האם בינה מלאכותית מאבחנת טוב יותר מווטרינרים?
האם תוכנות מצליחות כבר להתעלות על ביצועי מומחים אנושיים בזיהוי מוקדם של מחלות וגורמי מצוקה בקרב בעלי חיים? ומה ההשלכות שצפויות להיות לזה על בעלי חיים בתנאי ניצול המוני?
מחקרים שנערכים בשנים האחרונות פותחים אופקים חדשים לאבחון רפואי ונפשי של בעלי חיים בעזרת כלי בינה מלאכותית חדשניים. הם מבטיחים מהפכה אפשרית בזיהוי בעיות עוד בטרם התעוררו או החריפו, והנגשה זולה של השירות הזה גם להמוני בעלי חיים במשקים תעשייתיים שכבר מזמן איש (כל שכן וטרינר) לא בוחן את מצבם אישית. אבל עד כמה מדובר בהייפ טכנולוגי ועד כמה בהבטחה אמיתית, שרלוונטית להמוני חיות תחת ניצול מסחרי? האם כלי AI באמת יוקדשו להפחתת סבל של חיות במשקים? ואולי הם מבשרים דווקא על עתיד דיסטופי שבו יוחרפו אפשרויות השליטה והניצול בהמוני חיות, ללא צורך באף עובד אנושי, מה שגם ינתק סופית את הקורבנות מעיניהם ותודעתם של צרכני בשרם?
רובוטים נתפסים כסמל לקור, ניכור ואטימות רגשית. כשמשקי חי החליפו פועלים אנושיים במכונות - לחליבה מכאנית, להעמסת עופות או לחיתוך מקור, למשל - זה היה יכול לשמש להפחתת הפגיעה בחיות לפחות עקרונית, אבל זה גם ייצג את הגברת הניכור מהחיות וביטל כל אפשרות שמישהו יפגין חמלה כלפי חיה חריגה, סובלת או פצועה למשל, או באופן כללי יבחין במצוקת הפרות, העופות או האפרוחים. נכון שגם פועלים לא באמת התעניינו במצוקות של תרנגולים שהם העמיסו ודחסו לכלובי הובלה, וממילא לא יכלו לעשות כמעט כלום גם אם כן (כי לא על זה משלמים להם, ויש יותר מדי חיות, וכו'). אבל החלפת בני אדם במכונות השלימה סופית את ההיעלמות ההדרגתית של "מטפל" אנושי מהמשק, התחליף המוגבל שהוצע בעבר לאמא או ללהקה הנעדרים. זו היתה החוליה האחרונה בשרשרת ההתרחקות של מטפל חי כלשהו מ"חיות המשק".
אבל כעת, עם הפיתוח של יכולות AI חסרות תקדים, מתהווה לראשונה אפשרות חדשה: אם לא מטפל חי כלשהו - שלפחות מכונה אינטליגנטית תוכל לזהות את מצוקתו של בעל החיים במשק. היא תוכל לדווח על כך למישהו שיוכל תיאורטית לטפל בזה, ובעתיד אפילו אולי לטפל בזה עצמאית. כיום מתברר יותר ויותר שרובוטים לא רק שאינם בהכרח בורים ביחס לרגשות - אלא שהם יכולים להפגין "אינטליגנציה רגשית" גבוהה יותר מאשר בני אדם רבים (כפי שמעידים אנשים שהפכו את צ'אט-GPT למעין "פסיכולוג"). הם כמובן עושים זאת בעזרת הרבה חישובים ולא "מהלב" כמו שאנחנו מרגישים שאנחנו עושים, אבל הם מצליחים בזה טוב לא פחות. אולי דווקא בגלל שאין להם רגשות משל עצמם שיסיחו את דעתם מהמשימה.
חשוב להבהיר שגם אם תוכנה יכולה לאבחן "רק" ברמה של וטרינר - ההשלכות של זה יוכלו להיות מהפכניות, כי הפעלת תוכנה זולה לאין שיעור מאשר עבודה של וטרינר. למעשה, וטרינר כה יקר עד כי הוא לעולם לא בודק את כל בעלי החיים במשק כלשהו, אלא לכל היותר מדגם זעיר שלהן. וזה אולי המקום להבהיר הבהרה חשובה כללית לגבי מטרת ומהות העבודה של וטרינר במשקים חקלאיים.
וטרינר = רופא חיות?
