למה מאכילים עגלים בצואה בישראל?
האם ייתכן שבמדינת ישראל חוקי ואף נהוג לפטם עגלים לבשר בצואה?? איך זה הגיוני? גם מבחינת צער בעלי חיים וגם מבחינת בטיחות מזון - לרוב האנשים שנחשפים לפיסת המידע הזו - היא נשמעת הזויה, בלתי סבירה בעליל, והם מעדיפים להישאר ספקנים לגבי נכונותה. למרות זאת, אין באמת עוררין על כך למי שמתעניין בנושא. זו בדיוק המציאות המדכאת של חיים בתעשיית הבשר: מאכילים אותך המון חרא, ולא פעם - אפילו באופן מילולי לגמרי.
כבר לפני 14 שנים כתב על כך מבקר המדינה בדו"ח חריף בנושא (היעדר) הפיקוח על מזון לבעלי חיים במשקים:
"לשלשת העופות משמשת לדישון ולזיבול וכחלק ממזונם של עגלים לבשר. הלשלשת משמשת תחליף זול למקורות חנקן, והיא ניתנת בכמות של 3-1.5 קילוגרמים ליום לעגל, בתערובת או מוספת לתחמיץ. לשלשת העופות עלולה להכיל את מכלול החומרים שניתנים לעופות במזון: אנטיביוטיקה, קוקסידיוסטטים, תכשירי גדילה כגון תכשירים המכילים ארסן אורגני, ועוד."
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, דוח שנתי 59ב (לשנת 2008), "משרד החקלאות ופיתוח הכפר: הפיקוח על מזון לבעלי-חיים", 6.5.2009, עמ' 809
הרפתנים ואנשי משרד החקלאות יודעים כמובן שהציבור הרחב וצרכני הבשר לא בדיוק יתלהבו לשמוע או להפנים את העניין, ולכן מעדיפים למעט בפרסומים כתובים בנושא. אם חייבים לפרסם משהו - הם לרוב מקפידים להשתמש בכינויים וקיצורים מובנים ליודעי ח"ן, אך סתומים לציבור הרחב כמו:
"הזנת מע"ג בז"ע"
שפירושו בעברית - הזנת מעלי-גירה (כמו פרות) בזבל עופות. שם קוד אחר הוא "פיטום ברפד" - רפד הוא המצע (לרוב סוג של נסורת) על רצפת הלול שלא מנוקה במשך כל חיי התרנגולים, והופך לאחר שהוא מוטבע בצואה לחלק מ"זבל העופות" המשמש לפיטום עגלים ודגים.
רגע, גם דגים מאכילים בצואה??
לפי דו"ח מבקר המדינה גם דגים בבריכות דגים בישראל ("דג ישראלי טרי"!) מפוטמים בצואת עופות. המבקר מציין פנייה לשה"צ (השירותים להגנת הצומח ולביקורת) מטעם יו"ר ועדת ההיגוי לשאריות בעקבות גילוי רמות גבוהות של ארסן בדגים, בשל הזנת דגים בבריכות דגים בזבל עופות; יו"ר הוועדה פנה גם למנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות בבקשה לפעול לאיסור על השימוש בצואה כמזון לבקר ודגים בגלל "בעיה טוקסיקולוגית" (שאריות רעלים) אך הנושא לא נבדק.
למה מאכילים חיות בחרא?
משקים תעשייתיים נוהגים לפטם בעלי חיים בצואה בגלל שתי סיבות:
- ניסיון קבוע לחסוך בהוצאות איפה שרק אפשר. ורכישת מזון זו אחת ההוצאות הגדולות בפיטום בעלי חיים. בצואה יש מרכיבים שימושיים כמו חלבון - ואפשר לקנות אותה ממש בזול כי…
- אחת הבעיות הגדולות של כל משקי החי היא כמויות החרא העצומות שהם מייצרים. בלי טיפול משמעותי, הן לא יכולות לשמש כדשן בשדות (הן דווקא יפגעו בקרקע ויזהמו אותה קשות) ופרה אחת מייצרת הפרשות כמו עשרות בני אדם. תרנגולים אמנם מחרבנים פחות מאדם, כל אחד, אבל אנחנו מייצרים ומפטמים כל שנה רק בישראל מעל 230 מיליון תרנגולים - פי 23 מבני האדם שחיים פה. זה המון המון חרא, שלולנים לרוב צריכים לשלם על פינויו לטיפול במקום מוסדר.
פיטום "חיות משק" בחרא שהן מייצרות הוא לכאורה פיתרון-קסם לשתי בעיות בבת אחת; נדמה כאילו שתי הבעיות יכולות להעלים (או לפחות לקזז קצת) זו את זו! אידיאלי, לא?
לא ממש. מסתבר, למרבה ההפתעה, שפיטום אוכלי עשב בצואת משקים תעשייתיים מעוררת… בעיות חדשות.
מה הבעיות עם פיטום חיות בצואה?
