למה שפעת העופות כל כך קטלנית?
עכשיו זה כבר לא "רק" חולי ומוות של מיליוני תרנגולים. נגיף "שפעת העופות" מתפשט בימים אלה לעוד ועוד יבשות ומינים, ועושה שמות באוכלוסיות של חיות בר ברחבי העולם. מאיפה הגיע ואיך נוצר נגיף קטלני כל כך, שהורג ביעילות גדולה כל כך יצורים ממינים כה רבים ושונים וכובש בהתמדה את העולם? האם מדובר בנגיף טבעי - והמגפה הזאת היא, לפיכך, סוג של אסון טבע? או שזהו נגיף מלאכותי - והמגפה היא למעשה אסון מעשה ידי אדם? ולמה נגיף שפעת העופות החדש כל כך יוצא דופן בקטלניותו לעומת נגיפים שנדגמים מאוכלוסיות בר?
תהליך התעצמות עקבי
בימים אלה מתפשטת מגפה נוראה בעולם ומכה בעוצמה באוכלוסיות רבות של חיות בר (שגם כך נמצאות בעיצומה של ההכחדה השישית בתולדות הפלנטה שלנו). התקשורת, ואולי גם הציבור, התרגלו בשנים האחרונות להשמדות ההמוניות של תרנגולים בלולים. הטבעת לולים שלמים בקצף חונק הפכה מ"חדשות" מפחידות - לחלק שגרתי מ"ייצור" בשר עוף בישראל, שהתקשורת והציבור מניחים שלא אמור במיוחד לעניין אותם. אפילו לתמותות ההמוניות של ציפורי בר התרגלנו. אבל עכשיו נראה שנגיף שפעת העופות עושה שוב קאמבק וחוזר לתודעה הציבורית אחרי ששוב צבר יכולות הדבקה משופרות - וביניהן כנראה גם לראשונה היכולת לעבור מיונק ליונק - ולא רק מציפורים ליונקים.
השבוע דיווחו לראשונה הרשויות במספר מדינות על מה שנראה כמו התפשטות של נגיף שפעת העופות - מהזן H5N1 הקטלני - בין יונקים, בהדבקה ישירה:
- בים הכספי מתו כ-2500 כלבי ים מהנגיף
- בפרו דיווחו הרשויות כי 585 אריות ים מתו, ונראה שהמגפה מתפשטת גם לדולפינים (לצד כ-55,000 ציפורים).
- במשקי פרווה בספרד נדבקו חורפנים רבים בנגיף והושמדו כ-50 אלף
- דווח גם על הדבקות של שועלים ולוטרות
הסימנים הברורים שהנגיף עבר מוטציה שמאפשרת לו לעבור בין יונקים - בים, באוויר וביבשה - מצליחים לסדוק את האדישות שפיתחנו להשמדות ההמוניות. הסיבה היא לא עצם החידוש או דאגתנו המרשימה לקרובינו היונקים, אלא כמובן ההבנה שהמגפה מתקרבת אלינו, ושהחדשות הללו עלולות להתברר כקיצור דרך מכריע שעשה הנגיף בדרכו לסעוד מהבופה המרשים של מיליארדי בני אדם.
מנהל ארגון הבריאות העולמי אמר השבוע:
נגיף שפעת העופות H5N1 התפשט באופן נרחב בעופות ובציפורי בר במשך כ-25 שנה, אך לאחרונה הזליגה המסיבית ליונקים מעוררת דאגה… מאז הופעת נגיף שפעת העופות H5N1 לראשונה בשנת 1996 הדבקה של בני אדם ובין בני אדם היתה נדירה, אך אי אפשר להניח שזה יישאר כך, ולכן עלינו להיערך לכל שינוי.
גם בתוך הלולים התעשייתיים ניכרת העלייה בכוחו ובתפוצתו של הנגיף, ומביאה שוב לזינוק בהיקף הנזקים הכלכליים שהוא גורם. בארה"ב למשל, הושמדו לא פחות מ-58 מיליון תרנגולים (מה שהוביל לזינוק של 60% במחירי הביצים). בנוסף, לראשונה הצליח הנגיף לשרוד את הקיץ באירופה כשהוא לא חדל להתפשט בה - ובכך אולי חדל להיות מחלה עונתית. עוד הישג חדש של הנגיף הוא הגעתו לראשונה למרכז ודרום אמריקה.
בעקבות כל האירועים האלה, אמר יו"ר הארגון העולמי המשותף לבריאות בעלי חיים ומזון והארגון החקלאי של האו"ם כי
"שפעת העופות" הפכה כבר למגפה הגדולה ביותר שנראתה בהיסטוריה.
הנגיף עשה עוד כברת-דרך משמעותית בדרכו אלינו - בני האדם, ובמהירות רבה. היכולת לעבור מיונק ליונק ממגוון מינים מקרבת אותו בסבירות גבוהה מאוד ליכולת לעבור מאדם לאדם, ומעצם כך - להפוך למגפה הגדולה בתולדות האדם. כשמצרפים את זה לקטלניות המטורפת של נגיף שפעת העופות (במיוחד מזן H5N1 - אחוזי התמותה ממנו דומים יותר לאחוזי ההחלמה מנגיף הקורונה, למשל…) מבינים שהוא עלול להפוך בקלות גם למגפה הקטלנית ביותר בתולדות האנושות.
בעוד מספר לא ידוע של שנים, כששפעת העופות תהיה הנושא העיקרי שיעסיק את כולנו - אולי כדאי שניזכר לרגע בתקופה הנוכחית, כשעוד יכולנו לעשות משהו, ונהרהר בהנחה שלנו שמה שקורה בלולים נשאר בהם, ובכל מקרה לא ממש נוגע לנו.
