למה כבשים צריכות זנב?
ולמה חותכים להן אותו?
לכבשים יש זנב??
רוב האנשים מופתעים לגלות שלכבשים יש זנב. כלומר, שכבשים נולדות עם זנב, ושלא מדובר על זנב קטן ו"סמלי" כמו של חזיר או אפילו של אייל:
התמונה הזאת נראית לרובנו מוזרה. אחרי הכל, כמעט לכל הכבשים שחיות כיום בעולם שסביבנו - אין זנבות. אמנם רובנו רואים רק לעתים רחוקות כבשה - אבל כשאנחנו כבר רואים (במציאות או בתמונה) היא לרוב תהיה קצוצת/חסרת זנב, כמו זו:
ומכיוון שאף אחד לא טורח להסביר לנו אחרת - אנחנו גדלים להניח שזה המצב הטבעי של כבשים.
למה חותכים לכבשים את הזנב?
במשקי חי של ימינו מנצלים בעלי חיים בהיקפים עצומים, וטיפול אינדיבידואלי בחיה כבר מזמן אינו על הפרק. גופם של בעלי החיים עובר שינויים מרחיקי לכת באמצעות עיוות גנטי, ולאחר לידתם - באמצעות השחתות גוף כמו חיתוך מקור, חיתוך שיניים, סירוס וכן - חיתוך זנב.
אם תשאלו בעלי דירים ו"מגדלי צאן" למה הם חותכים את זנבות הכבשים הם כנראה יגידו: כדי למנוע הצטברות צואה ושתן שיובילו ל"מתקפת זבובים"! כי אם זבובים יטילו שם ביצים - יבקעו מהן רימות שיאכלו את הכבשים חיות. אאוץ'! זה נשמע מאוד מתחשב מצד החקלאים לדאוג ככה לכבשים המסכנות! אבל רגע, מה בעצם עשה כבש הבר מיליוני שנים עד שבני אדם התחילו לביית אותו? האמנם הוא נאלץ לסבול "מתקפות זבובים" נוראות עד שהגיע האדם המודרני לגאול אותו מהזנב הארור וחסר התועלת שנדבק אליו?
למעשה, הסיבה האמיתית לכך שצואה עלולה להצטבר בחלק הגוף האחורי של כבשים מודרניות (בניגוד לאבותיהן וליתר מפריסי הפרסה בטבע, שלא שמעו על התופעה) היא השינויים המלאכותיים שתעשיית הצאן יצרה בגוף הכבשים למטרותיה המסחריות במסגרת ה"טיפוח" הגנטי שלהן (למעשה, העיוות הגנטי שלהן). כבשים עוותו גנטית לייצר הרבה מאוד צמר, וגם הרבה קפלי עור - כי יותר עור זה יותר שטח שעליו יכול לגדול צמר. קפלי העור והצמר הם שגורמים להצטברות הצואה, וחיתוך הזנב פותר אותם רק חלקית. לכן, באוסטרליה למשל נהוג לחתוך גם חלק מעודפי העור בחלק הגוף האחורי של טלאים, בהליך שנקרא "מיולסינג" (התעשייה באוסטרליה התחייבה בתחילת המילניום להפסיק תוך מספר שנים עם הנוהג האכזרי, אך לא פעלה ליישם זאת בפועל).
ל"יצרני חלב צאן" יש, אגב, סיבה נוספת לחיתוך הזנב, שפחות אוהבים להזכיר: הזנב גם פשוט "מפריע בחליבה"; כלומר, יותר נוח לפועלי המחלבה לחבר את גביעי היניקה לעטינים מאחורה כשהכבשים הן חסרות זנב.
למה כבשים צריכות זנב?
באופן אירוני, אחד השימושים החשובים של זנב הכבשים הוא דווקא גירוש טרדנים לא רצויים מהחלק האחורי של גופן. למעשה, חיתוך הזנב דווקא חושף כבשים למתקפות מסוכנות ומחרידות - ושולל מהן את האיבר הטבעי שבאמצעותו הן יכלו להתגונן מפניהן.
