איך הפך שימוש בכלים מסמל האנושיות לנפוץ בכל עולם החי?
חגי כהן / עורך הבלוגאיזה בעלי חיים גילינו שמשתמשים בכלים מלבדנו ומתי? איך טלטלו ושינו התגליות האלה את "הגדרת האדם"? ואיך קרה שפרות הפכו - בינואר 2026 - לחיות הראשונות מלבד שימפנזים שהמדע מכיר ביכולתן להשתמש בכלים בצורה גמישה, רב-תכליתית ומותאמת-הקשר?
במשך מאות שנים נשענו הפילוסופיה המערבית והמדע המודרני על הנחה (אקסיומה) ברורה: המין האנושי נבדל מהותית מכל יתר החיות - והטכנולוגיה היא המאפיין המובהק של הייחודיות הזו. גם אם במקור השתמש האדם הקדמון רק בכלי אבן פשוטים - השימוש הזה נתפס כצעד שהעלה אותו על המסלול המהיר להפוך לשליט העולם. הגדרת האדם בתור "החיה שמשתמשת בכלים" צמחה מתוך הפילוסופיה היוונית והתיאולוגיה הנוצרית, ולבסוף קיבלה "תוקף מדעי" עם התפתחות האנתרופולוגיה (חקר תרבות האדם) במאה ה-19, שטבעה את המונח "הומו פאבר" - "האדם היוצר", בתבנית ה"מדעית" של איפיון מין ביולוגי באופן אובייקטיבי לכאורה. ההנחה הבלתי מעורערת של כולם היתה שרק לאדם יש את האינטליגנציה הדרושה כדי לזהות פוטנציאל מועיל למטרה מסוימת בחפץ דומם, ואז להשתמש בו כדי להשיג אותה.
בכתבה הזו נסקור איך התפוררה האקסיומה הוותיקה הזאת בעשורים האחרונים: מהתגלית המכוננת של ג'יין גודול בשנות ה-60', דרך חשיפת תרבויות הכוללות שימוש בכלים בקרב יונקים ימיים וציפורים, ועד לגילויים המפתיעים מהשנים האחרונות שמצביעים על יכולות של שימוש בכלים בקרב עזים ופרות, דגים ואפילו רכיכות (תמנונים). נבחן מקרוב גם את המחקר המרתק שפורסם כעת על ורוניקה, פרה שהדגימה לתדהמת כולם שימוש גמיש, רב-תכליתי ומותאם-הקשר בכלי - יכולת שנחשבה עד לאחרונה לנחלתם הבלעדית של "קופי אדם"!
התגלית ששינתה את הגדרת האדם
נקודת המפנה ההיסטורית בהבנתנו את השימוש בכלים התרחשה בפארק הלאומי גומבה בטנזניה. החוקרת ג'יין גודול, אז עדיין מדענית צעירה ואלמונית בתחילת דרכה, צפתה במשהו שלא היה אמור להתקיים. היתה זו הפעילות בה עסק באותו רגע שימפנזה שהיא כינתה ברישומיה "דייוויד זקן-אפור" - פעילות שלפי המדע בימים ההם נחשבה בלתי אפשרית עבור בעל חיים: הוא השחיל גבעול לתוך תל טרמיטים, שלף אותו מכוסה בהם - ואכל אותם.
תגלית חשובה לא פחות מהשימוש בכלי עצמו היה ייצור הכלי. גודול תיעדה איך השימפנזים בוחרים ענף מתאים למטרה, מסירים ממנו עלים צדדיים כדי להחליק אותו, ומתאימים את העובי שלו לפתחים הצרים של תלי הטרמיטים. ההכנה הזאת של הכלי - התאמה של חומר הגלם למטרה שהוא אמור לשרת - מוטטה את אחד מעמודי התווך של הנחת ייחודיות האדם - וטלטלה את עצמם הגדרתו בתור "החיה (היחידה) שמכינה כלים".
