרונים בגלל תעשיית הסחר בעופות בר) ממציאים ומאמצים (ע"י חיקוי קולות הדדי) “קריאת קשר” משותפת, שמהווה מעין תווית סימון קבוצתית. זה עוזר להם לזהות אחד את השני בקלות מרחוק, תוך כדי מעוף או כשהם מוסתרים בין העצים. הם מגיבים בעוצמה רבה יותר לקריאות בניב המקומי שלהם מאשר לקריאות "זרות". ככה החקיינות עוזרת לתוכי למשוך את תשומת לב חבריו ללהקה, גם אם יש הרבה מאוד יצורים וקולות אחרים מסביב (וביער תמיד יש).
חיקוי קול יכול אפילו להתמקד בפרט בודד ולזכות בתשומת לבו האישית, יתרון חשוב (ויוצא דופן) במינים שחיים בקבוצות גדולות וביערות שוקקי חיים. מחקרים הראו שלתוכים יש לעתים גם קריאות ייחודיות לפרטים ספציפיים. כך למשל נמצא אצל דררות שלכל פרט יש "חתימת קול" ייחודית שכל חברי הלהקה לומדים לזהות. באופן מדהים, כשאחד התוכים "פונה אליו", הוא מחקה את הקריאה הזאת (לפני הקריאה שלו-עצמו). זה למעשה סוג נדיר של שימוש חייתי בשם פרטי, אבל כזה שמדענים נוטים לא להחשיב בתור "שם אמיתי", כי הוא לא שרירותי כמו שמות של בני אדם (או פילים, כפי שגילו לאחרונה). למעשה, נטייה לחיקוי יכולה ליצור ממש אוצר מילים מובחן לאוכלוסיות שונות, כמו של הבולבולים מירושלים ומצפון הארץ, ולהוות בסיס אפשרי לשימוש בשפה, כפי שהוכיחו מחקריה של ד"ר פפרברג על אלכס התוכי (ממין אפרור אפריקני).
-
חיזור ומשיכת בני־זוג
יכולת קולית עשירה ומגוונת יכולה להיות תכונה מושכת עבור בני־זוג (ובעיקר בנות זוג) פוטנציאליים. לכו תבינו. ציפורים והשגעונות המשונים שלהן…
באופן מתבקש, זכרים של מינים עם נטייה חקיינית משלבים בשירת החיזור שלהם קולות שהם למדו ממינים אחרים או מהסביבה, בתור הפגנה של כישוריהם. וברור שזה משקף מגוון יכולות וכישורים - מניסיון-חיים וזיכרון ועד בריאות, אינטליגנציה, קפדנות ודיוק. ציפור הלירה האוסטרלית, למשל (נִבְלִי הָדוּר, Lyrebird - שאפילו שמה מוליך שולל ונשמע לרבים כמו "ציפור שקרנית" באנגלית) ידועה ביכולת המדהימה שלה לחקות ברצף עשרות צלילים, מקולות של חיות אחרות ועד לרעשים המדויקים שמשמיעים מסור חשמלי או מצלמה. הזכר נוהג להשמיע אותם בשרשרת כחלק מריקוד (ושירת) החיזור שלו כדי להרשים את הנקבה.
באופן דומה, זכרי סוכי (בנאי קנים בצורת "סוכות" עם חצרות מקושטות, bowerbird) משלבים במופעי החיזור שלהם חיקוי קולות מסביבתם כדי להוכיח יצירתיות וכישרון. גם חקיין צפוני (Northern Mockingbird) משלב בשירת האביב שלו קטעים משירת ציפורים אחרות, ואפילו קולות צפרדעים וחרקים, רפרטואר מרשים שלעיתים כולל עד 200 חיקויים שונים! מחקרים גילו שזכרים עם רפרטואר גדול יותר - מושכים יותר נקבות. חקיינות קולית התפתחה בחלקה כתכונת ראווה מינית (שעברה "ברירה זוויגית" ממושכת, כמו זנב הטווס) שכיום מעניקה יתרון רבייתי לחקיינים הטובים ביותר.
