למה אצל קופים הבייביסיטר משלמת לאמא?
חגי כהן / עורך הבלוגהורות היא עבודה קשה ומתישה - גם בטבע. טיפול בגור חסר אונים והגנה עליו גוזלים המון זמן ואנרגיה. בגלל זה, רצון לעזור לטפל בגור של מישהו אחר זאת התנהגות שמצריכה מהאבולוציה לספק הסברים. במיוחד כשמתברר שנקבות קופים מוכנות אפילו לשלם לאמא בשביל הזכות לטפל בגור שלה. למה הברירה הטבעית מעודדת כזה "בזבוז זמן וכוחות" על צאצא של מישהו אחר?
הפרדוקס
אולי חשבתם שרק הורים אנושיים מקבלים לפעמים עזרה מאחרים עם המשימה הקשה של גידול ילדים? אז תופתעו לגלות שהתופעה הזאת למעשה קיימת בהרבה מאוד מינים בטבע - אבל שאצל קרובינו הפרימטים לעתים דווקא העוזרים הם אלה שנאלצים לשלם לאמא על שירותי השמרטפות שהם מעוניינים לספק! למה?
כדי שנוכל לענות על זה חשוב להבדיל בין שני סוגים שונים מאוד של "עזרה לאם" שחוקרים מצאו בטבע:
- "רבייה שיתופית מלאה". במקרה הזה העזרה שמוצעת לאם היא עזרה איכותית, אמינה ומחויבת לטווח-ארוך. והיא לרוב חיונית להישרדות הגור ולהקלת עומס קיצוני מהאם. זה קיים במינים ממשפחת המרמוסטים והטמרינים ובכמה מינים של עופות וטורפים, למשל נמיות מפוספסות.
- "טיפול חוץ-אימהי ספורדי". ברוב מיני הקופים תופעת המשיכה לגורים מתוארת כ"טיפול" לא אמין לטווח קצר או אפילו כ"מניפולציה של גורים". לכן, במקום שהאמא תשמח לכל עזרה ותתגמל עוזרים - המצב הפוך: הגור מתגלה כמגנט חברתי שמושך נקבות לכרכר סביב האמא ולהציע לה שירותים כדי לזכות בגישה אליו. הגור מתפקד בעצם כמשאב נדיר, שעל הזכות להחזיק בו מתנהל "מסחר".
מי נמשכים לגורים?
רוב הקופים מגלים עניין בגורים, אבל מבטאים את זה בצורות מאוד שונות. בחברות היררכיות וקשוחות כמו אלה של מקוקי רזוס, מקוקים טיבטיים או מקוקים ארוכי-זנב - הגישה לגורים מוגבלת מאוד. המצב שונה לגמרי בקופים כמו הלנגור האפור, לנגור כיפה והחרומף הזהוב - מינים פחות היררכיים ויותר סובלניים - שם נקבות מעבירות ביניהן גורים כבר משעות חייהם הראשונות ואפילו מניקות בקביעות גורים לא שלהן.
משיכה מובהקת לגורים תועדה גם ביונקים אחרים עם מבנה חברתי מפותח כמו דולפינים ולווייתנים. אצל נמיות מפוספסות ליווי צאצאים על ידי בוגרים שאינם הוריהם התגלה כתורם ישירות לצבירת משקל ולהישרדות הגורים. המגוון ההתנהגותי באינטראקציות נע ממבטים ורחרוחים, דרך סירוק וטיפוח של פרוות הגור, מחוות חיבוק והרמה, ועד לנשיאה ממושכת, שמרטפות מלאה ואפילו הנקה.
למה גורים הם משאב נחשק?
המשיכה החזקה של נקבות לגורים מונעת ממספר גורמים שפועלים ברמות שונות:
1. הכשרה מעשית
בפרימטים התנהגות אימהית לא יכולה להישען רק על מנגנון מולד, אלא דורשת מיומנויות נרכשות. נקבות שיולדות בפעם הראשונה סובלות בטבע מאובדן גורים גבוה יותר מאשר בלידות הבאות, בגלל נשיאה לא נכונה, איטיות תגובה וחוסר הצלחה להרגיע את התינוק.
