כמה טלאים ממליטה כבשה?

ולמה התשובה לכך השתנתה דרמטית בשנים האחרונות?

טלה יומולדת חמוד עם כתר פרחים

באופן טבעי, נושאת כבשה הרה ברחמה לרוב עובר אחד - וממליטה טלה אחד בכל המלטה; לעתים נדירות יחסית (בדומה לבני אדם) כבשה ממליטה תאומים.

Sheep with lamb in farm enclosure

אבל כמו ביחס ליתר התפקודים הביולוגיים הטבעיים של "חיות משק" - משקים תעשייתיים כבר לא מוכנים להסתפק בהם - בקצב הגדילה הטבעי, בכמות החלב הטבעית, או במקרה הזה - במספר הצאצאים הטבעי. גם בתחום הזה מושקעים לאחרונה מאמצים מחקריים וטכנולוגיים עצומים כדי לעוות גנטית את גוף בעלי החיים לשם מיקסום (חוזר ונשנה) של הרווחים המופקים מהם, תוך אדישות להשלכות הצפויות מכך על חייהם וסבלם.

וכך, יותר ויותר כבשים ממליטות בשנים האחרונות תאומים, שלישיות, רביעיות ואפילו חמישיות ושישיות במשקי חלב הצאן בישראל, שעדיין נהנים מתדמית פסטורלית וטבעית יותר ממשקי חלב הפרות. תחקירים סמויים שערכנו בעבר במשקי חלב צאן גדולים הראו עד כמה מנותקת מהמציאות התדמית הזו.

sheep-600-1

איך משפיעה "הגברת הוולדנות" על הכבשים?

"הגברת הוולדנות" של הכבשים מגיעה, כמובן, במחיר כבד לבריאות ולרווחה שלהן, כי היא מטילה על גופן עומס עצום שהוא לא באמת בנוי להתמודד איתו. בין היתר, האנרגיה שדרושה להן פשוט גבוהה מזו שהן יכולות לקבל ממערכת העיכול שלהן. זה מגביר דרמטית את הסבל של הכבשים בשלל צורות שלרובן לא ניתן למצוא זכר במחקר החקלאי (כי הן לא פוגעות ברווחים ולכן לא מעניינות אותו). אבל כאשר מחלות גורמות לתמותת עוברים שמאיימת לפגוע ברווחים - המחקר החקלאי מתגייס לחקור - ומאפשר לנו הצצה למחלות שכבשים שנושאות מספר לא טבעי של עוברים נוטות לסבול מהן.

עטינים מנופחים של כבשה במשק חלב בישראל

מחקר חדש שנערך בפקולטה לחקלאות של האונ' העברית ופורסם כעת (אוקטובר 2022) בכתב העת החקלאי "הרפת והחלב" (עמ' 88-90) עוסק במחלות שנגרמות לכבשים בשל הגדלת מספר העוברים שלהן. לפי הפרסום, בשנים האחרונות הצליחה תעשיית חלב הצאן בישראל (לפחות בחלקה) להגדיל את מספר הטלאים בהמלטה מ-1.1 ל-2.5 טלאים להמלטה בממוצע! זה נעשה בעיקר ע"י עיוות גנטי, אך גם ע"י "טיפולים" הורמונליים ומניפולציות תזונתיות. כצפוי, 

"העלייה בוולדנות בכבשים מלווה בעלייה בשכיחות של מחלות מטבוליות ואובדן עוברים במהלך ההיריון וההמלטה כאשר אחד הקשיים הכרוכים בגידול כבשים מרובות ולדות, הינה ההתמודדות עם 'רעלת היריון', השכיחה יותר בהיריון מרובה עוברים. [...] שכיחות המחלה נמצאת במתאם ישר עם מספר העוברים ברחם הכבשה, כאשר נמצא כי שכיחות המחלה בכבשים אפק-אסף שנושאות יחידים או תאומים היא רק 0.5%, בעוד ששכיחות המחלה בכבשים הנושאות שגרים גדולים מגיעה לכדי 5%, 11%, 25% ו-33% בשלישיות, רביעיות, חמישיות ושישיות, בהתאמה. 

"רעלת היריון נגרמת כתוצאה מחוסר יכולת הכבשה לספק את דרישותיה האנרגטיות המוגברות מן המזון, כמקור בלעדי. כתוצאה מכך, מתפתח בגופה מאזן אנרגיה שלילי, המתבטא בין היתר בפירוק רקמות גוף על מנת להשלים את המחסור באנרגיה. [...] הדרישות האנרגטיות של כבשים הנושאות תאומים ושלישיות הינן כ-180% ו-240%, בהתאמה, בהשוואה ליחידים. [...] דרישות האנרגיה של העוברים והשיליה יכולים להגיע לכדי 45% מאספקת הגלוקוז ו-72% מאספקת חומצות האמינו של האם." 

(שם, עמ' 88-89)

sheep-600-4

משקי גבינות הצאן למעשה מאלצים את הכבשים לפרק את גופן עבור "ייצור" עוד ועוד גורים - שיופרדו מהן מייד עם ההמלטה, ושלצעקותיהם ובכיים הן יוכלו להאזין ימים ושבועות - אך לא להיענות (ראו למשל בתחקיר הסמוי שערכנו במשק הצאן של קיבוץ גבע). חייהן הנוראים ממילא הולכים והופכים - בעזרת עוד ועוד עיוות גנטי והורמונלי, ועד כמה שזה נשמע בלתי אפשרי - מייסרים עוד יותר.

השורה התחתונה

כמה טלאים ממליטה כבשה בכל המלטה (שגר)? באופן טבעי - טלה אחד; לעתים נדירות - שניים. במשקי חלב צאן בישראל בימים אלה - הממוצע מגיע כבר ל-2.5 טלאים להמלטה, וממשיך לעלות. כבשים, כמו יתר בעלי החיים במשקים כיום, נסחטים עד קצת גבול יכולתם הביולוגית, ומעבר לו, כדי להגביר את הרווחים שנעשים על גבן, גם במחיר עיוות גופם והפיכת חייהם לגיהנום מתמשך.