למה הורגים אפרוחים זכרים?
חגי כהן / עורך הבלוגמה הסיבה שתעשיית העופות בוחרת להשמיד כל שנה בישראל 7.5 מיליון אפרוחים בריאים רק בגלל שנולדו זכרים? למה לא משתמשים בהם לפחות בתעשיית הבשר - במקום לייצר אפרוחים נוספים בשביל זה?
בעבר בדקנו כמה אפרוחים זכרים הורגים ביום בישראל ומצאנו שרק במדגרות תעשיית הביצים בישראל הורגים כל יום כ-20 אלף אפרוחים זכרים. 7.5 מיליון בשנה. בפוסט הזה ננסה להסביר למה. למה להרוג? למה תעשיית העופות לא מעבירה לפחות לתעשיית הבשר את האפרוחים הזכרים - כמו שתעשיית החלב עושה עם העגלים הזכרים - במקום סתם לזרוק אותם לפח?
למה לולי בשר לא שמחים לקחת בחינם מיליוני אפרוחים במקום לשלם על אפרוחים אחרים? כדי להבין את זה צריך להכיר את אחד הניסויים הביולוגיים הקיצוניים ביותר שעשינו בבעלי חיים - ניסוי שפיצל את התרנגול המודרני לשני גזעים שונים לחלוטין.
האדם יצר בעשרות השנים האחרונות, באמצעות ברירה מלאכותית קיצונית, שני סוגי גזעים שונים מאוד של תרנגולים:
- "פטמים" - שגדלים במהירות עצומה (ובעל חזה ענק) וכולל גזעים כמו קורניש או ג'רזי ג'יינט
- "מטילות" - שמטילות הרבה מאוד ביצים (גדולות) וכולל גזעים כמו לגהורן ורוד איילנד רד
הברירה המלאכותית הזאת - שהתעשייה קוראת לה "טיפוח גנטי" אבל מנקודת מבטם של בעלי החיים מדויק יותר לקרוא לה עיוות גנטי - שינתה לחלוטין את הפיזיולוגיה של התרנגולים משני הסוגים.
כדי להמחיש עד כמה הרבעה סלקטיבית בלבד יכולה לעוות גופנית ולבדל בעלי חיים (ששייכים לאותו מין ביולוגי) מספיק להיזכר בשונות הפיזיולוגית הקיצונית בין גזעי כלבים שונים, שאנחנו נוטים להכיר ולפגוש הרבה יותר מאשר תרנגולים (מלבד כשהם מצופים בפירורי לחם):
ובתעשיית הבקר אין גזעים שונים?
אבל תגידו, בצדק שגם בתעשיית הבקר יש גזעים שונים ש"טופחו" גנטית - אלה לגדילה מהירה ואלה לייצור מוגבר של חלב. וגם תעשיות נפרדות לחלב ולבשר.
אז למה בכל זאת עגלים זכרים מתעשיית החלב מועברים לפיטום בתעשיית הבשר ואילו אפרוחים זכרים לא?
בקצרה - כי עגל זכר מגזע חלב (למשל הולשטיין) עדיין יכול לגדל מאות ק"ג בשר בשנה, שיימכרו במספיק כסף כדי להפוך את הפיטום שלו לרווחי מספיק (גם אם קצת פחות משל עגל מגזע בשר). לתרנגול זכר מגזע מטילות, לעומת זאת, יהיה מעט מאוד חזה יחסית (זה החלק המבוקש ביותר בגופו - למשל לשניצלים) אפילו כאשר יגיע - כעבור זמן רב בהרבה - למשקל הרצוי. הוא "מתוכנת גנטית" להיות צר וקל-משקל.
חשוב לזכור שיש גם הבדל בין תעשיית החלב לתעשיית הביצים מהבחינה שלא דרושה הפריה כדי שתרנגולת תטיל ביצה (בלתי-מופרית) - אבל כן דרושה הפריה כדי שנקבה כלשהי - כולל פרות כמובן - יתחילו לייצר חלב. לכן חייבים להזריע את כל הפרות בכל שנה וכעבור 9 חודשי היריון להפריד מהן את העגל או העגלה שיוולדו להן.
