האם לדגים יש זיכרון קצר?

"זיכרון של דג" הפך מזמן ביטוי שגור לזיכרון עלוב או בעיות שיכחה קשות. למעשה, קשה להאמין עד כמה נפוץ המיתוס על הזיכרון המגוחך של דגים, ובמיוחד על כך שהזיכרון של דגים (או של דגי זהב) "נמחק" כל 3 שניות - אולי בהשראת 3 המשאלות שהם אמורים להגשים? למעשה, האגדה האורבנית על זיכרון-שלוש-השניות כל כך נפוצה, עד שפיקסאר/דיסני ביססו עליה, בתור דאחקה, את המאפיין המרכזי של דמות ראשית אהובה - דורי האמנזית בסרט "מוצאים את נמו" (ואחר כך גם סרט שלם  - "מוצאים את דורי"). אבל איך יודעים שמדובר במיתוס או באגדה אורבנית? איזה ראיות מדעיות יש לזיכרון של דגים? לכמה זמן דגי זהב יכולים לזכור דברים? ואם ישנן ראיות כה רבות לזיכרון המעולה של דגים - איך התקבע מיתוס כה שגוי ומופרך לגביו? התשובות בכתבה ובסרטון שלפניכם!

מסתבר שלמיתוס על הזיכרון המגוחך של דגים, כמו להרבה אגדות, אין שום בסיס עובדתי, ובטח שלא מדעי.

כדי להצליח לשרוד אפילו יום – כל בעל חיים צריך לזכור המון דברים כדי להתחמק מסכנות ולהעדיף דברים (מקומות, מזונות, שותפים) שהוכיחו את עצמם כבטוחים, מועילים או מהנים. 

לפני שנבחן ניסויי מעבדה שנעשו על זיכרון של דגים, הנה כמה דוגמאות לזיכרון הלא-יאומן שמשמש דגים בטבע, שלעתים עולה בהרבה על יכולות הזיכרון שלנו: 

• דגי סלמון זוכרים כל חייהם את נתיב הריחות המדויק של המסע בן אלפי הקילומטרים ממקום לידתם לאוקיינוס, והם משחזרים אותו בהצלחה מדהימה 5 שנים אחרי שעברו לים הפתוח. 
• דגי Frillfin goby מצליחים לחקוק במוחם בשעת הגאות ולזכור היטב את פני השטח של סלעי החוף כדי ליצור מפות מנטליות של השטח, שיאפשרו להם לקפוץ בדייקנות מדהימה בין בריכה לבריכה בשעת השפל - הם צריכים לחשב לפי גובה המים הנוכחי וזיכרון פני השטח היכן צפויים להיות כעת מים והיכן לא – ולהמר על כך בחיים שלהם! דג עם זיכרון חלש ימות מהר מאוד כשינחת על סלע יבש.
• דגי צלף קרויים על שם התמחותם בצליפת מים בחרקים מעופפים מעל פני המים כדי להפיל ולאכול אותם. הם זקוקים למאות שעות של צפייה בדגים בוגרים ומנוסים צולפים מים בחרקים כדי להבין את הטכניקה - איך להתאים את הזווית והעוצמה של זרם המים לסוג החרק ולכיוון ומהירות התנועה שלו כדי שייפול היישר אל פיהם. בלי זיכרון אי אפשר כמובן ללמוד כלום.  בטרם צברו דגי הצלף הצעירים את מאגר הזכרונות העשיר הזה – הם לא מצליחים לצלוף ולהפיל אפילו חרק נייח. 

למעשה, דגי צלף מנוצלים יותר ויותר במעבדות ניסויים בשל כישרונם ללמוד מצפייה (כלומר, לבטא בין היתר זיכרון אמין) ומיכולתם הייחודית להצביע על דברים ולתקשר בקלות באמצעות התזת מים לנקודה מדויקת (לרוב על גבי מסך). כך בדיוק הוכיחו מדענים שדגים מסוגלים להבדיל בין פרצופים אנושיים (אפילו זהים בצבעם וחסרי כל מאפיין ייחודי שעשוי היה להקל על זיהוי אדם כמו שיער, בגדים, ואפילו קול). 

אז כן, המיתוס על הזיכרון הקצרצר של הדגים סותר את ההיגיון הביולוגי ואת היכולות שדגים מפגינים, שרבות מהן ידועות. למעשה, זה סותר אפילו את הניסיון האישי של רוב מי שמטפלים בדגים. רק לאחרונה אמנם הוכח מדעית שדגים מזהים את מי שמאכילים אותם (וגם אנשים שהציקו להם) אבל אפשר לשער שמי שמאכילים דגים נטו להבחין, גם אם באופן לא מדעי, בזיהוי הזה שלהם על ידי הדגים, בתגובתם השונה לאנשים אחרים, שמסתמכים כמובן על זיכרון תקין. 

