איך הפכנו את ישראל לאומה הראשונה בעולם שאוסרת על סחר בפרוות?
מאת: עומר גינזבורג
זה היה לפני כחודש, באחר צהריים שקט של תחילת הקיץ במשרדי אנימלס. את השקט הפרו פתאום שאגות שמחה שהגיעו מאחד החדרים. בהתחלה היה קשה להבין מה קרה, אבל לאחר כמה שניות הצעקות הגיעו גם מחדרים נוספים, כשהפעם הן ברורות יותר: "גילה חתמה!". גילה היא גילה גמליאל, השרה דאז להגנת הסביבה, והמסמך שהיא חתמה עליו הן התקנות שהפכו את ישראל למדינה הראשונה שאוסרת על סחר בפרוות. עם ההחלטה ההיסטורית הזו, ימים ספורים לפני כינונה של ממשלה חדשה בישראל, הגיע לסיומו מאבק ארוך של אנימלס שהתפרש על פני שלושה עשורים. איך זה קרה?
שנות ה-90: מוציאים את הפרוות מהאופנה
החורפים בישראל אמנם לא קרים במיוחד, אבל גם כאן בקרב חלק מ"החברה הגבוהה" היה נהוג במשך שנים ללבוש מעילי פרוות לאירועים מיוחדים. בתחילת שנות התשעים, רחוב בן-יהודה בתל אביב היווה את מוקד הסחר הישראלי בפרוות, ופעילים למען בעלי חיים החלו לפעול במשמרות מחאה שבועיות מול חנויות שמוכרות פרוות, ומול אירועים אליהם נהגו אנשים להגיע כשהם לבושים בהן. בעקבות אחת ההפגנות שנערכה בפתח קונצרט בהיכל התרבות בתל-אביב, החליט הרב הראשי לתל-אביב דאז, חיים דוד הלוי ז"ל, לצאת בהצהרה הקוראת לקהילתו שלא ללבוש פרוות.
תהלוכה של אנימלס ב-1995: "אנו מעדיפים ללכת ערומים מאשר ללבוש פרווה"
הפעילים שהובילו את המחאה הקימו ב-1994 את אנימלס (אז בשם אנונימוס, שהוחלף לפני כמה שנים), והמאבק נגד תעשיית הפרוות היווה את אחד הקמפיינים המרכזיים בשנים הראשונות של הארגון. למשמרות המחאה השבועיות נוספו גם דרכים יצירתיות למשיכת התקשורת, כגון מצעד שנערך בלב תל-אביב ובראשו פעילים שצעדו עירומים עם שלט שעליו נכתב: "אנחנו מעדיפים ללכת עירומים מאשר ללבוש פרווה".
בעקבות המחאות, כמה חנויות פרווה החלו למכור גם מוצרים אחרים והצניעו את הפרוות בירכתי החנות, וכמה אחרות נסגרו לגמרי. על חורבותיה של אחת מן החנויות הללו נפתח ב-1995 מרכז הפעילות הראשון של אנימלס.
ההפגנות המשיכו לאורך העשור, תוך סגירה הדרגתית של רוב חנויות הפרווה בעיר, והיעלמותם של מעילי הפרווה מרוב האירועים שבהם היו מקובלים. בתחילת שנות ה-2000 אפשר היה לומר בבטחון שהפרווה יצאה מהאופנה, גם בארץ וגם ברחבי העולם, אבל עדיין לא אל מחוץ לחוק.
כותרת ממגזין אנונימוס בסוף שנות ה-90: "עוד חנות פרווה נסגרה"
שנות ה-2000: איך הצלחנו להפחיד את תעשיית הפרוות העולמית
במהלך תחילת העשור הראשון שנות ה-2000, כשכבר נדמה היה שאופנת הפרוות מאחורינו, החלו בתעשיית האופנה לשלב "קישוטי" פרווה למעילים, תיקים, נעליים - במקום בגדים העשויים רק מפרווה כפי שהיה נהוג בעבר. ב-2005, כשהטרנד הזה הגיע לשיא, בישראל פרצה מחאה סוערת נגד רשת האופנה קסטרו על מכירת פריטים כאלה. המאבק נגד קסטרו, חברה שבשעתו היו לה כ-84 סניפים בשווי כולל של כ-80 מיליון דולר, הוביל להתחייבות שלה ושל רשתות נוספות, כגון המשביר לצרכן, להפסיק למכור פרוות. בעקבות המחאה, ובשל העובדה שרוב הפרוות יובאו לישראל מסין, פעילה בשם ג'יין הלוי החליטה לארגן יחד עם פעילה נוספת, מיצי אושן, הפגנות מול שגרירויות סין בישראל וברחבי העולם. עשרות ארגונים השתתפו במחאה, ולאחר מכן החליטו להמשיך לעבוד בשיתוף פעולה ותיאום. כך הוקמה "הקואליציה הבינלאומית נגד פרוות", בה חברים 70 ארגונים.
