האם המאבק נגד ציד פילים לשנהב מצליח?
האם העולם מפנה גב לשנהב? אם כן - בזכות מה? ועד כמה זה חלק ממגמה כללית יותר? האם ניתן לשכפל את ההצלחה גם למינים אחרים?
ציד פילים בשביל לסחור בחטים שלהם עלה למודעות ועורר זעזוע עולמי גובר ככל שאוכלוסיות פילים התחילו להצטצמצם ואפילו להיעלם. אבל נראה שמאמצים בין-לאומיים יוצאי-דופן מצליחים בשנים האחרונות לשנות את המגמה. האם המאבק נגד טבח הפילים אכן מצליח? ואם כן - בזכות מה? והאם הצלחתו משקפת מגמה רחבה יותר של צמצום הסחר הלא חוקי בחיות בר ואבריהן?
פילים בסכנת הכחדה
פילים סובלים כבר אלפי שנים מציד אנושי לצורך סחר בשיניים הענקיות שלהם, החיטים האופייניים להם, שנחשבו זמן רב מדי בתור "חומר גלם" יוקרתי למוצרי נוי ("שנהב"). המצאת הנשק החם ושכלולו הקלה מאוד להרוג את החיות הענקיות האלה, והפחיתה מאוד את הסיכון שנלווה לכך בעבר. כתוצאה מכך התגבר מאוד הציד עד שהגיע במאה הקודמת לממדים תעשייתיים. כתוצאה, אוכלוסיית הפילים באפריקה התמוטטה בכ-95% מתחילת המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20 (לפי הערכות).
אבל הביקוש לשנהב המשיך לעלות, והתוצאה הייתה ירידה עקבית נוספת במספר הפילים: מלמעלה ממיליון פילים ב-1950 נותרו בסוף שנות ה-80' רק מאות אלפים. ב-1987 הוערכה אוכלוסיית הפילים באפריקה בכ-760 אלף, וכעבור שנתיים בלבד, ב-1989, כבר נותרו רק כ-608 אלף – ירידה תלולה שעוררה חשש להישרדות המין. הנתונים הללו, וחשיפה של זוועות הציד (כולל חיסול עדרי פילים שלמים, אגירת חטי שנהב בהיקפים עצומים, תמונות פילונים חסרי אונים מול גוויית אמם מנוסרת-הפנים) הובילו לקריאה דחופה לפעולה. הקריאה תורגמה במהירות למעשים ובשנת 1989 נכנס לתוקף איסור בין-לאומי על סחר בשנהב במסגרת אמנת CITES, האמנה לסחר במינים בסכנת הכחדה.
הצעד הזה לא היה חסר-תקדים: רק שנים ספורות קודם, ב-1986, הוטל איסור בינלאומי גורף, ראשון מסוגו בהיסטוריה, על ציד לווייתנים מסחרי. גם האיסור הזה הגיע בעקבות התמוטטות אוכלוסיות בטבע, והוכיח את עצמו כהצלחה. האיסור על ציד לווייתנים המחיש שהאנושות מסוגלת לשתף פעולה כדי להפוך את מגמת ההכחדה של אוכלוסיות בעלי חיים גדולים בעזרת פעולה בינלאומית משותפת.
ציד שובר שיאים
האיסור הגלובלי על הסחר בשנהב הביא לירידה בציד הפילים, אבל כזאת שהתבררה כזמנית. בשנות ה-90' נרשמה התייצבות ואפילו התאוששות באוכלוסיות פילים, בעיקר כאלה שזכו להגנה בשטח. אבל מסוף העשור הראשון למילניום החדש, התגבר שוב טבח הפילים לרמות שיא, למרות האיסור, וגם באזורים "מוגנים". הזינוק בעושר בסין הקפיץ את הביקוש לשנהב, ואיתו את המחיר. התמריץ הכספי להרוג פילים גדל פתאום מאוד.