אנחנו חושבים על וטרינר בתור "רופא חיות". וכל עוד אנחנו מדברים על וטרינרים של כלבים וחתולים - הם באמת נותנים להם שירות דומה במהותו לזה שאנחנו מקבלים מרופאים כשאנחנו חולים. אבל וטרינרים של "חיות משק" או של בתי מטבחיים הם סיפור שונה לחלוטין. מטרתם איננה לרפא את החיות. גם לא על זה משלמים להם בעלי המשקים או המשחטות. התפקיד של וטרינרים בתעשיית המזון מהחי הוא, בגדול:
- לצמצם העברת מחלות ממשקי החי ו"חיות משק" אל הציבור (כמו שפעת העופות)
- לצמצם העברת מחלות באמצעות מוצרים מהחי אל הצרכנים (כמו סלמונלה)
- לנהל את בריאות ה"עדרים"/"להקות" לטובת מיקסום רווחי המשק (לרוב באמצעות הוספת תרופות למי השתיה). כך למשל וטרינרים יכולים לרשום למשקים אנטיביוטיקה - אבל מטרתה לא תהיה טיפול וריפוי של מחלה ספציפית בחיות ספציפיות - אלא מניעת מחלות כללית מכל החיות במשק, כלומר השארתן בחיים בתנאי צפיפות וזוהמה קיצוניים עד יום השחיטה המתוכנן - וכן זירוז הגדילה שלהן (כמעט כל זרזי הגדילה בתעשיית העופות לבשר הם על בסיס אנטיביוטיקה). וטרינרים כמובן לא מתעניינים או מנסים למנוע מחלות, אפילו מייסרות, שגרימתן עומדת בלב המודל העסקי של משק החי.
ובקיצור: וטרינר של "חיות משק" לא עובד בשביל חיות המשק; לא הן משלמות לו, וגם לא "הדוד משה". משלמת לו חברה בע"מ כדי שישתמש בידע הרפואי שלו למטרות מסחריות - ולא רפואיות. אפשר להבין קצת יותר את העניין הזה מעיון בתחקיר הסמוי שלנו על לימודי וטרינריה בישראל (שרוב בוגריהן מיועדים לעבוד בשירות תעשיות החי ומערך התמיכה והפיקוח עליהן).
אבחון מחלות
בשנים האחרונות הולכים ומצטברים מחקרים שמשתמשים באלגוריתמים של "בינה מלאכותית" כדי לזהות ואפילו לנבא מתי פרה מתחילה לפתח דלקת עטינים - אחת המחלות הנפוצות והכואבות ברפתות חלב, שתעשיית החלב מתעניינת בה כמובן בשל ההשלכות הכלכליות השליליות שלה (ושל השימוש באנטיביוטיקה שהיא מחייבת, ומופרש לחלב, שלכן אסור לשיווק). הצרה היא שלמרות הניסיונות הרבים למנוע את המחלה ולטפל בה - היא לא פוחתת ואפילו מתגברת, בגלל שהיא תוצר של החליבה האינטנסיבית הבלתי פוסקת, שכל תעשיית החלב בנויה עליה. יש קשר ישיר בין "תנובת חלב גבוהה" לתחלואה בדלקות עטינים: ככל שפרה "מניבה" יותר - הסיכויים שלה ללקות בדלקת עטינים גדלים.
כבר ב-2020 פורסם מחקר שבו הצליחו אלגוריתמי AI מתקדמים להשיג תוצאות מדויקות כמו מומחים אנושיים בזיהוי מוקדם של דלקות עטינים בראשית התפתחותן. מאז האלגוריתמים עוד השתפרו והם מתבססים יותר ויותר על נתונים קלים לאיסוף, כמו צילומי מצלמות מעקב ברפת (שמהם יכולים האלגוריתמים המתקדמים להסיק נתונים כמו טמפ' העין והעטין, למשל) וכמובן מדדים בחלב הנשאב מכל פרה. כיום מסוגלים האלגוריתמים לזהות מוקדם יותר פרות שרק מתחילות לפתח דלקות עטינים, ורק על בסיס כ-10 משתנים שנמדדים כולם על ידי מערכות אוטומטיות. דיוק האבחון מגיע עד לרמה של 98% בחלק מהמקרים. כיום כבר ברור שמערכות AI מצליחות לזהות דלקות עטינים מהר וטוב יותר ממומחים אנושיים.
עוד פגיעה נפוצה וחמורה מאוד של פרות במשקים היא צליעה. גם היא גורמת כאבים וסבל לפרות לצד ירידה ברווחי המשק (צליעה יכולה להקשות על הפרות ללכת ל"מכון החליבה" או אפילו לגשת לאבוס). מחקרים מהשנים האחרונות מציעים אפשרות לאבחון זול ולא פולשני, בעיקר באמצעות צילום תמונות תרמיות (תמונות של חום, טמפ'). אלגוריתמים מתקדמים אומנו לנתח את טמפרטורת פני השטח של פרסות הפרות ולזהות דפוסים שמעידים על צליעה. הם מפגינים דיוק גבוה בזיהוי צליעות, מה שיכול לעזור לבעלי משקים לזהות בעיות בריאותיות מוקדם ולטפל בהן. הבעיה היא כמובן, כמו בסעיף דלקות העטינים - שצליעה מאפיינת סטטיסטית דווקא את הפרות שמייצרות יותר חלב - שגם מכביד על עטיניהן וגם מדלדל יותר את עצמות הרגליים שלהן. גם אבחון מוקדם ומדויק להפליא של צליעות לא צפוי לשנות את ההיגיון הכלכלי האכזרי שבבסיס התעשייה, שהופך את הפרות לשק של מחלות.
