איזה מחלות גורם פיטום פרות בצואה בישראל?

עיון בגיליון שבועות של "הרפת והחלב" מלמד על הקשר הלא מדובר בין מחלות רפת קשות ונפוצות לנוהג הישראלי להאכיל פרות בצואה, וגם על היכולת למנוע את המחלות - ואת התחשיב שמגלה שזה "לא משתלם" מספיק. הפרות? הן ימשיכו לסבול ולהתמוטט אחרי שאכלו חרא - ליטרלי ומטאפורי - כל חייהן

ציור אילוסטרציה קומי של פרה נגעלת מאכילת צואה (AI)

רפתות כיצרניות צואה

בגיליון האחרון (יוני 2024) של בטאון הרפתנים "הרפת והחלב" תוכלו למצוא, בין היתר, כתבה על טיפול בשפכי רפתות. הכתבה חושפת את אחד ההיבטים הבעייתיים מבחינה סביבתית ובריאותית בקיומן של רפתות - העובדה שהן מייצרות המון שפכים - ואם זה לא מספיק הם גם מרוכזים פי 10 משפכים ביתיים ובו-זמנית מטופלים באמצעות תשתית צנועה בהרבה. מתוך המבוא לכתבה:

"הטיפול בשפכי מכון החליבה וחצר המתנה ופתרון הקצה שלהם מהווה נטל כלכלי כבד על הרפת. שפכים אלו מכילים ריכוזי מזהמים גבוהים [...] שפיעת השפכים לחולבת ביממה היא בממוצע שנתי ובממוצע ארצי 156 ליטר. [...] ברפתות שונות הכמות נעה בין 40 ל-380 ליטר שפכים לחולבת ביממה. [...] שפכים אלה קשים לטיפול [...] העומס האורגני בשפכים אלה גבוה פי 10 מהעומס האורגני בשפכים הביתיים".

("מערכת ביולוגית טבעית לטיפול בשפכים" מאת הלל מלכה וכותבים נוספים, עמ' 34. ההדגשות שלי)

עגל מלוכלכך בבוץ וצואה ברפת

רפתות כצרכניות צואה

בכתבות אחרות בגיליון נחשף כי הרפתות אינן רק יצרניות צואה גדולות - בדומה לרוב משקי החי - אלא גם צרכניות צואה גדולות (של משקי חי אחרים). הסיבה? מדובר על חומר גלם זול מאוד (למעשה, לולנים אפילו משלמים כדי על פינויו כדי להיפטר ממנו) אבל שעדיין מכיל קלוריות וחלבונים שיכולים להביא פרות לעלות במשקל.

בכתבה קודמת ראינו את הסיכונים המיידיים למחלות ומוות שיוצר פיטום בעלי חיים בצואה כמו חיידקים ורעלנים שהם מפרישים (במיוחד בוטוליזם). אבל מסתבר שמדובר רק בקצה הקרחון.

בכתבה מאת רחלי גבריאלי, עובדת משרד החקלאות (בשירות ההדרכה והמקצוע לתחום בקר לבשר במרעה) נחשף הקשר בין הזנה פרות בהפרשות (צואת עופות - הכוללת עוד רכיבים בכמויות קטנות כמו שאריות מזון תרופות ונוצות, ומכונה "זבל עופות") לכמה מהמחלות מהנפוצות והקשות ברפת. אחת המחלות החמורות ברפת נקראת "קדחת החלב" והיא גורמת לפרות לקרוס אחרי ההמלטה. חשוב לזכור שפרה עוברת ברפת בכל שנה מחזור שכולל הזרעה, היריון של תשעה חודשים והמלטה - כדי למקסם את הרווחים שמפיקים ממנה. ההמלטות התכופות הללו הופכות ממילא מחלות המלטה לעניין נפוץ מאוד ברפת. אבל מסתבר שתרומה לא מבוטלת לכך מעניק הפיטום בהפרשות. כך מסבירה הכתבה את הקשר בין הפיטום בצואה למחלות ההמלטה:

"זבל עופות הנצרך כתוסף חלבון על ידי פרות במרעה מכיל כמות גדולה של מינרלים, אבל רמות גבוהות של אשלגן ואמוניה פוגעות בספיגת מינרלים חיוניים כמו יוד ומגנזיום. בנוסף, עודף הסידן בזבל העוף גורם ל"הרדמה" של מערכת גיוס הסידן מהעצם, שהיא מאגר הסידן בגוף, אל הדם. הזנה בעודף סידן בזמן ההיריון גורמת למחסור בסידן המחריף עם המעבר מההיריון אל ההנקה, וגורם לתופעה שאנחנו מכירים כ"קדחת החלב" או סינדרום הפרה הרובצת, שהם למעשה ביטוי למחסור אקוטי בסידן (היפוקלצמיה)."

("דינמיקה של מינרלים בצומח המרעה וביטויי תחלואה בעדר הרועה", עמ' 56)

חשוב לציין עוד ש"קדחת החלב" זו מחלה שעלולה לגזור את דין הפרות למוות בעינויים: חלק מהפרות הקורסות נגררות על הקרקע או מונפות מעצמות האגן שלהן למשאית שמפנה אותן לבית מטבחיים.

פרה קורסת
הנפת פרה מהאגן

תיעודים סמויים שערכנו הראו כיצד פועלי בתי המטבחיים מחשמלים פרות קורסות שוב ושוב (כולל בפי הטבעת) כדי לאלץ אותן לדדות לעבר מקום השחיטה.

חשמול פרה קורסת בבית המטבחיים אדום אדום של תנובה (מתוך חקירה סמויה)

הפרות אליהן מתייחסת הכתבה (שהן כ-8% מהפרות הנשחטות בישראל, כלומר כ-3.5% מהבקר שנצרך בישראל) כלואות בשטחי מרעה מתוחמים, שכוללים גם אבוסים עם מזון מרוכז, הכולל צואת עופות, דבר שנועד להוזילו - אך מסתבר שבא במחיר מחלת המלטה קשה ונפוצה ברפת.

 

"צריכה עודפת של זבל"

בכתבה נוספת של גבריאלי באותו גיליון היא כותבת, על בעיות גופניות ומחלות נוספות שעלולה לגרום "צריכה עודפת" של צואת עופות, שלדבריה עצמה אופיינית ל"מרבית העדרים" בעונות מסוימות של השנה:

"מכיוון שבמרבית העדרים מוגשת תוספת של זבל עופות לצריכה חופשית, המחסור במזון גס יגרום לצריכה עודפת של זבל זה. שילוב צריכה עודפת של זבל עופות עם מחסור במזון גס יגרום בשלב הראשון להשקעת אנרגיה בסילוק עודפי החלבון בשתן ולירידה במצב הגופני של הפרה, ובהמשך - לעלייה בריכוז האוריאה בדם, שבמקרה קיצון עלולה להסתיים במוות. כמו כן מתרחשות תופעות נוספות, כמו שיבוש ספיגה של מינרלים חיוניים מהכרס, במיוחד מגנזיום. מחסור במגניום יכול להתבטא בסימנים עצביים, בדומה למחלת הכלבת, להפלות ולמוות".

("הנחיות ודגשים לממשק קיץ ולרכישת מזונות גסים", עמ' 70)

אבל אפילו העובדה שהאכלת פרות בצואה גורמת הרבה יותר מחלות וסיבוכים ממה שהניחו לא גורמת לאשת משרד החקלאות לשקול שוב את הפרקטיקה המזעזעת ואת ההיתר הממשלתי לקיימה - אלא רק להמליץ לרפתנים על "הפסקת הגשת זבל עוף" במקרים מסוימים.

איור אילוסטרציה של פרה נגעלת מאכילת צואה (AI)

מחלות שלא משתלם למנוע

ההיגיון האכזרי לפיו הפרות ימשיכו לסבול ממחלות שמשתלם לרפתנים לגרום להן (או שלא מספיק משתלם למנוע אותן) מתבטא גם באי-מתן תרופות ואפילו חומרים הקיימים במזונות צמחיים טבעיים - אפילו כשהוכח שהגשתם לפרות יכולה למנוע (או לצמצם) את המחלות.

