אשליות אופטיות עובדות גם על חיות?

איך יודעים אם אשליה אופטית מפילה חיות בפח? ומה אשליות משותפות יכולות להגיד על התודעה שלהן ושלנו?

חתול בריבוע קניזסה

האם אשליות אופטיות (או "תעתועי ראייה" בעברית צחה) גורמות גם לבעלי חיים שאינם בני אדם לחשוב שהם רואים דברים שלא קיימים באמת או בצורה שלא קיימת באמת? התשובה הקצרה היא כן! מגוון גדול ומפתיע של מיני בעלי חיים, כולל גם כאלה שנראים רחוקים מאוד מאיתנו, נופלים בדיוק באותן "מלכודות" ויזואליות-מחשבתיות כמונו. ולעתים הם נופלים באותן מלכודות ממש - אבל בדרך הפוכה מאיתנו. איך בדקו את זה בכלל? על איזה מינים? באיזה אשליות השתמשו? איפה התגלו בכל זאת הבדלים בין מינים שונים? ומה זה יכול להגיד לנו על התודעה שלנו ושל בעלי חיים ממינים אחרים? בואו נראה!

מהי אשליה אופטית?

אשליה אופטית (גאומטרית, לפחות) היא תפיסה שגויה או מעוותת של גדלים וצורות בתמונה מסוימת. למשל, המוחות של כל בני האדם יכולים לגרום לכולנו לחשוב שצורה א' גדולה יותר מצורה ב' בתמונה מסוימת, בעוד שהן למעשה בדיוק באותו גודל. או שמשבצת A יותר כהה ממשבצת B למרות ששתיהן בדיוק באותו גוון ובאותה כהות:

אשליית בהירות לוח משבצות

אשליה אופטית היא ביטוי יוצא דופן לעיוות השגרתי שגורם המוח שלנו למידע שנקלט בעיניים שלנו. כשאנחנו "רואים" משהו - המידע מהעיניים לא פשוט מוצג לתודעה שלנו כמו שמצלמה "מציגה" תמונה למחשב. המוח שלנו מפרש בלי הפסקה אינספור אותות מעצבי ראייה כדי להציג לפנינו פרשנות של המידע הוויזואלי - ולא את המידע הוויזואלי עצמו.

לא במקרה אשליות אופטיות מפילות את כולנו בפח. העיוותים בתפיסה משותפים לכל בני האדם כי התפיסה עצמה משותפת לכל בני האדם, ומכאן נובע שגם מגבלותיה, או נקודות התורפה שלה. המוחות של כל בני האדם (הבריאים) מעבדים את הקלט החושי מעצבי הראייה באופן דומה, או "באותה תוכנה", אם תרצו.

אבל מוחות של בעלי חיים אחרים הם הרי חומרה אחרת לחלוטין. האם ייתכן שלכל המכשירים השונים האלה יש אותה "תוכנת ראייה"?? שאפילו למי שפיתחו בנפרד ובמקביל אותה תוכנה, יצא קוד כל כך דומה עד שאפילו ה'באגים' שלו ושלנו הם אותם 'באגים'?

באופן מדהים - נראה שהתשובה היא חיובית! (לרוב, לפחות)

מכירים למשל את אשליית "הנחש המתפתל"?

הנחש המתפתל

זו כמובן תמונה סטטית, קפואה - אבל כזאת שגורמת למוח שלנו לפרש אותה בכל זאת בתור "תנועה" (שיכולה להזכיר פיתולי נחש). האם גם בעלי חיים אחרים ירגישו כמונו תנועה (שכלל לא קיימת) בעקבות התבוננות בתמונה? מסתבר שכן!

הסרטון הזה לקוח מניסוי ייחודי ונדיר מאוד בבעלי חיים - כזה שבעלי חיים לא נכלאו עבורו במעבדת ניסויים לכל חייהם - או אפילו לדקה אחת - אלא כזה שהתבסס על חתולי בית ועשרות נסיינים מתנדבים. אמנם רק 30 מתנדבים וחתוליהם עמדו לבסוף בפרוטוקול שדרשו החוקרים, אך זה הספיק כדי להראות שגם חתולים רגישים לאשליה החזותית כמונו - גם אם זה גורם להם לתגובה התנהגותית שונה משלנו (לנסות לתפוס את "הנחש המתפתל"). קבוצת ביקורת של חתולים לא ניסו כלל לתפוס שום דבר בתמונה דומה מאוד, אך כזאת שלא יוצרת גם לבני אדם אשליה של תזוזה (איור B בצמד שלהלן).