מעריכים שבשיא המשבר, סביב שנת 2011, אחוז התמותה של פילים באפריקה מציד עבר את ה-10% מכלל אוכלוסייתם בשנה! זה אחוז קטלני למין שמתרבה כה לאט, "מסלול מהיר" להכחדה. בשנת 2016 מצא מחקר מקיף שנותרו רק כ-350 אלף פילי סוואנה באפריקה. מצבם של פילי היער (תת-מין במערב ומרכז אפריקה) היה חמור עוד יותר, עם ירידה של 86% בגודל האוכלוסייה מאז שנות ה-80'. לאור הנתונים העגומים הללו, בשנת 2021 הכריז IUCN (האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע) על פיל הסוואנה כמין בסכנת הכחדה, ועל פיל היער האפריקאי כמין בסכנת הכחדה קריטית.
המגמה מתהפכת
אבל מ-2015 בערך החלו להירשם סימנים מעודדים להיפוך מגמה. מחקרים ונתוני מעקב מעידים שציד פילים באפריקה נמצא בירידה מאז השיא ב-2011. שיעור התמותה השנתי של פילים מציד ירד משמעותית מכ-10% בשנת 2011 לפחות מ-4% בשנת 2017. בעשור האחרון חלה גם ירידה במחירי השנהב, מה שהפך את הציד לפחות משתלם. מעריכים שהירידה בביקוש ובמחיר הושפעה גם מהתמתנות הצמיחה הכלכלית הסינית, אבל גם מצעדי מדיניות.
הצעד החשוב ביותר היה ההחלטה ההיסטורית של סין, הצרכנית הגדולה בעולם של שנהב, לסגור לגמרי את שוק השנהב החוקי (לכאורה מלפני האיסור) בשטחה. איסור המכירה המקומית בסין נכנס לתוקף בסוף 2017, והוא תואר (בצדק) כצעד מהפכני ורב-חשיבות במאבק נגד הסחר בשנהב. ואכן, בתקופה שבין 2018 ל-2020, במקביל ליישום האיסור בסין, צנח מחיר השנהב הגולמי בערך בחצי. זוהי עדות ברורה לירידה תלולה בביקוש. בזכות שילוב של קמפיינים ציבוריים, אכיפה והוקעה חברתית של המוצר - הסינים התחילו להפנות גב לשנהב. אבל היא לא היתה היחידה. בלחץ ארגונים וציבור אכפתי, מדינות חשובות נוספות נקטו צעדים להגנת הפילים:
- ארה"ב אסרה החל מ-2016 כמעט כל מסחר בשנהב
- בריטניה אסרה החל מ-2018 כמעט כל מסחר בשנהב
- סינגפור סגרה ב-2021 את שוק השנהב החוקי במדינה
- הונג קונג סגרה ב-2022 את שוק השנהב החוקי במדינה
גם ב"שטח" נרשמו שיפורים חשובים בעשור האחרון. מדינות רבות באפריקה, בשיתוף עם ארגוני שימור, שיפרו את מאמצי האכיפה נגד ציידים: כיום יש יותר סיורי פיקוח בשמורות, יותר שימוש במצלמות מעקב, ויותר איסוף ראיות ותביעות נגד מבריחי וסוחרי שנהב. גם שיתוף פעולה בין-לאומי בין רשויות אכיפה התרחב ועזר לחשוף ולהפליל רשתות הברחה גדולות. במקביל, גדל היקף הסיוע לקהילות מקומיות שחיות לצד פילים, מתוך הבנה שתמריצים כלכליים חשובים לעידוד שימור במקום ציד. כתוצאה מכל אלו, יש אזורים באפריקה שבהם טבח הפילים פחת מאוד. לדוגמה, לפי "Elephant Crisis Fund", בשנת 2014 זוהו 26 "מוקדי משבר" באפריקה שבהם קצב ציד הפילים סיכן את המשך קיום האוכלוסיות באזור; כיום ביותר מחצי מהאזורים האלה (15 מוקדים) הציד צומצם לרמה שכבר לא מהווה איום מיידי על הישרדות אוכלוסיות הפילים!