כמה מהמחלות הנפוצות והקשות ברפתות קשורות בהמלטה, בין היתר כי הם מתרחשות בתכיפות גבוהה במיוחד, כמעט הגבוהה ביותר האפשרית לרוב. מסתבר שניתן למנוע ולהקל על לא מעט מהן באמצעים פשוטים כמו תזונה ראויה יותר - אבל זה לא מספיק כדי שיעניקו את הטיפול לפרות - אם לא יוכח גם שההוצאה משתלמת כלכלית לרפתן באופן מובהק. מחקר שמאיר פער שכזה נסקר בגיליון תחת הכותרת "בחינת שימוש בתוסף מזון המכיל חומרים טבעיים להפחתת עקה (Axion Start) על מדדי ייצור בפרות חלב" מאת יואב שעני וכותבים נוספים. המחקר מצא שהחומרים מפחיתים את תחלואת הפרות - אבל למרות זאת השורה התחתונה שלו היא שאין מבחינת הרפתן "יתרון מובהק" לשימוש בתרופה.

כך מתארת הסקירה את הממצאים החיוביים בנוגע להשפעת תוסף המזון על הפחתת התחלואה:

"בניסוי נמצא יתרון מובהק לקבוצת הטיפול בשכיחות מקרי הקטוזיס לאחר ההמלטה. ובנוסף השכיחות היחסית של כל מחלות ההמלטה היתה נמוכה יותר בקבוצת הטיפול וזאת למרות שהניסוי לא כלל את תקופת ההכנה להמלטה" (עמ' 49, ההדגשה במקור).

אולם הפסקה האחרונה בכתבה ממחישה כיצד הפחתת תחלואה כשלעצמה אינה מטרה בעיני הרפתנים - אלא רק הדברת הרווחיות שניתן להפיק מהפרות, ללא קשר לסבלן:

"לסיכום, לא נמצא יתרון מובהק לשימוש בתוסף בשיפור תנובת החלב ורכיביו, אך כן נמצא שיפור בשכיחות קטוזיס לאחר ההמלטה, וירידה ברמת הדלקת התת אקוטית…"

כלומר - מחלות רבות ברפת נגרמות מסיבות כלכליות; ולא מונעים גם את המחלות שיודעים איך אפשר - מאותן סיבות ממש.

פרה חולה ומטונפת ברפת ישראלית

המצב בעולם

האכלת פרות בצואת עופות נפוצה כיום במדינות מתפתחות כמו הודו ופקיסטן, כדי להוזיל את עלות ייצור הבשר גם במחיר סיכונים בריאותיים וסביבתיים.

מדינות מפותחות אוסרות לרוב האכלה בצואה של פרות (ובעלי חיים אחרים), בעיקר מטעמי הגנה על בריאות הציבור ומניעת התפשטות מחלות.

  • האכלת בעלי חיים בזבל עופות אסורה כמעט בכל המדינות החברות באיחוד האירופי.
  • רגולציות מחמירות שבפועל מונעות את התופעה קיימות גם בקנדה, יפן, קוריאה הדרומית, אוסטרליה, ניו זילנד, סינגפור ומדינות נוספות.
  • בארצות הברית, ה-FDA (מנהל המזון והתרופות) פרסם תקנות שמגבילות או אוסרות האכלה בזבל עופות של פרות בתעשיית החלב עקב הסיכון להעברת מחלות - אך לא בתעשיית הבשר.

והפיתרון?

המממ... מה דעתכם שנפסיק להאכיל בעלי חיים בחרא? זה כולל גם לא לשלם למי שמאכילים בעלי חיים בחרא ולא לאכול את מי שאכלו חרא כל חייהם. ובקיצור - פשוט לא להתנהג חרא - גם כלפי חיות ממין אחר 🙂

הרמוניה בין מינית ציור אילוסטרציה (AI)