איך אסרה ברזיל על פיטום ועל הסחר בתוצריו?
חגי כהן / עורך הבלוגאיך הצליחו פעילים מסורים לגרום למעצמת ייצוא בשר כמו ברזיל לאסור פדרלית את אחת ההתעללויות הקשות בתעשיית הבשר? מה החשיבות של איסור המכירה? איך השתנו להפליא תגובות השפים והמסעדנים בברזיל לאיסור תוך 11 שנים? ואיך זה קשור למאבק שהובלנו בישראל בדיוק לפני 20 שנה?
בשבוע שעבר, ב-23 ביולי 2026, חתם נשיא ברזיל, לולה דה סילבה, על חוק פדרלי תקדימי שאוסר "ייצור" ומכירה של "פואה גרא" - כבד אווז או ברווז שעברו פיטום כפוי - וכל מוצר אחר ש"ייוצר" על-ידי האכלה בכפייה. החוק הזה הופך את ברזיל למדינה הראשונה באמריקה הלטינית, והשנייה בעולם כולו אחרי הודו, שמטילה איסור פדרלי כפול - גם על פיטום כפוי וגם על סחר בתוצריו (ארגנטינה אסרה פיטום כבר ב-2003, אבל בלי איסור סחר). החוק החדש, שייכנס לתוקף בעוד חצי שנה (בינואר 27') מעורר הדים נרחבים גם מעבר לתנועה להגנת בעלי חיים שחוגגת כמובן ניצחון ענק - בשדה הדיפלומטיה, בענף ההסעדה ובתעשיית הבשר.
אנחנו גאים כמובן להיזכר באחד המאבקים הממושכים שלנו, שהפך לאחד ההישגים החשובים ביותר שלנו - האיסור על פיטום אווזים וברווזים בישראל, כבר לפני 20 שנים. אבל העולם לא עומד במקום, וכמו שנראה האיסור על ההתעללות בברזיל משתייך ל"דור חדש ומשודרג" (תודה, קליפורניה!) ביחס לזה שהתקבל בישראל - כי הוא כולל גם איסור על סחר בתוצרי ההתעללות. זה כמובן עוזר להגשים את מטרת החוק בצורה טובה יותר - כי המטרה היא לא להעביר את ההתעללות למדינה אחרת - אלא להפסיק אותה. עוד על כך - בהמשך.
מה כולל האיסור
החוק הפדרלי החדש בברזיל אוסר לחלוטין על ייצור ושיווק של מוצרי מזון שהושגו על-ידי "הזנה בכפייה". "הזנה בכפייה" מוגדרת כ"כל שיטה שמכריחה בעל חיים לצרוך מזון מעבר לגבול השובע הטבעי שלו", למשל באמצעות החדרת צינור מתכת לגרון שלו 3-5 פעמים ביום. שיטת הפיטום הזאת, שעליה מבוססת תעשיית כבד האווז/הברווז המפוטם ונקראת בצרפתית "גבאז'", מיועדת לגרום להגדלה חולנית של הכבד של עד פי 10-12 ויותר מגודלו הטבעי, תוך גרימת פציעות קשות, קשיי נשימה (הכבד המוגדל לוחץ על הריאות) ומוות. וכשאנחנו כותבים "הגדלה חולנית" - אנחנו לא מתכוונים מטאפורית (למרות שגם זה נכון) אלא מילולית: הפיטום מיועד ליצור מחלה, פתולוגיה גופנית ניתנת לאבחון וטיפול (שמוכרת גם בבני אדם) בשם "סטאטוזיס", או "כבד שומני".