-
הגנת טריטוריה והרתעת אויבים
ציפורים משתמשות בחיקוי קולות גם כדי להגן על הטריטוריה ועל הלהקה שלהן - ועל עצמן. ציפורי שיר שונות מחקות קריאות של טורפים כדי להרחיק פולשים: למשל שחרור חקיין מכונה באנגלית Catbird, "ציפור-חתול", בגלל הנטייה שלו לחקות יללות של חתולים (בין היתר) כדי לבלבל יריבים בסביבתו, שמפחדים מחתולים, וככה לשמור מפניהם על הקן והטריטוריה שלו.
גם עורבני כחול (Blue Jay) נוהג להשמיע חיקויים מדויקים של קריאת נץ. הקריאה גורמת לבהלה (זמנית) וציפורים אחרות בורחות ומסתתרות ממש כאילו שמעו נץ מתקרב... חיקוי כזה של קול טורף יכול להבריח לא רק יריבים אלא גם אויבים פוטנציאליים. כך למשל עשוי גם טורף קטן (שמסוכן לעורבני) לסגת כשהוא שומע קול של נץ - בלי לדעת שמקורו למעשה בציפור שלא מהווה לו כל סכנה. במילים אחרות, ציפור שיכולה להשמיע “קול מפחיד” מרוויחה "הגנת קסם", בלי צורך בעימות.
חיקוי טורפים הוא מנגנון כל כך מוצלח שיש לא מעט מיני ציפורים שמחקות מלידה, בלי צורך בלמידה וחיקוי, קולות של טורף ותיק ונפוץ כמו נחש. למשל, גוזלי אוח המחילות (ינשוף קטן) משמיעים חיקוי קול של עכסן, נחש מסוכן שנפוץ בסביבתם, כששועל או גירית מתקרבים למחילה שלהם, מה שעשוי להבריח את הפולש ולהציל את חיי הגוזלים. חיקויים נלמדים התפתחו כאסטרטגיה גמישה הרבה יותר להרתעה-באמצעות-הטעיה, שעוזרת לציפורים חכמות במיוחד לשרוד מול מגוון של יריבים ואויבים לכל אורך חייהן.
-
הונאה וגניבת מזון
אפשר לנצל חיקוי קולי בצורה ערמומית לא רק להגנה עצמית, אלא גם כדי להרוויח, כפי שיעידו עסקי ההונאה המשגשגים גם בכלכלה האנושית. דרונגו (Fork-tailed Drongo), עוף אפריקאי שחור נוצות, הוא יצור נחמד שצופה בחיות אחרות (כמו נמיות או עופות אחרים) ומזהיר אותן כאשר טורף כמו נץ מתקרב.
אלא שלפעמים, בדיוק כשהם מגלים מזון שהוא מחבב במיוחד, הוא פתאום משמיע קריאת אזעקה חדה. השומעים נבהלים ובורחים על נפשם, כשהם משאירים מאחור את המזון החביב – שהדרונגו חוטף מייד לעצמו. אלא שכמו בסיפור “זאב זאב”, אם הדרונגו מנצל את הטריק הזה בתכיפות גבוהה מדי - הקורבנות לומדים להתעלם מה"אזעקה". אלא שאז נכנסת לפעולה יכולת החיקוי שלו, והוא עובר להשמיע חיקוי מדויק של קריאת האזעקה של מין אחר בסביבה, או אפילו שלהן עצמן! השינוי הקולי הזה מפתיע את הקורבנות, שפתאום שומעים אזעקה “בשפה שלהם”, ובכלל לא בקול של הרמאי המקומי (לכאורה) ולכן הם שוב נמלטים בבהלה, מה שמאפשר לדרונגו להמשיך לחגוג על חשבונן. מחקר גילה שהדרונגו יכול לחקות יותר מ-50 קריאות אזעקה שונות, וכך להאריך מאוד את “קריירת ההונאה” המפוקפקת שלו. החקיינות מספקת לו יתרון הישרדותי משמעותי: עד רבע מתזונתו היומית מגיעה מהונאות כאלה! אז כמו שאמרו חכמים, היזהרו מחיקויים.
