תגידו תודה: כמה יתושים מעלימה סנונית כל יום?
ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להגן עליה (בעיקר מפנינו)?
רבים מאיתנו אפילו לא מבחינים בהן או יודעים על קיומן - אבל סנוניות ממספר מינים חיות איתנו ומתעופפות סביב הבתים שלנו בחינניות רבה, ומספקות לנו בשקט ובצניעות שירותים יקרי ערך מבלי לבקש דבר בתמורה. המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא לא לפגוע בהן. "שכנים עם כנפיים", פרויקט ישראלי חדש למניעת פגיעה בקני סנוניות מציע פעילות ייחודית לאנשי חינוך לגילאים צעירים - ולמעשה גם להורים, מדריכי תנועות נוער וילדים עצמאיים.
הדברה אקולוגית טבעית
סנוניות הן ציפורי שיר קטנות אך מרשימות שחיות לצידנו בישראל - וברוב חצי ההמיספרה הצפונית של כדור הארץ. לאורך ההיסטוריה האנושית בני אדם אהבו להתבונן במעוף הסנוניות ולשמוע את ציוציהן, העריכו את שירותי הדברת הזבובים והיתושים שהן מספקות, וראו בקינון סנוניות בבית סימן לברכה ולמזל טוב.
סנוניות מרשימות אותנו לא רק במראה המרהיב - שלהן עצמן ושל תרגילי התעופה האקרובטית שלהן במרדפיהן אחרי חרקים מעופפים; סנוניות הן גם בין הבנאים החרוצים והמוכשרים בטבע, והורים מסורים ואמיצים להפליא. בתקופת הקינון אוספים שני בני הזוג כדורי בוץ קטנטנים מתוך שלוליות במקוריהם ומשנעים אותן אחת אחת לאזור הקינון - חניון, למשל - שם הם בונים מהן בהדרגה קן בוץ צמוד לקיר גבוה או לתקרה. זוג הסנוניות הקטן ינסה להגן באומץ על הביצים והגוזלים מפני כל מי שיתקרב לקן, גם אם יהיה גדול מהם בהרבה. זאת במקביל לדאגתם להביא מבחוץ אוכל לגוזלים שבקן - ולפנות את הלשלשת במקורם מהקן החוצה (שלא תצטבר עוד ועוד בקן הסגור).
אולי לא כל בני האדם אוהבים ציפורים, אבל נראה שאף בן אדם לא אוהב יתושים וזבובים. יתושים הם אולי לא באמת החיות הכי מסוכנות בעולם, אבל לפעמים מספיק יתוש אחד בשביל למנוע מאדם שינה, או להעלות לו את לחץ הדם. וזה עוד לפני שדיברנו בכלל על העקיצות. השירות שמספק זוג סנוניות לבניין שהוא ישן או מקנן בו (ולמעשה, לכל סביבתו) הוא מדהים:
- סנונית ממוצעת בודדת אוכלת כ-60 חרקים מעופפים בשעה!
- בשיא הקיץ אוכלת סנונית ביום כ-850 חרקים מעופפים!
כמה זוגות של סנוניות יכולים, אם כן, "להעלים" מסביבתנו אלפי חרקים מעופפים מציקים בכל יום. ובניגוד לאמצעי הדברה "רגילים" (כלומר, כימיקלים מסוכנים) - הן עושות את זה בלי לזהם את הסביבה ובלי לסכן את הבריאות של אף אחד מסביבנו.
ההדברה האקולוגית הטבעית שמספקות לנו הסנוניות היא דוגמה טובה לאחד השירותים ה"שקופים" הרבים שהסביבה (כלומר, מינים שעוד קיימים סביבנו) מספקת לנו, ואנחנו לא ממש מעריכים את זה, או אפילו מודעים לזה, עד שזה נעלם, לרוב באשמתנו הבלעדית. כך גילו הסינים באיחור את השירותים יקרי הערך שסיפקו להם הדרורים - רק אחרי שניסו (והצליחו למדי) להכחיד אותם "כי הם אוכלים ומבזבזים זרעים בשדות":
הבעיה
אם כל כך טוב - אז איפה הבעיה?
הבעיה מתעוררת לפעמים כשאנשים מבחינים בקיני הבוץ ומעוניינים לסלק אותם, בעיקר מתוך חוסר ידע. אנשים עלולים להניח שמדובר בקן צרעות מסוכן, לראות בו פשוט "לכלוך", ואפילו לחשוש מהעברת מחלות. לכל החששות האלה אין בסיס אמיתי.
החשש הסביר היחיד הוא ממעט לכלוך שעלול להיגרם מתחת לקן. אבל גם את רובו קל למנוע. את רוב הלשלשת שמייצרות הסנוניות בקן - הן מפנות בעצמן למקום רחוק. אבל בכל זאת עלולה לצנוח מעט לשלשת תחת הקן, למשל כשהסנוניות עומדות בפתח שלו.
הפיתרון
יש מעט מאוד שאנחנו צריכים לעשות בשביל להנות מכל הטוב שהסנוניות מרעיפות עלינו בחינם. וזה כולל בעיקר להגן עליהן מפני בני מיננו, בני האדם.
פרויקט חדש של "מכון אדם וחיה" בשם "שכנים עם כנפיים" מציע פעילות כיפית ויצירתית לילדים, שמתאימה לשעות הפנאי או למסגרות חינוכיות שונות, ומשלבת "שעת יצירה"/ציור/שיעור מלאכה עם מעורבות חברתית-סביבתית בשכונה ובעיר. במרכז הפעילות - הכנת מדפים קלים מפוליגל שמיועדים להיתלות מתחת לקנים לקליטת הלשלשת ("לשלשיות") של סנוניות מקננות. הפעילות נועדה להעלות את המודעות לחשיבות הגנת הסנוניות, ולצמצם את המוטיבציה לפגוע בקנים. "מכון אדם וחיה" מציע ליווי צמוד לצוותים חינוכיים שירצו להעביר את הפרויקט לתלמידיהם.
ניתן להוריד עלון הסברה מפורט הכולל שאלות ותשובות על קינון סנוניות באזורי מגורים ועסקים (בפורמט PDF) שפרסם מכון אדם וחיה בשיתוף עם החברה להגנת הטבע, תנו לחיות לחיות, אנימלס וארגונים נוספים.