החוק החדש קובע שהפרת האיסור תגרור ענישה פלילית ומנהלית חמורה תחת חוק הפשעים הסביבתיים של ברזיל. העבירה מסווגת כהתעללות בבעלי חיים ונושאת עונש מאסר בפועל של שלושה חודשים עד שנה, לצד קנסות כספיים. הרשויות גם הוסמכו להטיל סנקציות מנהליות, להחרים משלוחים ובעלי חיים, לסגור עסקים ומסעדות, לבטל רישיונות ייצור ולהשמיד מוצרים. החוק אוסר סחר בעופות מפוטמים גולמיים או מבותרים - וגם במוצרים מעובדים ומשומרים שמקורם בפיטום. בגלל שהחוק אוסר פדרלית מכירה ושיווק - הוא מהווה בפועל גם איסור ייבוא, כי לא יתאפשר עוד למכור את המוצר המיובא במסעדות, מרכולים, וכדומה.
מחוק עירוני שנפסל - לקונצנזוס בקונגרס
אחת ההתפתחויות הכי מדהימות בתהליך החקיקה הוא שהחוק אושר בקונגרס הברזילאי פה אחד, או ליתר דיוק - בלי מתנגדים. הקונגרס מורכב כמובן ממפלגות מכל הקשת הפוליטית, שגם בברזיל של ימינו נוטה להיות מאוד מקוטבת - ולכן עניינים שעוברים בקונצנזוס הופכים לנדירים יותר. כמו שנראה, היו אמנם לפחות שני מתנגדים לחוק בפרלמנט - אלא שהם כנראה הבינו שהם במיעוט מבוטל - ולא טרחו להיאבק נגד אישור החוק או אפילו להצביע נגדו.
הקונצנזוס החריג הזה אולי עזר לצמצם את האפשרות של נשיא ברזיל להיענות ללחצי צרפת ולהטיל וטו על החוק. הטלת וטו על חוק שאושר פה-אחד בפרלמנט הייתה כנראה גוררת תגובה חריפה מצד הפרלמנט, שהיה משתמש בקונצנזוס כדי להתגבר על הווטו הנשיאותי - ומעמדו הפוליטי של הנשיא היה נפגע לחינם.
סיפור גלגולו של החוק מתחיל עם האיסור שהטילה ביוני 2015 העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר בברזיל, סאו פאולו, על "ייצור" ומכירת כבד מפוטם בתחומיה. איגוד המסעדנים מחה בתוקף נגד החוק ומיהר לעתור לבית המשפט העליון של מדינת סאו פאולו (ברזיל, כמו ארה"ב, היא פדרציה). תוך פחות מחודש הוצא צו ביניים נגד החוק. בפברואר 2016 פורסם פסק דין שפסל את החוק המוניציפלי, וקבע שרשות עירונית לא מוסמכת להגביל סחר במוצר ספציפי - רק הממשל הפדרלי. אמנם מבחינה משפטית העניין ממש לא נגמר שם - ובמידה רבה התהפך כעבור שנים בבית המשפט העליון של ברזיל; אבל החוק לא חודש אוטומטית והמאבק המשפטי הבהיר לארגונים שהדרך הבטוחה להשיג איסור יציב היא על ידי חקיקת חוק פדרלי.
הצעת חוק פדרלית לאיסור פיטום וסחר בתוצריו הוגשה על ידי הסנאטור אדוארדו ז'יראו - פוליטיקאי שמרני-ימני בשנת 2020 - עוד בתקופת השלטון הקודם, של הנשיא ז'איר בולסנרו. תהליך החקיקה נמשך שש שנים והתאפיין בדינמיקה פוליטית יוצאת דופן. בשנת 2022 הצעת החוק אושרה פה אחד (8:0) בוועדת איכות הסביבה של הסנאט. באוגוסט 2023 ועדת הגנת הצרכן בבית הנבחרים אישרה אותה גם היא בלי מתנגדים.