בסך הכול, המאבק נגד ציד השנהב רשם הצלחות חשובות. קצב הרג הפילים נבלם וירד, ומספר הפילים בעולם (כחצי מיליון באפריקה ועוד כמה עשרות אלפים באסיה) נראה יציב יותר מאשר לפני עשור. אבל הסכנה לפילים ממש לא חלפה. אלפי פילים עדיין נטבחים בכל שנה באכזריות, ובמדינות רבות אוכלוסיות הפילים ממשיכות להצטמק. הפילים רחוקים מלהיות "מחוץ לסכנה" כמין וכאוכלוסייה באזורים שונים, ובוודאי כפרטים.
מה גרם למאבק בשנהב להצליח?
מה גרם למגמת הכחדת הפילים להתהפך (בינתיים, לפחות)? בזכות מי ומה הושגה רגיעה-יחסית במערכה האנושית לחיסול הפילים? כנראה שבזכות שילוב של גורמים שונים שפעלו יחד, מהשטח באפריקה ועד לצמרת השלטון בבייג'ינג, לצד גורמים מקריים ("מזל") ו"תנאי פתיחה טובים" שקשורים במעמד הייחודי של פילים בתרבות.
הנה כנראה ששת הגורמים המרכזיים שתרמו לצמצום הציד הלא-חוקי:
1. איסורי סחר גלובליים ולאומיים
איסור הסחר הבינלאומי בשנהב מאז 1989 יצר מסגרת חוקית גורפת וברורה שמגדירה אותו כבלתי-חוקי ומוקצה. בהמשך, החלטות של מדינות מפתח לסגור את שווקי השנהב החוקיים שנותרו (לסחר במוצרי שנהב עתיקים כביכול) צמצמו מאוד את אפיקי המסחר ששימשו כיסוי לסחר הלא חוקי. האיסורים האלה העבירו לציבור מסר חד: שנהב הוא לא סחורה לגיטימית. סגירת שווקי הפעילות הובילה לצניחת מחיר השנהב ולהפחתת המוטיבציה לציד.
2. הפחתת הביקוש בעזרת שינוי נורמות
במקביל לחקיקה, ארגוני שימור וממשלות השקיעו בקמפיינים לשינוי תודעה בקרב צרכני שנהב פוטנציאליים. בסין, למשל, שודרו בכלי התקשורת פרסומות בכיכוב ידוענים שקראו להפסיק לקנות שנהב. וזה הצליח! סקרים גילו שהמודעות לנזקי סחר בשנהב ולאי-חוקיותו גדלה מאוד בציבור הסיני, לצד התמיכה באיסור, שהגיעה ל-90%! כמו כל תעשייה, גם סחר השנהב מונע על ידי ביקוש צרכני, ולכן צמצום הביקוש הוא הפתרון האולטימטיבי.
3. אכיפה והרתעה בשטח וברחבי העולם
הרבה מהצלחת המאבק קשורה לשיפור באכיפה. מדינות רבות באפריקה הגבירו את הסיורים החמושים בשמורות, ציידו את הפקחים בטכנולוגיות מתקדמות (כמו מעקב לווייני אחרי עדרים, רחפנים, מצלמות וחיישנים) והקימו יחידות ייעודיות למאבק בציד ובסחר. עונשים הוחמרו, ומבריחי שנהב שנתפסו נשפטו לעונשי מאסר ממושכים יותר ולקנסות כבדים. כל זה הרתיע והקשה על ציידים ומבריחים שפעלו קודם כמעט בלי חשש, הגדיל את סיכויי התפיסה, ועזר להפחית את קצב ההרג. גם ברמה הבינלאומית נערכו מבצעי אכיפה גדולים: האינטרפול ערך פשיטות מתואמות עם רשויות מכס שונות כדי לתפוס משלוחי שנהב בנמלים, והקים צוותי חקירה יעודיים לקרטלי ההברחות.
