האם כל הקנים (של ציפורים מאותו מין) זהים?
חגי כהן / עורך הבלוגוהאם ציפורים הן ארכיטקטים ובנאים מוכשרים כל כך של קנים "מבטן-ומביצה"? או שהם צריכים ללמוד ולהתאמן? על השילוב המפתיע בין אינסטינקט, למידה, מסורת ואופי אישי בבניית הקן
מיתוס הציפור המכאנית
באופן מסורתי, בניית קן נחשבה לאחת הדוגמאות המובהקות בטבע ל"אינסטינקט מולד" - התנהגות מתוכנתת-מראש וקשיחה, שמבוצעת באופן אחיד ומושלם על ידי כל ציפור בלי צורך בלמידה. התפיסה הזו הניחה שלציפור יש אלגוריתם או תוכנית-אב שמוטבעת בה גנטית, ושכל הקנים של מין מסוים יהיו בעיקרון זהים.
אבל לא כל חוקרי הטבע חשבו ככה. אלפרד ראסל וואלאס (מי שגילה את "התפתחות המינים" במקביל לדרווין) טען כבר במאה ה-19 שבניית קן דורשת חיקוי ולמידה, ושציפורים שגדלו בבידוד לא יצליחו לבנות קן תקין. המחקר המודרני מאשש ומחדד את התובנה המוקדמת הזו של וואלאס, ומצביע על כך שבניית קן היא מיומנות מוטורית וקוגניטיבית מורכבת שדורשת הבשלה ותרגול. עדויות רבות מצטברות לכך שבניית קן היא ביטוי גמיש לא רק לניסיון ולמידה - אלא אפילו לכישרון אישי, לסגנון מקומי ואפילו לאופי היוצר שלו!
בעלי מלאכה: לומדים מניסיון
בניגוד להנחה שציפורים "פשוט יודעות" איך לבנות קן, מחקרים מראים שלפחות במינים שבונים קנים מורכבים - זאת מיומנות שנרכשת בעמל רב. ציפורים ממינים רבים מצליחות לבנות קן בניסיון הראשון שלהן בערך כמו שילד מצליח לנגן בשיעור הפסנתר הראשון שלו. אבל כמו שאמר נפוליאון - הניצחון שייך למתמידים.
אצל אורג הכפר, למשל, הזכרים בונים קנים תלויים, ארוגים ומסובכים מאוד. הם דורשים קשירה ואריגה של מאות עשבים, באמצעות יצירת לולאות מדויקות של סיבי צמחים.
נקבה שתבחר בקן - ובזכר שבנה אותו - תיקח אחריות רק על עיצוב הפנים שלו, ובעיקר על ריפודו בחומרים רכים ונעימים.
קן תלוי זה כמובן נהדר - מוגן הרבה יותר מקן שסתם מונח על ענף - אבל הוא גם קשה הרבה יותר לבנייה: מחקרים הראו שזכרים צעירים פשוט לא מסוגלים לבנות קן איכותי.
- שלב הגישוש: אורגים צעירים מתנסים בחומרים שונים, ולרוב נכשלים בבחירותיהם הראשונות. למשל, הם עלולים להשתמש בעשבים קשיחים מדי, שנשברים כשהם מתייבשים. הם לומדים "בדרך הקשה" איזה עשבים בדיוק נשארים גמישים מספיק לאורך זמן.
- שלב השיפור ההדרגתי: זכרי אורגים צעירים מפגינים קואורדינציה נמוכה ומפילים חומרים לעיתים קרובות. הקנים הראשונים שלהם רופפים, "מבולגנים" ונוטים להתפרק וליפול ברוח. עם הניסיון, הזכרים משפרים את המיומנות המוטורית העדינה והטכניקה של השחלת הסיבים וקשירה והלולאות. זכרים שבנו הרבה קנים בעונה אחת הראו שיפור ניכר במהירות ובדיוק - מה שמעיד על פיתוח מיומנות ו"זיכרון שרירים" - ממש כמו בעלי מקצוע אנושיים.