-
גמישות קוגניטיבית ומשחק
מעבר להקשרים ספציפיים מהסוגים שסקרנו (ואחרים) נראה שחיקוי קולות קשור גם באופן כללי לגמישות מוחית ותחכום מנטלי. מתברר שמאוד לא פשוט לחקות: חיקוי הוא פעולה מורכבת שדורשת כישורים מגוונים (כמפורט בסעיף 2 לעיל). בעלי חיים חקייניים הם לרוב בעלי החיים החכמים ביותר, ונמצא שהיכולת לחקות התפתחה במינים רבים במקביל לכושר מוגבר לפתור בעיות. מחקר עדכני מצא שמינים של ציפורים עם למידה קולית מורכבת הצטיינו גם במשימות מאתגרות קוגניטיבית. במילים אחרות, המוח של “הציפור המדברת” חריג וגדול יותר ביחס לגופה, ותכונת החיקוי היא חלק מסט של התנהגויות מורכבות שהתפתחו יחד עם אינטליגנציה גבוהה. מוחן של ציפורים מחקות דחוס במיוחד: מוח של תוכי אפרור אפריקני (25 גרם) קטן פי 16 מזה של שימפנזה (400 גרם), אבל מכיל בערך רבע (1.6 מיליארד) מכמות הנוירונים שיש במוח שימפנזה! במקרים רבים, ציפורים מחקות צלילים “סתם ככה”, בלי מטרה ברורה, אולי כניסוי, ואולי סתם בשביל הכיף, כפי שגם אנחנו נהנים לפעמים לנסות לחקות צליל או מבטא מיוחד ששמענו. תוכים וחקיינים מתקדמים אחרים מחקים לפעמים צלילים "סתם" מתוך משחק, פשוט כי חיקוי מהווה עבורם גירוי מנטלי ואתגר מהנה. עבור מוחות גמישים ויצירתיים חיקוי קולות הוא כבר לא רק כלי שרידה, אלא גם פעילות כיפית טבעית.
למה ציפורים מחקות קולות בשבי?
הכלוב הביתי הממוצע שבו מוחזק תוכי לא דומה לחיים ביער, בלהקה גדולה מוקפת להקות אחרות ויצורים רבים אחרים. ובכל זאת, גם בבתים של בני אדם, תוכים מפגינים את כישרון החיקוי שלהם. למה תוכי שמוחזק בתנאים מלאכותיים בתור "חיית מחמד", עם מזון זמין תמיד, עדיין מחקה קולות וצלילים? המחקר מציע שילוב של כמה הסברים: ראשית, עבור התוכי (או כל "ציפור חקיינית") החיקוי הוא נטייה טבעית. בטבע התוכי היה לומד את “שפת הלהקה” מציפורים אחרות, ובבית הוא לומד (או מנסה, לפחות) את “שפת” המשפחה האנושית שלו. חיקוי קולות "חבריו ללהקה" עוזרת לתוכי להרגיש שייך, ולכן רגוע יותר, אבל גם לתקשר. מחקר רחב (שהסתמך אמנם על דיווחי "בעלים") של כ-900 תוכים מצא שכ-89% מהתוכים בשבי משתמשים במילים אנושיות בהקשרים נכונים במהלך היומיום, מבלי שאומנו לכך. כלומר, תוכים לא רק חוזרים על צלילים ששמעו באופן אקראי ("כמו תוכים", בשפתנו…) אלא לומדים גם מתי מתאים להשמיע כל מילה או צליל, למשל להגיד שלום או להתראות למישהו שנכנס או יוצא מהבית, לבקש משהו, או לומר "הלו" כשנשמע צלצול טלפון. זה ממחיש שתוכים רואים בחיקוי אמצעי תקשורת - הם מכוונים את הקול המוכר לאוזני ה"משפחה" שלהם, שנוהגת להשמיע אותו בהקשרים כאלה, כדי להשיג יחס, מזון או "סתם" אינטראקציה חברתית. תוכים יכולים ללמוד משמעות של עשרות מילים, כולל אפילו של מושגים מופשטים.
