למה שונאים אוכלי נבלות?

ולמה זה בעצם די טפשי

צבוע חמוד מביט למצלמה

"אוכלי נבלות" הם בעלי חיים מופלאים, כמו צבועים או נשרים, שמספקים שירות חשוב מאין כמוהו למערכת האקולוגית - פינוי מפגעים שעלולים לגרום לרוב היצורים האחרים שחיים בה מחלות קטלניות. גופה נרקבת אחת יכולה לזהם את מקור המים של אלפי בעלי חיים תוך זמן קצר. לא סתם אוכלי-נבלות מכונים לפעמים 'עובדי התברואה של הטבע'. רוב אוכלי הנבלות מצויידים במערכת חיסונית חזקה להפליא ובקיבה עם חומציות ממוססת-עצמות שיכולות יחד להתמודד גם עם גופות במצב ריקבון מתקדם. אבל במקום התפעלות והודיה - אוכלי הנבלות זוכים מצידנו בעיקר לגועל ובוז. "אוכלי פגרים" נתפסים על ידי אנשים רבים כמרושעים, נחותים ו/או עצלנים - בניגוד לטורפים שנתפסים כ"אציליים". אבל למה לחכות שמישהו ימות נחשב בעינינו מרושע יותר מאשר להרוג מישהו?

הנה כמה סיבות שאפשר לחשוב עליהן להתנשאות (חסרת ההצדקה) שלנו על אוכלי נבלות ולבוז ולגועל שמקובל לחוש בתרבות שלנו כלפיהם:

  1. בתור בסיס אנחנו נגעלים מאכילת בשר רקוב, אינסטינקטיבית ופיזית. המראה והריח של פגר יכולים לגרום לנו בחילה ואפילו הקאה. אנחנו מתקשים לפעמים להפריד בין מה שעלול להיות רע לגוף שלנו לבין מה שהוא, בפני עצמו, רע. הפחד ממחלות נצרב בנו כל כך עמוק, עד שהצריבה גורמת לנו להירתע לא רק מאכילת פגרים מרקיבים בעצמנו - אלא אפילו ממי שאוכלים אותם.
  2. דתות רבות, כמו היהדות, אוסרים על אכילת פגרים - חיות שמתו מוות טבעי. האיסור היה ככל הנראה מקובל בחברות בני אדם רבות עוד הרבה לפני הדתות הממוסדות, בשל הסיכון שנשקף מאכילת בעל חיים שמת ממחלה או לפני זמן רב. עם זאת, האיסור הדתי הוסיף והחמיר את הטאבו של אכילת פגרים - וצייר את הפרתו בצבעים של גינוי רוחני. הגינוי הזה מחלחל גם החוצה מהחברה האנושית - לבעלי חיים שזהו טבעם, ושנבראו להיות כאלה לפי התפיסה הדתית.
  3. אכילת חיות שמתו מוות טבעי אולי מזכירה לנו שמוות הוא טבעי, ובכלל, שהוא קיים. תזכורת שרובנו מעדיפים לא לקבל אף פעם.
  4. אבל הסיבה הכי פיקנטית ומסעירה (אבל גם אולי יותר ספקולטיבית) לרגישות שלנו לנושא היא כנראה… שאנחנו אוכלי נבלות בעצמנו! אוכלי נבלות שמאוד מתביישים בזה ומדחיקים את זה, ומנסים להוכיח כמה הם בעצם טורפים. אסביר. 

האם התגובה יוצאת הדופן לדריסתה של רותי הצבועה ממודיעין, כפי שהשתקפה בפרסומים רבים בתקשורת, מבטאת ניצני שינוי ביחס הציבורי כלפי אוכלי נבלות?

בני אדם הם אוכלי נבלות?!

למרות שאנחנו אוהבים לחלק ולמיין את כל הדברים בעולם למגירות נפרדות ומסודרות בצבעים שונים, המציאות לא תמיד בנויה ככה. "אוכלי נבלות" רבים הם למעשה טורפים או אוכלי-כל (כמו עורבים או תנים) ש"מסתפקים" לפעמים/לרוב - אבל לא תמיד - באכילת חיות שמתו ממילא. רוב המערכות האקולוגיות פשוט לא מייצרות מספיק גוויות כדי שמינים יוכלו להסתמך עליהן באופן בלעדי. לכן, גם דובים רבים, עם התזונה המגוונת שלהם, נחשבים אוכלי נבלות כי הם צוברים לא מעט שומן מפגרי לווייתנים שנסחפים לחוף. לעומתם, יש בעלי חיים שנרתעים בעקביות מחיות מתות, אפילו אם הן לקו בהתקף לב במהלך הבריחה מפניהם. עד כדי כך, שיש בעלי חיים שפיתחו נגד הטורפים הבררנים האלה הגנה אפקטיבית להפליא: הם פשוט עושים את עצמם מתים - וזה יכול להספיק בשביל שהטורף יאבד בהן עניין.

