למה תחזוקת אקווריום היא משימה יותר קשה משנדמה?
או: 8 מצוקות נפוצות מהן נוטים לסבול דגים באקווריום ביתי
לטפל בדגים זו משימה הרבה יותר מורכבת ומאתגרת עבורנו מאשר לטפל למשל בחתול או בכלב. שתי הסיבות העיקריות הן כנראה חוסר הידע האינטואיטיבי שלנו לגבי הצרכים שלהם והעובדה שהם זקוקים לחיות בתווך שונה מאוד מזה של יונקים יבשתיים כמו כלבתולים או בני אדם. בני אדם עלולים להזניח כלבתול, אבל הוא לפחות נושם אוויר בדיוק כמונו, ואנחנו גם לרוב מבינים מה הוא רוצה או אם משהו מציק לו.
במטרה לקדם קנייה, מוכרים בחנות חיות עלולים להציג את תחזוקת האקווריום כמשימה פשוטה, כמו להשקות עציץ! גם מי שיסבירו כיצד צריך לנקות את האקווריום ולתחזק את הציוד שבו ייגעו רק בחלק קטן מהידע והאחריות הכרוכה בתחזוקת אקווריום, אם מתייחסים לחייהם ולרווחתם של הדגים ברצינות.
ולמה שלא נתייחס אליהם ככה? ניסויים הוכיחו גם לספקנים ביותר מבינינו שדגים מרגישים כאב וסבל ממש כמו עופות ויונקים. העובדה שאנחנו יכולים לקנות אותם במחיר מגוחך או כנראה לא להיענש אם נזניח אותם למוות (תיאורטית הם מוגנים ע"י חוק צער בעלי חיים) - לא הופכת את חייהם לחסרי חשיבות או מצדיקה זלזול בסבלם. היא רק משקפת את גודל העוול שנעשה להם. הזלזול של התרבות שלנו בדגים קשור בעיקר בבורות שלנו לגביהם, ובסוגנות עמוקה.
זו לא הולכת להיות רשימה של כל הבעיות בתעשיית דגי הנוי, אלא רק ראשי פרקים של בעיות בולטות בקצה המוכר ביותר שלה - האקווריום הביתי. הסבל והמוות של דגים בדרך לאקווריום מתחיל כמובן עוד הרבה קודם - כשהם נלכדים, במפעל הרבייה, בחנות החיות, כשהם מובלים ממקום למקום - אבל לזה לא נתייחס הפעם.
אז...
ממה דגים עלולים לסבול באקווריום?
1. סביבה מדכאת
- היעדר מרחב מספיק: נפח המים לדג באקווריום הוא רק שבריר מנפח המים שבהם הוא זקוק לשחות ולרוב שוחה בביתו הטבעי. דגים עלולים לסבול מאוד מהגבלת המרחב החריפה והקבועה. יש כמה מיתוסים נפוצים מאוד בתרבות הכללית שנוצרו כדי להצדיק את הכליאה של דגים במרחבים קטנים ושוממים - שנוחים למי שרואה בהם קישוטים חסרי חשיבות, שלא צריכים מקום להסתתר או לישון. המפורסם ביותר הוא כנראה המיתוס על הזיכרון הקצר או אפילו בן שלוש השניות של דגי זהב או דגים בכלל… מיתוס נפוץ נוסף מתייחס ל"דגי קרב" ונועד להצדיק את מכירתם והחזקתם בכלים זעירים; לפי המיתוס גם בטבע הם חיים בנפח דומה, "בשלולית".
