האם "מין ביולוגי" זה דבר אמיתי?
ואיך ייתכן שבכל זאת חשוב לפעול למען "שימור מינים"?
מין ביולוגי (species) יכול להיראות למתבונן התמים כאחד הדברים הכי בסיסיים שקיימים על פני כדור הארץ. הרי כל החיות והצמחים שאנחנו מזהים ומכירים בשם מתחלקים למינים באופן ברור: קרנף הוא קרנף, ג'ירפה היא ג'ירפה וברווז הוא ברווז - ואף פעם לא ראינו "ברנף" או "ברוופה", נכון?
גם המחשבה האקולוגית טרודה בדאגה ל"שימור מינים", ורבים מאמינים שגם בעלי חיים בעצמם עושים כל מה שהם עושים "למען הישרדות המין" שלהם. אם ככה, ברור שמין ביולוגי הוא משהו שקיים במציאות הביולוגית, נכון??
במילה אחת? לא. בכתבה הזאת נראה מדוע "מין ביולוגי" הוא קטגוריה אנושית מומצאת, פיקטיבית אם תרצו, שקיימת רק בשפה ובתודעה חובבות התיקיות שלנו. "מין" הוא הפשטה שמותאמת למוגבלות התודעה שלנו שלא מצליחה (בינתיים) לתפוס ולתאר באופן מדויק יותר את התפתחות "עץ החיים" הרציף על ציר הזמן.
הנה ניסוי מחשבה קטן שיכול להמחיש זאת: אם מחר נקבל במתנה קטלוג מושלם של מאובנים (+DNA!) מכל יצור שחי אי פעם על כדור הארץ (ולא כמו שיש ברשותנו עכשיו, שברים של אחד לזיליון) - מה יקרה? האם זה יעזור ליצור קטלוג אובייקטיבי של כל ה"מינים" שהתקיימו אי פעם? או שדווקא להפך - חשיפה למידע המלא תיאלץ אותנו להפסיק להעמיד פנים שיש באמת "מינים ביולוגיים"? כפי שנראה בהמשך, כל ניסיון לתחם בבירור מינים ביולוגיים מתפתחים על ציר הזמן חושף בהכרח את השרירותיות הכרוכה בו. כבר דרווין עצמו ציין שההבחנה בין "מין" לבין "זן" (תת-מין) היא לרוב שרירותית, ונועדה רק לנוחות הסיווג. בכתבה הזו נראה ש"מינים" הם לא אבני בניין קשיחות של הטבע - אלא תוויות שאנחנו, בני האדם, מדביקים על גבי רצף מתמשך של חיים, כי זה עוזר (ואולי חיוני) לנו כדי לדבר על העולם ולחקור אותו.
התפיסה המקובלת רואה ב"מין ביולוגי" קבוצת יצורים שמתרבים ביניהם אבל לא עם אחרים. וזה עובד לא רע עם רוב היצורים שרובנו מכירים מקרוב. אבל הוכחה לכך שמינים שונים יכולים לפעמים להעמיד צאצאים פוריים יחד אנחנו נושאים איתנו לכל מקום בטריליוני עותקים - בדמות כמה אחוזי מטען גנטי ניאנדרטלי ודניסובי בכל תא ותא בגוף שלנו (גם אם לקח לנו קצת זמן לגלות את זה). בנוסף, רבייה מינית פשוט לא רלוונטית לרוב האורגניזמים. כמו שנראה, הנסיונות להציע הגדרה חלופית מדויקת של מין ביולוגי, או לפחות כזאת שיכולה לחול על כל האורגניזמים החיים - לא צלחו עד כה.
ממינים נצחיים לשינוי מתמיד
אז האם "מין" הוא דבר ממשי בטבע, או שמדובר בקטגוריה מלאכותית שנועדה רק לעזור לנו לסדר את עולם החי, בעיקר בראש שלנו? באופן מסורתי או נאיבי, נהוג לחשוב שמין ביולוגי הוא יחידה טבעית וברורה, בין היתר משום שהיא נחשבה כבלתי משתנה.