אבחון כאב
בינה מלאכותית יכולה לזהות כמובן לא רק מחלות ונכויות פיזיות (שאליהן נלווה גם סבל נפשי) אלא גם סבל נפשי בפני עצמו - כאב, פחד, או סוגים אחרים של מצוקות נפשיות. וגם בתחום הזה, מתברר שכבר כיום מצליחה הבינה המלאכותית להתעלות על מומחים אנושיים (שממילא יקרים מדי עבור רוב חיות המשק, כמוסבר לעיל).
מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם בחודש שעבר בכתב העת המדעי "סיינטיפיק רפורטס", השווה בין יכולת אבחון הכאב של מומחים אנושיים לזו של בינה מלאכותית - וגילה כי האלגוריתמים כבר מצליחים להתעלות על המומחים האנושיים. ביצועי המומחים האנושיים והתוכנות נבחנו זה מול זה כאשר הם נדרשו (בנפרד) להבחין בין צילומי כבשים שלוות לבין צילומי כבשים שסבלו מכאבים. התברר שהתוכנות מצליחות לזהות ולפענח את השינויים הקטנים בהתנהגות הכבשים ובהבעות הפנים שלהן טוב יותר מהממוצע המשוקלל של ארבעה מומחים וטרינריים אנושיים!
אבחון רגשות
יש כמובן רגשות רבים מעבר לכאב ופחד, כולל רגשות חיוביים רבים. באופן לא מפתיע כנראה, החיות שנעשו מאמצים הכי גדולים להבין ולפענח הם אלה שחיות איתנו בבית - בעיקר כלבים וחתולים.
באוניברסיטת מישיגן, למשל, פיתחו תוכנת AI שיודעת לזהות את המצב הרגשי של כלב רק לפי הנביחות שלו - עם דיוק של 70% לטענתם. חברות מסחריות כבר משווקות קולרים לכלבים שמתיימרים לאבחן את המצב הרגשי שלהם לפי הנביחות. גם אפליקציית "MeowTalk" מציעה לפענח את מצב הרוח של החתול שלכם. תוכנות כמו Petcube מנתחות התנהגויות של חיות מחמד בעזרת ניתוח מצלמות מעקב - ואפילו מנסות "לחנך" אותן ולנזוף בהן אם הן עושות דברים שהוגדרו כ"אסורים".
נערכו עד היום גם מספר מחקרים במסגרת פותחו אלגוריתמים לזיהוי המצב הרגשי של חזירים, פרות ו"חיות משק" נוספות. אבל גם כשיהיו מדויקים ומגוונים יותר - תישאר השאלה האם אכן יותקנו יום אחד במכלאות שבהם חיים בפועל רוב החזירים והפרות בעולמנו.
אז הסבל צפוי לפחות??
החלפתם של אחרוני העובדים האנושיים שנמצאים בקשר פיזי עם המוני החיות במכונות חכמות היא לא בהכרח חדשות משמחות עבור אותן חיות. אמנם, יש לרובוטים כמה יתרונות ברורים על פועלים אנושיים - כמו זה שהם לעולם לא עייפים, רשלניים או סדיסטיים - ואפשר אפילו לקוות שהם ייבנו ויתוכנתו לזהות סבל ולנסות להפחית אותו.
אבל מבחינה מסחרית, סביר שלצד ייעול הטיפול בגורמי סבל שפוגעים בתפוקה, לא יושקעו כלל משאבי אבחון וטיפול בגורמי סבל שאינם פוגעים ברווחים - או שהרווחים מבוססים על קיומם. למשל: סבל שנובע מהעיוות הגנטי לגדילה המהירה בתעשיית הפטמים או מהפרדת העגל/ה מאמו/ה מדי שנה בתעשיית החלב.
קשה גם להתעלם מכך שהבינה המלאכותית תאפשר ניצול ושליטה קלים עוד יותר בהמוני חיות, שיוכלו להיתגרם במהירות להגדלה נוספת של היקפי הניצול, העצומים ממילא.