מכשול יחיד (וזמני, כפי שיתברר) צץ ביוני 2024, אז הגיש חבר ועדת החוקה של הפרלמנט טיאו מדיירוס (מטעם מפלגה שמזוהה עם חקלאים, ובעל עסק חקלאי בעצמו) המלצה לא לאשר את החוק בשל "אי מידתיות" ו"קשיים משפטיים". זה היה כשמונה חודשים אחרי שיו"ר הוועדה מינה אותו לגבש המלצה בנושא. למרבה השמחה - הוועדה לא קיבלה את המלצתו (שהייתה לא-מחייבת). כעבור שנה, שינויים קסומים בהרכב ועדת החוקה גרמו לכך שמדיירוס נפלט ממנה ותחתיו הצטרף חבר הפרלמנט פרד קוסטה שידוע כפעיל להגנת בעלי חיים. יו"ר ועדת החוקה החליט להטיל עליו לגבש המלצה חדשה - בידיעה (שלא לומר בכוונה ברורה) שהיא תהיה הפוכה מהקודמת. וכמובן, קוסטה המליץ לאשר את החוק, ובאפריל 2026 ועדת החוקה אישרה אותו בלי מתנגדים! חברת פרלמנט אחת אמנם ביקשה להסיר את החוק מסדר היום - אבל היא אפילו לא טרחה לנכוח בדיון.
אחרי שלושה סבבי הצבעה בלי מתנגדים בפרלמנט ובתום שלושה חודשים שאיש מחברי הפרלמנט לא הגיש ערר - החוק נשלח לנשיא ברזיל לחתימה רשמית ב-7 ביולי 2026.
הצלחת החקיקה מבוססת על עבודה נחושה ומרשימה של ארגוני הגנת בעלי חיים, ובראשם Animal Equality Brasil, שהוביל קמפיין ממושך ואפקטיבי מול הציבור ונציגיו. הקמפיין כלל תחקירים סמויים וחשיפות התעללות בתקשורת וברשתות החברתיות, החתמת והגשת עצומה עם מעל 300,000 חתימות לסגן הנשיא, משלוח למעלה ממיליון הודעות דוא"ל לחברי פרלמנט, וכ-17,000 פניות ישירות ללשכת הנשיא לקראת החתימה.
חשיבות איסור הסחר
אחת הסיבות להצלחת המהלך היא שהיקף ה"ייצור" המקומי של כבד מפוטם בברזיל הוא זניח מבחינה מסחרית. בדיקות של ארגוני הגנת בעלי חיים מצאו 3 חוות פעילות בלבד בכל רחבי המדינה שעוסקות כיום בפיטום כפוי של אווזים וברווזים. גם היקף הייבוא השנתי של 'פואה גרא' לברזיל כיום הוא שולי - ומוערך במיליון יורו. אבל האם זה אומר שהאיסור גם הוא זניח? ממש לא. צריכה וייצור יכולים להשתנות בקלות בהיעדר חקיקה שתמנע זאת. וחשוב לבחון את החוק גם מנקודת המבט של המאבק הגלובלי נגד הפיטום הכפוי.
בכל שלושת המהלכים הגדולים נגד כבד מפוטם מאז 2010 - בקליפורניה, בהודו ובברזיל - המחוקקים לא הסתפקו באיסור על הפיטום המקומי, אלא פעלו גם נגד סחר בתוצרי ההתעללות: משיקולים משפטיים שונים קליפורניה וברזיל אסרו מכירה, והודו אסרה יבוא - אבל השורה התחתונה זהה. ה"דור החדש" והמשודרג של האיסורים לא מקבל עוד את הסתירה שלפיה אסור להתעלל בעופות מים בשטח המדינה, אבל מותר לייבא את תוצרי אותה התעללות בדיוק ממקום אחר. ושלוש המדינות הללו הן לא סתם מדינות. הודו היא המדינה המאוכלסת בעולם; ברזיל היא המדינה המאוכלסת והכלכלה הגדולה באמריקה הלטינית; ולקליפורניה יש כ-40 מיליון תושבים וכלכלה מהגדולות בעולם (אם היתה מדינה עצמאית).