תגובתו של חוקר מוצא האדם לואיס ליקי לממצאיה של גודול הפכה כבר לקלאסיקה בהיסטוריה של המדע:
"כעת עלינו להגדיר מחדש כלי, להגדיר מחדש את האדם, או לקבל את השימפנזים כבני אדם"
מחקר נוסף בתחום הוביל להבנה שהשימוש בכלים בקרב שימפנזים הוא לא מולד/אינסטינקטיבי - אלא מבוסס על מסורות תרבותיות שמועברות מדור לדור, כשקבוצות שימפנזים שונות מפתחות כלים שונים וטכניקות שונות.
שימוש בכלים צץ בכל ממלכת החי
עוד הנחה שלא איחרה לקרוס היא ששימוש בכלים ("אינטליגנציה טכנית" גבוהה) מחייב לכאורה קורטקס (קליפת מוח) מפותח ו"ידיים" פחות או יותר דומות לשלנו.
עורבים
משפחת העורביים מספקת דוגמה מובהקת לאבולוציה מתכנסת של אינטליגנציה. מוחות של ציפורים שונים מבנית מאלה של יונקים. למשל: אין לציפורים קליפת מוח. אבל ציפורים רבות מגלות יכולות קוגניטיביות גבוהות מאוד (גם לעומת יונקים רבים) - למרות שהן מתבססות על מבנים מוחיים שונים (כמו הפליום).
- ייצור כלים סדרתי: עורבי ניו-קלדוניה מייצרים (בלי ידיים) ווים מדויקים מענפים כדי לשלוף זחלים מחורים בעצים. מחקרים הראו שהם מעדיפים להשתמש בכלי המורכב משני חלקים או יותר כשהכלי היחיד הוא לא טוב מספיק. זו יכולת נוספת שנחשבה עד הגילוי כיכולת ייחודית לאדם.
- שימוש במטא-כלים: מחקרים הראו שעורבים מסוגלים להשתמש בכלי קצר (שלא מגיע לאוכל) כדי להשיג כלי ארוך יותר, שרק איתו הם יכולים להגיע לאוכל. ההתנהגות הזו דורשת יכולת דחיית סיפוקים ותכנון - "ויתור" על הניסיון להשיג את האוכל מייד - לטובת השגת "מטרת ביניים" חסרת משמעות כשלעצמה.
דולפינים
בסביבה הימית, הדולפיננים ב"מפרץ הכרישים" באוסטרליה פיתחו תרבות שימוש בכלים ייחודית שמכונה "ספונג'ינג". הדולפינים תולשים ספוגים ימיים מקרקעית הים ומלבישים אותם על ה"אף" שלהם בתור כפפת מגן! הכלי הזה מאפשר להם לנבור בקרקעית סלעית וחולית בחיפוש אחר דגים בלי חשש משריטות פציעות או עקיצות במקום רגיש. המחקר הראה שההתנהגות הזו היא לא מולדת, אלא מועברת בלמידה חברתית - ולמעשה כמעט אך ורק מאם לבת! נקבות הדולפינים הן המשתמשות העיקריות בטכניקה הזו.
לוטרות
לוטרות הים משתמשות באבנים בתור סדנים ופטישים לפיצוח צדפות, אבל עם הבדלים גדולים מאוד בתדירות ומיומנות השימוש בין לוטרות שונות. בדיקה גנטית הראתה שאין קשר גנטי מובהק בין לוטרות שמשתמשות הרבה בכלים, מה שחיזק את ההשערה שזו התנהגות נלמדת תרבותית. בנוסף, נמצא כי נקבות נוטות להשתמש בכלים הרבה יותר מזכרים (כמו אצל דולפינים!) ככל הנראה כאסטרטגיה להתמודד עם הדרישות האנרגטיות הגבוהות יותר סביב גידול הצאצאים. נמצא גם שלוטרות שמשתמשות יותר בכלים - מצליחות להשיג יותר קלוריות - ולשמור על שיניים בריאות יותר…
מחקרים עדכניים זיהו כי לוטרות משתמשות לרוב באבנים קבועות לאורך זמן, ומשאירות אחריהן מצבורי אבנים עם סימני שחיקה אופייניים. חוקרים הצליחו לזהות דפוסי שבירה ייחודיים שמאפשרים להבדיל בין אתרים ארכיאולוגיים של לוטרות (!) לכאלו של בני אדם קדמונים.