- למעשה, "דגי קרב" חיים לרוב בשדות מוצפים תמידית (כמו שדות אורז) או בחלקים רחבים ורדודים (דלתות) של נהרות, כשרוב הזמן יש לכל דג מרחב שחייה גדול מאוד רק לעצמו. בקיץ חלק מאזורי המחיה מצטמצמים, ודגים עלולים להיכלא לתקופה קצרה ב"שלולית" - לרוב גדולה פי כמה מאות מהקופסאות שמוכרים אותם בהן (וכמובן, העובדה שמשהו רע עלול לקרות לחיות בטבע, לא מצדיק להתחיל לעשות את זה באופן שיטתי לבעלי חיים בשבי…)
- צפיפות: האקווריום עלול להיות קטן מדי לכמות הדגים שכלואים בו, בצורה שלא מאפשרת להם לבטא אפילו התנהגויות טבעיות בסיסיות
- סביבה שוממת וחסרת גירויים: עלולה להוביל לשעמום, תסכול ואפילו לדיכאון. כן, מדענים כבר הוכיחו שדגים יכולים ללקות בדיכאון ואפילו להרעיב את עצמם עד מוות כתוצאה מכך.
2. סביבה מטרידה
- ויברציות ורעשים: קולות רמים עלולים להפחיד דגים משלל גורמים שאנחנו אולי רגילים אליהם מכדי לשים אליהם לב: טלוויזיה, מכונת כביסה, חלון פתוח לכביש רועש…
- אורות: אורות בתוך או מחוץ לאקווריום עלולים לפגוע בדגים. למשל, אם הם דולקים ברציפות. דגים זקוקים לשעות חשיכה ושינה ממש כמונו.
- דגים מאיימים: דגים עלולים לסבול מנוכחות של דגים אחרים באקווריום. הדגים המאוימים עלולים לסבול פחד מתמיד, הימנעות מאכילה (למשל כי היא כרוכה בהתקרבות לדג המאיים) ואפילו מתקפות, פציעות ומוות.
- היעדר מקומות מסתור: רוב בעלי האקווריום פשוט לא מקדישים מחשבה רבה לאפשרות של דגים להסתתר (מפני דגים אחרים, מפני אנשים מציקים, מפני אור, ועוד). יש כנראה גם כאלה שמעדיפים במודע שהדגים לא יוכלו להסתתר ויישארו תמיד גלויים לעין הצופה האנושי באקווריום.
- היעדר פינות וכיוונים קבועים: אקווריום עגול הוא דוגמה קיצונית לסביבה נטולת מקומות מסתור. בכלי עגול הדגים מתקשים אפילו לפתח תחושת התמצאות בסיסית במרחב, בהיעדר פינות ייחודיות או למשל צד אקווריום שבאופן קבוע צמוד לקיר (דבר שמספק תחושת הגנה כלשהי מאנשים מציקים, למשל).
3. טינופת וזיהום
- מהפרשות: באגם או בים ההפרשות של הדגים יכולות להתפרק באופן טבעי על ידי מגוון אורגניזמים. המערכת האקולוגית התומכת הזו לא קיימת כמובן באקווריום המלאכותי הזעיר, ומזהמים שונים מההפרשות (אמוניה, ניטריט, ניטראט) מצטברים במהירות באקווריום ומדרדרים את איכות המים עד לכדי עכירות ברורה של המים והצטברות רפש על דפנות המכל. בהיעדר טיפול שוטף (פילטרים, חשמל, ניקיון תדיר) הדגים צפויים להיפגע במהירות - עד גסיסה ומוות. דגים רבים סובלים פגיעות ומצוקות מתמשכות (למשל: צריבה בעיניים) כתוצאה מחיים במים מזוהמים ועכורים.
- מכימיקלים: פגיעות שונות נגרמות לעתים לדגים כתוצאה מזיהום לא מכוון של המים בהם הם חיים בכימיקלים שונים, למשל כאלה המשמשים לניקוי האקווריום או סביבתו.
4. סוג המים
לנו כל מים נראים אותו דבר, אבל דגים שונים צריכים סוגים מאוד מסוימים של מים.