אבל ההבדל המשמעותי יותר לשאלה שלפנינו הוא ההבדל בין המחיר בו נמכר אפרוח לפיטום כיום לעומת המחיר בו נמכר עגל לפיטום. או ליתר דיוק - ההבדל בין החלק היחסי של מחירי כל חיה לבין כלל יתר הוצאות ה"גידול" שלה. האפרוח כמובן זול בהרבה מהעגל, כי גופו קטן בהרבה ולכן יש (ויהיה) בו הרבה פחות בשר. אבל המבחן האמיתי, שגם בו נכשל האפרוח - הוא מחירו ביחס לשאר התשומות הכרוכות בהבאתו ל"משקל שחיטה" - כמו מזון, קרקע, מבנה, חשמל ותרופות. בפועל, מחירו של האפרוח מתגמד ביחס ליתר התשומות שמושקעות בהבאתו המהירה ל"משקל שחיטה" - מה שמבטל במהירות את החיסכון התיאורטי הקטן על קנייתו. מי שלכאורה כל התעשייה הזאת בנויה סביבו הפך כיום - לרוע מזלו - למרכיב הזול ביותר במערכת. מחירו של עגל בן יומו, למזלו, אינו כה זניח ביחס ליתר הוצאות גידולו.
דרך אחרת לראות זאת היא להשוות בין מספר העופות שלולן יכול למכור למשחטות בשנה כיום - כשלוקח רק חודש וחצי להביא אפרוחים למשקל היעד - לעומת גידול אפרוחים מגזע שגדל, נאמר, רק קצת יותר לאט; למשל, שלוקח לו חודשיים להגיע למשקל היעד. במקרה כזה אפשר תיאורטית לעשות שמונה מחזורי פיטום בשנה במקום שישה על אותו שטח. זה משקף הגדלה דרמטית של ההכנסות (בכשליש) לעומת עלייה מתונה בלבד בהוצאות (הקרקע או החשמל למשל לא יעלו יותר כלל) - כלומר עלייה משמעותית ברווחיות. משמעותית בהרבה ממחיר האפרוחים.
אותו היגיון כלכלי בדיוק לא משפיע כמובן רק על האפרוחים הזכרים בתעשיית הביצים. ה"דילול" האינטנסיבי שנהוג במדגרות ובלולים של תעשיית העופות לבשר נובע בדיוק מאותן סיבות: מכיוון שמחיר האפרוח כה זעיר ביחס ליתר התשומות - משתלם להזמין כמות אפרוחים גדולה משתוכל להיכנס אפילו בצפיפות רבה בלול בסופו של מחזור הפיטום - ו"לדלל" (להרוג) כל יום את אלה שגדלים לאט יותר יחסית לאחרים.
עד מתי זה יימשך?
בשנים האחרונות התחילו מדינות ספורות באירופה לקדם איסור הדרגתי על הרג האפרוחים הזכרים, אבל נכנעו ללחצי התעשייה ודחו שוב ושוב את מועד היישום המחייב. מזה שנים שהטכנולוגיה לזיהוי מין העובר בביצה קיימת - אבל לתעשיית הביצים אין תמריץ אמיתי להטמיע אותה בגלל עלות הייצור הזניחה של אפרוח, כל עוד המדינה (או הצרכנים) לא מחייבת אותם לעשות זאת. וכך ממשיכים להיחשף בקביעות תחקירים קשים ממדגרות כמו החקירה הסמויה החדשה הזאת של Mercy for Animals:
אפשר לקוות שישראל ומדינות נוספות יאסרו על השמדת האפרוחים הזכרים הגורפת בתעשיית הביצים, ויחייבו את התעשייה לזהות בשלב מוקדם את מין עובר האפרוח בביצה - כי זה עשוי לחסוך הרבה סבל ומוות מיותרים. אבל כל עוד נמשיך לשבור שיאי צריכה של "עוף" בלי להתעניין מה עבר על אותו עוף כשעוד היה בחיים - היחס האכזרי כלפי בעלי החיים בתעשייה לא צפוי להשתנות. מבחינת התעשייה, לא מדובר ביצורים מרגישים אלא בחומר גלם או סחורה. או פסולת - במקרה של אפרוחים זכרים בתעשיית הביצים.
בשורה התחתונה
אז למה הורגים את כל האפרוחים הזכרים בתעשיית הביצים? כי הם לא יטילו ביצים, וכי הם שייכים לגזע שעוות גנטית להטלה אינטנסיבית - מה שאומר שהם גדלים "לאט" (יחסית לגזעים שעוותו גנטית לגדילה מהירה) והבאתם למשקל היעד הרצוי תעלה (במזון, חשמל, קרקע, וכו) הרבה יותר ממה שהתעשייה תוכל לחסוך אפילו אם תקבל את כל האפרוחים (מגזע המטילות) בחינם.