בישראל הצלחנו לאסור רק את הפיטום עצמו - לא את הסחר בתוצריו. למעשה, כאשר ניהלנו את המאבק נגד הפיטום בתחילת שנות ה-2000 אף מדינה בעולם עדיין לא עצרה גם סחר בכבד מפוטם. ולמרות זאת, נזכיר שהמאבק בישראל עדיין היה קשה וחשוב - כי ישראל, למרות קוטנה הגיאוגרפי - היתה במפתיע אחת מ-3-4 היצואניות הגדולות בעולם (!) של כבדים מפוטמים (בסיוע סבסוד ותמיכות מכספי ציבור). האיסור הישראלי שימש השראה להישג האדיר והמשודרג בקליפורניה - שהיווה בעצמו השראה למדינות-הענק הודו וברזיל.
הלחץ הצרפתי נכשל
החוק החדש עורר סערה דיפלומטית בין ברזיל לצרפת, והציף מתיחויות וטינות ישנות-נושנות. עם אישור החוק בקונגרס באפריל 2026, התחילו דיפלומטים ויצואנים צרפתים למחות ולהפעיל לחצים כבדים על נשיא ברזיל לולה כדי שישתמש בסמכותו החריגה ויטיל וטו על החוק.
צרפת היא כמובן ה"יצרנית" הגדולה בעולם של כבדים חולניים מנופחים, תעשייה שרואה כעת שוק פוטנציאלי של מעל 200 מיליון צרכנים נטרק בפניה, אולי לתמיד. אבל האינטרס כאן הוא לא רק כלכלי. צרפת טוענת שתוצרי הפיטום הם "חלק מהמורשת התרבותית" שלה, ואפילו עיגנה את זה בחוק. צרפת היא המדינה שבגלל זכות-הווטו שלה האיחוד האירופי לא אסר מעולם פיטום כפוי. צרפת הפעילה לחצים כבדים גם על מדינות מחוץ לאירופה לא לאסור סחר בכבד מפוטם - ללא הצלחה בקליפורניה למשל.
במקרה הנוכחי גורמים בצרפת ניסו לטעון שהאיסור הברזילאי מהווה גם "הפרה של הסכם הסחר החופשי בין האיחוד האירופי לגוש מרקוסור" (ארגנטינה, ברזיל, פרגוואי ואורוגוואי). דיפלומטים ברזילאיים הבהירו שהחוק לא אוסר יבוא אלא סחר ו"ייצור" (כנראה בדיוק כדי להשיג אותה תוצאה תוך עמידה פורמלית בתנאי ההסכם) ושבכל מקרה צרפת לא יכולה להציב דרישות לברזיל אחרי שהכשילה את הסכם הסחר במשך חצי יובל כדי "להגן על החקלאים הצרפתים" מיבוא בשר מברזיל. בסופו של דבר, הנשיא לולה בחר לחתום עליו, ובכך עמד על עצמאותה של ברזיל ועל זכותה לקבוע קווים אדומים מוסריים למה שנעשה ונסחר בשטחה.
השינוי בתגובות שפים ומסעדנים
תגובת השפים והמסעדנים בברזיל, ובעיקר האפשרות הנדירה להשוות אותה לזו של לפני 11 שנים, נגד האיסור העירוני, מדגימה שינוי מדהים שהתרחש בעשור האחרון. אם בשנת 2015, בזמן החקיקה המוניציפלית בסאו פאולו, שפים בכירים תקפו בחריפות את האיסור וטענו שמדובר ב"התערבות בחופש הפרט" - ואף הביאו במהרה לביטולו - הרי שבשנת 2026 התמונה נראית שונה לחלוטין.
חלק מרכזי מהשפים הצרפתים המובילים שפועלים בברזיל הביעו השלמה עם החוק החדש ואפילו מעין תמיכה מסויגת. השף תומס טרואגרו, שף מוביל של המטבח הצרפתי בברזיל, לא אוהב את האיסור בחוק, אבל גם לא פגיעה בבעלי חיים. הוא הודה בריאיון שהגסטרונומיה צריכה להתאים את עצמה לרוחות הזמן, ושייתכן שמה שהיה מקובל בדורות הקודמים - כבר לא מתאים לעולם הנוכחי.