למרות כל זאת, נעשו מספר מחקרים מדעיים רציניים וקפדניים שביקשו לבחון את אמיתות המיתוס הפופולארי. באחד הניסויים המפורסמים, השמיעו מדענים קטע מוסיקלי מסוים לדגי זהב בשעה שהאכילו אותם במשך שבוע באזור מסוים של האקווריום הגדול. רק לאחר 3 חודשים השמיעו להם שוב את הקטע המוזיקלי, אבל דגי הזהב, שלא שכחו – החלו לשחות במהרה לאזור באקווריום בו הואכלו בדיוק אז. מחקרים מאוחרים יותר בדקו פרקי זמן ארוכים יותר – גם שנתיים – וגילו כי דגי הזהב, גם במקרים ששוחררו לאגם טבעי, לא שוכחים. 

חשוב להסביר בנקודה זו את ההטיה לרעת הדגים שקיימת אפילו במחקרים נדירים מסוג זה, למרות שהם נתפסים כמחקרים שמאפשרים להפריך את הזלזול ביכולותיהם. חוקרים מעוניינים לרוב להשלים את מחקרם בזמן סביר, ולרוב קצר ככל הניתן. כדי להוכיח שלדגים יש זיכרון סביר, ולהפריך את מיתוס 3 השניות, מספיק להוכיח, למשל, שדגים זוכרים אחרי 3 חודשים. התוצאה היא כמעט תמיד פרסום בתקשורת בסגנון "זיכרון של דגים נמשך 3 חודשים!" שמטעות את הקוראים (ולרוב גם את כותבי הידיעה) לחשוב שהמחקר הוכיח (איכשהו) שהזיכרון של דגים נמשך *רק* שלושה חודשים (באותו אופן שלפי המיתוס הוא נמשך רק 3 שניות). מעטים החוקרים שבחרו לבדוק פרקי זמן ארוכים הרבה יותר, שמחייבים תחזוקה ממושכת של אקווריום בתנאים טובים (כדי שהדגים לא ימותו, ואיתם זכרונותיהם) במעבדה יקרה מאוד בלי לעשות עליהם ניסויים אחרים. ואפילו במקרים הנדירים ההם - התוצאה תוצג לציבור כמעט תמיד בתור רף עליון של יכולת הזיכרון הדגית, ולא בתור הרף העליון של נכונות החוקרים לחכות ולבדוק (מה שהיא באמת).

ניסויים רבים לא מיועדים לבדוק את יכולות הזיכרון של דגים, אבל הם למעשה מבוססים על ההנחה שהזיכרון שלהם לא שונה משל כל חיה יבשתית. כך למשל ניסויים שבהם הוכח שדגים יכולים להבחין בין ז'אנרים מוסיקליים שונים (מוסיקה קלאסית או ג'אז למשל) - התבססו על זיכרון, בין יתר היכולות המנטליות (כמו היכולת להכליל מזכרון של יצירות שונות - ולזכור גם את ההכללה).

חפש את האינטרס

אז איך ולמה נוצר בכלל והתקבע בתודעה מיתוס מופרך כל כך, שעומד בניגוד לכל היגיון ביולוגי בסיסי? הרי למעשה, כל מי שמאכיל דגים בשעה קבועה אמור לדעת מניסיון שהם זוכרים את השעה יפה, ומצפים לאוכל בזמן הנכון ביום. כל ניסיון למצוא את התשובה בדגים נידון לכישלון כי התשובה לשאלה לא נמצאת בכלל בדגים, אלא בנו – במה שאנחנו עושים לדגים, ובאי הנוחות שלנו עם זה.

לא קשה להבין שהמיתוס על הזיכרון העלוב של הדגים התפתח כהצדקה לפגיעה בדגים, ואולי במיוחד בדגים בתעשיית דגי הנוי, כמו ההחזקה הנפוצה (והלא חוקית בישראל) של דגי זהב במכלים עגולים קטנים וריקים – שנועדו להפוך אותם זמינים למבטים מכל כיוון ובכל עת, גם אם זה אומר שלדג אין שום דבר להסתתר מאחוריו או להתעסק איתו. התרבות שלנו מיהרה לאמץ ולהפיץ את המיתוס הזה – כמו כל מיתוס שמבטא זלזול ביצורים שאנחנו מענים והורגים במספרים בלתי נתפסים: פרות, תרנגולים ודגים. נראה שחשוב לנו מאוד לספר לעצמנו כמה טיפשה הפרה, כמה פחדן התרנגול וכמה חסר-מוח הדג כדי שנרגיש טוב עם עצמנו כשאנחנו משלמים למי שמנצלים אותם והורגים אותם ללא כל רחמים. 