במחקרים ארוכי טווח בקופי ורווט נמצא שנקבות צעירות שטרם המליטו מקדישות את הזמן הרב ביותר לניסיונות גישה לגורים, ושנקבות שהרבו לטפל בגורים של קופות אחרות - הצליחו יותר בגידול הצאצא הבכור שלהן. מכאן שמבחינת קופה צעירה, ה"תשלום" לאמא נראה כמו שכר לימוד צנוע, שיכול להיות משתלם מאוד בטווח הארוך.
2. קרבה משפחתית ("ברירת שארים")
כשהמטפלת והאם חולקות מטען גנטי משותף, הרצון לטפל בצאצא מוסבר על ידי עקרון הכשירות הכוללת של המילטון. במינים מסוימים הנקבות מבלות את כל חייהן בקרב קרובות משפחתן, והמטפלות-העוזרות הן אחיות, דודות או סבתות של הגור. העזרה הזו מקלה על האם, מאפשרת לה לצאת לאכול ולהתחזק ומקצרת את משך הזמן שנדרש לה עד לביוץ הבא, ובכך מגבירה את קצב הרבייה של השושלת המשפחתית כולה.
הביטוי הקיצוני והמובהק ביותר של המנגנון הזה תועד במחקר מקיף שפורסם ב-2019 על אוכלוסיית חרומפים זהובים בשמורת שננונגג'יה בסין. החוקרים גילו שמעל 87% מהגורים ינקו באופן שגרתי מנקבות שאינן אמם במהלך שלושת חודשי חייהם הראשונים.
ניתוח גנטי והתנהגותי הדגים שרוב הנקבות המניקות היו קרובות משפחה ושהתקיים ביניהן דפוס החלפת גורים הדדי. ביערות ההרריים שבהם חי המין הזה, החורף הקיצוני מוביל לתמותת גורים גבוהה. ההנקה המשותפת עוזרת לגורים להגיע למשקל קריטי לפני העונה הקפואה, ומשפרת את הישרדותם לפי ממצאי המחקר מכשליש (בגורים שלא זכו לכך) ל-85%.
3. תירוץ להתקרבות וכריתת בריתות
בחברות פרימטים מורכבות הגור מהווה "גשר חברתי" ומנוף לצבירת כוח פוליטי. נקבות ממעמד נמוך יכולות להתקרב לנקבה דומיננטית בתירוץ של "רצון לעזור עם הגור" - כדי לפוגג מתחים ואפילו לזכות בחסותה והגנתה בעתיד. בימים רגילים, התקרבות כזאת עלולה להיגמר רע. אבל הגור נותן סיבה ידידותית להתקרב ומפחית את תוקפנות האם השליטה. על-ידי הפגנת עניין רב בגור, ליטופו והרמתו ביחד עם האם, הנקבה מבססת איתה אמון, תקשורת וקרבה, ולבסוף אולי אפילו "ברית פוליטית" חדשה בלהקה.
4. חולשה מולדת לחמידות
מכירים את הדודות שצריכות "להתאפק לא לאכול" תינוקות? אז הן קיימות (וצובטות) גם בג'ונגל. המשיכה העזה של רבים (ואולי במיוחד רבות) מאיתנו לגורים מופעלת על ידי גירויים אינסטינקטיביים. לא רק אנחנו מוקסמים מדמויות "חמודות" (ולמעשה תינוקיות) - פרימטים רבים התגלו כרגישים למאפייני "בייבי-פייס" - גוף קטן, ראש עגול, עיניים גדולות, תנועות מגושמות. ויש גם מאפיין ייחודי שמופיע בהרבה מינים של קופים: צבע פרווה מולד ששונה מאוד מצבע פרוות הבוגרים.
כל זה משמש כגירוי שגורם להפרשה אוקסיטוצין ופרולקטין (אותם הורמונים שגם מוחנו מפריש באותן נסיבות) ומעורר דחף טיפולי חזק. חוקרים רבים רואים במשיכה הזו "תוצר לוואי הסתגלותי": הברירה הטבעית קיבעה תגובה הורמונלית ורגשית עוצמתית לכל גור, כי נקבה שתהסס אם לטפל בגור או תפגין אדישות כלפיו עלולה להזניח את הצאצא שלה; והסכנה של השקעת-יתר בגור זר נמוכה מסכנה של חוסר מוטיבציה אימהית מספקת.