דגים יכולים כמובן לשרוד בתנאים לא אופטימליים - אבל במחיר של מצוקה מתמשכת. אלה כמה מדדי מים עיקריים שעלולים להיות לא מותאמים למין הדג (בוודאי כאשר יש באקווריום מינים שונים עם צרכים שונים):
- מליחות: כולנו יודעים שבאגמים יש "מים מתוקים" ובאוקיינוס - מים מלוחים; ושדגי מים מתוקים (כמו קרפיון, למשל) לא יכולים לחיות במי ים. אבל ההבחנה בין מים מתוקים למי ים היא לא קטגורית כפי שרבים מניחים, אלא כמותית. במילים אחרות, מליחות היא רצף (ספקטרום) ודגים שונים התפתחו לחיות בסביבות בעלות רמות מליחות שונות זו מזו. אם מגדלים יחד דגים מממינים שונים, ולמעשה כנראה ממקומות שונים בעולם - סביר להניח שגם על רמת המליחות של המים יהיה צריך לעשות "פשרה" על גב שניהם, כנראה לכל אורך חייהם.
- טמפרטורה: דגים טרופיים, למשל, זקוקים לחימום בחורף הישראלי - שלרוב לא מסופק להם. מה גם שאקווריומים רבים כולאים לצדם דגים ממינים מאקלימים קרים, שיסבלו מחימום (לכל הפחות).
- אחוז חמצן מומס: לדגים שונים יש צרכים שונים בנוגע לאחוז החמצן המומס במים. באקווריומים שלא מטופלים היטב אחוז החמצן במים נוטה להיות מתחת לצרכים של כל הדגים, שחיים במצוקת נשימה תמידית או אפילו ממש בחנק (דגים שמצטופפים למעלה בקביעות הם סימן לכך).
- חומציות: גם רמת החומציות (PH) במים היא מדד שעל מחזיקי אקווריום לעקוב אחריו כי מים בסיסיים או חומציים מדי עלולים לפגוע בדגים, וגם במדד סזה יכולה להיות שונות בין צרכים של דגים מסביבות שונות
5. אוכל לא מתאים
גם אם היה אפשר להאכיל כל דג בנפרד - האכלת דגים לא היתה משימה קלה, אבל היא היתה קלה הרבה יותר מאשר כשיש דגים רבים באקווריום, בוודאי ממינים וגדלים שונים. קשה להאכיל כל מין בסוג המזון שהכי מתאים לו, ובכמות שהכי מתאימה לו. לכן לא פעם "מתפשרים" על אוכל מסוג שלא מתאים לחלק מהדגים (לפחות) ועל הכמות שניתנת בתקווה שכל שוכני האקווריום יאכלו ממנו לפי צרכם ולא כפי יכולתם לדחוק אחרים מהמזנון.
6. חסכים חברתיים
דגים רבים זקוקים לחיות מוקפים בלהקה למשל - וצפויים לסבול מאוד בהיעדרה. דגים חברתיים עלולים לסבול מבדידות. דגים מתבודדים מטבעם (סוליטאריים) עלולים לסבול דווקא מהמגורים המשותפים הכפויים עם יצורים אחרים, גם בני אותו מין.
7. מחלות וטפילים לא מטופלים
לרוב מחזיקי הדגים יש ידע מועט מאוד על צרכים של המינים שיש להם באקווריום, ומעט יכולת לאבחן מצבים שדורשים טיפול, מחלות, טפילים ועוד. כדי להחמיר את המצב, מחלות, פטריות וטפילים נוטים להתפשט במים במהירות גבוהה בהרבה מאשר באוויר.