ידוע שבני אדם נחשבים לאוכלי-כל. אבל האם את המזון שלנו מהחי אנחנו טורפים או שמא אנחנו… אוכלי פגרים??

כמו שנראה, לא קל לענות על השאלה בצורה אובייקטיבית. אם מנסים, נראה לי שאין מנוס מהמסקנה שכיום לפחות, רוב בני האדם הם 'אוכלי נבלות' הרבה יותר מאשר 'טורפים'. רוב אוכלי הבשר כיום לא נרתעים בכלל לאכול חיות שהם לא הרגו בעצמם, ושמתו הרבה לפני שהם נתקלו בהן. הם בוודאי לא מקפידים להרוג בעצמם כל חיה שהם אוכלים (ורובם היו כנראה נהיים טבעונים לפני שהיו הורגים בעל חיים במו ידיהם/שיניהם).

מה הולכת האישה שבתמונה לעשות: לטרוף או לאכול פגרים?

אפילו כשחשפנו באנימלס בתחקיר סמוי שבריכות דגים בישראל משווקות דגים שמתו עוד בבריכה - נראה שצרכנים לא התרגשו במיוחד. הם ממילא אוכלים חיות שמתו מזמן, ושהם מעדיפים לא לחשוב על מותן. ומה זה משנה כבר אם הם מתו בבריכה או ב"בית האריזה"?

אבל מה לגבי העבר הרחוק? אולי לפחות האדם הקדמון היה צייד רוב הזמן? או שגם אבות-אבותינו לא בחלו באכילת פגרים שמתו מזמן? גם כאן, נראה שהתשובה האמיתית היא לא זו שהרגילו אותנו לשמוע.

בכתבה שפורסמה לאחרונה בהארץ, "האם אכילת בשר תרמה להופעת האדם המודרני? מצטברות ראיות שדווקא לא" מתארת הארכיאולוגית והפלאו-אנתרופולגית אנה בלפר-כהן את המטען הרגשי והאידיאולוגי המתלווה לרוב לשאלה הזאת - ומשבש אפילו את עבודתם של מדענים שחוקרים את תולדות האדם. לפי פרופ' בלפר-כהן, בני האדם היו לאורך התפתחותם הרבה יותר "אוכלי-נבלות" מאשר "טורפים" - אבל החוקרים מתקשים להכיר בכך ולהתייחס לכך בצורה נייטרלית: 

"החוקרים הם בני אדם, ולהגיד 'ציד' לעומת 'אוכל נבלות' זה מאוד משמעותי. הם רצו לעשות האנשה של הומינינים [מיני אדם קדומים], להעלות אותם דרגה. אבל עד היום, אנשי שבט ההדזה באפריקה עוקבים אחרי ציפורי טרף שחגות מעל אירועי ציד של חיות טרף, רצים למקום ולעתים מגיעים לשם כשהציד עדיין בעיצומו, מבריחים את הלביאה המסכנה שצדה ולוקחים את הנבלה בשמחה הביתה. הייתי אומרת לסטודנטים שלי – גם אתם אוכלים נבלות. עוף קפוא בסופר זה לא ציד."

השורה התחתונה

למה אנחנו שונאים אוכלי נבלות? כי בשר מרקיב התפתח להגעיל אותנו, עד שקשה לנו להתנתק מזה; כי האיסור הדתי על אכילת נבלות הגביר את התיעוב לעניין; כי זה מזכיר לנו את המוות; וגם כי אנחנו אוכלי נבלות בעצמנו, ואנחנו מתביישים בזה מאוד. רוב בני האדם אוכלים פגרים של חיות שמתו הרבה לפני שהם נתקלו בהן, שאין להם שום קשר למותן (מלבד תשלום עקיף בדיעבד), ובכל זאת רוב בני האדם מעדיפים לחשוב על עצמם כעל "ציידים" מאשר כעל אוכלי נבלות. ממחקרים פרה-היסטוריים ומעדויות אנתרופולוגיות (משבטי ציידים-לקטים בני ימינו) עולה שאכילת פגרים על ידי בני אדם היא לא תופעה חדשה של העידן המודרני. השנאה לאוכלי נבלות היא, אם כן, סוג של שנאה-עצמית מודחקת.