האם תרנגולים הם פחדנים?

ואם הם לא - אז למה הם הפכו סמל לפחדנות בשפה ובתרבות?

תרנגולים בחצר

אר יו א צ'יקן?

באמריקה, או לפחות בעולם המשתקף בסדרות הטלוויזיה ובקולנוע האמריקאי, יש לחש-קסם שמאפשר לך לגרום לכל אדם, ואפילו ליריבך המר, לעשות כל מה שתצווה/י עליו. כן כן, גם מחוץ לספרי הארי פוטר. אם כל דרכי השכנוע האחרות נכשלו - אפשר תמיד להשתמש בנוסחה שלא נכשלת לעולם. כל מה שנדרש הוא לדקלם "אר יו אה צ'יקן?" ("האם אתה תרנגול?") - ומובטח שיריבך יעשה כל מה שתצווה/י עליו. הכל לכאורה במטרה, הגיונית בסך הכל, להוכיח שהוא, אה... לא תרנגול??

זה רק ביטוי אחד מני רבים לתפוצת ועוצמת המיתוס על פחדנות התרנגולים (ונחיתותם בכלל) בתרבות שלנו. נחזור ללחש הזה מייד, אחרי שנביט רגע בתרנגולים עצמם - וביחס השונה מאוד של תרבויות חקלאיות עתיקות אליהם.

תרנגולים הם לא פחדנים

בינתיים, נתחיל מהסוף, עם התשובה: לא. בניגוד למיתוס המקובל, תרנגולים ותרנגולות הם לא פחדנים משום בחינה באופן מיוחד, והם אפילו מפגינים לפעמים תעוזה מרשימה וחתירה נועזת למגע עם התוקף. למשל, כדי להגן על האפרוחים, בת הזוג או אפילו הלהקה שלהם. תרנגולות ותרנגולים בטבע הם יצורים חכמים, שחלק מחוכמתם מתבטא בזהירות בריאה מיצורים שעלולים להרוג אותם. אבל בכך הם לא שונים במאום מאלפי מינים אחרים.

תרנגולים לומדים המון, כמונו, פשוט על ידי התבוננות וחיקוי של בני המשפחה שלהם, בדגש מיוחד על אמא שלהם, בשבועות הראשונים. מחקרים מצאו שתרנגולים יכולים ללמוד לספור; לזהות צבעים בקלות לפי שמם; להבין את המושג "אפס"; שהם מתכננים פעולות עתידיות וחוזים מראש מה יהיו התגובות העתידיות של חבריהם ללהקה לפעולות הללו; ועוד ועוד.

אז למה תרנגולים הפכו להיות סמל לפחדנות?

לכאורה ההסבר אמור להיות קשור בטבעם. ואכן, בהיותם יצור קטן ופגיע, אין להם פריווילגיות שיש נאמר, לפילים. ברור שאם את/ה כדור נוצות קטן ששוקל בקושי קילו, ולא מצויד/ת (לצערך) בשיניים חדות או כוח-על סודי כמו ארס קטלני - הדרך הכי טובה, יעילה וחכמה להתמודד עם סכנה כמו טורף גדול ורעב - היא להימנע מלהיתקל בה פנים אל פנים. כלומר, לברוח או להתחבא עם הסימן הראשון להתקרבותה. האם זוהי פחדנות? או אולי דווקא חוכמת חיים בריאה? 

אדם גבוה, כבד וחזק מתרנגול באופן חסר פרופורציה, והתגובה ההגיונית ביותר כשיצור זר ועצום מתקרב אליך היא להתחמק מהר. נסו רק לדמיין איך אתם, עם כל האומץ שלכם, הייתם מגיבים למראה תרנגול שגדל בדרך פלא לממדי בניין קטן, פוסע לעברכם בניחותא.