בשנת 1758 פרסם קארולוס לינאוס שיטה מהפכנית למיון עולם הטבע. "שיטת לינאוס", או הטקסונומיה, ביקשה לארגן את כל היצורים החיים במסגרת היררכיה מסודרת של קטגוריות ותת-קטגוריות (טקסונים), כשהקטגוריה (כמעט) הכי בסיסית היא "מין" (Species), קבוצה של פרטים שדומים זה לזה מאוד. מעל המין יש קטגוריות הולכות וגדלות עם שמות כמו "סוג", "משפחה", "סדרה" ו"ממלכה", לתוכם מוינו כל היצורים לפי מידת הדמיון ביניהם. לינאוס ובני דורו האמינו שכל המינים נבראו בדיוק כפי שהם הכירו אותם, כלומר לא השתנו מעולם, והחשיבו כל מין ליחידה עקבית, ברורה ו"נצחית". מוזר לחשוב כמה הם עדיין לא ידעו על העולם: הם עדיין לא שמעו על דינוזאורים, או בכלל על מין שנכחד, כמובן שלא על מיני אדם אחרים, כמו הניאנדרתלים. והם עדיין לא גילו שבני אדם (הם ולא מלאך, הם ולא אסון טבע) יכולים "לשבור את הטבע" ולהכחיד מינים מהעולם, ושהם אפילו עושים זאת בקצב גובר מזה זמן רב. אבל למרות כל מה שלמדנו מאז על העולם - השיטה הלינאית עדיין בשימוש בביולוגיה, עם השמות המדעיים הכפולים (למשל "זאב אפור", Canis lupus) שמייצגים את הסוג והמין של כל יצור חי.
מאה שנים אחרי ליניאוס הביא צ'ארלס דרווין למהפכה המחשבתית הגדולה ביותר בתולדות הביולוגיה, כשפרסם את "מוצא המינים", ובו שטח את הראיות הרבות לתאוריית האבולוציה של מינים זה מזה דרך ברירה טבעית. לפי הרעיון המהפכני שהציע דרווין, כל המינים חולקים אב קדמון משותף והם נוצרו (וממשיכים להיווצר) בהדרגה זה מתוך זה לאורך עידנים. הרעיון זה התאים לאוסף עצום של תצפיות ונתונים על חיות בר וחיות מבויתות - וגם למבנה המיון ההיררכי שהנהיג לינאוס: הוא הסביר למה יצורים דומים שייכים לאותה קטגוריה: כי יש להם אב קדמון משותף קרוב! אבל בו-זמנית, הרעיון של דרווין גם ערער על מושג המין הקבוע, הנצחי והבלתי משתנה. אם מינים מתפתחים בהדרגה, אז הגבולות בין מין אחד לשני מטושטשים, במיוחד לאורך זמן. היווצרות של מין חדש היא תהליך רציף ומתמשך - וסיווג לינאי "חותך" את הרצף ליחידות בדידות. כבר אצל דרווין ניתן למצוא את ההכרה בקושי, וההבנה שמה שנראה לנו כמו "מינים" מובחנים הוא רק שלבים שונים על רצף אבולוציוני אחד.
בעיות בהגדרת ה"מין" המקובלת
ההבנה שמינים משתנים ושהגבולות ביניהם אינם מוחלטים הובילה למה שמכונה "בעיית המינים", שבמרכזה עמד הניסיון המאתגר להגדיר בצורה מדויקת מהו מין. ההגדרה הכי פופולרית ומוכרת למין היא כנראה "ההגדרה הביולוגית" של ארנסט מאייר:
מין = אוסף האוכלוסיות שביניהן מתרחשת רבייה באופן טבעי, והן נמצאות בבידוד רבייתי מאוכלוסיות אחרות.
במילים פשוטות, המבחן הוא האם שני יצורים יכולים להוליד יחד צאצאים פוריים. אם כן - הם שייכים לאותו המין; אם לא - הם שייכים למינים שונים. פשוט, נוח וברור, לא? אלא שבפועל היישום מתגלה כמוגבל ובעייתי, לכל הפחות. הנה כמה מהבעיות הבולטות ביותר ב"הגדרה הביולוגית":
- "מינים" לא באמת מבודדים רבייתית. זכר ונקבה ממינים שונים יכולים הרבה פעמים להוליד צאצאים פוריים. למשל, עורב אפור ועורב שחור מזדווגים ומעמידים צאצאים פוריים באזורי המפגש שלהם באירופה. זה המצב גם לגבי זאבים ותנים, דובי גריזלי ודובי קוטב, נמרים ואריות (לפעמים), כבשים ועזים או בני אדם וניאנדרתלים (שאת עקבות מפגשיהם הקדומים של האחרונים אנחנו נושאים כאמור בגופנו). בידוד רבייתי יכול להעמיק לאורך זמן, ולהפחית את הסתברות הרבייה בין קבוצות (שהפכו כבר ל"מינים" נפרדים) מסיבות פיזיולוגיות, התנהגותיות, גיאוגרפיות, ועוד; אבל זה לא בהכרח יבטל לגמרי רבייה בין ה"מינים", או ימנע מגנים לעבור בין האוכלוסיות שלהם (למשל בין כלבים, זאבים, תנים וקויוטים).