ב-2019 פרסמו ממצאי מחקר שבמסגרתו הציגו תמונות של "הנחש המתפתל" לפני אריות שכלואים בגן חיות. 2 מ-3 אריות שיחקו עם התמונה ונשכו וגררו אותה למקומות שונים במכלאה כאילו היה טרף. החוקרים אפילו דיווחו על שיפורים ברווחה של האריות בעקבות הצעצוע החדש שסופק להם, כולל יותר התנהגויות חברותיות ופחות התנהגויות סטריאוטיפיות אצל הלביאות.

דימוי הנחש התפתל וביקורת 600

ואם נחזור לניסוי עם חתולי הבית לרגע - הוא מצא גם שחתולים כמונו, יראו ריבוע ומגן דוד כאן:

ריבוע קניזסה מגן דוד קניזסה

אבל איך חתולים יגידו לנו שהם רואים שם את הצורות האלה?? אז כאן החוקרים ניצלו העדפה של חתולים - שראויה אולי לשאלה-ותשובה בפני עצמה, יום אחד. מי שמגדל חתול אולי שם לב שאם מונחים על השולחן או המיטה דף/תיק/שקית - החתול יעדיף לא פעם להתיישב דווקא עליהם. זה לא (רק) כי הוא רוצה להפריע לכם לעבוד או להקשות עליכם לצאת מהבית; ההעדפה לשבת על צורה מובחנת קיימת אפילו אם מדובר רק על צורה צבעונית במפה/סדין. ואם המוח שלהם בנוי לזהות צורות - זה מאפשר לתהות - ולבדוק! - האם הוא נוטה כמו המוח שלנו לזהות צורות אפילו במקום שהן אינן קיימות

וכמו שממחיש החתול שבתמונה בראש הכתבה, חתולים מעדיפים לשבת בתוך ריבועים - והם רואים כמונו ב"ריבועי קניזסה" (הלא באמת קיימים) ריבועים לכל דבר.

מינים רחוקים, השוואה שיטתית

מאמר מ-2016 סקר והשווה 35 מחקרים שונים (הקפדניים ביותר שנמצאו) על תגובות של חיות ממינים שונים לאשליות אופטיות (רק ה"קלאסיות", שנחקרו לעומק בבני אדם). הוא מצא ש:

  • ב-25 מחקרים (רובם הגדול) התגלה שבעלי חיים מגיבים לאשליות אופטיות ממש כמו בני אדם
  • ב-5 מחקרים לא הצליחו להוכיח תגובה מיוחדת לאשליות אופטיות
  • ב-5 מחקרים התגלה שבעלי חיים מגיבים לאשליות אופטיות - אבל בצורה "הפוכה" מבני אדם!
גרף סיכום מחקרי אשליות אופטיות בבעלי חיים לא אנושיים

אשליית אבינגהאוס

אחת האשליות ה"קלאסיות" היא אשליית אבינגהאוס, שבה העיגול הכתום הימני נראה לנו גדול יותר מהשמאלי בגלל ההקשר שבו הוא מופיע (העיגולים האפרפרים שסביבו) למרות ששני העיגולים הכתומים הם למעשה בדיוק באותו גודל:

אשליית אבינגהאוס

אשליית אבינגהאוס נבדקה כבר על בבונים, דולפינים, יונים, תרנגולים ודגים (מהמין redtail splitfin fish).

הדולפינים והדגים הגיבו לאשליה בדיוק כמו בני אדם - והאמינו באופן עקבי שהעיגול הימני גדול יותר.

באופן מפתיע, דווקא בבונים לא נפלו בפח של האשליה כלל, עדיין לא ברור למה.

מפתיעה עוד יותר היא התוצאה מהניסוי ביונים, שגילו דווקא נטייה הפוכה משל בני האדם, הדולפינים והדגים - והאמינו בעקביות שדווקא העיגול שמוקף בעיגולים גדולים הוא הגדול יותר! 