8. עיוות גנטי
זוהי אחת הפגיעות הקשות ביותר - אבל גם השקופות ביותר בבעלי חיים כיום. גם בתעשיות המזון מהחי, למשל, קל לנו יותר להבין אלימות פיזית ישירה כפי שנחשפה בתחקירים רבים שלנו, מאשר תופעה מורכבת וזרה כמו העיוות הגנטי שלהם - למרות שהוא אולי גורם להם בפועל יותר סבל. ובכל זאת, למרות הקושי, חשוב להבין את רובד הפגיעה הגנטית בבעלי חיים, שהולך ונעשה חמור יותר. הנה שתי דוגמאות לפגיעות הקשות של עיוותים גנטיים גם בתחום "דגי המחמד":
- דגי זהב: לפני כאלף שנים התחילו "לטפח" בסין זן של קרפיונים בעלי מוטציה שגרמה לצבע הקשקשים שלהם להיות צהוב-כתום ("זהב") במקום כסוף. כבר אז החלו ליצור "גזעים" של "דגי זהב" בעלי עיוותים שונים ומשונים (תוצרי ברירה מלאכותית של מוטציות אקראיות, בדומה לגזעים של כלבים) אך אלה הוחרפו בהרבה במאות ובעשרות השנים האחרונות, בעיקר במערב:
- דגי זהב, שהם בין "דגי הנוי" הכי נפוצים בעולם כיום, מעוותים ברובם לגוף עגלגל הרבה יותר משיש להיות להם באופן טבעי - וזה מעלה את הסיכון שהם יסבלו מבעיות וכאבים בעמוד השדרה, במערכת העיכול ובשלפוחית הציפה; גם את הזנב והסנפירים של דגי זהב רבים עוותו והאריכו מאוד, מה שמקשה על הדגים לעשות כל דבר - אפילו לשחות ולהגיע לאוכל, והופך אותם לפגיעים יותר לפציעה ולהתקפות:
- גזעים אחרים מעוותים אפילו באופן קשה יותר והם למעשה נכים וכנראה סובלים כאבים וקשיים רבים בעבור המראה ה"ייחודי" שלהם: שקי אוויר עצומים בלחיים, עיניים בולטות, עמוד שדרה מפותל, גבשושיות באזור הפה, ושאר עיוותים מפלצתיים:
- "דגי קרב סיאמיים": גם "דגי קרב" הם יצורים שונים מאוד מהקרובים שלהם, דגי הבטא שחיים בטבע:
- דגי הקרב שאנחנו מכירים מאקווריומים הם יצורים שבני אדם עיוותו בצורה קיצונית, גופנית ונפשית: לסנפירים ארוכים מסורבלים ופגיעים מאוד; אבל גם להקצנת תכונה התנהגותית-נפשית די בעייתית שעל שמה הם קרויים - תוקפנות. לפני מאות שנים כבר טיפחו אותם גנטית להילחם עד מוות זה בזה בתאילנד (אז: סיאם) כדי שיוכלו להמר עליהם בתחרויות "קרבות" (בדומה ל"קרבות תרנגולים").
זוהי כמובן רשימה חלקית מאוד. דגים באקווריומים סובלים גם מדברים נוספים שלא פורטו לעיל, וגם מדברים שאנחנו יודעים עליהם מעט מאוד (למשל: מה ההשפעה של דחף נדידה שיש לדגים רבים על חייהם בשבי?) או אפילו מדברים שאנחנו לא יודעים עליהם כיום עדיין דבר.
ומה לגבי דגים שכבר נקנו בעבר?
כמובן שמגיע לדגים שכבר נמצאים אצלנו לחיות הכי טוב שאפשר. חשוב לעשות מה שאנחנו יכולים כדי להפחית מצוקות שהחיים בשבי גורמים להם - ובהחלט יש מה לעשות. כמובן, מדובר בפרויקט שדורש זמן, מאמץ ולעתים גם הוצאה כספית. הפרויקט מתחיל במחקר מקיף ואחראי, רצוי מכמה מקורות מידע, על התנאים הספציפיים שהמינים של הדגים שחיים באקווריום זקוקים להם. לפעמים התחקיר יגלה לנו שהצרכים של הדגים באקווריום רחוקים מדי זה מזה - ואז כדאי מאוד למצוא בתים מאמצים מתאימים יותר לחלק מהדגים. לפעמים התחקיר יעודד אותנו להרחיב את האקווריום או להוסיף לו ציוד אמצעי העשרה מתאימים ובטוחים למין בו אנחנו מטפלים. הפרויקט ממשיך כמובן במעקב יומיומי מתמשך אחרי מצב הדגים, ובהפיכת הטיפול בהם לחלק משגרת החיים.