- ההגדרה לא שימושית לרוב היצורים החיים. אורגניזמים רבים (למשל חיידקים, אמבות וצמחים מסוימים) מתרבים בהעתקה עצמית, בלי בני זוג. למעשה, ההגדרה לא שימושית לשתיים משלוש העל-ממלכות בביולוגיה, וגם להרבה מהיצורים בעל-ממלכה שאנחנו משתייכים אליה (האיקריוטיים). במינים שמתרבים על ידי שכפול עצמי אין שום משמעות למושג "בידוד רבייתי". לפי ההגדרה של מאייר - כל חיידק בודד יכול להיחשב כ"מין" בפני עצמו…
- ההגדרה לא שימושית לרוב המינים שחיו אי-פעם. איך נגדיר מינים של יצורים שנכחדו? ממאובנים אנחנו יכולים ללמוד בעיקר על צורת הגוף. אין לנו דרך לבדוק אם דינוזאורים מסוימים (למשל) יכלו להתרבות אלה עם אלה.
- "מיני טבעת" מובילים לסתירה לוגית בהגדרה. "מיני טבעת" הם אוכלוסיות של יצורים דומים שחיות ברצף סביב מחסום גיאוגרפי (אגם או הר גדולים, למשל ההימלאיה) כך שכל קבוצה יכולה להתרבות עם השכנות לה, אבל בקצות הרצף נפגשות אוכלוסיות שכבר לא מסוגלות להתרבות זו עם זו. כלומר, מצד אחד האוכלוסיות שבשני הקצוות חייבות להיות שייכות לאותו מין עם אלה שבאמצע, ולכן גם זו עם זו, אבל מצד שני הן לא יכולות להיות מאותו מין, כי הן לא יכולות להתרבות זו עם זו. דוגמה מפורסמת היא שחפי הים הצפוני: סביב הקוטב הצפוני (המחסום, שבו עצמו אין שחפים) קיימת "טבעת" של אוכלוסיות שחפים שכל אחת מתרבה עם השכנה, אבל השחפים בקצות הטבעת (שחף ימי מול שחף עורבני, למשל) לא יכולים כבר להעמיד צאצאים אלה עם אלה. אז כמה מינים יש פה? כל תשובה מובילה לסתירה. "מיני טבעת" ממחישים שחלוקת העולם למינים ברורים ומובחנים לפי ההגדרה הידועה של מאייר היא לא רק מלאכותית - אלא לפעמים גם בלתי-אפשרית ממש.
עוד ניסיונות להגדיר "מין ביולוגי"
כל הבעיות האלה עם ההגדרה ה"קלאסית", ממחישות את חמקמקות מושג ה"מין הביולוגי". לא פלא, לכן, שביולוגים הציעו לאורך השנים הצעות רבות ומגוונות ל"תיקון" והצלת מושג המין הביולוגי - ואולי גם לא פלא שמספר הכשלונות לא נופל כנראה ממספר ההצעות. כיום יש עשרות הגדרות שונות, אבל לכל אחת יש בעיות משלה. בואו נבחן על קצה המזלג עוד ארבע הגדרות חלופיות חשובות שהוצעו לזו של מאייר.
1. ההגדרה המורפולוגית
מין = קבוצת יצורים שדומים זה לזה במאפייני הגוף והצורה (מורפולוגיה) באופן מובהק, ושונים באופן מובהק מיצורים אחרים.
בעיות בהגדרה: הבדלים מורפולוגיים הם לא עקביים: פרטים מאותו מין יכולים להיראות שונה מאוד (למשל דו-צורתיות זוויגית בין זכר ונקבה, גיל שונה, מצב בריאותי שונה) ולעיתים מינים נפרדים כמעט ולא נבדלים במראם ("מינים תאומים") ואפילו כשהם ממוצא מרוחק, בשל "אבולוציה מתכנסת" לתכונות דומות.