4. תמריצי שימור לקהילות מקומיות
עוד גורם חשוב הוא ההבנה שהצלחת השימור דורשת שיתוף פעולה עם האנשים שחיים ליד חיות הבר. בהרבה אזורים באפריקה, העוני דוחף צעירים לציד לא-חוקי, וחקלאים עלולים לפתח עוינות לפילים בעקבות מקרים של הרס יבולים (שמתגברים ככל שמתמעטים שטחי הבר). יוזמות חדשות מצליחות להתמודד עם האתגרים האלה: תוכניות פיתוח קהילתי מספקות מקורות פרנסה חלופיים לצייד, כמו תעסוקה בתיירות ספארי. אם הקהילה מרוויחה מקיום הפילים, יש לה אפילו תמריץ חזק להגן עליהם. "שמורות קהילתיות" בקניה, נמיביה ומדינות נוספות הראו הצלחה יחסית.
5. גורמים מקריים
גם נסיבות מקריות תרמו לצמצום הציד בשנים האחרונות. למשל, התפרצות מגפת הקורונה בשנת 2020 שיבשה קשות את שרשראות ההברחה הבינלאומיות. למעשה, סגירת גבולות והשבתת טיסות מנעה כ-90% מהברחות השנהב מאפריקה לאסיה, בהשוואה ל-2019. המגמה נמשכה אפילו אחרי שהוסרו סגרי הקורונה, כנראה כי מאמצי האכיפה הקשו על רשתות ההברחה להשתקם. גורם מקרי חשוב נוסף הוא ההאטה בכלכלה הסינית, שצמצמה את הביקוש ל"מוצרי יוקרה".
6. המעמד המיוחד של פילים בתרבות
מבחינות מסוימות זה אולי הגורם החשוב ביותר, שהיווה מעין תנאי-מקדים להצלחת הקמפיין. פילים הם חיות היבשה הגדולות ביותר בעולם, וכבר מתוקף כך יש להם מעמד אייקוני. ייצוגים של פילים גם מוטמעים היטב בתרבות הפופולארית שלנו. אנחנו מכירים פילים מגיל צעיר ויודעים דברים אפילו על היכולות המנטליות שלהם (הביטוי "זיכרון של פיל" מבוסס על המציאות, בניגוד לביטוי "זיכרון של דג", למשל). תרבות הילדים עשירה בסיפורים ושירים על פילים. וגם סיפורים היסטוריים ודתיים, משלים ("העיוורים והפיל"), מטבעות לשון ("פיל לבן", "הפיל שבחדר", "עושה מזבוב פיל") ועוד. בהצלחה עם למצוא מטבעות לשון ושירי ילדים בכיכוב פנגולינים (קל-וחומר חיות בלתי-מוכרות אפילו יותר שמצויות בסכנת הכחדה, כמו צב ים קרני או גאביאל).
האם הצלחת המאבק בשנהב משקפת מגמה רחבה?
הישגי המאבק נגד ציד פילים מעוררים את השאלה - האם מדובר בחלק ממגמה רחבה יותר לצמצום הסחר הלא-חוקי בחיות בר בשנים האחרונות? או שדחיקת השנהב היא סיפור יוצא דופן, שנובע מכך שפילים הם חיות אהובות במיוחד? במידה מסוימת, שתי האפשרויות נכונות.
מצד אחד, המאבק בשנהב הוא דוגמה יוצאת-דופן למה שאפשר להשיג כשיש רצון ציבורי ופוליטי חזק. הפיל הוא חיית דגל כריזמטית, ענק חכם ועדין, שסכנת הכחדתו הפכה בקלות לנושא קרוב ללב רבים. האהבה לפילים (ואפילו העובדה שהם מהחיות שכל ילד לומד להכיר) עזרה לארגוני שימור ולאקטיביסטים להצליח לרתום להגנתם אנשים וממשלות. ההגנה על מינים פחות מפורסמים, גדולים ואהובים, מצליחה לרוב הרבה פחות.
