האם מכשירי מעקב שמוצמדים לחיות פוגעים בהן?
מה כבר יכול להיות בעייתי במעקב לא מתערב (לכאורה) אחרי חיות? ואם בוחרים להשוות בין מעקב כזה לבין ציד של חיות או עריכת ניסויים על חיות כלואות - זו כבר נראית כבר ממש כמו שיטת מחקר "הומאנית"!
אפילו לעומת צילום טבע מקצועי, יכולה להיראות הצמדת מכשיר מעקב ושחרור החיה כמו פיתרון עדיף ואפילו "לא מזיק" - אם זוכרים שצילום ישיר כרוך לעתים במעקב אנושי צמוד ומאיים, ממש "סטוקינג", שעלול לגרום לחלק מהחיות חרדה, חשיפה לטורפים, ואפילו בריחה מביתן ונטישת גוריהן.
והרי באופן עקרוני, עצם המעקב אחרי חיות וצילום שלהן הם אכן לא מזיקים לחלוטין, עד כמה שידוע לנו. לבעלי חיים אחרים אין, למיטב ידיעתנו, את הצורך החריג בפרטיות שיש לבני אדם, ועצם התיעוד שלהם - למשל מצלמת רשת שמוצבת בקביעות ליד קן ציפורים - לא פוגע בהם. הצמדת משדרים לגופם של בעלי חיים מוצגת לרוב כמקבילה תמימה של הצבת מצלמת הרשת ליד הקן, בבחינת "זה נהנה וזה לא חסר": אנחנו נחשפים לסודותיהן המרתקים של חיות הבר - מבלי שזה פוגע בהן כלל. האמנם?
1. הלכידה: מצוקה, פציעה ומוות
כדי להצמיד מתקני מעקב לגופם של בעלי חיים - צריך ללכוד אותם תחילה. באופן אידיאלי, תהליך הלכידה לא אמור לפגוע בחיות, אבל המציאות לא תמיד אידיאלית. לעתים חיות מחכות זמן רב במלכודות ורשתות עד שמגיעים לטפל בהן, ומתות מחום ותשישות; לפעמים רגלי ציפורים מסתבכות ונפצעות, לעתים קשות, תוך נסיונותיהן להשתחרר מרשתות הלכידה או כאשר משחררים אותן מהרשתות במהירות רבה מדי. גם הטיפול עצמו יכול להיעשות ברמות שונות של זהירות ועדינות, וכך גם ההחלטה אם להצמיד מכשירים לחיות קטנות וחלשות, תוך הכבדה משמעותית על תנועתן.
2. פגיעה גופנית, נפשית וחברתית
הצמדת מתקני מעקב לבעלי חיים עלולה לגרום למגוון נזקים גופניים, נפשיים וחברתיים לחיה שאליה הוצמד המתקן. מחקרים על הצמדת קולרי מיקום (GPS) לבעלי חיים חושפים הרבה פגיעות, שחלקן נמדדות בטכניקות מתוחכמות כמו מעקב אחרי המאמץ שמושקע בניסיון להיפטר ממכשיר המעקב או ניתוח מדדים המעידים על רווחה/מצוקה בצואת החיות.
- פיזית - הצמדת מתקן מעקב לבעל חיים עלולה לגרום לו אי נוחות מתמשכת, הכבדה, קושי בתנועה, חום, פציעה, כאב, זיהום, ועוד. היא גם עלולה להקשות על בעל החיים לבצע פעולות טבעיות שונות כמו לנקות את נוצותיהם או פרוותם (או את חלקם). בעל החיים עלול ללעוס או למשוך את המתקן שהוצמד אליו או חלקים ממנו, ואף לפצוע את עצמו בניסיון להיחלץ ממנו. גם ההכבדה לבדה עלולה, בעיקר במקרה של חיות קטנות, לדון את בעל החיים למוות - אם לא יצליח להדביק את קצב התעופה של להקתו, או אם יהפוך לאטי יותר ביחס לאחרים ולכן פגיע במיוחד להתקפה של טורפים על הלהקה.
- נפשית - הצמדת מתקן מעקב לבעלי חיים גורמת גם למצוקה פסיכולוגית מתמשכת, לפחות לחלק מבעלי החיים. המכשירים יכולים לגרום לבעלי החיים להרגיש אי נוחות, תסכול, חרדה ומצוקות נוספות. מתח וחרדה ממושכים עלולים להוביל גם למחלות ולפגיעות גופניות.
- חברתית - בעלי חיים רבים הם יצורים חברתיים, שתלויים (כמונו) לקיומם הפיזי והנפשי התקין ביחסיהם עם קבוצתם. החיבור של מכשירים זרים לגופם עלול לגרום להם במקרים מסוימים לקושי להשתלב בקבוצה ולתקשר, ואפילו לבידוד חברתי.