2. ההגדרה הגנטית
מין = קבוצת אוכלוסיות בעלות מטען גנטי (מאגר גנים) ייחודי ונפרד.
בעיות בהגדרה:
- קביעת הגבולות היא שרירותית: מהו פער ה-DNA המינימלי שמפריד בין מינים? למשל, בחיידקים נהוג סף של 98.7% זהות ברצף גן מסוים, למרות שידועים מקרים של חיידקים שונים מאוד שחולקים 99.9% זהות ברצף הגן.
- מנגד, ייתכנו הבדלים גנטיים גדולים בתוך מה שנחשב "מין" אחד.
- במינים שמעבירים גנים אופקית ההבחנה הגנטית מיטשטשת.
3. ההגדרה הפילוגנטית
מין = הקבוצה הקטנה ביותר של יצורים בעלי אב קדמון משותף, עם מאפיינים גנטיים או מורפולוגיים ייחודיים.
בעיות בהגדרה:
- תלויה במידע פילוגנטי מקיף שלא תמיד קיים.
- עלולה לגרום לפיצול-יתר: הבדלים קלים יכולים לגרום להגדרת מינים רבים מאוד, ולסתירה עם ההגדרה הביולוגית, כלומר מינים נפרדים מבחינה פילוגנטית יוכלו להתרבות.
4. ההגדרה האבולוציונית
מין = שושלת אבולוציונית (ענף ב"עץ החיים") נפרדת, שמחזיקה זהות ייחודית לאורך זמן ויש לה תכונות אבולוציוניות עצמאיות.
בעיות בהגדרה: מושג מופשט שקשה לתחום בפועל, כי היווצרות מינים היא תהליך רציף ולא תמיד ברור מתי שושלת הופכת למין חדש. במקרה של שינוי הדרגתי בלי פיצול חד, גם כאן צריך לחלק באופן שרירותי את הרצף למינים נפרדים.
בעיית הרצף
בואו נחזור לניסוי המחשבה הקטן שהצענו בהתחלה. אנחנו מכירים את החיים בעבר הרחוק רק לפי המאובנים שהשאירו באדמה, אבל כדי שיצור יתאבן דרושים תנאים מאוד מיוחדים, ובפועל רק אחד לאינספור יצורים מתאבן באמת, ורק אחד מאינספור מאובנים אנחנו מוצאים ומקטלגים. אבל תארו לעצמכם שכל יצור שחי אי פעם (או אפילו אחד מאלף) היה מתאבן, ושהיה לנו רצף שלם של מאובנים מכל דור בכל שושלת אבולוציונית. במקרה כזה היינו רואים מעבר הדרגתי ורציף בין צורות קדומות לבין צורות מאוחרות יותר. היה בלתי אפשרי להצביע על "נקודת מעבר" מדויקת שבה מין אחד הופך לאחר. למעשה, הגבול בין מינים שמתפתחים זה מזה לאורך הזמן הוא שרירותי: הוא תלוי בהחלטה שרירותית איפה לחתוך את הרצף. ותמיד, איפה שלא נחתוך, נתיימר לתאר מצב אבסורדי שבו הורים ממין מסוים ילדו צאצא ממין אחר. פלאונתולוגים באמת מתמודדים עם הקושי זה, בתחומים שבהם נאספו כבר הרבה מאובנים, ואכן החלוקה למינים נתפסת בתחומם במודע כעניין של נוחות והסכמה, שרירותית בחלקה, בין מומחים.
כפי שהזכרנו, דרווין שם לב ל"בעיית הרצף" כבר במאה ה-19, וכתב ש"כל ההבחנה בין מינים לזנים היא מעורפלת ושרירותית לחלוטין". כלומר, הסיווג של קבוצות יצורים כשני מינים שונים או כשני זנים של אותו המין - היא לא תוצר של בדיקה מדעית, שאפשר לגזור באופן שיטתי מהממצאים, אלא החלטה אנושית שרירותית. מין מוגדר לעיתים פשוט כ"זן מובחן", ואם היינו מוצאים יותר שלבי ביניים - היינו אולי מחליטים לאחד שני מינים נפרדים למין אחד. וזה לא משהו ייחודי לרמת הארגון הבסיסית של "מין" אלא רלוונטי באותה מידה גם לקטגוריות רחבות כמו "משפחות" או "על-ממלכות".
