איזה חיות מצילות חיות אחרות – ולמה? 

לעומת זאת, בנמלים התהליך כנראה לא מערב אמפתיה. לפי ההבנה המדעית כיום, אותות הפגיעה הכימיים לא מעוררים בנמלים הבריאות רגש, אלא מתפקדים כגירוי שמפעיל תבנית תנועתית קבועה. הנמלה מרימה נמלים שמפרישות את הפרומון בצורה שנראית קשיחה: ניסויים שבהם מרחו פרומון על נמלים מתות גרמו לנמלים לחלץ אותן באותו אופן, מה שחיזק את ההשערה שזה מנגנון מתוכנת-מראש ולא תגובת הצלה ספונטנית. בנמלי כידן, ניסויי שדה שמנעו פינוי נמלים פצועות מזירת קרב מצאו ש-32% מהן נטרפו בדרכן חזרה לקן, בזמן שנמלים שחולצו - החלימו במהירות, הסתגלו מהר להליכה  על פחות רגליים, וחזרו להשתתף בפשיטות - לפעמים כבר למחרת הפציעה. מודל מתמטי הראה שהפינוי מאפשר לקן לשמר אוכלוסייה גדולה בכמעט 30% מאשר היה יכול ללא פינוי.

למה להציל חיה ממין אחר?

במקרה של הלווייתנים גדולי הסנפיר כל התיאוריות שצוינו לעיל נכשלות - כי אין קרבה גנטית, סיכוי להדדיות, או קבוצה משותפת בין לווייתן לכלב-ים. אז למה בכל זאת לווייתנים מסתכנים למען חיות ממין אחר? אחת ההשערות המקובלות כיום היא שמדובר באלטרואיזם בין-מיני בלתי-מכוון או "זליגה התנהגותית אבולוציונית". לוויתני אורקה מהווים את האיום העיקרי על גורי גדולי-הסנפיר, ולכן גדולי-הסנפיר הופכים לנסערים ותוקפניים רק למשמע קולות הציד של אורקות. לווייתנים רבים נושאים צלקות מהגנה על גוריהם מהתקפות אורקה, וייתכן שהתפתחה אצלם תגובה בסגנון "כשאני שומע אורקה תוקפת - אני מתערב". חוקרים משערים שאולי הפרעה לכל ציד של לווייתני אורקה היא אסטרטגיה עדיפה על בדיקת זהות הקורבן, שעלולה לעכב תגובה בזמן הכי קריטי להצלת גור מותקף - גם את היא מועילה, כתופעת לוואי, למינים אחרים. 

ביקורת והסברים חלופיים

מחקר מדעי צריך לעמוד בעיקרון "התער של אוקאם" - שפוסל הסבר מורכב אם קיים הסבר פשוט יותר. בביולוגיה, למשל, נזהרים מלייחס לחיה יכולת קוגניטיבית מסוימת אם אפשר להסביר את התנהגותה בעזרת יכולת בסיסית יותר. ברוח זו, חוקרים מציעים כמה הסברים לא-אלטרואיסטים קבועים להתנהגויות הצלה:

1. "הם רוצים להפסיק לסבול בעצמם": לפי הגישה הזו, החולדה לא פועלת מדאגה לזולת - אלא מרצון אגואיסטי "לכבות את רעש/ריח הצעקות" המלחיץ. אבל ממצאים ממחקרים שעיצבו ניסויים (או קבוצות ביקורת) כדי לבחון זאת - לא תומכים בכך - חולדות לא בוחרות למשל להתרחק מאותות המצוקה לאזור נייטרלי. 
2. חיפוש מגע חברתי: לפי הגישה הזאת בעלי חיים "משחררים" את בני מינם פשוט מתוך רצון למפגש. חלק מהניסויים גילו שהם בוחרים לשחרר גם כשההצלה מובילה את המוצל לאזור שבו נמנע כל מגע ביניהם, אבל היו גם ניסויים שערערו על כך, והוויכוח בנושא עדיין פתוח, ונמצא בעיצומו. 
3. סקרנות וחקרנות: מדענים מסוימים הציעו, במיוחד לגבי פירוק רתמות העקעקים או פתיחת מלכודת החזירים, שאולי מדובר במשחק סקרני עם חפץ חריג. אבל המהירות שבה נפרצו המנגנונים, ההתמקדות רק בנקודות הנעילה, וסממני הלחץ שליוו את העבודה - מסתדרים פחות עם האפשרות שמדובר במשחק.

וכמובן, אפשר לטעון דברים דומים גם לגבי בני אדם שביצעו מעשי גבורה והצלה. ברור שגיבורים אנושיים גם "רצו לא לסבול בעצמם" מאשמה על שהניחו לאחרים למות, או ידעו שהצלה תזכה אותם בהוקרה חברתית. אבל במישור האנושי, תמריצים פסיכולוגיים כאלה נתפסים לרוב כשוליים, ובוודאי לא מבטלים את הגבורה שבהצלה.