לאונרדו דה וינצ'י, הצמחוני שהקדים את זמנו | אנימלס
Skip to content

לאונרדו דה וינצ'י, הצמחוני שהקדים את זמנו

גאון הרנסאנס לאונרדו דה וינצ'י ידוע בתור מי שהקדים את זמנו בשורה של תחומים. אחד הפחות מוכרים שבהם הוא בחירתו בצמחונות מטעמי מוסר, בתקופה בה התופעה הייתה כמעט בלתי מוכרת. במלאת 500 שנים למותו, מציג דדי שי את מה שידוע לנו על בחירתו הייחודית של האמן והמדען הדגול.

לאונרדו דה וינצ'י

צמחונות אינה תופעה חדשה – קיים תיעוד לצמחונים כבר מימי יוון העתיקה. עם זאת, ההיסטוריה של הצמחונות בתרבות המערבית לא הייתה רציפה מהעת העתיקה עד ימינו. למרות שצמחונים היו נפוצים בתרבות היוונית-רומית הקדומה, התופעה נעלמה כמעט לגמרי למשך ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת, ושבה רק בראשית המאה ה-19, עם הופעתם של הארגונים הראשונים להגנת בעלי-חיים. בתקופה שבתווך, ניתן למצוא רק מקרים חריגים ומבודדים יחסית של אנשים שבחרו להיות צמחונים. אחת הדמויות המעניינות והראויות ביותר לציון בתקופה זו היא איש הרנסאנס הידוע ביותר - הצייר, הפסל, המהנדס ואיש-המדע - לאונרדו דה וינצ'י (1452-1519).

לאונרדו דה וינצ'י ידוע כמי שהקדים את בני-דורו בתחומים רבים. בין השאר, ברישומיו ניתן למצוא תכנונים מוקדמים לאופניים ולמסוק, מאות שנים לפני שהומצאו בפועל. אך הוא הקדים את זמנו גם בתחום נוסף - בהיותו צמחוני מטעמי מוסר זמן רב לפני הופעתה של התנועה המודרנית לזכויות בעלי-חיים.

דה וינצ'י גילה עניין רב בבעלי-חיים, בהתנהגותם וברגשותיהם הן בעבודתו כצייר והן כחוקר טבע. כמי שנטל חלק משמעותי בהחייאת מסורת הציור הריאלסטי, המבקשת לתאר את המציאות כפי שהיא, הוא השקיע בלימוד מדוקדק של האנטומיה של בעלי-חיים ושל תנועותיהם כהכנה לציורם.

רישומי חתולים מאת לאונרדו דה וינצ'י
רישומי חתולים מאת לאונרדו דה וינצ'י

העניין של דה וינצ'י בבעלי-חיים וברגשותיהם לא הוגבל רק לסקרנות מדעית ואמנותית, אלא נבע גם מדאגה כנה לטובתם. הביוגרף המוקדם ביותר של לאונרדו, ג'ורג'יו ואסארי, מספר על מנהגו לשחרר מהשבי ציפורים שניצודו:

"לעתים קרובות, כשהיה עובר ליד מקומות לממכר ציפורים, היה מוציאן במו ידיו מן הכלוב, משלם למוכר את המחיר הנדרש, משלחן באוויר ומחזיר להן את חירותן האבודה."

לא רק צמחוני, אלא גם פעיל מוקדם לשחרור ציפורים מכלובים
לא רק צמחוני, אלא גם פעיל מוקדם לשחרור ציפורים מכלובים

הצמחונות של דה וינצ'י הייתה, ככל הנראה, מוכרת היטב לבני דורו: במכתב שכתב החוקר האיטלקי אנדראה קוראסלי, בו הוא מדווח על ביקורו בהודו, הוא מספר על תושבי המקום כי הם

"כה עדינים שאינם אוכלים כל דבר אשר יש בו דם, ואינם מאפשרים כל פגיעה בבעל-חיים, בדומה ללאונרדו דה וינצ'י שלנו".

ברשימותיו של האמן ניתן למצוא התייחסות אף לטיעון המועלה לעתים נגד צמחונות, על-פיו גם לצמחים יש רגשות, לא פחות מלבעלי-חיים:

"הטבע ציווה שהאורגניזמים החיים בעלי כוח התנועה יחושו כאב, על-מנת להגן על אותם חלקים העלולים לסבול נזק או אובדן מחמת התנועה. אורגניזמים חיים שאין להם כוח התנועה אינם צריכים להיחבט בכל עצם שעומד בדרכם, ולכן הכאב אינו נחוץ לצמחים, וכשהם נשברים, אין הם חשים כאב כדרך שחשים בעלי-החיים"

"גם לצמחים יש רגשות?" כבר במאה ה-16 לאונרדו ידע לענות על הטענה המגוחכת הזו

עם זאת, במסגרת הדיון בצמחונות של לאונרדו דה וינצ'י, חשוב להעמיד דברים על דיוקם: לעתים קרובות מובא בשמו של לאונרדו, באופן שגוי, ציטוט על-פיו הוא טוען כי 'יום יבוא וכל בני-האדם יחשיבו הרג בעלי-חיים באותו חומרה כשם שמביטים על רצח אדם'. אין זה נכון לייחס את הדברים הללו ללאונרדו: לא מדובר בדברים שנאמרו על-ידיו במציאות, אלא בציטוט מתוך רומן היסטורי-בדיוני שחיבר הסופר הרוסי דמיטרי מרז'קובסקי, בהתבסס על חייו של גאון הרנסנס. למעשה, אפילו במסגרת ספרו של מרז'קובסקי זה אינו ציטוט ישיר מפי דמותו של לאונרדו, אלא דברים המובאים על-ידי שולייתו, ג'יובאני בלטרופיו. נראה מאוד לא מתקבל על הדעת להניח שדברים אלה אכן נאמרו על-ידי דה וינצ'י במציאות: על-אף שהיה צמחוני, בתור מי שחי בתקופה בה כמעט ולא הכיר שותפים לדיעותיו, האפשרות שציפה לכך שההתנגדות לאכילת בעלי-חיים תהפוך לנחלת הכלל, נראית בלתי סבירה. מעניין לדעת מה היה חושב כיום, 500 שנים לאחר מותו, על התפתחותה של התנועה המודרנית לזכויות בעלי-חיים.

אנימלס
דילוג לתוכן