גם במרחב, לא רק בזמן, ישנם רצפים מטושטשים. הזכרנו את דוגמת מיני הטבעת. דוגמה אחרת היא אוכלוסיות קרובות ששונות זו מזו מעט בכל אזור, בשינוי הדרגתי שידוע בשם קלינה, כך שבקצות אזור התפוצה ההבדלים גדולים, אפילו שאין שום קו גבול חד ביניהם. תופעות כאלה ממחישות שהפרדה ברורה למינים היא פישוט מלאכותי, ושאפילו הוא לא תמיד אפשרי.
חוקרים מסייגים - אבל לא מוותרים על ה"מין"
היו (וישנם) מספר ביולוגים ופילוסופים שהצהירו בבירור כי מינים אינם קיימים במציאות הביולוגית, אלא הם קטגוריה שאנחנו צריכים למטרות מעשיות. הבוטניקאי ברנט מישלר, למשל, טוען שאין בסיס למושג "מין" כי זרימת הגנים בין אוכלוסיות פוחתת בהדרגה ולא בקפיצה פתאומית, מה שמונע שרטוט גבול אובייקטיבי וחד. באופן דומה, חוקר האבולוציה ג'יימס מאלט סיפר כי הגיע למסקנה שאי אפשר למצוא הגדרה עקבית למושג המין (כלומר, דרך שיטתית-מדעית קבועה לזהות מינים ולהבדיל ביניהם). מאלט טוען שבטווח רחב (בזמן ובמרחב) הנפרדות של מינים מתערערת ונעלמת. הפילוסוף פיליפ קיצ'ר הסביר שההגדרה למושג ה"מין" מעגלית, ולכן חסרת משמעות, שכן "מין הוא מה שהביולוג המומחה אומר שהוא מין". אבל למרות הבעיות, רק מעטים הציעו לזנוח לגמרי את השימוש במושג "מין" בשיח המדעי.
למה חוקרים מסרבים לוותר על מושג תיאורטי, למרות כל הבעיות שכרוכות בו? כי הוא מועיל. וכי אין לנו (בינתיים, לפחות) דרך טובה יותר לדבר על הרבה תחומים בביולוגיה מאשר בעזרתו. מעבר לכך, גם אם גבולות המין מטושטשים לאורך זמן, ברגע נתון בטבע קיימים לרוב "אשכולות" ברורים של יצורים שדומים זה לזה ומבודדים במידה רבה מאחרים. "מין" הוא אמנם לא משהו אובייקטיבי ואמיתי בפני עצמו לאורך זמן, אבל הוא משקף לרוב משהו אמיתי על ארגון חלק מעולם החי בזמן ובמרחב הנוכחיים, על שושלת מתפתחת של אוכלוסיות שטרם מצאנו דרך טובה יותר לתאר את ייחודה.
דרך אחרת להסתכל ולענות על כך היא זו של ההיסטוריון יובל נח הררי, שטוען שהתפקיד החשוב ביותר של השפה שלנו הוא לדבר על דברים שלא באמת קיימים במציאות, אלא רק ברמה האינטר-סובייקטיבית - כמו כסף, חברות בע"מ או זכויות אדם. ואולי אפשר להוסיף גם "מינים ביולוגיים" לרשימה:
לסיכום: "מין" הוא הפשטה מועילה אך מוגבלת
הכישלון להגדיר מין באופן תקף לכל האורגניזמים החיים ממחיש שזהו מושג אנושי מוגבל, לא מציאות ביולוגית. הסיבה שאף הגדרה לא עובדת היא, כנראה, שאין באמת דבר כזה "מין ביולוגי", כי הביולוגיה מורכבת יותר מהתיקיות שאנחנו מנסים לחתוך ולדחוף לתוכן את כל העולם כחלק מתהליך העיכול המחשבתי שלנו. אין "מינים" במציאות כמו שאין "על ממלכות" - אלה בסך הכל מושגים שהמצאנו, גלגלי-עזר תודעתיים.
