מה כוללת החובה החדשה ל"סימון התעללות" בשוויץ?

אפשר לקוות. לחקיקה יש מגבלות ברורות כמו למשל: 

1. אין חובה כללית להצהיר על כל התעללות שעברו בעלי החיים כדי להפיק את המוצר, ואפילו לא על כל התעללות שאסורה בשווייץ, אלא רק על 5 פרקטיקות ספציפיות (שנאסרו בשווייץ). עם זאת, בהחלט סביר ששווייצרים רבים יניחו שמוצר בלי אזהרות אכזריות הוא "מוצר ללא אכזריות".
2. מסיבות של קשיים טכניים-בירוקרטיים-משפטיים סימוני האזהרה עלולים להפוך לכסת"ח מתחייב בכל מוצר מיובא ולהיתפס על ידי צרכנים עם הזמן באמת כמין "סימון למוצר מיובא", ולא לאכזריות. 
3. עלה תאנה? מעט קונים צפויים לשים לב לעוד שורת מלל על אריזה עמוסה במידע מסוגים אחרים. בעולם טוב יותר, שווייץ לא היתה מאפשרת כלל סחר בתוצרי התעללות שנאסרה במדינה, ולא מסתפקת ב"עלה התאנה" של כמה מילות הבהרה על אריזות מוצרי ההתעללות (וראו להלן את ההצעה המקורית שהיבואנים הצליחו למנוע, שלעומתה התקנות שעברו באמת נראות קלות-ערך).

לצד המגבלות, ניתן לראות בתקנות החדשות גם יתרונות חשובים וסיבות לתקווה עבור בעלי החיים, הצרכנים ואפילו החקלאים:

1. הנכחת בעלי החיים. התקנות החדשות מאפשרות לצרכנים חרך הצצה אל מעבר לחומת ההרחקה וההסתרה שהיצרנים והמפרסמים עמלים להגביה בינם לבין בעלי החיים בתעשיית המזון. יש שיאמרו שהחומה הזאת היא מה שבכלל מאפשר את קיומם של משקים תעשייתיים. ככל שיהיו לצרכנים יותר כלים לדעת ולראות מאיפה הגיע המזון שהם קונים, ומה עשו לבעלי החיים כדי להפיק אותו - סביר שמצבם של בעלי החיים (שהלך והורע ככל שהם נעלמו מעיני הציבור) ישתפר. אפשר אפילו לקוות שעצם התזכורת למחיר ששילמו בעלי חיים, תנכיח אותם יותר בתודעת הצרכנים - ואולי תסייע למתן את הצריכה של מוצרים מהחי (ש"שוברת" שוב ושוב כל שיא היסטורי, במחיר בריאותי וסביבתי).
2. הגברת שקיפות צרכנית. גם אם נתעלם מנקודת מבטם של בעלי החיים, התקנות החדשות מרחיבות את יכולתם של צרכנים לבחור מוצרים בהתאם להעדפותיהם והשקפותיהם על ידי גילוי מידע רב יותר על המוצרים. זוהי העצמה, והרחבה למישור האתי, של יכולת הבחירה הצרכנית. 
3. יצירת תחרות הוגנת יותר. החקלאים "יצרני" המזון מן החי בשווייץ נדרשים מזה שנים לעמוד בסטנדרטים גבוהים יותר של טיפול בבעלי חיים מאשר מתחריהם בחו"ל, שרובם פועלים במדינות שאין בהם כל הגבלה לדברים שמותר לעולל לבעלי חיים בשם הרווחים. יחד עם זאת, עד היום נמכרו התוצרים של מי שעמדו בסטנדרטים השווייצריים המחמירים אלה בדיוק באותה צורה כמו יצרנים מחו"ל, שהיו פטורים מהם. חובת הסימון הנוכחית לא כוללת אמנם כל מה שאסור לעשות לחיות בשווייץ (למשל לגדל חיות בצפיפות שמוגדרת כהתעללות בשווייץ, וכסטנדרט או המלצה לחקלאים במדינות אחרות) אבל היא מתחילה לראשונה לנסות לאזן את המגרש.