כמה זמן לוקח לייצר ביצה?
בדמיון הציבורי הטלת ביצה נדמית כאירוע קצר וקליל. אבל בפועל, מדובר על תהליך ממושך ותובעני פיזית ונפשית, שאורך כ-30 שעות בממוצע, ומאופיין בסדרה מורכבת של אתגרים, תחושות, התנהגויות וטקסים.
לגוף התרנגולת לוקח לפחות 26 שעות "לייצר" את הביצה ואת הקליפה שלה, ועוד כשעה להטיל אותה. בנוסף, תנאי הכליאה יכולים לגרום לתרנגולות לעכב את ההטלה, וגם העיוות הגנטי שלהן להטלת ביצים רבות וגדולות הופך את ההטלה למשימה מפרכת וארוכה יותר מבעבר.
כמה זמן לוקח להטיל ביצה?
זה נראה לרובנו מוזר שלוקח שעה ויותר רק בשביל להטיל ביצה, אבל אנחנו נוטים לשכוח שתרנגולות הן ציפורים. גם אלפי שנות ביות לא השכיחו מהן את הצורך החזק להטיל בקן מתאים. לקראת ההטלה מתעוררים בתרנגולות, כמו בכל ציפור, רגשות ודחפים חזקים - ובהשפעת אותם הורמונים שגורמים גם לנו, בני האדם, רגשות של אהבה ונאמנות ואחריות! הדחפים האלה גורמים לתרנגולת לחפש את מקום ההטלה הבטוח ביותר - בין היתר שיהיה פרטי, חשוך ומוגן - ואפילו להתאים אותו למטרותיה.
גם בתנאים טבעיים או כמו-טבעיים (חצר גדולה) לוקח לתרנגולות זמן לבחור את "המקום הנכון" להטיל (התלבטות היא חלק מכל החלטה חשובה) ואז לטפח אותו (לרפד בעשבים למשל) ולהטיל בו את הביצה. אבל סיבות טבעיות הן לא הסיבות היחידות למשך ההטלה הארוך של רוב התרנגולות כיום. יש גם שתי סיבות מלאכותיות שגורמות להתארכות משך ההטלה - האחת ממשקית (קשורה בתנאי הכליאה) והשנייה גנטית.
הסיבה הממשקית: התאפקות מייסרת
בכלובי סוללה תרנגולות לא יכולות לחפש קן, וכמובן לא לטפח אותו או להטיל בו. אין בכלוב אף חלק מוסתר ומוגן, ואין בו כמעט מקום לזוז אפילו. אבל גם חוסר האפשרות המוחלט הזה לקנן לא גורם לתרנגולות למשוך בכנפיים ולהגיד לעצמן משהו בסגנון:
נו טוב, הואיל ונראה שכלאו אותי בתנאים שלא יאפשרו לי למצוא קן עד סוף חיי - אני פשוט אוותר על הטלה בקן. מה עוד אני יכולה לעשות?!
כמו שאדם רעב ימשיך לחפש אוכל במזווה הריק, וכמו שאוגר ימשיך לכרסם את סורגי הכלוב גם אחרי שהוכיחו שהם אדישים למאמציו - ככה גם הדחף של תרנגולות לקנן לא נעלם (או שוכך) רק כי אין להן אפשרות לממש אותו. לפני כל הטלה והטלה במהלך חייה מנסה כל תרנגולת בכלוב סוללה - באופן חסר סיכוי ונואש - למצוא קן, ומעכבת את ההטלה לצורך כך. קונרד לורץ, מראשוני חוקרי התנהגות בעלי חיים, טען שהצורך של תרנגולות להטיל בפרטיות - והנכונות להתאפק לשם כך - חזקים לא פחות מהצורך של "בן תרבות" לעשות את צרכיו בפרטיות.
כך למשל תיארו השנה בבטאון הלולנים "משק העופות" את התנהגות התרנגולות לפני ההטלה בלולים ללא כלובים:
"שעה עד שעתיים לפני ההטלה, המטילה נעשית חסרת מנוחה ומתחילה לחפש ולבחון מקומות הטלה כחלק מריטואל קדם-הטלה. המטילה בודקת את תאי ההטלה הזמינים לבחירת המקום העדיף. המטילה מבקרת כ-21 פעם במקומות שונים לפני שתטיל ביצה. [...] לאחר שנבחר המקום להטלה, המטילה מסתובבת סביבו כמה פעמים ומציגה התנהגות של מטילה שבונה קן. קרוב להטלה, המטילה מאריכה את צווארה ואת נוצות הגוף. יש מטילות שיעמדו כדי להטיל. משך זמן ההטלה הוא 20-90 דקות."