תוכנות AI חדשות יוכלו אמנם לזהות מחלות מהר יותר, ולהתאים את הטיפול בהן טוב יותר למצב האינדיבידואלי של כל חיה, אבל סביר שלמרות הוזלת עלויות האבחון - הטיפול עדיין יהיה יקר - וגם על אבחון זול של גורמי סבל לא ברור כמה משקים, אם בכלל, ירצו לשלם, אם הוא לא גורם לפגיעה ברווחים. סביר יותר שבינה מלאכותית תשמש כדי לייעל בכלל את ניהול המשק תוך כדי הוזלת עלויות הניהול, שיעבור ברובו מידי אנשים לידי תוכנות. הייעול והאוטומציה ייקלו להקים ולתפעל משקים, אפילו בקני מידה שנראים כיום דמיוניים, שבהם מיליארדי חיות יוכלו לעבור מסלול חיים שלם בלי שיצור חי כלשהו יראה אותם או יבוא איתם במגע כלשהו (שזה כולל באופן אירוני לא רק כליאה בבידוד אלא גם כליאה בהמון גדול מכדי שיאפשר היכרות עם השכנים-לרגע, קל וחומר יצירת קשרי חברות או מדרג חברתי, החיוני לקיום להקת תרנגולים למשל).
הסכנות האלה כבר מתממשות בחלקן. סין כבר בונה מגה משקים תעשייתיים רובוטיים - מבנים חריגים מאוד בנוף הכפרי של "ארץ הדגים והאורז" במרכז סין. אלה בנייני בטון עצומים וחסרי חלונות המתנשאים לגובה 26 קומות, בהם נולדים ומפוטמים כחצי מיליון חזירים בשנה, כמעט בלי מגע יד אדם. כל קומה כוללת אזורים שונים לכל שלבי החיים של חזירים בתעשייה - חזירות בהיריון, חזירות מיניקות, ושלבי הפיטום השונים של החזרזירים. מצלמות ברזולוציה גבוהה מתעדות כל פינה, ותוכנות בינה מלאכותיות מנתחות את הררי המידע הסטטיסטי.
עד לא מזמן נהגו לצרוך בסין בשר חזיר רק באירועים חגיגיים. כיום סין הולכת ומאמצת הרגלי צריכת בשר מערביים - וכבר חצי מכל בשר החזיר בעולם נצרך רק בסין. השלמת המיכון של משקי החי והפיכתם לאוטונומיים עלולה לא רק להגדיל את היקפי הסבל והמוות ולהוזיל עוד את עלויותיהם - אלא גם לראשונה בהיסטוריה לאפשר "ייצור בשר" בלי שאף אדם צריך אפילו להביט אי פעם בעיני היצורים שמהם הוא נלקח. משקים רובוטיים, למרות שהם מצולמים בלי הפסקה - מייצגים את ההיעלמות המוחלטת של החיות המנוצלות מהעיניים והתודעה של מי שמנצלים אותם. את החיסול האחרון והמוחלט של כל אפשרות שיתקבלו החלטות כלשהן בנוגע לגורל בעל חיים כלשהו במשק שלא כתוצאה מתחשיב כלכלי קר.
כי אפילו אם התוכנה תהיה מספיק "אינטליגנטית רגשית" כדי להעריך את סבל החזירים בצורה מדויקת יותר מכל וטרינר - היכולת הזאת תהיה רק חלק קטן מארגז הכלים של מכשיר שתפקידו לייצר מקסימום בשר במינימום מחיר. וכשבינות מלאכותיות יתחילו לשלוט גם בהיבטים נוספים - ובראשם העיוות הגנטי של בעלי החיים - סביר שהם ייצרו מפלצות רווחיות וסובלות אף יותר מאלה שבני אדם הצליחו ליצור עד היום.
בשנים הבאות סין צפויה לנסות לשווק למדינות מתפתחות ברחבי העולם, ואולי לא רק להן, את המודלים החקלאיים שהיא מפתחת בתחומיה, כולל מגה-משקים-אוטונומיים. מלבד סבל ומוות לבעלי החיים המבנים האלה מהווים גם סכנה ברורה כמרכזים אידיאליים לפיתוח מגפות קטלניות חדשות בשל הצפיפות ההמונית שבה כלואות החיות. למעשה, רק ב-2018 מתו כשליש מהחזירים בסין מקדחת החזירים האפריקאית או הומתו במסגרת הניסיונות לבלום את התפשטותה. וכפי שהראינו לאחרונה, את רוב המחלות שלנו קיבלנו מהחיות שאנחנו מפטמים ואוכלים. הם גם צפויים להחריף את הבעיות הסביבתיות הקשורות במשקי החי, ובהן פליטת כמויות עצומות של גזי חממה וצריכת תוצרת חקלאית לפיטום החיות בהיקפים שאינם ברי-קיימא.
ואולי, ברוח התקווה ההומוריסטית של מונטי פייתון 'שיש חיים תבוניים אי שם בחלל, כי כאן כולם סתומים' - עדיף להיאחז בתקווה שהרובוטים יגלו חמלה כלפי בעלי חיים במשקים - כי בני האדם מוכיחים שוב ושוב שלהם אין כוונה לעשות את זה.