בנוסף, תוכים יכולים לחקות מתוך שעמום ובדידות. תוכי בודד בכלוב ישמיע פעמים רבות מילים וצלילים שלמד, אולי כתחליף ללהקה ולקולות שהוא זקוק לשמוע סביבו כל הזמן, או כדרך לבדר את עצמו (כמו שילדים מדברים לעצמם במשחק? כמו שאנחנו שרים לפעמים במקלחת?). חיקוי קולות מהווה עבור תוכים גם צורה של משחק והעשרה, פעילות שמגרה אותם מנטלית, מאתגרת אותם, ועוזרת להפיג את שעמום החיים בשבי. חיקוי יכול להיות לפעמים גם קריאת מצוקה: תוכי שקורא שוב ושוב בשם ה"בעלים" שלו או מחקה את צליל צעדיו המתקרבים, אולי מנסה למשוך את תשומת לבו או "לזמן" אותו כשהוא מרגיש בודד. זה מדגיש כמה חשוב להימנע לגרום מלכתחילה את חיי הסבל האלה לתוכים נוספים בעתיד - וגם כמה חשוב לספק גירוי קוגניטיבי לתוכים שכבר נמצאים בשבי ולא ניתן להעביר למקלט עם תוכים נוספים בני מינם: חברה אנושית או אחרת, חלון לרחוב, טלוויזיה או רדיו דולקים, צעצועים, לפעמים הגשה מאתגרת של אוכל אהוב - יכולים להקל מאוד על תוכי בכלוב או אפילו דירה. הכל במטרה לספק, ולו במידה כלשהי, את הצורך הטבעי שלהם בקולות ובתקשורת כמעט בלתי פוסקים. הבנה של הנטיות הטבעיות לחיקוי מסייעת לצמצם תסכול ומצוקות של תוכים בשבי ואפילו להפחית בעיות התנהגות. תוכי משועמם שלא מקבל מענה לצורך התקשורתי שלו עלול לפתח התנהגות כפייתית, לעתים הרסנית (כמו מריטת נוצות עצמית) בעוד שתוכי שסביבתו עשירה בקולות, מילים ומגע חברתי נוטה להיות מסופק ורגוע יותר.
וזה אולי המקום להזכיר את ההשפעה ההרסנית שהיתה למשיכה שלנו ל"חקיינים מצטיינים", שמיתגנו כ"חיות מחמד מדברות". האהבה וההתפעלות שלנו גרמו בעקיפין לעינוי ולחיסול של המוני תוכים, והמיטו חורבן על האוכלוסיות שלהם בטבע. קשה לגשר על הפער בין האהבה התמימה של ילדים רבים לתוכים לבין אכזריות הסחר בהם. הציד האינטנסיבי של תוכאים ממגוון מינים הביא רבים מהם לסכנת הכחדה. כפי שראינו, כישרון החיקוי משמש כל להקת תוכים בטבע כדי ליצור "ניב" מקומי משלה, כולל אפילו שמות פרטיים לפעמים. לכן, כשציידים לוכדים להקת תוכים, הם לא רק משעבדים את חבריה ודנים את רובם למוות מחום וחנק בזמן ההברחה ואת היתר לחיי אומללות בכלוב שומם - אלא גם מחסלים תרבות קטנה. אנחנו אמנם יכולים להסתכל על התרבות הזאת בזלזול בהשוואה לתרבות המפותחת שלנו, אבל האמת שאנחנו לא יודעים על התרבויות שאנחנו מוחקים כמעט כלום. כך, אפילו רק מהיבט השימור הסביבתי, יש מלבד הסכנה המוכרת מאוד של הכחדת מין מסוים, גם סכנה הרבה-פחות-מוכרת של צמצום המגוון התרבותי (וכמובן גם הגנטי) של מין מסוים. ובנוסף כמובן גם הפשע המוסרי כלפי כל ציפור שנקרעת ממשפחתה ומביתה הטבעי לטובת חיים של שעמום, חסכים וסבל.