"רובים חיידקים ופלדה" - גרסת חוות החיות
מה קורה כשנגיף שעבר סלקציה חוזרת ונשנית - "טיפוח גנטי" באוכלוסיות ענק רבות שחיות דחוסות גוף-אל-גוף בתוך הפרשותיהן - פוגש אוכלוסיה בעלת מערכת חיסונית "נאיבית", כמו רוב הלהקות של חיות הבר? אסון דומה מאוד לזה שפקד את ילידי יבשות אמריקה זמן לא רב אחרי שהגיעו אליהם "מגלי עולם" מאירו-אסיה הצפופה: מוות המוני ממחוללי מחלות מיקרוסקופיים.
כפי שמראה ג'ארד דיימונד בספרו המופתי "רובים, חיידקים ופלדה", גם הילידים האמריקאיים העבירו (ללא ידיעתם) מחלה או שתיים לאירופים - אבל האירופים העבירו אליהם (לרוב ללא ידיעתם) חבילה מרשימה הרבה יותר של מחלות - שגם היו קטלניות הרבה יותר. זה לא נבע מאהדת האל או מ"עליונות האדם הלבן" (כמו שהאמינו הרבה אירופים) אלא מכך שהאירופים נולדו ביבשת צפופה שכבר עברה מגפות רבות, וכתוצאה מהן עברה האוכלוסייה האנושית תהליכים ארוכים של ברירה והסתגלות (פיתוח חסינות טבעית) למחוללי מחלות ששטפו הלוך-ושוב את גוש היבשה האירו-אסיאתי העצום והמאוכלס בצפיפות בין סין לפורטוגל (ערים, אימפריות, נדידות עמים); זאת בעוד שאוכלוסיות הילידים האמריקאיים חיו ברובן בצפיפויות נמוכות בהרבה, והיו בין קהילותיהם השונות הרבה פחות קשרים. באמריקה לא הספיקו להיווצר (ולהשתכלל) מגפות על גבי מצע ענק של אוכלוסיה אנושית רציפה - כי כזו טרם התהוותה שם. וזהו, למעשה, אחד ממקורות חוסר הסימטריה (הכה משווע) בין כוחם של האירופים הכובשים לזה של הילידים (ה"אינדיאנים") חסרי האונים.
אותו חוסר סימטריה ממש מתקיים במפגש הקטלני בין מחוללי המחלות שתעשיות החי מטפחות גנטית (על גבי אוכלוסיות צפופות ולקויות-תברואתית בלולים) לבין אוכלוסיות של חיות בר ("ילידיות"). מחקר מדעי מצא כי 37 מתוך 39 מקרים בהם התפתחו זנים אלימים של שפעת עופות - קרו בלולים תעשייתיים. אין בכך שום דבר מקרי.
כשם שלולי ענק מטפחים נגיפים חזקים - כך מהוות קהילות טבעיות של חיות "דרך ללא מוצא" לכל ווריאנט אלים מדי של נגיף. לכן, הנגיפים שמצויים אצל חיות בר כמעט תמיד לא קטלניים להן כלל, ואפילו מהווים חלק מועיל של המיקרוביום שלהם.
אגב, נגיף שפעת העופות אינו הנגיף היחיד שמטופח במשקים תעשייתיים ומייצר מפגשים הרסניים הולכים ומסלימים בין מחוללי מחלות קטלניים שהתפתחו בחברות צפופות (שלא מבחירתן) לבין חברות מבודדות. מחקרים מהשנים האחרונות מגלים שגם כלובי פיטום דגי הסלמון בים, למשל, מטפחים (ומפיצים) למעשה "נגיפי-על" שעושים שמות באוכלוסיות של דגי סלמון ודגי בר בכלל כשהם מתפשטים אליהן. למקרה שתהיתם, כל דגי הסלמון שנמכרים בישראל מגיעים מהכלובים ההרסניים האלה.
לסיכום
מקור נגיף שפעת העופות - ומקור כוחו יוצא הדופן - הוא בטיפוח המתמשך במתקני כליאה המוניים שבני אדם בנו לבעלי חיים מבויתים, במיוחד תרנגולים. הווירולוג (חוקר נגיפים) הקנדי המוביל פרופ' אלן בראון סיכם זאת בפשטות:
גידול אינטנסיבי של תרנגולים הוא הסביבה המושלמת ליצירת נגיף אלים של שפעת העופות.
נגיף שפעת העופות מהזן הקטלני H5N1 הוא לא נגיף טבעי. מדובר בנגיף שטופח בהתמדה במתקנים שבנו והפעילו בני אדם, נגיף שלא יכל להיווצר בלי מאמץ אנושי עצום. מתקני ה"טיפוח הגנטי" הם כל מתקני תעשיית העופות: לולי פיטום והטלה ורבייה, מדגרות, משחטות (ועוד). שפעת העופות הוא נגיף שפותח רק הודות להתעללות במספרים בלתי נתפסים של בעלי חיים. מדובר בעוד נזק מודחק ומוכחש - נזק שהחברה האנושית כולה עוצמת בחוזקה את עיניה מלראות ואף פועלת לטשטשו - של משקים תעשייתיים.
מספר העופות שבני האדם מגדלים בלולים מגיע כבר לעשרות מיליארדים בכל שנה. מספר החיות המבוייתות על כדור הארץ הולך ומגמד יותר ויותר את מספר חיות הבר, והתהליך מאיץ את עצמו, לא רק באמצעות זיהום הסביבה וכריתת יערות לתעשיית הבשר אלא גם, בין היתר, באמצעות נגיפים מיקרוסקופיים.