חשוב לזכור שהידע שלנו בנושא הוא עדיין מאוד חלקי ומוגבל, ולכן הנחה "תמימה" שסימון ומישדור פשוט "לא פוגעים בבעלי חיים" - היא למעשה לא באמת תמימה; היא נובעת בעיקר מזלזול בחיים ובסבל של בעלי חיים שאינם בני אדם. המחשה טובה לכך חושף מחקר חדש (והסיקור שלו) על עקעקים (סוג של עורבים שחיים באוסטרליה). למשל, בסיקור המחקר בניו יורק טיימס, בכתבה שתורגמה גם "להארץ" מדווח כי החוקרת
"...ואנשי צוותה עבדו כשישה חודשים בהכנת רתמה המסוגלת לשאת התקני מעקב זעירים באופן שלא יפריע לעקעקים"... (ההדגשה שלנו)
כמה יפתיע אתכם לגלות שלעקעקים היתה דעה שונה לגמרי בנוגע לשאלה האם התקני המעקב מפריעים להם? אנחנו יודעים את זה כי העקעקים הצליחו להיפטר מהם במהירות מדהימה, למרות שהם נבנו במיוחד כך שאף עקעק לא יוכל להיפטר מהם בכוחות עצמו. כיצד הם עשו זאת? מסתבר שבעזרת... קצת עזרה מחברים! העקעקים מצאו עקעקים אחרים שנרתמו מייד לעזור לחבריהם להשתחרר ממתקני מעקב המלחיצים, למרות שזה לקח להם כעשרים דקות של עבודה מרוכזת. זה כמובן מעיד גם על אלטרואיזם מרשים (שהחוקרים לא ציפו לו כלל מהציפורים, שלרוב מתקוטטות ביניהן על טריטוריה ומזון. ראו את הסרטון להלן) אבל גם על עוצמת ההסתייגות של בעלי חיים מחיבור מכשירים זרים לגופו.
לכל הפחות הגיע הזמן שכלי תקשורת יפסיקו להצהיר בביטחון חסר כיסוי ש"לא נראה שמפריע לחיות" שאנחנו מצמידים לגופן מכשירים. הצמדת משדר היא למעשה ניסוי בבעלי חיים, גם אם היא מוצגת לרוב רק בתור "תצפית".
3. ציד חיות בעזרת המידע על מיקומן
יש גם סכנות שקשורות לשימוש זדוני שבני אדם עלולים לעשות במידע על המיקום של חיות ספציפיות או על מסלולי הנדידה של מינים שלמים - כדי לצוד אותן למשל. ייתכן כי ניתן לצמצם סכנה זו באמצעות שיפורים באמצעי המעקב ופרסום הנתונים לציבור, אבל גם במקרה כזה, שימוש (ולו עתידי) במידע ממעקב אחרי חיות כדי לפגוע בהן (או בצאצאיהן) נותר בגדר אפשרות סבירה.
4. "ציד מכשירים"
מכשירי מעקב שמוצמדים לחיות, ובמיוחד לעופות נודדים, יכולים להגיע לעשרות ארצות בעלות כלכלות ותרבויות שונות מאוד. במדינות מסוימות ציוד המעקב יכול להיתפס כבעל ערך כספי או שימושי פוטנציאלי ששווה ללכוד עבורו - ולרוב להרוג לשם כך - את חיית הבר שנושאת אותו, בעוד במדינות אחרות הוא עלול לעורר סתם סקרנות קטלנית או אפילו חששות בטחוניים.
מסתבר שבעלי חיים ממושדרים נופלים לא פעם קרבן לאנשים שמתעניינים בציוד שמוצמד אליהם, לרוב כדי להשתמש בו או למכור אותו.
באזורי מלחמה ועימותים - אבל לא רק בהם - ציוד כזה עלול לעורר גם חששות ופחדים מפני ריגול ושימוש צבאי בבעלי חיים. בכמה מארצות ערב מופצות תדיר קונספירציות על שימוש נרחב שעושים כביכול ישראל והמוסד ב"מכשירי ריגול" שמוצמדים לציפורים, כרישים, דולפינים וחיות רבות נוספות (מה שלא שולל את האפשרות שחלק מהקונספירציות עשויות להיות נכונות בחלקן - ישראל ומדינות אחרות אכן משתמשות בדולפינים למטרות צבאיות, למשל). אבל בין אם החששות הזויים יותר או פחות - מי שעלולים לשלם בגופם ובחייהם על החששות הללו הם בעלי חיים שנושאים מתקנים "חשודים".
כשהחיות יוזמות
לעתים נדירות קורה שחיה מחליטה, מסיבות השמורות עמה, לקחת מצלמה - ומתעדת, לרוב בלי כוונה, את עצמה ואת הנוף שנפרש מתחתיה. זה כמובן מרשים במיוחד כאשר זה קורה עם ציפור שחוטפת מצלמת רשת (GoPro). במקרים כאלה נראה שבאמת אפשר להנות מהתיעוד והמידע בלי שום נקיפות מצפון… הנה כמה דוגמאות משעשעות לתופעה:
לסיכום
בניגוד למה שמקובל להניח, הצמדת מתקני מעקב כרוכה בפגיעה בבעלי חיים ובגרימת סיכונים לחייהם ולרווחתם - לצד העדר כל תועלת (כמעט תמיד) לבעל החיים הנעקב כתוצאה מהמעקב. לכן ברור שיש לשאוף לצמצם את השימוש במעקב מסוג זה ככל הניתן ולכל הפחות להשקיע יותר במניעת הנזקים הלא מכוונים שהוא עלול לגרום לחיות בר - שגם ככה מתמודדות עם אתגרים רבים מדי כיום. קיימות חלופות לשימוש במתקני מעקב שמוצמדים לבעלי חיים, כולל טכנולוגיות של חישה מרחוק ואיסוף תצפיות ונתונים ממקומות שונים על הקרקע, וניתן להוסיף ולשכללן - ויש להעדיף חלופות כאלה תמיד על פני פגיעה בחיות וסיכונן - גם אם זה כרוך באתגרים רבים יותר עבור החוקרים.