(מתוך משק העופות, פברואר 2022, עמ' 103)
כמו חתול שחש צורך "לחפור" ו"לכסות את צרכיו" אפילו אם עשה אותם, בלית-ברירה, על משטח קשיח - גם תרנגולת חשה דחף כה עז לבנות קן לפני ההטלה - עד שהיא תסתפק אפילו במחוות סמליות, דמויות-קינון, בהיעדר חומרים לבניית קן, כדי להשביע אותו.
הסיבה הגנטית: מספר הביצים וגודלן
אנחנו רגילים לראות בסרטי טבע המלטות מהירות של יונקים, ולחשוב שרק בנות המין האנושי זכו לקללה "בצער תלדי בנים" (באשמת החטא הקדמון או גודל הגולגולת האנושית, לבחירתכם/ן). אבל למעשה, המין האנושי קילל את התרנגולות בקללה דומה מאוד כאשר הוא "טיפח" (עיוות) אותן להטיל מעל 300 ביצים בשנה במקום 12.
הרסנית לא פחות מהתדירות המטורפת של ההטלה שאנחנו כופים על התרנגולות הוא גודל ומשקל הביצה שעיוותנו את התרנגולות להטיל כיום - 60-70 גרם (ויותר) לביצה! זה פי 2-3 יותר ממשקל הביצה שמטילות תרנגולות הבר, שמהן בויתו תרנגולות הבית (26 גרם). יתר המערכות בגוף התרנגולות לא הותאמו לשינוי הדרסטי והמהיר הזה, ותעלת ההטלה שלהן לא גדלה בהתאם, דבר שגורם לקשיים רבים בהטלה, כאבים, דימומים ושחיקה של צינור ההטלה עד צניחתו מחוץ לגוף. גם זה מאריך את ההטלה כיום וגורם לה להימשך עד כשעה וחצי של מאמץ מכאיב.
לפני 21 שנים, במסגרת המאבק שהובלנו לאיסור פיטום האווזים בישראל, לקחנו חלק בדיון סוער שנערך בכנסת (בוועדת החינוך, שאחראית על חוק צער בעלי חיים). בדיון השתתפו מיטב המומחים של משרד החקלאות והתעשייה החקלאית, שניסו להפחיד את חברי הכנסת שאם יאסרו על פיטום אווזים - יצטרכו לאסור גם, לפי אותו היגיון, על פרקטיקות חקלאיות אחרות שגורמות סבל ממושך לבעלי החיים - ובראשן למשל את ה"טיפוח" הגנטי של תרנגולות להטלה כמעט יומיומית. כך, למשל, אמר בין היתר פרופ' ישראל ניר מהפקולטה לחקלאות:
"[...] למעשה הטיפוח הגנטי יוצר "מפלצות" שכנראה סובלות ובאמת בגידול לפטמים כיום התמותה בעקבות הסטרס במשך הגידול יכולה להגיע לעשרה אחוזים וזה לא פחות מאשר בגידול אווזים. אותו הדבר בהטלה. איך הייתה מרגישה בתי אילו הייתה מטילה כל יום ביצה? ביצה זה סטרס כמו לידה. תרנגולת שעברה סלקציה לייצור ביצה, מייצרת כל יום ביצה."
(פרוטוקול מס' 232 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת מ-2.1.2001, עמ' 5)
מאז עברו הרבה דיונים בוועדת החינוך (ובבג"ץ ובממשלה) ופיטום האווזים נאסר בישראל, לאחר שהוכר כהתעללות אסורה. אבל העיוות הגנטי של תרנגולים, שלפי מומחי משרד החקלאות גרוע לא פחות - נותר חוקי כשהיה, ומוכר רק למעטים.
הכוח האמיתי להפסיק את ההתעללות היה ונותר בידי הצרכנים.