ההבנה שמושג המין הוא לא מציאות ביולוגית אמורה לגרום לנו לחשוב מחדש על החשיבות המכריעה שאנחנו מעניקים לסיווג הזה ביחס המוסרי שלנו לחיות אחרות. כלומר, לחשוב מחדש על סוגנות. ההבנה הזאת גם צריכה לעזור לנו להיפטר ממיתוסים שגויים שמייחסים כוחות עצמאיים לקטגוריות המומצאות שלנו, כמו למשל המיתוס לפיו "חיות פועלות למען הישרדות המין". במציאות חיות פועלות רק לטובתן כאינדיבידואלים, או לכל היותר (בחיות חברתיות מפותחות, עם ניצני חושים מוסריים) לטובת צאצאיהן או להקתן למשל. חיות לא מכירות בקטגוריה של המין הביולוגי ולא מרגישות (בהכרח) אחווה עם מי שדומות להן. למעשה, חיות נוטות לנהל את מאבקיהן הישירים והמרים ביותר עם בני "אותו מין", למשל כי הם מעדיפים את אותם הדברים (במזון, במחסה, בבנות זוג, וכדומה).
אבל העובדה ש"מין" הוא לא דבר אמיתי, לא אומרת שהוא לא מושג שימושי וחשוב. למרות הבעיות, הטשטוש והמורכבות, המונח "מין" ממשיך להיות מרכזי בביולוגיה, ואין סימנים להיחלשותו. הוא אמנם הפשטה מלאכותית, אבל הפשטה מועילה להפליא. אנחנו זקוקים לקטגוריות כדי להבין את העולם וכדי לדבר עליו עם אחרים בקלות. קל לנו יותר לדבר על "דולפין מצוי קצר-חוטם" ועל "דולפין מצוי ארוך חוטם" כעל שני מינים מובחנים מאשר לתאר את כל מגוון האוכלוסיות של להקות דולפין מצוי, עם ההתפלגויות ההדרגתיות של כל הגנים וההתנהגויות ביניהן, גם אם האפשרות השנייה היתה יכולה להיות מדויקת יותר. מושג ה"מינים" מאפשר לנו לתקשר עם אחרים לגבי יצורים שחולקים איתנו את העולם: לדבר על דפוסים באבולוציה, לחקור יחסי-גומלין במערכות אקולוגיות, להזהיר מסכנת הכחדה של יצורים מסוימים, לחוקק חוקי שימור. קשה לדמיין איך היינו יכולים לעשות את כל זה בלי התוויות המפשטות של "מינים".
אבל רגע. אולי תחשבו שאם מינים הם לא אמיתיים, בוודאי אין הרי טעם לנסות "לשמר" אותם? לכך נענה ש"שימור מינים" הוא בכל זאת מטרה חשובה ביותר! זו לא טענה אבסורדית כמו שהיא עלולה להישמע, כי תחת חסות ההפשטה (או המטאפורה) הלשונית של "שימור מינים", אנחנו יכולים לשמר אוסף עצום של דברים אמיתיים לגמרי: שושלות מתפתחות, מטענים גנטיים, "בתי גידול", יצורים אינדיבידואלים מרגישים, מסורות תרבותיות, חלבונים ייחודיים, מארגים אקולוגיים, ועוד דברים רבים שאת חלקם ודאי עדיין לא גילינו. בדיוק כמו שחשוב לפעול "למען כדור הארץ" או "להגנת הסביבה" למרות שכדור הארץ הוא למעשה סלע אדיש לגמרי לחיים המתקיימים על פניו (או לאפשרות שיחדלו להתקיים); וגם הסביבה לא באמת זקוקה להגנה (אלא רק מי שחיים בה). אלה הפשטות חיוניות רק עבורנו כדי שנצליח לתאר ריבוי בלתי נתפס (של חיים, של מערכות, של פרטים...). חשוב "להגן על מינים" למרות שמינים לא קיימים באמת מאותה סיבה שחשוב "להגן על זכויות אדם" למרות ש"זכויות אדם" לא קיימות באמת: "שימור מינים" זו הדרך שלנו לדבר בצורה מכלילה ומופשטת על המגוון הביולוגי, כמו ש"זכויות אדם" הן דרכנו לדבר בצורה מופשטת על החיים והסבל של אינספור אנשים באינספור מצבים.
העדר ממשות המין מזכירה לנו שהטבע רציף ורב-גוני יותר מהתיבות התפיסתיות שלנו. אבל גם שאנחנו לא יכולים לתפוס ולחקור את המציאות כמו שהיא, בלי הפשטות רבות. קטגוריות, גם אם הן מלאכותיות, הן כלי חיוני עבורנו.