ההצלחה מול רשתות האופנה גרמה להבנה שהציבור איתנו בעמדותיו, ושהגיעה העת לפעול למען איסור על מכירת פרוות בחוק, כדי לא לאפשר לתעשייה לנסות ולהחזיר אותה שוב לאופנה גם בהמשך. אנימלס, יחד עם הפעילים הישראלים מהקואליציה הבינלאומית נגד פרוות, ובהמשך עם שותפים מ"תנו לחיות לחיות", החלו להוביל את המהלכים בכנסת. כפי שגילינו תוך זמן קצר, המאמצים להעביר חקיקה בנושא הבהילה את תעשיית הפרוות הבינלאומית, וזו החזירה מלחמה, מה שהפך את החקיקה למשימה לא קלה בכלל.
בעקבות הפעילות שלנו, בשנים 2010-2009 הגישו שני חברי כנסת שונים מהאופוזיציה הצעות חוק בנושא, שלאחר כמה שינויים, אף זכו לתמיכת הממשלה. לאחר מכן ההצעה עברה לדיונים בוועדות הכנסת, וזכתה להתעניינות בינלאומית רחבה. נציגים של ארגונים בינלאומיים למען בעלי חיים הגיעו לתמוך בה (כולל פמלה אנדרסון, אותה הפגשנו עם חברי כנסת שפעלו בנושא), אך במקביל גם נציגי תעשיית הפרווה הגיעו על מנת לנסות לטרפד אותה ולמנוע תקדים בינלאומי.
פמלה אנדרסון - הגיעה לישראל כדי לקדם את איסור הפרווה
קרדיט תמונה: mercyforanimals at Flickr
הלחץ הבינלאומי שהפעילה תעשיית הפרוות היה בלתי צפוי בעוצמתו, וכפי שגילינו בהמשך - זו תעשייה שלא בוחלת באמצעים. למרבה הצער האחרונים הצליחו להפעיל לחץ כלכלי גדול יותר, וההצעות נפלו בשל התנגדות מצד הקואליציה. שנה לאחר מכן הממשלה עצמה הגישה הצעת חוק לתיקון חוק הגנת חיות הבר, שהצלחנו לשלב בה גם איסור על סחר בפרוות, אבל גם ההצעה הזו נבלמה לפני שהובאה להצבעה בכנסת.
הפגנה בתל אביב של הקואליציה הבינלאומית נגד פרוות. על חולצות המפגינים דגלי מדינות ושנים בהן נחקקו חוקים ותקנות נגד פרוות
מיצג בתל אביב נגד סחר בפרוות, 2014
מדינות וערים שאסרו על שימוש בפרוות, והשנים בהן נחקק האיסור
באותו הזמן, למרות שמאמצי החקיקה עדיין לא נשאו פרי, דאגנו לתרגם את הצעת החוק לאנגלית, וכמו שג'יין מספרת: "לפעמים צריך לזרוע זרע, והעולם כבר מגלגל את זה הלאה. עצם העובדה שהחוק לא עבר יצרה רעש, בהרבה מקומות בעולם התחילו לפעול אפילו חזק יותר נגד פרוות". ארגונים בינלאומיים שאבו השראה מהמאבק הישראלי והחל לקדם איסור על מכירת פרוות או גידול של בעלי חיים לפרוות ברחבי העולם. אחד ההישגים המשמעותיים הראשוניים התרחש כשרוזה קלוז מה-AntiFur Society (הארגון הראשון שהצטרף לקואליציה) הוביל קמפיין שב-2011 הפך את העיר ווסט הווליווד בקליפורניה לעיר הראשונה בארצות הברית שאסרה על מכירת פרוות בשטחה, איסור שמאז מוקדים רבים נוספים כבר הצטרפו אליו.
כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 2015, סייענו לחשוף עד כמה תעשיית הפרוות בלחץ מהחוק שאנחנו מנסים לקדם כאן בישראל, כאשר בתחקיר ששודר בערוץ הטלוויזיה הציבורי בשעת צפיית שיא, נחשף כי תעשיית הפרוות הבינלאומית שילמה לשגרירות דנמרק בישראל, כדי שתטיס חברי כנסת ישראלים לביקורי מותרות בדנמרק - הכל בתמורה לכך שיפעלו לביטול החוק. ב-2019 בכירים בחברת הלובי שהפעילה את השערוריה הזו נחקרו על כך במשטרה. בין לבין, ב-2016 תעשיית הפרוות קידמה גם את פתיחתו של קורס ללימודי עיצוב בפרווה באחת המכללות הישראליות הגדולות לעיצוב אופנה, אך בעקבות מחאה שלוותה בכיסוי תקשורתי, הקורס בוטל.
מיצג מחאה של אנימלס מ-2020: תעשיית הפרוות מייצרת מגפות
2020: מנצלים הזדמנות פוליטית חדשה - ומנצחים
בשנים שחלפו מאז, המשכנו בנסיונות לקדם את הצעת החוק. במקביל המשכנו בעבודת שטח בכל הכוח, תוך גיוס הציבור לתמיכה במאבק. ההזדמנות הגיעה ב-2020, כאשר לתפקיד השרה להגנת הסביבה נכנסה גילה גמליאל, והפעילה למען בעלי חיים טל גלבוע מונתה כיועצת ראש הממשלה לזכויות בעלי חיים. מיד עם כניסתה של גמליאל לתפקיד, ביוני 2020, נפגשנו עימה והצגנו לה צעדים שתוכל לנקוט בנושא, ולשמחתנו היא נרתמה למאבק ותוך זמן קצר פרסמה טיוטת תקנות שאוסרות על סחר בפרוות של חיות בר. בתחילת יוני 2021 גמליאל השלימה את המהלך וחתמה על התקנות. כמו בחוק שעבר בקליפורניה ב-2019, גם התקנות הישראליות אינן מושלמות, ועדיין מאפשרות מכירה של פרוות לצורכי דת ומחקר, החרגה שכאמור הייתה קיימת גם בהצעות החוק שקידמנו בעבר ללא הצלחה. אף על פי כן, אין ספק שמדובר בצעד משמעותי ומשמח מאוד לבעלי החיים לא רק בישראל אלא בעולם כולו.
פגישה של נציגי ארגונים להגנת בעלי חיים (מימין: הילה קרן, מנהלת הפעילות הציבורית של אנימלס) עם גילה גמליאל, השרה להגנת הסביבה (במרכז), 8.6.2020
אפקט הדומינו של המאבק בפרוות ברחבי העולם מורגש כעת במיוחד, כאשר בשבועות האחרונים זכינו לראות יוזמה של מדינות באיחוד האירופי לאיסור על גידול בעלי חיים עבור פרוות בכל המדינות החברות בו, והתקדמות של הצעת חוק לאיסור דומה באירלנד (זאת לאחר שבתחילת יוני, איסור דומה כבר עבר באסטוניה). במקביל, עוד ועוד רשתות אופנה ברחבי העולם ממשיכות להודיע על הפסקת השימוש בפרוות. אין ספק שאנחנו נמצאים כעת במומנטום חיובי במאבק למען בעלי החיים בתעשיית הפרוות והלבוש בכלל.
אבל מעבר לכך, ההישג הזה מחזק מאד גם אותנו הפעילים, ומהווה הוכחה נוספת לכך שהפעילויות שלנו מצליחות להביא לשינוי משמעותי גם בדעת הקהל וגם בחייהם של בעלי החיים. או כמו שמספרת רעות הורן, מנכ"לית אנימלס: "המאבק הזה הוא דוגמה מעולה לאיך פעילים למען בעלי חיים משנים את המציאות בעולמנו. מדהים להיזכר בצעדות ובמשמרות המחאה שיצאנו אליהן בשנות ה-90, כשמעילי פרווה נמכרו ונלבשו בפומבי ללא הפרעה, ואף אחד עדיין לא הבין נגד מה אנחנו מוחים. אבל פעילים למען בעלי חיים לא הסכימו לקבל את המציאות הנוראית הזו, נלחמו ולא ויתרו. היום, לא רק שכמעט כל הציבור מתנגד למכירת פרוות, אלא שהצלחנו לשכנע גם את הממשלה לאסור על הסחר במוצרים האכזריים האלה. כל אדם שבמהלך השנים הגיע להפגנה, השתתף במיצג, חתם על עצומה או תרם למאבק - הוא שותף להצלחה הזו. כשאני חושבת על כל אחד ואחת מאותן 200 צ'ינצ'ילות, 70 חורפנים או 20 שועלים שחייהם יינצלו על כל מעיל פרווה שמנענו את ייצורו, אני יודעת שהמאמץ שלנו היה שווה כל רגע".