בספר "דרך ציפור" מאת ג'ניפר אקרמן, שתורגם השנה לעברית מובאת, אגב סקירת תעוזתן וחוכמתן של הקיאות (מין של תוכי ניו-זילנדי), אנקדוטה על מנהג שאימצו לעצמן בניו זילנד ואוסטרליה, מדינות עם אוכלוסיות עצומות של כבשים (קצוצות-זנב) - לאכול מבשרן החשוף של הכבשים בחלק גופן האחורי, לאחר שבני אדם חתכו ממנו את הזנב וחלק מעודפי העור.
אקרמן מראיינת את ראול שווינג מהאוניברסיטה לרפואה וטרינרית בווינה, החוקר הראשון של התנהגות קיאות בטבע, שאומר (עמ' 217):
"הציפורים פשוט מכוונות לאזור לא מוגן. עד היום הזנבות הארוכים של הכבשים בניו זילנד נגזזים. הם נקשרים בעודם טלאים ופשוט נופלים באיזשהו שלב. מה שיכול להוביל למראות בלהה משונים כמו שדות של זנבות-כבשים פזורים בכל עבר. בפעם הראשונה שרואים את זה, חושבים, 'וואו, לא ראיתי זחלים כל כך גדולים בחיי!' ואז מבינים… 'אה, רגע אחד…'
"הבעיה היא שלזנב הארוך של הכבשים יש תפקיד, והוא להבריח מהגב שלהן דברים שאין להן דרך אחרת להגיע אליהם. אני חושב שהקיאות מתבייתות על המקום האחד שלכבשים אין גישה אליו, ושבו הן יכולות לחדור עד הבשר הרך והעסיסי שבין הצלעות לאגן. שם הן נאחזות ולועסות"
שווינג, חוקר הקיאות, לא נרתע מלרתום את התובנות ממחקרו על הלמידה החברתית של הקיאות כדי לייעץ למגדלי הכבשים איך להתמודד עם הבעיה:
"התוודעות לכישרונה של הקיאה ללמידה חברתית עשויה למעשה להועיל למגדל הכבשים. השיטה הטובה ביותר להתמודדות עם מתקפות של קיאות? סילוק של הזכר הצעיר שהחל בנוהג המגונה לפני שהוא מתפשט כידע ברחבי הקבוצה"
"סילוק" הוא כמובן, לשון נקייה להרג.
איך מעלימים זנב?
ישנן שלוש שיטות עיקריות ל"הסרת" זנב בתעשיית הכבשים, כולן מבוצעות בטלאים רכים בדרך-כלל, לאחר ריסונם במתקן מיוחד שבו הם הפוכים על גבם ומנוטרלים מכל יכולת לזוז או להתגונן:
הלבשת טבעת גומי הדוקה על בסיס הזנב, שעוצרת את זרימת הדם אל הזנב וממנו, וגורמת להתפתחות נמק ולנשירת הזנב לאחר כחודש. (טבעות אלה משמשות גם לסירוס הטלאים באופן דומה). - הלבשת טבעת גומי כמו בסעיף הקודם, בתוספת ריסוק של הזנב באזור הטבעת כדי לקצר את הזמן עד נשירתו.
- "סכין חמה": חיתוך הזנב בסכין מלובנת והצמדת הלהב לפצע כדי ליצור במהירות רקמת צלקת (בדומה להצמדת גדם המקור של אפרוחים ללהב המלובן של הגיליוטינה לעצירת הדימום).
כל הפעולות האלה מתבצעות ללא כל משככי כאבים או הרדמה.
האם יש צורך לציין שבזנב יש כמובן כלי דם, עצבים ועצמות? שהוא המשך ישיר של השלד? שחיתוך שלו גורם פגיעה מייסרת וממושכת?
למה לא לבחור אחרת?
אל תשלמו למי שפוגעים בצורות קשות כל כך בבעלי חיים.
בואו ניתן לכל בעלי החיים אפשרות לכשכש בשמחה בזנב שהטבע העניק להם!