בשורה התחתונה

האם לדגים יש זיכרון קצר? לא. דגים בטבע מפגינים יכולות זיכרון מרשימות החיוניות לשרידתם ולחייהם, וגם ניסויי מעבדה לא מצאו כל רמז לנכונותו של המיתוס על הזיכרון העלוב של הדגים. הוכח שדגים, ובכלל זה דגי זהב, לא מתקשים לזכור (קולות, פרצופים אנושיים, מוסיקה) גם אחרי חודשים ושנים.

מקורות

דגים יוצרים "מפות מנטליות" מרחביות:

• Theresa Burt de Perera, Robert I. Holbrook and Victoria Davis, The Representation of Three-Dimensional Space in Fish, frontiers in Behavioral Neuroscience, 8 March 2016
• Odling-Smee, L. & Braithwaite, V. A. (2003). The role of learning in fish orientation. Fish and Fisheries, 4: 235–246.
• Journal of Undergraduate Life Sciences. "Appropriate maze methodology to study learning in fish", May 2009.

על הזיכרון המרחבי של דגי גובי (שקופצים בין בריכות שפל):

GE White, C Brown, “A comparison of spatial learning and memory capabilities in intertidal gobies”, 2014, Behavioral ecology and sociobiology 68 (9), 1393-1401

זיכרון וזיהוי פנים (דגי צלף מזהים פרצוף מוכר בקלות בין 40 פרצופים):

Cait Newport, Guy Wallis, Yarema Reshitnyk & Ulrike E. Siebeck, "Discrimination of human faces by archerfish (Toxotes chatareus)", Nature, 07 June 2016

מחקרי זיכרון בולטים בדגי זהב:

• Gee P, Stephenson D, Wright DE., “Temporal discrimination learning of operant feeding in goldfish”, Journal of the Experimental Analysis of Behavior 1994 Jul;62(1):1-13.
• B W Agranoff, R E Davis, and J J Brink, "Memory fixation in the goldfish", PNAS, 1965 Sep; 54(3): 788–793

דגי זהב יכולים להבדיל בין ז'אנרים מוסיקליים:

Makali Haines, Sophia Hallam, "Human Music Genre Recognition in Goldfish", Ohio Wesleyan University, 2019: https://katzr.net/37d20e

קרפיונים יכולים להבחין בין ז'אנרים מוסיקליים:

Ava R. Chase, "Music discriminations by carp (Cyprinus carpio)", Animal Learning & Behavior November 2001, Volume 29, Issue 4, pp 336–353

על זיכרון ולמידה בדגים:

• Cosme Salas, Cristina Broglio, Emilio Durán, Antonia Gómez, Francisco M. Ocaña, Fernando Jiménez-Moya, and Fernando Rodríguez, "Neuropsychology of Learning and Memory in Teleost Fish", Zebrafish, Vol. 3, No. 2, Jun 2006, 119-125
• J. B. Overmier, K. L. Hollis, Chapter 8: Fish in the Think Tank: Learning, Memory, and Integrated Behavior, in: Neurobiology of Comparative Cognition (Edited ByRaymond P. Kesner, David S. Olton), 1990

דגים זוכרים ומשתפרים בפיתרון בעיות מבוך:

Tyrone Lucon-Xiccato Angelo Bisazza, Complex maze learning by fish, Animal Behaviour Volume 125, March 2017, Pages 69-75

דגים זוכרים מסלול בריחה אחרי 11 חודשים:

Culum Brown, “Familiarity with the test environment improves escape responses in the crimson spotted rainbowfish, Melanotaenia duboulayi”, Animal Cognition October 2001, Volume 4, Issue 2, pp 109–113

דגי שפמנון זוכרים קול אדם שקרא להם לאכול אחרי 5 שנים:

Reebs, S.G. (2008) Long-term memory in fishes Retrieved 9 July 2014 

דגי סלמון זוכרים איתותי אור ואת משמעותם אחרי 8  חודשים:

Tarrant, R.M. (1964) Rate of extinction of a conditional response in juvenile sockeye salmon. Transactions of the American Fisheries Society 93: 399-401.

כללי: 

KN Laland, C Brown, J Krause, “Learning in fishes: From three‐second memory to culture”, 2003, Fish and Fisheries 4 (3), 199-202

Csányi, G. Csizmadia, A .Miklosi, "Long-term memory and recognition of another species in the paradise fish", Animal Behaviour Volume 37, Part 6, June 1989, Pages 908-911

C Brown, KN Laland, “Social learning in fishes: a review”, Fish and fisheries 4 (3), 2003, 280-288

L Trompf, C Brown, “Personality affects learning and trade-offs between private and social information in guppies, Poecilia reticulata”, 2014, Animal Behaviour 88, 99-106