אבל התוצאות המבלבלות ביותר הגיעו מתרנגולים. מחקר אחד מצא שאפרוחים בני 4 ימים תופסים את האשליה בדיוק כמו בני אדם, בעוד שמחקר אחר מצא שתרנגולים בני חצי שנה גם הם רגישים לאשליה - אבל בצורה הפוכה מבני אדם, בדומה ליונים!

עדיין לא נמצא הסבר משכנע להיפוך, אך משערים שהוא כנראה קשור לסוג המשימות והאתגרים שאיתם התפתחו מוחות של יונים ותרנגולים, ואולי עופות בכלל, להתמודד.

אשליית מולר-לייר

אשליה קלאסית נוספת שנחקרה על מינים רבים היא אשליית מולר-לייר, שבה הקו העליון נראה לנו ארוך יותר מהתחתון רק בגלל זווית החץ (האם הוא פונה פנימה או החוצה) בסוף הקווים, בעוד שהקווים למעשה שווים באורכם בדיוק:

אשליית מולר-לייר

אשליית מולר-לייר נחקרה כבר ביונים, תוכים, כרישים, קופי קפוצ'ין, קופי רזוס, תרנגולים ודגים (שוב מהמין redtail splitfin fish, שנפוץ באמריקה הצפונית). סיכום הממצאים: כל המינים הושלו בדיוק כמו בני אדם - והאמינו שהקו העליון ארוך יותר - מלבד הכרישים. למה דגים קטנים אדומי זנב חולקים איתנו את הרגישות לאשליה וכרישים לא, למרות שגם הם "דגים"? נראה שאין עדיין תשובה טובה לשאלה, אבל משערים שזה קשור בסביבות המחיה השונות שלהם (מים מתוקים לעומת מלוחים, למשל) ובאתגרי היום-יום של שגרת חייהם (אכילת אצות לעומת תפיסת טרף חי ובורח, למשל).

בעלי חיים שמשתמשים באשליות אופטיות

יש כמה בעלי חיים שאפילו התפתחו להשתמש באשליות אופטיות למטרותיהם - מה שמעיד שוב עד כמה האשליות החזותיות משותפות לכל (או לרוב) היצורים הרואים (אחרת לא היו שימושיות). אחד הידועים שבהם כיום הוא הסוכי.

הסוכי הענק הוא ציפור (לא ענקית) מצפון אוסטרליה. לזכר אין נוצות צבעוניות להתקשט בהן - אבל הוא מפצה על כך בעבודה קשה של בנייה וקישוט הבית. כדי להרשים את הנקבות ולפתות אותן בונים זכרי הסוכי מבנה מיוחד ("סוכה") שכולל מסדרון ארוך שמוביל לחצר קטנה.

סוכיים בסוכה

המסדרון והחצר מקושטים בשלל טכניקות, חפצים ואמצעים, אבל לעניינו האלמנט החשוב ביותר הוא שהזכר דואג לסדר את האבנים בחצר כך שיגרמו לו להיראות גדול יותר! איך הוא עושה את זה??

באמצעות שימוש בשתי אשליות אופטיות שונות (לפחות). הראשונה היא טכניקה מתוחכמת שגם אמנים אנושיים משתמשים בה, ומכנים אותה "פרספקטיבה מאולצת". מכיוון שהסוכי הזכר יודע מה תהיה נקודת המבט של הנקבה - מתוך המסדרון אל תוך החצר - הוא יכול לגרום לה "לראות" את החצר כקטנה הרבה יותר משהיא למעשה. הוא גורם לחצר להיראות קטנה יותר באמצעות הנחת אבנים קטנות קרוב למסדרון בו תעמוד הנקבה, ואבנים גדולות יותר ויותר ככל שהמרחק מהמסדרון גדל; חוקי הפרספקטיבה יגרמו לכך שבצורה כזאת כל האבנים ייתפסו בעיני הנקבה כבעלות גודל דומה, מה שמוחה יפרש בתוך היעדר עומק או "חצר קטנה".