למשל, הפנגולין. היונק הקטן והביישן, שידוע בעיקר ביכולתו להתכדרר לכדור שיריון אצטרובלי לצורך הגנה מפני טורפים, זוכה להרבה פחות עניין מאשר הפיל, והפך כיום לקורבן מס' 1 של סחר לא-חוקי בחיות בר. כל שמונת מיני הפנגולין בעולם מצויים בסכנת הכחדה, ואמנת CITES אוסרת משנת 2016 כל סחר בפנגולינים - ובכל זאת קשקשי פנגולינים ממשיכים להיסחר בגלוי בדרום מזרח אסיה. בעקבות הירידה החדה במספר הפנגולינים באסיה, רשתות הפשע עברו לצוד אותם באפריקה ולהבריח את הקשקשים שלהם לסין ולווייטנאם. עד לאחרונה, המאמצים העולמיים להגנת הפנגולינים היו מעטים. הציבור כמעט לא הכיר אותם, ולכן הנכונות הפוליטית להשקיע בהגנתם הייתה אפסית. זה ממחיש כמה המעמד המיוחד של פילים בתרבות האנושית עזר להצלחת המאבק בשנהב, ואת האתגר העומד בפני הגנה על מינים "פחות סקסיים".
מצד שני, יש עדויות שההצלחה במאבק בשנהב היא חלק ממגמה כללית יותר של הגברת המאבק בפשעים נגד חיות בר. בעשור האחרון גברה ההבנה בקרב רשויות החוק במדינות רבות, שסחר לא-חוקי בחיות בר הוא איום חוצה גבולות: הוא פוגע במגוון הביולוגי, מערער את שלטון החוק, ומשתלב לעיתים קרובות גם בפשעים חמורים אחרים (כמו טרור, סחר בסמים, שחיתות, וכו'). זה הוליד שיתופי פעולה רחבים יותר: ועידות בינלאומיות הצהירו על מחויבות להילחם בתופעה, והאו"ם אפילו קיבל החלטות שמגדירות סחר בחיות בר כפשע חמור. מדינות רבות הקימו יחידות ייעודיות למאבק בהברחות חיות בר, והחמירו מאוד את הענישה למבריחים.
ובאמת, נרשמו הצלחות גם במאבק נגד ציד של מינים נוספים. קרנפים באפריקה, למשל, חוו "משבר ציד" חמור בשנים 2008–2015, כשהביקוש לקרני קרנף הביא לטבח של למעלה מאלף קרנפים בשנה. אבל אחרי 2015, ובפרט בעקבות תגבור האכיפה בדרום-אפריקה ובנמיביה, מספר הקרנפים הניצודים פחת מדי שנה. גם כאן מגפת הקורונה תרמה להאטה בציד, אבל גם בלעדיה הסתמנה מגמה של שיפור במניעת הציד ע"י אכיפה. כיום הקרנפים אמנם עדיין מצויים בסכנה (רוב האוכלוסיות מתכווצות, והקרנף השחור עדיין בסכנת הכחדה קריטית) אבל המאמץ הבינלאומי והלחץ הציבורי עזרו בלי ספק להפחתת קצב הרג הקרנפים.
דוגמה נוספת היא ציד הלווייתנים: כפי שציינו, מאז האיסור התקדימי ב-1986 ניצלו ככל הנראה מאות אלפי לווייתנים מציד. הצלחת המהלך הגלובלי הזה יצרה סוג של "אפקט דומינו": איסור סחר בשנהב ב-1989, איסור סחר בקרני קרנף, החמרת איסורים על מסחר באברי חיות-בר בשווקים (בעקבות חשד לקשר להתפרצות מחלות כמו קורונה) והכללת מינים רבים יותר בנספחי אמנת CITES. במידה מסוימת, המינים הגדולים והאייקוניים "פתחו את הדלת" למינים קטנים ואנונימיים יותר. אבל רק במידת-מה.