ברוח חיובית יותר, אפשר לקוות שנפסיק לראות בתוכים "חיות מחמד מדברות" שלגיטימי לסחור בהן, ונתחיל להגן עליהם. כך נעזור לא רק להמוני חיות אינדיבידואליות, ולא רק לצמצום סכנת הכחדת המין - אלא גם לשימור המסורות הקוליות שנצברו עקב דורות של חיקוי ולמידה, והצליחו לשרוד אותנו עד כה.
בשורה התחתונה
תופעת חיקוי הקולות בציפורים התפתחה כנראה פעמים רבות בנפרד, אבל העניקה לציפורים שונות יתרונות דומים: בידול קבוצתי, תקשורת גמישה, אפשרות להרשים נקבות, יכולת קסומה לשלוט בסביבה ויצירתיות שעוזרת לפתור בעיות. למרות שהיכולת הזאת מאפיינת בעיקר מיני ציפורים, היא התפתחה גם בכמה יונקים. העובדה שמוחות של יצורים שונים כל כך כמו ציפורי שיר קטנטנות, תוכים טרופיים וגם שני היונקים הכי גדולים בים (לווייתן) וביבשה (פיל) כולם פיתחו מנגנוני חיקוי קולי - מצביעה על ערך אבולוציוני משמעותי שמסתתר מאחורי היכולת הכביכול-אזוטרית הזו. חקיינות קולית היא לא “טריק מסיבות” שטחי - אלא ביטוי ליכולת קוגניטיבית, תקשורתית ויצירתית מפותחת.
ולכן, כשאנחנו משתמשים בביטוי "לחזור כמו תוכי" במשמעות של חזרה עיוורת, אנחנו למעשה סתם מתנשאים ומשמיצים תוכים וחקיינים האחרים. בפועל, "לדבר כמו תוכי" הוא דווקא פלא ביולוגי ותקשורתי – תכונה מתוחכמת שמאפשרת לציפורים לתמרן ולפעול בעולם בעזרת צלילים. מההטעיות הערמומיות והמחושבות הדרגתית של הדרונגו ועד השירים רבי-הדמיון של ציפור הלירה - חקיינות הקולות מספקת לנו הצצה ליצירתיות ההתנהגותית של ציפורים. הכרות עם הנטייה הטבעית לחקות ועם חשיבותה לציפורים בטבע יכולה גם לעזור לנו להבין יותר טוב את הצרכים שלהן בשבי, כדי לספק להם לפחות תחליף-טוב-ככל-הניתן.
לסיום נציין שעלבונות מסוג "תוכי" או "קוף אחרי בנאדם" הם גם אולי מה שנקרא בפסיכולוגיה "השלכה". כמו הגועל המופגן שלנו מאוכלי נבלות, גם הלעג שלנו לחקיינים נועד כנראה להרחיק אותנו מהתמודדות עם ההבנה שאנחנו בעצמנו חקיינים אובססיביים. למעשה, לא רק שאנחנו אחד המינים הכי חובבי-חיקוי-קולי בטבע, אלא שדווקא התכונה המושמצת והמוגחכת הזאת בעינינו, חקיינות קולית, מהווה את בסיס רכישת והתפתחות השפה שלנו, ומכאן גם את יסוד כל תפארת התרבות שלנו. למעשה, באף תחום אמנותי או אומנותי, אין חידוש ויצירתיות בלי הרבה מאוד למידה וחיקוי כבסיס. או בקיצור: תרבות יצירתית לא מנוגדת לחיקוי; למעשה - היא מבוססת עליו!
