מה רע בדיג?

בניגוד לבעלי חיים יבשתיים שבני אדם נוהגים לאכול - שהעבירו את כל חייהם במשקים תעשייתיים צפופים ומטונפים - לדגים, כך נדמה, יש מזל יחסית. מקורם של כמעט מחצית מהדגים הנצרכים בעולם - בדיג. וכמה רע כבר יכול דיג - אותה פעילות חביבה שהיא סמל לרוגע וחיבור לטבע - להיות?

פרסומות לבירה באדוויזר עם דייגים
פרסומות לבירה "באדווייזר" שמנסות לקשור בין המותג לדימוי הרומנטי המקובל של דיג

אבל מאחורי הדימוי הרומנטי שיש במוחנו ל"דיג" מסתתרת כיום מציאות שונה לגמרי. 

הדיג בתרבות: רומנטיקה עם צד אפל

לפני שניגש לעובדות על דיג - כמה מילים על איך אנחנו תופסים דיג. ראשית, חשוב להבחין בפער בין הדימוי הנוסטלגי-רומנטי של דיג בתרבות לבין האופן שבו מתנהל כיום דיג מסחרי. דיג מסמל בתרבות הפופולארית פשטות, שלווה וחיים חסרי דאגות. לעתים גם גבריות "טבעית", משוחררת ו"מחוברת לטבע": 

גם בירה מילר ניסתה לזהות את עצמה עם דיג כסמל של "גבריות משוחררת"
גם בירה מילר ניסתה לזהות את עצמה עם דיג כסמל של "גבריות משוחררת"

חלקים מהדימוי הרומנטי הזה של דיג מופיעים באינספור אגדות ובדיחות וספרים וסרטים ופרסומות - ואפילו על הלוגו של אחד מאולפני הסרטים הגדולים בעולם (דרימוורקס):

DreamWorks-Logo-350

כולם מכירים איך נראה דיג של דייג בודד, וזה הדימוי שיש לכמעט כולנו בראש כשאנחנו שומעים על "דיג". רק מעטים יודעים איך נראית ספינת דיג מסחרית בת ימינו. הדגים שמגיעים לצרכנים מהים כיום הם כמובן תוצרים של סוג הדיג השני, שלרובנו אין שום דימוי מוכר מתאים לתפוס אותו. 

דיג תעשייתי

במקביל לרומנטיזציה של דיג בתרבות, אפשר להבחין בתופעת-עומק לשונית שחושפת אולי מודעות מודחקת לאופיו האמיתי של דיג: חלק נכבד מהביטויים הכי נפוצים לתיאור דמויות ומעשיים זדוניים ברשת האינטרנט מתבססים על פרקטיקות דיג נפוצות:

  1. הכינוי "טרולים" לפרובוקטורים שנהנים להכעיס/לסכסך - מקורו, בניגוד למה שרבים חושבים, איננו ביצורים מהמיתולוגיה הנורדית (טרולים) אלא בשיט(ו)ת הדיג 'טרולינג' (Trolling או לחילופין Trawling) בהן לוכדים דגים במערך קרסים ופתיונות או ברשת (בהתאמה). 
  2. המונחים "בייט" ו"קליקבייט" (Clickbait) מבוססים על "פיתיון" (Bait) שבעזרתו לוכדים דגים בדיג. 
  3. "בייט אנד סוויץ'" (Bait and Switch, פיתיון והחלפה) היא טקטיקת הונאה שבה מפתים אנשים עם הצעה אחת, אבל בפועל מוכרים להם משהו אחר לגמרי.
  4. "פישינג" (Phishing) הוא ניסיון "לדוג" אנשים (ופרטיהם) ולהונות אותם, בדומה לדיג (Fishing).
  5. "נטקאסטינג" (Netcasting) הוא הפצה רחבה של הודעות/תכנים כדי למשוך ולהפיל בפח קהל גדול של גולשים. במקור מתאר שימוש ברשת דיג כדי לתפוס הרבה דגים.
  6. "הוקד" (Hooked, "נתפס בקרס") מתאר משתמש ש"התמכר" לתוכן מסוים (משחק, סדרה, וכו'). 
  7. "צ'אם" (Chum, פיתיון למים) הוא תוכן זול שנוצר במטרה למשוך כמה שיותר תשומת לב.
  8. "לורינג" (Luring, עוד סוג של פיתיון) הוא יצירת תוכן שקרי/מניפולטיבי כדי למשוך קורבנות.
  9. "ריל דם אין" (Reel them in, "למשוך עם חכה" דג שנלכד בקרס) זה לגרום לגולש להתעניין או להאמין במשהו שקרי לפני ש"המלכודת נסגרת" עליו.
  10. "ספירפישינג" (Spearfishing, דיג עם רומח) הוא הונאה ממוקדת, שבה התוקף מכוון לאדם מסוים.
מקור הכינוי "טרול" באינטרנט הוא לא היצור המיתולוגי (בובות פלסטיק "בדמותו" מימין) אלא שיטת הדיג (שמשמאל)
מקור הכינוי "טרול" באינטרנט הוא לא היצור המיתולוגי (בובות פלסטיק "בדמותו" מימין) אלא שיטת הדיג (שמשמאל)