הסחר בגישה לגורים
מסגרת מפתיעה לניתוח ההתנהגות סביב גורי קופים נוסחה באמצעות תאוריית השווקים הביולוגיים. חוקרים הראו שהגישה לגורים נסחרת למעשה לפי עקרונות כלכליים קלאסיים של "שוק חופשי".
הגור כסחורה מונופוליסטית
במערכת השוק הביולוגי מתקיימת חלוקה מוגדרת בין שתי קבוצות: האמהות המניקות, שמחזיקות בשליטה בלעדית ("מונופוליסטית") על סחורה מבוקשת ומוגבלת (גור), והנקבות חסרות הצאצא, שמתפקדות כצרכניות. בגלל שהאמא מסוגלת להגביל את הגישה באופן מלא (על ידי בריחה, הפניית גב או השמעת איומים) הצרכנית צריכה להציע תמורה ברורה.
המטבע הנפוץ ביותר בחברות פרימטים הוא סירוק וטיפוח הפרווה. פעולה זו מגלמת תועלת ישירה של הסרת טפילים, הפחתת לחץ ושחרור אנדורפינים אצל מקבל העיסוי, אבל כרוכה באובדן זמן ואנרגיה מצד המטפח. בדרך כלל פרימטים מטפחים זה את זה בתמורה הדדית (גם אם לא בו-זמנית או מייד בהכרח), אבל בנוכחות גור מתרחש סחר חליפין: טיפוח תמורת גישה לגור.
עדות לגמישות השוק מגיעה ממחקרים בקופי עכביש, מין שטיפוח פרוות חברים פחות מקובל בו. אז איך משלמות קופות העכביש? בחיבוקים! נקבות מעניקות חיבוקים טקסיים לאמהות בתמורה לאישור לגעת בגור שלהן.
השפעות ההיצע והביקוש
האימות הכי מובהק לקיום "שוק ביולוגי" נמצא בתנודות שער החליפין לפי תנאי השוק. במקרה הזה - משך זמן הטיפוח שהאם דורשת תמורת מגע בגור:
- שינויים בהיצע הגורים מציגים מתאם הפוך קלאסי למחיר. במחקרים בבבוני צ'אקמה ובמקוק ארוך-זנב, הוכח שכשיש מעט גורים בקבוצה (היצע מוגבל) משך זמן הסירוק שנקבה נדרשת להעניק לאם עבור מגע עם הגור מתארך. לעומת זאת, בעונות שבהן יש הרבה גורים בלהקה (היצע גבוה) כוח המיקוח של האמהות נשחק, התחרות ביניהן גוברת, ו"מחיר" הגישה לגור צונח.
- גם כיווניות הטיפוח מצביעה על חוסר הדדיות. נתונים מבבונים מלמדים שב-3 מכל 4 מקרים שבהם סירוק קדם לטיפול בגור, האם היא זו שסורקה - ולא החזירה סירוק בתמורה.
- גורם חשוב שמשבש את הסחר החופשי הוא פערי מעמדות. כשהמטפלת הפוטנציאלית דומיננטית הרבה יותר מהאם, היא נהנית מכוח שמאפשר לה לקצר מאוד את הסירוק שהיא מעניקה, עד כדי לקיחת הגור תמורת טיפוח סמלי בלבד או אפילו בכלל בלי טיפוח. לעומת זאת, כשהאם דומיננטית יותר, כוח המיקוח שלה ענקי - והיא דורשת טיפוח ממושך במיוחד.
- יוצאי דופן מעניינים הם מצבי "אם מול אם". כששתי נקבות מניקות גורים במקביל, לפעמים במקום להחליף טיפוח בגישה לגור, הן פשוט מחליפות ביניהן גורים לזמן קצר - בלי שום טיפוח. כן, גם נקבות שכבר "יש להן גור על הראש" עדיין מגלות סקרנות ומשיכה חזקות להריח, להחזיק ולטפל בגור אחר.