אדם קטן מתחבא מפני תרנגול ענק

אין בהתנהגות הבריחה וההסתתרות של התרנגולים שום דבר יוצא דופן וחריג ביחס למאות מינים אחרים של ציפורים וזוחלים ודגים ויונקים קטנים שאנחנו מכירים. אלא אם יש לך איזו חסינות מתוקף ארסיות או משהו כזה - אתה לרוב לומד שכדאי לך לא להסתבך עם מי שגדול ממך בהרבה. אז למה בכל זאת תרנגול הפך להיות שם-תואר לפחדנות (באנגלית לפחות), ולא, למשל, איילה? איילות כנראה נוטות עוד יותר מתרנגולים לברוח מאשר להתעמת עם תוקפיהן המפחידים.

תרנגולים מתגלים בבדיקה השוואתית הוגנת דווקא כאמיצים למדי. בטבע, התרנגול הראשון בלהקה שמבחין בטורף מסוכן - משמיע לרוב קול אזהרה גבוה כדי להזהיר את חבריו. השמעת אזעקה, במקום השקעת כל המאמצים בבריחה - היא אקט אלטרואיסטי, של סיכון-עצמי למען הכלל, במיוחד גם כי היא עלולה להסב את תשומת-לב הטורף ולחשוף את מיקומו של משמיע האזעקה. האזעקה היא ביטוי לאומץ מרשים לנוכח הדבר הכי מפחיד שתרנגול יכול לדמיין.

אבל לפעמים לא מדובר רק באזעקה. תרנגולות שמטפלות באפרוחים עשויות להיאבק באומץ מדהים בטורפים שטועים לחשוב שהחמודים שלהן יהיו ארוחה קלה. תביטו למשל באמא-תרנגולת המופלאה הזאת ובדורס ההמום שלא מבין מה נפל עליו:

תרנגולים זכרים מתועדים גם הם בסרטונים רבים כשהם מאיימים ותוקפים יצורים שמאיימים (לדעתם, לפחות) על בנות-זוגם - אפילו אם היצורים המאיימים גדולים מהתרנגולים בהרבה, כולל בני אדם!

המהפך ההיסטורי בדימוי הפרות והתרנגולות

את הסיבה האמיתית לדימוי המעוות של תרנגולים כסמל לפחדנות לא ניתן למצוא בטבעם של התרנגולים, אלא רק במקומות אחרים. למשל, בעוצמת החרדה להיחשב "תרנגול" (ואולי להיות תרנגול) המשתקפת בעוצמת הלחש האמריקאי-הוליוודי-העתיק "אר יו צ'יקן?", שכאמור לעיל, מקנה לך שליטה זמנית מוחלטת ביריבך. 

איך הפך דימוי של אדם לתרנגול להיות העלבון האולטימטיבי, העלבון-שלא-ניתן-להבליג-עליו? בתרבויות מסורתיות מסביב לעולם, תרנגול נחשב דווקא כינוי מקובל לגבר משכמו ומעלה, גבר-שבגברים. תרנגול הוא סמל מסורתי נפוץ - מפולינזיה ועד האמריקות - לאיבר-המין הגברי ולאון מיני גברי.

גם השור כונה בעברית קדומה של תקופת המקרא "אלוף" - ושמו הפך דימוי לאומץ והצטיינות. ציור פניו וקרניו (שטרם הוסרו בסודה קאוסטית) מהווים את מקורה של האל"ף שלנו. ואילו היום דימוי אדם לאותו יצור ממש - משמש דווקא כעלבון מובהק ("יש לו עיני עגל", "פרה!"; וגם באנגלית איות ה-coward למשל רומז להיפוך שחל במעמד הפרים והפרות בחברה התעשייתית המודרנית).