למה דיג רע לסביבה

הנה 4 צורות עיקריות שבהן תעשיית הדיג הורסת את הסביבה כיום:

  1. "דיג יתר": חיסול אוכלוסיות ומינים שלמים. הדיג המסחרי כיום מתאפיין ב"ניצול יתר" - זאת אומרת, דיג בקצב שעולה על יכולת האוכלוסייה להתחדש - והוא מהווה את אחד האיומים המשמעותיים ביותר על המגוון הביולוגי, ולא רק הימי. דיג-יתר נחשב לאחת הבעיות הסביבתיות החמורות ביותר כיום, שגורמת להרס מערכות אקולוגיות שלמות. כך למשל:
    • מעל 90% מאוכלוסיות הדגים המסחריות נוצלו עד למידה המקסימלית או יותר.
    • הים התיכון נחשב, לצד הים השחור, כים שאוכלוסיית הדגים שלו נפגעה בצורה הקשה ביותר.
    • כ-33% מכלל אוכלוסיות הדגים נמצאות במצב של דיג יתר חמור.
    • קצב הכחדת מינים ימיים כיום הוא פי 100 מהקצב הטבעי.
    • עופות ים חווים התמוטטות של 70% באוכלוסיותיהם ונחשבים לעופות המאוימים בעולם.
  2. "שלל לוואי": מתים כדי להיזרק. דיג מסחרי מאופיין בשלל לוואי רב, של כ-35%. רבים מהדגים הנידוגים מושלכים חזרה לים (רק 1-2% מהם שורד) לעתים לאחר שהספינות הצליחו לתפוס דגים בעלי ערך כלכלי רב יותר מאלה שכבר תפסו (במקררי הספינה יש מקום מוגבל). ברשתות נתפסים גם צבי ים, עופות מים ויונקים ימיים. כך למשל, מאז 1980 הרגה תעשיית הדיג (בעיקר דיג הטונה) כמעט 90 אחוזים מהדולפינים שחיו באוקיינוס ההודי. 
  3. השמדת בתי גידול ושיבוש אקלים. פעילויות דיג מסחריות גורמות להרס של בתי גידול ימיים חיוניים לקיומם של מינים רבים של דגים ויצורים ימיים נוספים. כך למשל, דיג מכמורת עם רשת ומשקולות שנגררות על קרקעית הים מחריב בתי גידול ומחסות ושוניות, לוכד "קרבנות לוואי" רבים במיוחד, ואף גורם לפליטת גזי חממה (ששקעו במשך מיליוני שנים לקרקעית הים) בהיקף שווה לזה של כל מגזר התעופה בעולם
  4. הרוצחות השקטות: "רשתות רפאים". תעשיית הדיג מוסיפה 640 אלף טון של רשתות דיג לאוקיינוסים בכל שנה – כמו המשקל של כל אזרחי ישראל! רשתות דיג נטושות מהוות מלכודת מוות למינים ימיים רבים, כולל יונקים ימיים, צבי ים וציפורים. רשתות אלו עשויות מסיבי פלסטיק חזקים ועמידים במיוחד, שיכולים להמשיך ללכוד ולהרוג יצורים ימיים שוב ושוב במשך 600 שנים (ואולי יותר) אחרי שננטשו. 
    • עד 30% מהירידה בהיקף הדגה במינים מסוימים נובעת מרשתות הרפאים.
    • ציוד דיג נטוש הורג פי 4 יותר בעלי חיים מכל יתר סוגי הפסולת הימית ביחד.
    • לפחות מאה אלף בעלי חיים שאינם דגים מתים ברשתות רפאים כל שנה: יונקים ימיים (לווייתנים, דולפינים, כלבי ים, ועוד), עופות מים (שחפים, אלבטרוסים, ועוד) וצבי ים. מחקר אחר מעריך ב-400 אלף את מספר עופות המים (בלבד) שמתים כל שנה מרשתות רפאים.
דיג הוא האיום המרכזי על דגים בים התיכון

דגים: לא מה שחשבנו

דיג כמובן רע לא רק ל"סביבה" אלא גם להרבה מאוד יצורים מרגישים - אבל כאלה שהורגלנו וחונכנו לחשוב עליהם כעל לא-ממש בעלי חיים, מעין צמחים מתנועעים, עד כדי הכחשת יכולתם לזכור (לעתים "מעל 3 שניות") או אפילו להרגיש כאב