דגים
ב-2011 נכנסו לראשונה גם דגים למועדון האקסלוסיבי של המינים שמשתמשים בכלים. מחקר תיעד לראשונה דג מהמין שפתן שחור-נקודות משתמש בכלי לחופי אוסטרליה: הוא חופר כדי להוציא צדפה מהחול בקרקעית, נושא אותה בפה בשחייה לעבר סלע ספציפי, ואז משתמש בו בתור סדן לפתיחת הצדפה. ערימת הצדפות המפוצחות למרגלות ה"סדן" מעידות שהוא עושה זאת מזה זמן רב. ראוי לציין שבמשך עשורים ביולוגים ימיים דיווחו על שמיעת "צלילי נקישה" מסתוריים מתחת למים - שרק המחקר הזה חשף את מקורם: הטחה מכוונת של צדפה בסלע ע"י דגים.
שנה אחר כך כבר התברר ששימוש דומה בכלים תואר בעבר בשני מחקרים של דגים ממינים קרובים מאותה משפחה (שפתן צהוב-ראש ושפתן שישה-פסים). הסיבה שזה לא הוגדר כשימוש בכלי בעבר היא שלקח למדענים זמן להבין ש"סדן" יכול לשמש בתור כלי לכל דבר עבור דג, שלא עומד על קרקע יציבה כמונו. ב-2012 גם התגלה מין נוסף של שפתן (שפתן כתום נקודות) שמשתמש בסדן לפיצוח צדפות. לפני שנה, ב-2025, פורסם מחקר שתיעד וניתח 16 תצפיות חדשות של שפתנים ממינים שונים משתמשים בסדנים!
ב-2014 טענו מדענים לראשונה שיש גם דגים ממשפחה אחרת לגמרי שאנחנו יודעים שהם משתמשים בכלי, אלא שלא חשבנו על הכלי ככזה: דגי צלף. הם ידועים בהתמחותם בהפלת חרקים למים (ואז אכילתם) באמצעות ירי סילוני מים מדויקים בעוצמתם וכיוונם. החוקרים הבהירו במאמר מדוע אין סיבה שלא להחשיב את השימוש במים כשימוש בכלי (נשק). חשוב לציין שלמרות שיש לדגי צלף דחף מולד להתיז סילוני מים - לוקח להם הרבה מאוד זמן (של צפייה באחרים וגם של ניסוי וטעייה בעצמם) כדי לפתח מיומנות ולהצליח במשימה, והחוקרים מדגישים במיוחד את הצורך של הדגים ללמוד להאיץ במהלך כל "ירי" כדי שכל המים יפגעו במטרה בדיוק באותו רגע.
תמנונים
אחת ההתפתחויות המרתקות ביותר היא גילוי שימוש בכלים אצל בעלי חיים חסרי מבנה מוחי מרכזי (כמו זה שמאפיין את כל בעלי החוליות). רוב הנוירונים של תמנונים נמצאים בכלל בזרועות שלהם…
ב-2009 פורסם לראשונה מחקר שתיעד רכיכה שמשתמשת בכלים! תמנונים מהמין "תמנון הווריד" (או "תמנון הקוקוס") תועדו במחקר אוספים חצאי קליפות קוקוס, עורמים אותן בצורה נוחה לסחיבה - ומתחילים לצעוד על הקרקעית על גבי שתיים מזרועותיהם כשהם נושאים איתם את הקליפות, כאילו הם אנשים שחוזרים הביתה ברגל עם הקניות. כשהם מרגישים סכנה - הם מרכיבים במהירות את שני החצאים לכדור, כשהם מכווצים מוגנים בתוכו. ההתנהגות הזאת עונה להגדרה של שימוש בכלים בין היתר כי היא כוללת נשיאה של חפץ לשימוש עתידי, ולא רק תגובה מיידית.
חרקים??