סחר לא-חוקי בחיות בר הוא עדיין אחד מענפי הפשע הבינלאומי הגדולים ביותר (לצד סחר בסמים ובבני אדם) שמגלגל מיליארדי דולרים בשנה. למרות שהסחר בשנהב פחת, רשתות ההברחה לא נעלמו, אלא הרבה פעמים פשוט עברו לחטוף, להרוג ולסחור מינים אחרים. למשל, עם ירידת הביקוש לשנהב, עלה הביקוש לקשקשי פנגולין. חלק מהירידה בציד הפילים אולי נובעת מ"הסטת מאמץ" של ארגוני הפשע לקורבנות אחרים.
עם זאת, ההצלחה (היחסית) של המאבק נגד ציד הפילים מספקת תקדים חשוב ומעורר תקווה. היא מוכיחה שעם שילוב כוחות נכון, אפשר לבלום גם פשעים שנראו חסרי תקנה. יותר מזה, איסור הסחר בשנהב הדגים למדינות חשובות כמו סין שאפשר וכדאי לנקוט צעדים אמיצים נגד מסורות צרכניות מזיקות. רק לפני עשור, המחשבה שסין תוותר על "תרבות השנהב" שלה נראתה כמעט דמיונית, ובכל זאת זה קרה. ההצלחה הזו מעודדת פעילים לדרוש מדיניות דומה לגבי מוצרים נוספים מחיות בר, כמו סנפירי כרישים וקשקשי פנגולין.
בשורה התחתונה
המאבק נגד ציד הפילים לשנהב הניב בשנים האחרונות הישגים חשובים, ובראשם - הפחתת הציד. ההצלחות הושגו הודות למאמץ בינלאומי מתואם: מאיסור הסחר הגלובלי ועד סגירת השווקים במדינות שהיוו מוקדי צריכה, דרך אכיפה חזקה יותר בשטח ושינוי גישת הציבור כלפי מוצרי שנהב. ההידרדרות המהירה של אוכלוסיות הפילים לקראת הכחדה שהסתמנה לפני עשור - נעצרה בינתיים. אבל עתיד הפילים בעולם עדיין רחוק מלהיות מובטח.
האם מודל המאבק בשנהב "ישוכפל" למאבקים אחרים? במידה מסוימת, זה כבר קורה חלקית, אבל כדי להצליח להגן על מינים אחרים כמו על פילים נדרשים מאמצים גדולים הרבה יותר. הפיל נהנה מיתרון ההיכרות המוקדמת והכריזמה שעוזרות מאוד לגייס תמיכה בהגנתו. מינים אחרים זוכים לרוב לשבריר מתשומת הלב והאהדה שהוענקה לפילים, אם בכלל. המאבק לעצירת ההרג של מינים אחרים ידרוש מהאנושות להרחיב הן את החמלה שלה והן את החשיבה לטווח-רחוק שגילתה כלפי הפילים – וליישם אותם גם כלפי יצורים רבים יותר, ומוכרים ואהובים פחות, אם בכלל. ההגנה על פילים יכולה וצריכה להפוך למקור השראה ומודל להגנה על יתר חיות הבר, שהולכות ונעלמות תחת המוני החיות המבויתות שהולכות ונערמות במקומן.
המאבק נגד ציד הפילים לשנהב הצליח להפוך את מגמת ההכחדה בזכות שילוב של איסורים גורפים, אכיפה עיקשת, הורדת הביקוש ורתימת קהילות ברחבי העולם למטרה משותפת. הוא הוכיח שאפשר לעצור את מרוץ ההכחדה אם פועלים יחד. עכשיו האתגר הוא להרחיב את ההצלחה וההגנה האלה גם ליתר המינים המאוימים - כדי שכל שותפינו לעולם יזכו גם הם לעתיד בטוח וטוב יותר.
