האם חוק נגד נטישת חיות "מנוגד לחוקה" של פורטוגל?  

איך הפך חוק מבורך נגד נטישה אכזרית של כלבים, חתולים וסוסים (בעיקר) לבעיה חוקתית בוערת בפורטוגל? מה יש לשופטים ולתובעים במדינה נגד הגנה על יצורים חסרי ישע ממינים אחרים?

מפגינים בליסבון דורשים צדק לבעלי חיים

אלפי מפגינים יצאו לאחרונה לרחובות ליסבון כדי להגן על החוק נגד התעללות בחיות מחמד. החוק, שנחקק בשנת 2014, אוסר על התעללות ונטישה של חיות מחמד, וקובע שהעונש על הפרתו ינוע בין קנס לבין עד שנת מאסר (ישראל אסרה נטישת בעלי חיים בשנת 2005).

בחודש האחרון קראו התובעים הציבוריים של פורטוגל להחשיב את החוק כבלתי חוקתי. כלומר, סותר את החוקה, ולכן בטל וחסר כל תוקף. ההצהרה עוררה כמובן מחאות זועמות מצד אזרחים אכפתיים וארגונים רבים להגנת והצלת חיות (ובראשם הארגון Intervenção e Resgate Animal, "התערבות והצלת בעלי חיים"). 

אבל לא מדובר בהתפתחות בלתי צפויה. החוק הצעיר נגד נטישה מ-2014 הספיק כבר להתמודד עם אתגרים משפטיים רבים, בעיקר מכיוון בית המשפט לחוקה, עד כה.

כלב נטוש

צדק - לא לבעלי חיים?

הסיבה היא שענישה במאסר מותרת לפי החוק בפורטוגל רק כאשר ערכים המוגנים על ידי חוקת המדינה מאוימים. זו רשימה מצומצמת של ערכים שכוללים את הזכות לחיים, יושרה אישית, חופש, ביטחון, קניין פרטי וחופש הביטוי. מדובר כמובן רק על החיים, הביטחון והחופש של מי שזכו להיוולד למין האנושי; חייהם וחירותם של יצורים ממינים אחרים - לא זוכה להתייחסות או להגנה כלשהי בחוקה.

התובעים הציבוריים בפורטוגל טוענים לפיכך, כי לא ברור איזה ערך חוקתי מופר כשמפקירים חיית מחמד או מתעללים בה. כחיזוק לטענתם הם מביאים כמה ערעורים של מתעללים מורשעים שהתקבלו על ידי בית המשפט החוקתי. באחד המקרים, למשל, בעל כלבה השליך את הגורים שהמליטה לפח אשפה והורשע בנטישה והתעללות על פי החוק מ-2014. אך אותו אדם זוכה לאחר שערער על ענישתו במאסר, כשבית המשפט קובע שחוקת המדינה לא מאפשרת להגן על חיות מחמד כאילו היו בני אדם.

לאחרונה, לאחר שספג ביקורת על התעלמותו מהנושא, פרסם נשיא פורטוגל מרסלו רבלו דה סוזה, הצהרה לפיה "האיסור והענישה של התעללות בבעלי חיים... הוא ערך משותף ודרישה שאין עליה עוררין", ושבמקום לבטל את החוק, תהליך התיקון החוקתי ישמש כדי "לצמצם ולחזק את הכללים והסנקציות החלות בתחום רווחת בעלי החיים".

לכאורה, נראה שלפורטוגל יש שלוש דרכים לטפל בנושא: 

  1. לוותר על החוק ועל ההגנה על חיות מחמד מנטישה; 
  2. להחליף את עונש המאסר בסנקציות אחרות כמו קנסות גבוהים יותר; או
  3. לעדכן את החוקה שלה כך שתתייחס להגנת בעלי החיים שחולקים איתנו את כדור הארץ (ורצוי גם להגנת הסביבה).
הפגנה בליסבון נגד ביטול החוק נגד נטישת חיות מחמד

האם יש בעולם חוקה שמגינה על חיות?

כן! מדובר אמנם בתופעה של 50 השנים האחרונות, אבל במהלכן הספיקו כמה מדינות להכניס את הגנת בעלי חיים אפילו לתוך החוקה שלהן!

עכשיו, המדינות האלה הן לא בהכרח המדינות עם היחס המתקדם ביותר לבעלי חיים, אבל ברובן ההגנה החוקתית להגנת בעלי חיים עזרה מאוד לשפר את היחס וההגנה כלפי בעלי חיים, ובחלקן היא גרמה ליצירת חוקים ותקנות מפורטים להגנת בעלי חיים, ברצינות דומה לזו שנהוגה כלפי חוקים להגנת בני אדם. 

לפי מחקר שפורסם ב-2018 על "בעלי חיים במדינה החוקתית", למרות החידוש שבשילוב הגנת מינים אחרים בחוקה, ניתן לראות בכך גם הרחבה מתבקשת של הערכים הקיימים (ההדגשות והקישורים - לא במקור):

בעוד חוקות רבות מתייחסות לבעלי חיים כמשאבים או סמלים, בשנים האחרונות נוצרה צורה מובהקת של הוראה חוקתית שמתייחסת לאינטרסים של בעלי חיים בודדים כאל נושאים בעלי עניין חוקתי מהותי. המדינות עם הוראות כאלה הן שוויץ (מ-1973), הודו (1976), ברזיל (1988), סלובניה (1991), גרמניה (2002), לוקסמבורג (2007), אוסטריה (2013) ומצרים (2014). היסטוריות החקיקה, הטקסטים והפרשנויות בתחומי השיפוט המגוונים הללו הם מקומיים ביותר, אך מאמר זה מציע שניתן וצריך לזהות הוראות אלו כקטגוריה מובחנת וחדישה של הוראות חוקתיות במידה שכל אחת מהן מבקשת להגן ישירות על אינטרסים של בעלי חיים. מאמר זה מדגים כי הופעתן של הוראות חוקתיות חדשות להגנה על בעלי חיים מייצגת נתק משמעותי מהתיאוריות הרווחות של חוקתיות, אשר בדרך כלל מציבות במרכזן את הכבוד וההצהרה העצמית הדמוקרטית של נתינים אנושיים. מאמר זה בוחן את המתח בין הגנת בעלי חיים חוקתית לבין התיאוריות הרווחות של חוקתיות ומציע תיאור משלים של תיאוריה חוקתית המאמצת את חובתה של המדינה לדאוג לאינטרסים של חבריה הפגיעים ביותר - אפילו, ואולי במיוחד, כאשר החברים הללו אינם מסוגלים לעשות זאת. ניתוח זה מציע דרך לראות את הגנת בעלי חיים חוקתית כרציפה עם ערכים חוקתיים קיימים, תוך התייחסות גם לבעיות ייחודיות ולפוליטיקה העכשווית של ניצול בעלי חיים.

בעלי חיים שתלויים בנו וחיים כחלק מהחברה שלנו הם, ובכן… חלק מהחברה שלנו. ההתעלמות מהפגיעה בהם מבוססת בעיקר על ספשיסיזם (סוגנות או מינאות בעברית), ולא באמת על טענות פילוסופיות, חברתיות או משפטיות ניצחות ותקפות. חוקות מטבען משתנות מאוד לאט - הן נבנו כך שיהיה קשה מאוד לשנותן - אבל המגמה העקבית של הכללת ההגנה על מינים אחרים בחוקה - היא עניין מתבקש שצפוי להמשיך ולהתרחב במאה ה-21.