צרעה מהסוג Ammophila היא למעשה החיה הראשונה שנצפתה "משתמשת בכלי" - כבר בסוף המאה ה-19 (והיחידה עד 1960). הצרעות האלה משתמשות באבנים קטנטנות שהן מחזיקות בלסתות שלהן בתור מעין פטיש כדי לדחוס ולשטח את החול כשהן סוגרות את מחילות הקן שלהן. הוויכוח ההיסטורי בין החוקרים עסק בשאלה האם זו אינטליגנציה או אינסטינקט. כיום נהוג לראות בכך "אינסיטנקט פלסטי" - יכולת התנהגותית מולדת (יש צרעות שנוטות לכך גנטית יותר מאחרות, והן בוודאי לא לומדות את זה) אך גמישה (השימוש בכלי יופיע רק בחול מסוג מסוים, הצרעה בוחרת בקפידה את האבן בגודל המתאים). כלומר - מדובר אחרי הכל בתופעה שונה למדי משימוש גמיש ונלמד/ספונטני בכלים במינים אחרים שסקרנו והתגלו מאוחר יותר.
גם "חיות משק" משתמשות בכלים
בעוד שהמחקר על חיות בר - אפילו מתחת לפני המים - פרח, דווקא החיות שמהוות את רוב הביומסה של היונקים בעולם כיום - כמו פרות וחזירים - נותרו במשך שנים רבות ב"כתם עיוור" מדעי. ההנחה הרווחת, שהושפעה כמובן מהטיה סוגנית וקרניסטית, הייתה שהביות הוביל לירידה באינטליגנציה. אבל גל מחקרים מהשנים האחרונות מנפץ את ההנחה הנוחה ש"חיות משק" הן טיפשות מכדי להשתמש בכלים. מחקרים חושפים שבנסיבות מתאימות - גם פרות, חזירים, עיזים וסוסים יכולים להשתמש בכלים לתועלתם ולהנאתם.
חזירים
חזירים ידועים באינטליגנציה הגבוהה שלהם, אך רק ב-2019 תועד לראשונה שימוש ספונטני (בלי אימון) בכלים בחזירים. חזירי יבלות ויסאיאניים בגן חיות בפריז נצפו משתמשים במקלות ובחתיכות קליפת עץ ככלי חפירה. החזירים אחזו במקל בפה והשתמשו בו בתנועות חתירה כדי להזיז חול ולבנות קנים עבור הגורים שלהם. זו התנהגות שטרם נצפתה בטבע, ואולי היא תוצר של חדשנות בתנאי שבי.
מחקר שפורסם ב-2021 הראה שחזירים מסוגלים ללמוד לשחק במשחקי וידאו פשוטים. באמצעות ג'ויסטיק שהותאם לאף שלהם, החזירים למדו להזיז סמן על מסך לעבר מטרות כדי לקבל "פרסים". באופן מעניין, החזירים המשיכו לשחק גם כשהם הפסיקו לקבל פרסים. עצם ה"משחק" ועידוד החוקרים התגלו כתמריץ מספיק.
עיזים
בניגוד לתדמיתן ה"סתומה" - עיזים מציגות יכולת מרשימה לפתור אתגריים מכניים. במחקר אחד עיזים התמודדו עם "קופסת חידה" שדרשה רצף פעולות דו-שלבי: משיכת ידית בשיניים ואז הרמתה כדי לשחרר מזון. העיזים למדו את המשימה תוך כ-12 ניסיונות בממוצע. במבחן חוזר שנערך לאחר 10 חודשים, העיזים זכרו את הפתרון וביצעו אותו בתוך פחות משתי דקות. המחקר הראה כי הלמידה היא בעיקר אישית, ולא נשענת על חיקוי חברתי, מה שמצביע על גמישות קוגניטיבית אישית גבוהה.
סוסים
מחקר שאסף דיווחים מבעלי סוסים ברחבי העולם, אימת מקרים רבים של שימוש בכלים. סוסים נצפו משתמשים במברשות כדי לגרד סוסים אחרים, ובמקלות כדי לפתוח בריחים של דלתות וכדי להגיע למזון. המחקר הדגיש את הפער בין הידע האנקדוטלי של בעלי הסוסים לבין הספרות המדעית הרשמית, שלפיה סוסים אינם מוכרים כמין שיכול להשתמש בכלים.