ניהול סיכונים
לאמהות ממינים רבים יש למעשה סיבה טובה להיזהר במתן רשות "לטפל" בגור שלהן. סכנות הטיפול מצד נקבות צעירות וחסרות ניסיון נובעות ברובן מחוסר ידע וניסיון. אבל טיפול גם עלול להתגלגל לחטיפה. נקבות "מאמצות" לפעמים גור מתוך דחף אימהי, ומסרבות להחזיר אותו - למרות שהן לא יכולות להניק אותו. "טיפול" עלול לגלוש גם ל"תחרות רבייה" רצחנית. מחקרים על מקוק כיפה ומקוק רזוס, הראו שמקרים מסוימים של חטיפת גורים לא מונעים מאהבה לגור אלא מאינטרס הרסני. נקבות ממעמד גבוה עלולות לחטוף בכוח גורים של נקבות נחותות מהן, למנוע מהם גישה לחלב ולחשוף אותם לסכנות. כשאין מספיק מזון, הרג צאצא של נקבה נחותה (גם בעקיפין, על-ידי פגיעה בבריאותו) מהווים אסטרטגיה של דיכוי רבייתי: זה מפחית תחרות על משאבים בעתיד ומחליש את מעמד השושלת המתחרה.
אמהות מנווטות בזהירות בין הרווחים שהן יכולות להפיק מהאטרקטיביות של הגור לבין הסכנות שכרוכות באישור גישה אליו. בחברות נוקשות הן מגבילות מגע ואפילו מסתירות את הצאצא מעיני נקבות, בעוד שבחברות סובלניות הן מאפשרות חופש רב יחסית. הגישה מותרת בעיקר לקרובות משפחה עם אינטרס משותף בהישרדות הגור, בזמן שזרות נדרשות להפגין מחוות פיוס וקולות גרגור להרגעת האם. במקוקים ובבונים, נקבות שמתקרבות משמיעות קולות גרגור רכים וייחודיים שמלווים בהבעות פנים טקסיות של צקצוק שיניים ומציצת שפתיים קצבית. בנוסף, אמהות מפתחות "בריתות חברות" עם זכרים בוגרים, שמפחיתות משמעותית הטרדות וניסיונות חטיפה. גם כשהאמא מאשרת לקופה אחרת להחזיק בגור שלה - היא שומרת על מגע פיזי ופיקוח רציף כדי למנוע חטיפה או פגיעה, ומחזירה את הגור עם הסימן הקל ביותר של אי-נוחות.
בשורה התחתונה
גורים הם פרויקט תעסוקה ממושך לאמם - אבל לפעמים גם מוקד משיכה ללהקה כולה, ואפילו "מטבע חברתי" וזרז של דינמיקות חברתיות ופוליטיות.
המוכנות המפתיעה של נקבות "לשלם" תמורת מגע קצר בגור, נשענת על דחפים שמוטמעים במידה מסוימת בכל הפרימטים, כולל אותנו, אבל גם על חישובים אבולוציוניים ואפילו פוליטיים: רכישת ניסיון אימהי מעשי שיוכל להציל את חיי גוריהן בעתיד; קידום השושלת הגנטית; ושימוש בגור לרקימת קשרים עם נקבות ממעמד גבוה.
האמא מצידה צריכה לנווט בשדה מוקשים שבו רווחים מיידיים ועתידיים (טיפוח, שקט זמני ובריתות) מאוזנים על ידי סכנות קטלניות של רשלנות ואפילו חטיפה אלימה. ההתמודדות - שנשענת על זהירות והגבלת מרחק, סינון ודרישת איתותי ידידות, פיקוח גופני רציף ובריתות הגנה עם זכרים - מבוססת על ההבנה שהרצון לטפל בגור החמוד הוא לא תמיד רק מחווה רגשנית או אלטרואיסטית תמימה.
עוד בבלוג:
האם עבודה במשחטה גורמת פוסט-טראומה?
למה הורגים אפרוחים זכרים?