סוכית

בנוסף לכך, עקב אשליית אבינגהאוס (שתיארנו קודם) - ככל שהחצר תיראה קטנה יותר (מכפי שהיא למעשה) - כך היא תגרום לו, שעומד בתוכה, להיראות גדול יותר משהוא למעשה!

יש בעלי חיים שמשתמשים באשליות אופטיות בצורה הרבה יותר חופשית ומהירה - מי שיכולים לשנות את צבעיהם ואפילו את מרקם העור שלהם תוך רגע. דיונונים הם מאלופי ההסוואה של עולם החי, ויכולים להשתמש גם באשליות אופטיות - כגון טשטוש מתווה גופם ופירוקו לאובייקטים נפרדים לכאורה המתמזגים עם אובייקטים נפרדים בסביבתם.

מה זה אומר על התודעה של חיות אחרות?

אשליות גיאומטריות משקפות מנגנונים מוחיים בריאים של פרשנות לקלט הראייה. כמעט תמיד, המנגנונים הללו מועילים לנו, כשהם מפרשים את המידע הרב שנקלט בעין (מיליוני אותות בכל רגע) לפי חוקים צפויים ומוכרים לפיהם מתנהל עולמנו לרוב (פרספקטיבה, יחסיות, אור-וצל, וכיו"ב). בנסיבות מסוימות - שאנחנו מכנים "אשליות אופטיות" - המנגנונים הללו דווקא מטעים אותנו ו"מתקנים בשבילנו" קלט חזותי כשלמעשה אין צורך בתיקון כלל.

נראה כי בעלי חיים ממחלקות ומינים רבים ושונים חולקים איתנו את מנגנוני הפרשנות המוחיים הללו. קומץ המחקרים שלא מצאו רגישות של בעלי חיים לאשליות אופטיות לא הוכיחו שבעלי החיים שנבדקו לא רגישים לאשליות אופטיות, או אפילו לאשליות שנבדקו; ייתכן שהניסוי לא תוכנן או נוהל באופן מיטבי, או שלא נלקחו בחשבון הבדלים פיזיולוגיים מסוימים בין המינים, למשל. מה שמכונה רגישות "הפוכה" מעיד למעשה על שימוש שונה באותה רגישות עצמה: המוח מפרש - רק בגלל ההקשר - שאחד העיגולים גדול מהשני, בשעה ששניהם שווים. כמובן שמרתק לנסות להבין מדוע הרגישות התפתחה במינים מסוימים לפעול דווקא בכיוון ההפוך - אבל המדהים ביותר הוא הפרשנות השגויה המשותפת של המציאות בדיוק באותו הקשר - בין אם לכיוון זה או אחר. ואולי הדבר החשוב ביותר הוא שזה מראה שגם שני מוחות שונים להפליא בגודל ובמבנה שלהם - של מינים רחוקים מאוד של בעלי חוליות כמו אדם ודג קטן - דומים הרבה יותר משהיינו מצפים. מוחו של דגיג מפרש אותות ומציג לתודעתו את הפרשנות שלו עליהם ממש כמו המוח שלנו - ובשונה ממצלמות או מכשירים אחרים.

ומה זה אומר עלינו, בני האדם, אם בכלל?

העובדה שאשליות אופטיות מפילות בפח מינים שונים ורחוקים מאיתנו בדיוק כמונו - יכולה להגיד לנו דברים חדשים אפילו על עצמנו. למשל, כל תלמיד פסיכולוגיה לומד על השערה מ-1963, לפיה אשליית מולר-לייר מפילה אותנו בפח רק כי כולנו התרגלנו לארכיטקטורה מודרנית (בגלל שילוב של חוקי הפרספקטיבה עם הנוהג הגורף לבנות בניינים וחדרים וחפצים בזוויות ישרות). זו השערה מרתקת - אבל העובדה שגם יונים, דגים, תרנגולים וקופים נופלים באשליה כמונו - מציבה סימן שאלה ענקי על נכונותה. האוניברסליות של ה"נפילה" באשליות אופטיות כנראה רומזת לנו שמקורן אינו בארכיטקטורה מודרנית, אלא במנגנוני תפיסה טבעיים עתיקי יומין, שייתכן אפילו שאנחנו חולקים עם כל היצורים הרואים והשומעים והמרגישים על כדור הארץ.