הפרה ורוניקה
השיא הנוכחי של חקר האינטליגנציה הטכנולוגית של "חיות משק" הוא המחקר שפורסם ממש כעת, בינואר 2026, בכתב העת Current Biology אודות ורוניקה, פרה חומה שוויצרית מאוסטריה. המחקר הזה מספק את העדות המפורטת והמדעית ביותר עד כה לשימוש בכלים על ידי פרות - והרבה יותר מזה: המחקר מזהה בשימוש בכלי יכולות שממקמות את הפרות (תאמינו או לא) בליגת-העל הטכנולוגית של עולם החי. מתברר שפרה מסוגלת "לבחור, להתאים ולהשתמש בכלי במיומנות ובגמישות" שתוארו עד היום מדעית רק אצל שימפנזים.
ורוניקה, פרה בת 13, היא פרה בעלת מזל נדיר: לא מתכננים להרוג אותה. היא לא חיה במשק תעשייתי ואפילו לא במשק מסורתי - אלא מגודלת כ"חיית מחמד". ורוניקה תועדה משתמשת שוב ושוב (ושוב) במטאטא חצר, באופן ספונטני, כדי לגרד את עצמה. החוקרים ביצעו ניתוח מדוקדק של 76 מקרי שימוש של ורוניקה במטאטא, וחשפו דפוס פעולה מורכב שחורג משימוש אקראי: לאזורים שונים בגופה השתמשה ורוניקה בעקביות בצד מסוים של המטאטא (המקל או המברשת) שמתאים יותר לגירוד בו (אזור נוקשה או עדין) - וגם התאימה לכך את טכניקת האחיזה ואת צורת הקרצוף. ורוניקה גם הפכה את המטאטא בפה ובלשון שלה כדי להתאים את הקצה הנכון לאזור שרצתה לגרד ואת צורת האחיזה לתנועות שהתכוונה לעשות. התברר עוד שוורוניקה מתכננת להפוך את המטאטא לפני שהיא נוגעת בו - מה שמעיד על יכולת לצפות את התוצאה ולתכנן את הפעולה מראש (אנטיסיפציה) ולא רק להגיב למשוב תחושתי.
איך רק עכשיו זה מתגלה?
המקרה של ורוניקה מעלה שאלה קריטית: אם הפוטנציאל הזה קיים, למה הוא מתגלה רק עכשיו? במיוחד כי החיות האלה נפוצות כל כך סביבנו (אם כי כיום במתקנים רחוקים מעיני רובנו).
הסיבה קשורה כנראה בעובדה שוורוניקה היא פרה מאוד לא טיפוסית: היא חיה כחיית מחמד בתנאים שנראים טובים. זה אומר למשל שהיא צברה הרבה ניסיון חיים יחסית לרוב הפרות ברפתות (היא בת 13 - גיל לא מוכר כיום בתעשיות הבשר והחלב - והיא נחשפה ליותר גירויים), שהיא בריאה יותר ולחוצה הרבה פחות מפרות ב(רוב ה)משקים, ושהיא נחשפה מינקות לסביבה עשירה כנראה הרבה יותר. במשקים תעשייתיים הסיכוי של פרות לפתח שימוש בכלים נמוך - קצת כמו הסיכוי שמישהו יבחין בכך אם זה בכל זאת יקרה.
החוקרים סבורים שהיכולת להשתמש בכלים כנראה קיימת באופן רדום בכל הפרות, אבל תנאי הגידול (צפיפות, שחיטה בגיל צעיר, סביבה דלה ולא משתנה) מונעים לרוב את ביטוייה. שימוש בכלים דורש שלב ממושך של התנסויות "משחקיות" שמהוות (גם) חקירה של העולם. במשקים נמנע מעגלים לחקור את העולם ולרוב גם לשחק (אפילו רק מהעדר מרחב). בסביבה מוגנת, טבעית ומגוונת - פרה יכולה להרשות לעצמה להתנסות, לשחק - וללמוד.