השף גרגואר פורטא הדגיש את יתרון "האחידות הרגולטורית" של החוק הארצי לעומת החוק העירוני מלפני עשור שלכאורה יצר "חוסר ודאות משפטי". הוא הוסיף שממילא מדובר ברכיב יקר מאוד שהצריכה שלו בברזיל זניחה, ולכן הוצאתו מהתפריט לא מהווה שינוי מכביד. ניכר כאן שינוי טון מוחלט ביחס לעשור בלבד קודם לכן, שמעיד אולי על הפנמת ההתנגדות הציבורית להתעללות. הצגה של הרחבת האיסור כיתרון נשמעת יותר כמו ניסיון לתרץ את ההשלמה עם השינוי מאשר כהסבר אמין להבדל בתגובת המסעדנים.
גם איגוד הברים והמסעדות שבעבר נאבק נגד האיסור העירוני - הסתפק הפעם בפרסום עדכונים ענייניים על התקדמות החקיקה וקריאה למסעדות להיערך בהתאם לה, בלי שום ביקורת או קריאה למאבק, ואפילו תוך ציטוט של מקדמי החוק שהגדירו את הפיטום כ"עינוי אכזרי".
נראה שכיום גם בתעשיית ההסעדה מבינים שהתמיכה הרחבה בחוק, לצד היעדר כמעט מוחלט של התנגדויות לו - פירושם שהציבור בברזיל כיום רואה בפיטום כפוי התעללות בבעלי חיים - ולא שיטה חקלאית לגיטימית.
בשורה התחתונה
איסור הפיטום הכפוי בברזיל - ועוד יותר ממנו איסור הייבוא והמכירה של תוצריו - מהווה הישג אדיר, וסימן שרוחות של שינוי ביחס לבעלי חיים מנשבות גם באמריקה הלטינית. ברזיל, למרות היותה "מעצמת" ייצוא חקלאית, ובמיוחד של בשר ובעלי חיים בהיקפים עצומים, הוכיחה ששיקולי רווחת בעלי חיים יכולים לגבור על חשיבות חופש העיסוק ואפילו על לחצים דיפלומטיים של מדינות אירופיות חשובות (גם אם רק לעתים רחוקות).
הארגון שהביא לחקיקה בהודו ובברזיל מכוון כרגע, עושה רושם, את עיקר מאמציו לאיסור בריטי על ייבוא כבד מפוטם. לצרפת עלולים להיות מנופי לחץ חזקים יותר על שכנתה שמעבר-לתעלה, אך נראה שגם תמיכת הציבור הבריטי בנושא רחבה מאוד. נקווה שהארגון ימשיך להוביל איסורים דומים במדינות נוספות, ושלא ירחק היום שבו העינוי ייאסר גם במדינה שכיום עושה הכל כדי להנציחו - צרפת - ובעולם כולו.
ציר זמן
יוני 2015
העיר סאו פאולו אוסרת "ייצור" ומכירת כבד מפוטם. מסעדנים עותרים
יולי 2015
בית המשפט העליון של מדינת סאו פאולו מוציא צו ביניים נגד החוק
פברואר 2016
בית המשפט פוסל את החוק המוניציפלי
פברואר 2020
מוגשת הצעת חוק פדרלית לאיסור פיטום וסחר בתוצריו
מאי 2022
הצעת החוק מאושרת פה-אחד בוועדת איכות הסביבה של הסנאט
אוגוסט 2023
הצעת החוק מאושרת פה-אחד בוועדת הגנת הצרכן של הפרלמנט
יוני 2024
חבר ועדת החוקה ממליץ לא לאשר את הצעת החוק
2025
שינויים בהרכב ועדת החוקה
אפריל 2026
הצעת החוק מאושרת פה-אחד בוועדת החוקה, לפי המלצה חדשה
יולי 2026
נשיא ברזיל חותם על החוק