אלף האות הקדומה אל"ף שור אלוף

האות אל"ף התפתחה מציור פניו וקרניו של שור, משום שהאות הראשונה של כינויו העברי הקדום היה "אלוף"

אפשר להזכיר גם ששתיים מארבע אמהות האומה העברית נקראו על שם חיות משק נפוצות (רחל היא כבשה, ולאה היא פרה בעברית של ימי המקרא) וזהו עוד שריד מעורר מחשבה לימים שבהם מעמד "חיות המשק" והיחס אליהן היה טוב לאין-שיעור מאשר בימינו, ימים שבהם דימוי אדם לחיה מהסוג הזה נחשבה לכבוד - ולא לעלבון, כמקובל כיום. 

האם יכול להיות שיש לנו אינטרס מודחק להאמין שתרנגולים (למרות טבעם האמיץ ואף הפזיז והחמום-מוח לעתים) הם פחדנים גדולים? רצון להקטין אותם? אולי יש לנו איתם במקרה איזו מערכת יחסים, אינטרקציה כלשהי שעשויה להסביר את החזרה הכפייתית על הדימוי השגוי הזה?

הגחכת הקורבן

נו טוב, יש משהו. מתברר שרק בישראל (לדוגמה) אנחנו עושים את המוות, מטאפורית ומילולית, ליותר מ-250 מיליון תרנגולים בכל שנה. אוליי ייתכן שיש איזה קשר בין הפרקטיקות המזעזעות שאנחנו נוקטים נגדם על-לא-עוול-בכפם לבין הצורך הדחוף שלנו להפוך אותם לבדיחה בכל הזדמנות? בין ההשמדה ההמונית היומיומית שלהם לבין ההכרח להרחיק ולהבדיל בינינו לבינם? להוכיח שאנחנו לא תרנגולים?

תרנגולים בלול צפוף

אולי נפשנו הרגישה מתייסרת בסתר על כל מה שהיא מעוללת להם, גם אם באנונימיות צרכנית נוחה? אם, למשל, אנחנו משלמים בקביעות לתעשייה שטוחנת אפרוחי תרנגולים וקוברת את אחיותיהן התרנגולות בעודן חיות בכלובים זעירים ומצחינים שלא מאפשרים תזוזה, ושוברת להן עצמות ומחשמלת אותם על סרט נע אחרי שנתיים של הטלת ביצים - אולי מתעורר בנו איזה צורך להצדיק בפני עצמנו את הרשעות הזאת? או לפחות להרגיש קצת פחות אשמה לגביה?

ומה יותר טוב מלספר לעצמנו כמה היצורים שהפכנו לעבדים הם למעשה חסרי שכל ואונים, מטומטמים וקהי חושים ופחדנים? במאיר-אריאלית אולי אפשר לומר שבסוף כל סצינת "אר יו צ'יקן" הוליוודית רובץ תרנגול עם TD - תרנגול שעצמות הירכיים האפרוחיות שלו התעקמו תחת המשקל המופרע שעיוותנו אותו גנטית להגיע אליו תוך שבועות ספורים. 

אנחנו מרגישים צורך כל כך בוער להוכיח שאנחנו לא תרנגולים לא בגלל תכונה כלשהי של תרנגולים, אלא בגלל הצורך הפסיכולוגי שלנו להרגיש טוב יותר עם מימון מכונת העינויים והרצח המחרידה שלתוכה אנחנו מולידים אותם. תפיסת תרנגולים או פרות כסמל לטיפשות ופחדנות היא חלק ממנגנוני ההגנה המפותחים של תרבות רגישה להפליא ורצחנית להחריד

השורה התחתונה

האם תרנגולים הם פחדנים? לא. יחסית ליצורים אחרים בגודל שלהם, הם דווקא מפגינים אומץ רב, כשהם חושבים שהסיכון נחוץ. הפיכתם מסמל לגבריות לסמל לפחדנות משקף את הידרדרות מעמדם והיחס אליהם מהחברה החקלאית המסורתית לחברה התעשייתית של ימינו, בה הם מעונים ומומתים תוך התעלמות מוחלטת מהיותם יצורים חשים.