בשורה התחתונה
שרשרת בגילויים המדעיים שהחלה בשימפנזים של טנזניה והגיעה (בינתיים) עד לוורוניקה באוסטריה, מוטטה את אחד מעמודי התווך של תפיסת ייחודיות האדם. מיתוס האדם כמין היחיד שיוצר כלים ומשתמש בהם - נחשף שוב ושוב כלא יותר ממיתוס. השימוש בכלים הוא לא "ניצוץ אלוהי" שניתן רק לאדם - אלא יכולת קוגניטיבית וגופנית שמופיעה במגוון רחב של מינים ומערכות עצבים - ממוחות יונקים כמו לוטרות ופרות, דרך המוחות חסרי הקורטקס והדחוסים של העורבים, ועד למוחות המבוזרים של התמנונים.
כמו שראינו בעבר, אפילו התנהגויות יצירת כלים מולדות ביסודן כמו בניית קנים בציפורים יכולות להיות גם הן תוצרים של למידה ממושכת מניסיון - ובעלות מאפיינים תרבותיים נלמדים שמשתנים מקהילה לקהילה של בני אותו המין.
הגילויים על גירודי הפרה ורוניקה הם לא רק קוריוז משעשע וחמוד; הם מוכיחים שפרות גמישות מחשבתית הרבה יותר משחשבנו - כשרק נותנים להן הזדמנות. היכולות של חזירים ופרות ואפילו דגים מאתגרות את כל ההנחות המתנשאות שלנו על התודעה והאינטליגנציה של בעלי החיים שאנו נוהגים לאכול אחרי חיים אומללים. יש לנו עוד המון מה לגלות על האינטליגנציה של בעלי חיים - אבל הגיע הזמן שגם נתחיל להתנהג בהתאם לגילויים שכבר נחשפנו אליהם. בעיקר חשוב שנשקול מחדש את תמיכתנו בניצול התעשייתי של בעלי חיים - שלמרות שהוא רחוק מעינינו וממחשבותינו - הוא חסר תקדים בהיקפו ובאכזריותו כיום לעומת כל זמן אחר בעבר. הגיע הזמן שנלמד להשתמש מחדש בכלים כמו שוקרים, כלובים וסכינים - וגם בכרטיסי האשראי שמפעילים אותם ביעילות מרחוק.
המינים שמשתמשים בכלים
לפי שנת הפרסום המדעי:
1898 🐝 צרעה. שימוש באבן זעירה כ"פטיש" לדחיסת עפר וסגירת הקן. רק אינסטינקט?
1964 🦍 שימפנזה. הסרת עלים מענף כדי "לדוג" טרמיטים. גילוי ששינה את הגדרת האדם.
1964 🦦 לוטרה. שימוש באבנים כסדן וכפטיש כדי לפצח צדפות.
1966 🦅 רחם (נץ). הרמת אבנים במקור והטחתן על ביצי יען כדי לפצחן.
1996 🐦 עורב. ייצור ווים מורכבים ושימוש בהם כדי לשלוף חרקים מעצים.
1997 🐬 דולפינן. שימוש בספוגים ימיים ככפפות מגן על האף, התנהגות נלמדת.
1998 🐒 קוף קפוצ'ין. בשבי: שימוש בעלה לשאיבת מים. ב-2004: שימוש בכלי אבן בטבע.
2001 🐘 פיל אסיאתי. עיבוד ענף ושימוש בו כמגרש זבובים.
2007 🐒 קוף מקוק. שימוש באבנים לפיצוח צדפות/סרטנים
2009 🐙 תמנון. איסוף קליפות קוקוס ונשיאתן (ב"הליכת קביים") לשימוש עתידי כמחסה.
2011 🐟 דג. שימוש בסלע קבוע כ"סדן" לפיצוח צדפות.
2019 🐖 חזיר. שימוש במקלות ובקליפות עץ ככלי חפירה לקנים.
2026 🐄 פרה. שימוש במטאטא ככלי רב-תכליתי בהתאם לאזור המגרד, ולפי תכנון מוקדם.