אבל דגים, כפי שהוכיחו מחקרים פיזיולוגיים והתנהגותיים רבים (חלקם מתוחכמים מאוד) יכולים להרגיש מגוון תחושות ורגשות כולל כאב, פחד והנאה. הם יכולים אפילו לשקוע בדיכאון. מחקרים הראו שדגים זוכרים היטב חברים ומקומות, מזהים פרצופים של בני אדם, יכולים לשתף פעולה בגמישות (גם עם בני מינים אחרים), לגלות חמלה ואלטרואיזם, ואפילו לשחק. בשנים האחרונות התגלה שמיני דגים מסוימים משתמשים בכלים, ושמין דג אחד לפחות (נקאי אילתי) יכול לזהות את עצמו במראהבצילומים), ואפילו להביס שימפנזים באתגרי היגיון מסוימים. ובקיצור: העולם הרגשי והקוגנטיבי של דגים מפותח הרבה יותר ממה שהעלינו בדעתנו עד לאחרונה.

דג זה פרי היהודים באים כאן11

ההרג האכזרי ביותר 

דגים שמגיעים לצרכנים מתעשיית הדיג נראים ברי מזל ביחס לחיות יבשה כי נהנו מחיים חופשיים וסבלו "רק" מההרג הקצר בסופם. אבל חשוב לזכור שההרג הזה נוטה להיות אלים, ממושך ואכזרי הרבה יותר מכל הרג מקובל של חיות יבשה בתעשיית המזון. 

במדינות מתקדמות מקובל שהרג בעלי חיים בתעשיית המזון צריך להיעשות "בלי סבל". זה כמובן אידיאל לא מציאותי באמת בהרג על סרט נע למטרות מסחריות - אבל כזה שחוסך בפועל המון סבל ממיליוני בעלי חיים. גם בישראל, שבה לא נהוג הימום חשמלי, כללי השחיטה הכשרה ונהלי השירותים הווטרינריים שואפים לקצר את הגסיסה והסבל של חיות יבשה ככל הניתן (גם אם הם לא מיושמים בפועל). את גסיסתם של דגים, לעומת זאת, אין אפילו ניסיון דומה לקצר. וחשוב לומר שאין לכך שום הצדקה מדעית

לפי המלצות הארגון העולמי לבריאות בעלי חיים (OIE) יש להמם - חשמלית או מכאנית - גם דגים לפני שהורגים אותם (בחנק, הקפאה, חיתוך זימים, וכדומה). אולם ההמלצה הזאת רחוקה מלהיות מיושמת שיטתית. אפילו באירופה רק אחוזים בודדים מהדגים עוברים הימום בפועל לפני הריגתם בתעשיית המזון. אחוזים גבוהים בהרבה של הדגים סובלים דווקא מהארכה מכוונת של משך גסיסתם. ובקיצור - דגים מופקרים להרג האכזרי והממושך ביותר בתעשיית המזון.

דגים ברשת שלל לוואי מכמורת

כמה זמן לוקח לדג למות בתעשייה? התשובה משתנה מאוד לפי סוג הדג ושיטת ההרג. ההבדלים יכולים לנוע בין דקות לבין שעות ואפילו ימים ב"שיטות הרג" מסוימות, שבמקרה של דגים הן לא פעם שיטות דווקא להשהיית המוות ולהארכת הגסיסה שלהם - מסיבות מסחריות, כדי שיגיעו לצרכנים "טריים" יותר - או פרקטיקות נפוצות של הפקרת המוני "דגים מיותרים" לחנק אטי.

בשיטות דיג מסוימות של דגים גדולים (למשל טונה) נוהגים להשאיר אותם כשהם לכודים בקרס בתוך המים במשך 8-12 שעות כדי שיתישו את עצמם במאבק להשתחרר - עד שיגיעו לאפיסת כוחות ויהיה קל יותר להעלותם לסיפון. גם בדיג ברשתות עמידה (או רפאים) ומערכי חכות הגסיסה בתוך המים ממושכת במיוחד. גם ברשת נגררת דגים יכולים להימחץ בעודם חיים במשך 18 שעות עד שהרשת מועלית לסיפון.

בשורה התחתונה

דיג, למרות תדמיתו הרומנטית, הפך כיום לאיום הגדול ביותר על המשך החיים בימים ובאוקיינוסים. תעשיית הדיג אחראית לדיג הרבה מעל יכולת ההתחדשות של האוכלוסיות, להרג לא סלקטיבי של חיות ימיות רבות יחד עם הדגים שהיא לוכדת והורגת, למילוי הימים והאוקיינוסים במלכודות מוות עמידות (רשתות רפאים), להשמדת בתי גידול ולפליטת גזי חממה כמו כל הטיסות בעולם רק מ"חריש" הקרקעית עם רשת מכמורת נגררת. בנוסף לכך, מיליארדי דגים ויצורים ימיים אחרים נהרגים בשיטות שהיו נחשבות סדיסטיות אם היו מיושמות לחיות יבשה.

למתכונים בסגנון מאכלי דגים - ללא דגים