התַּפָּרִית המצויה מדגימה מיומנות טכנית מדהימה של תפירת עלים חיים באמצעות סיבים, תוך יצירת "כיס" שבתוכו נבנה הקן הרך.
התהליך כולל ניקוב סדרת חורים מדויקת בשולי העלה והשחלת סיבים צמחיים או קורי עכביש דרכם. תצפיות מעידות שכל אלה רחוקות מלהיות פעולות אוטומטיות פשוטות. הציפור צריכה לאמוד בדיוק את המרחק הרצוי בין החורים, לבחור ולהכין סיבים באורך מתאים, וכמובן לא לשכוח לבצע קשרים בקצות הסיבים כדי למנוע את החלקתם! הדיוק בניקוב ובתפירה ובקשירה והיכולת ליצור מבנה יציב וגמיש בלי שהעלים ייקרעו או התפרים ייפרמו - דורשים רמת מיומנות גבוהה. כלומר, הם משתפרים עם הניסיון, כתוצאה מהרבה אימון. ה"אינסטינקט" מספק בעיקר מוטיבציה והכוונה כללית, בזמן שאת המיומנות הטכנית כל ציפור צריכה לרכוש בעצמה. תצפיות מלמדות שאיכות התפירה משתפרת עם הגיל - ולכן היא ודאי לא רק כישרון מולד.
למידה חברתית: העתקה ומסורת
לא רק בני אדם בונים בתים שדומים לרוב לאלה של השכנים שלהם יותר מאשר לבתים של אנשים מארץ רחוקה. גם ציפורים מושפעות ולומדות מהתבוננות בארכיטקטורה המקומית. מחקרים בציפורי זברה פינק חשפו שזכרים לומדים מהתבוננות בקנים של אחרים איך לבנות קן בעצמם - אבל רק אם הם נבנו על ידי זכר שהם מכירים אישית!
זכרים שלא נחשפו לקנים שונים בצעירותם, למשל, היו איטיים יותר פי 3-4 (!) בבניית הקן הראשון שלהם לעומת כאלה שכן נחשפו. בניסויים, זכרים שהוצג להם זכר מוכר שבנה קן מחומרים בצבע ורוד - נטו לבחור גם הם חומרים ורודים לבניית הקן שלהם (העדפות של זכרים זרים השפיעו הרבה פחות).
השונות והדמיון בין קנים מבוססים על אסטרטגיה מתוחכמת וגמישה: "הצלחת? תמשיך ככה. נכשלת? תעתיק ממישהו שהצליח!". מתברר שזכרי זברה פינק שהצליחו לגדל גוזלים בריאים - ידבקו לרוב בשיטה ובחומרים שכבר "הוכיחו את עצמם" מבחינתם - גם אם הם קצת חריגים. לעומת זאת, זכרים שחוו כישלון בקינון - נוטים לזנוח העדפות קודמות ולחפש השראה בקנים שבנו זכרים אחרים: 'מה הם עושים שאני לא?'. במילים אחרות, הם פשוט מנסים להעתיק את סגנון הבנייה של זכרים מצליחים בסביבתם. זה מסביר גם איך חידושים מוצלחים יכולים להתפשט באוכלוסייה במהירות ואפילו לעצב סגנון קנים מקומי מובחן.
שונות אישית: קן מבטא אופי??
האם לכל ציפור יש "סטייל" אישי בבניית הקן, טאץ' ייחודי, מעין "כתב יד" שיכול לזהות אותה? מתברר שכן!
גם בתוך אותו המין, פרטים שונים בונים קנים שונים באופן עקבי, כלומר עם סגנון אישי - שמושפע מהבדלים בגודל, בגמישות ובטכניקה - ואפילו באופי השונה של ציפורים שונות:
- עקביות סגנונית. מחקרים הראו כי זכרים שבנו קן מסודר וקומפקטי בפעם הראשונה, ייטו לבנות קן דומה גם בפעמים הבאות, בעוד שזכרים אחרים בונים באופן עקבי קנים רפויים או גדולים יותר למשל.
- קשר בין הקן לאופי. במינים כמו ירגזי, נמצא אפילו קשר בין תכונות אופי (כמו אומץ, סקרנות ותוקפנות) למבנה הקן של פרטים שונים! ציפורים נועזות ואגרסיביות נטו לבנות קנים במיקומים בולטים יותר או להשקיע פחות בהסוואה ויותר ב"הגנה אקטיבית". ציפורים זהירות ורגועות יותר בחרו להשקיע יותר בהסתרת הקן, מה שהוביל לעיתים לאחוזי הצלחה גבוהים יותר בגידול הגוזלים.
זה מראה ש"הקן שבונה המין" הוא בעצם רק הפשטה סטטיסטית (אפילו יותר מכמה ש"מין ביולוגי" הוא הפשטה).
אסתטיקה ותרבות
אצל הסוכיים (שנקראים בעברית גם "אפיריוניים") ה"קן" (ה"סוכה", Bower) משמש לחיזור בלבד, ולא לנשיאת הביצים - ואולי גם בגלל זה הוא משוחרר במיוחד מאילוצים ביולוגיים אבולוציוניים, ומושפע במיוחד, כך נראה, מאבולוציה תרבותית:
- מסורות מקומיות. סגנון הבנייה והקישוטים מועברים מדור לדור בלמידה. זכרים צעירים מבלים שנים בצפייה בבוגרים מנוסים ("מאסטרים") ולומדים מהם את רזי אמנות בניית הסוכה. כתוצאה מכך, נוצרים "דיאלקטים" ארכיטקטוניים: אוכלוסיות שונות של אותו מין בונות סוכות שונות לחלוטין ("בקתות" מול "מגדלים") ומעדיפות צבעים שונים - בדומה להבדלי תרבות אנושיים.
- אשליות אופטיות ופרספקטיבה. אחת התגליות המרעישות לגבי הסוכיים היא שהם מסדרים חפצים לפי גודל (על הבמה עליה הם עורכים את המופע שלהם) בצורה שיוצרת אשליה אופטית ("פרספקטיבה מאולצת") שגורמת להם להיראות גדולים יותר מנקודת המבט של הנקבה הצופה (ובהבדלי איכות עקביים בין זכרים שונים)! ניסויים הראו שאם מזיזים אקראית את החפצים - הסוכיים ימהרו לתקן את מיקומם כנדרש ליצירת האפקט. יכולת זו מעידה על תפיסה מרחבית מתוחכמת ועל הבנת נקודת המבט של הצופה.
בשורה התחתונה
האם "כל הקנים (של בני אותו המין) הם אותו הדבר"? לא, או רק ברמה שטחית. בפועל, כל קן הוא תוצר ייחודי של:
- מחסן חומרי הגלם: סביבה מסוימת והחומרים שזמינים בה בזמן מסוים.
- למידה וניסיון: שיפור המיומנות עם הניסיון - והגיל.
- הקשר חברתי ומסורת: למידה מאחרים, העתקה והיווצרות סגנונות מקומיים שונים ואופנות.
- כישרון, טעם ואישיות: כישרון טבעי ונטיות אינדיבידואליות (של טעם ואופי) של הבונה.
- יצירתיות וחדשנות: יכולת לאמץ חומרים חדשים ופתרונות בעולם משתנה במהירות (העולם ב"עידן האדם"), כמו שראינו בפוסט הקודם עם השימוש שציפורים עושות כיום בקולבים בדלי סיגריות ואפילו דוקרנים נגד ציפורים לבניית קיניהן.
ציפור היא לא רובוט שמבצע פקודות גנטיות - אלא אדריכל/ית-בנאי/ת שמנסה שוב ושוב מגוון חומרים וגישות, טועה ונכשל, מאלתר ומצליח, מחקה ומושפע - ועם הזמן, לאט לאט - משתפר ונעשה לאומן.
קן הוא לא עריסת זרדים גנרית - אלא יצירה חד-פעמית שמבטאת ומתעדת את האינטראקציה המורכבת בין ציפור מסוימת - עם גילה, כישרונה, ניסיונה, הקן בו גדלה ואפילו אופיה - לסביבה מסוימת, לפעמים אפילו לסביבה תרבותית מסוימת - בזמן מסוים.