לפני שנבחן בעיות וסכנות שפיטום בצואה עלול לגרום לבריאות הציבור האנושי ולבטיחות צרכני הבשר - חשוב להגיד את המובן-מאליו: יש כאן גם בעיה מוסרית. חוש הריח של פרה מפותח הרבה יותר מזה שלנו - הן מסוגלות להריח דברים כמו כלבים שמנוצלים להרחה - ממרחק של 10 ק"מ; בנוסף, יש להן פי 5 בלוטות טעם מאשר לבני אדם. בשם עינוג בלוטות הטעם שלנו אנחנו מפטמים בחרא יצורים בעלי חוש טעם מפותח כנראה הרבה יותר. וטעם החרא הוא רק קצה הקרחון - אכילת זבל הלולים התעשייתיים גורם בעיות ומצוקות גופניות שונות לעגלים - שלפעמים מגיעות לתמותה של עשרות מהם - אבל לעתים תכופות יותר "סתם" גורמים שלשולים, כאבים או בעיות עיכול.
החשודים המיידיים הם כמובן חיידקים (צואתיים ואחרים כמו סלמונלה, קמפילובקטר, וכו') שמצויים בצואת העופות (ורעלנים שהם מפרישים). ואכן, לעתים עגלים חולים ומתים כתוצאה מחיידקים שאכלו עם הצואה. עם השנים התגלו שוב ושוב מקרים של עגלים שהואבסו בצואה ומתו כמה ימים אחר כך, לרוב ממחלת הבּוֹטוּליזם ("נקנקת" בעברית). המחלה נגרמת מרעלן הבוטולינום הקטלני המופרש מחיידקי קלוסטרידיום בוטולינום. רעלן הבוטולינום הוא הרעלן החזק ביותר בטבע שמייצר חיידק כלשהו: גרם אחד שלו מספיק כדי להרוג מיליוני בני אדם. הרעלן גורם לשיבוש חמור במערכת העצבים ומוביל לשיתוק נשימתי ושל שרירי השלד - ואף למוות (של בני אדם, עגלים וחיות אחרות).
מה החליטו לעשות במשרד החקלאות? אולי לאסור סוף סוף פיטום בעלי חיים בצואה? לא ממש. במשרד החקלאות פרסמו ב-2001 הוראה שמחייבת "עיקור" או "פיסטור" של צואה לפני שמגישים אותה כמזון - חימומה עד ל-130 מעלות צלזיוס במשך מעל 10 דקות. הרפתנים התעלמו ברובם, והסתפקו בהתססה "טבעית" של ערימת הצואה למשך כמה ימים (שיכולה להגיע עד לטמפ' של 70 מעלות צלזיוס בלבד) ותמותות המוניות של עגלים מבוטוליזם המשיכו להתרחש. משרד החקלאות העדיף להורות לרפתנים לחסן את כל העגלים נגד בוטוליזם מאשר לאסור על האבסה בצואה. ב-2014 שלחו השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות חוזר נוסף בנושא, שכלל הגבלות נוספות כמו איסור שימוש בצואת תרנגולות מטילות (כנראה בשל חומרת הזיהומים בלולי ההטלה בישראל) וחיוב להפסיק את הפיטום בצואה לפחות 15 ימים לפני השחיטה. לא ברור אם גם ניסו לאכוף את זה אי פעם.
פיטום בתרופות ורעלים
אבל רוב הסכנות שכרוכות בפיטום העגלים בצואת עופות לא נובעות דווקא מעצם ההאכלה בצואה, שמטבעה היא עתירת חיידקים; אלא מכך שמפטמים אותם בצואה שמיוצרת במשקים תעשייתיים - עם שלל התרופות שאופייניות להם (מבחינה זו עדיף כבר שהיו מאכילים אותם בצואת אדם).
כדאי לזכור שרק בשביל להחזיק בחיים אלפי בעלי חיים צפופים ומתבוססים בהפרשותיהם (כנהוג בכל משק תעשייתי, אפילו "אורגני") דרושות כמויות גדולות של אנטיביוטיקה. רוב מוחץ של האנטיביוטיקה בעולם משמש לא לריפוי אלא למטרות מסחריות במשקים תעשייתיים. תרופות רבות נוספות נמצאות בשימוש כדי למנוע התפשטות של טפילים, או כדי לזרז את הגדילה (יותר "מחזורי פיטום" בשנה = יותר רווחים מהלול).
אבל כמה מהתרופות שנותנים לעופות מגיעות בכלל לצואה? רובן לא מתפרקות בדרך??
הנתונים בעניין הזה הם די מדהימים. לפי מחקר שהוצג לאחרונה בכנס מדעי הבקר והצאן ה-33 ("השפעת הטיפולים על נוכחות של שאריות תרופות וחיידיקם עמידים בזבל פטמים", סולומון אפרם מהפקולטה לחקלאות ושות', 2022) בבדיקת שאריות של תרופות בזבל עופות ברחבי הארץ נמצאה נוכחות של 20 תרופות שונות. עוד גילו החוקרים כי:
"רוב (90%) סוגי האנטיביוטיקה ו-80% מהקוקציודיוסטטים אינם נספגים במערכת העיכול של העוף ומופרשים דרך השתן והצואה (לשלשת)."
מתוך עמ' 43 בחוברת תקצירי הרצאות הכנס
צואת העופות אם כן גדושה ברוב התרופות שניתנות לעופות - ועוברות כמעט במלואן לצואתם. עגלים עלולים להיות מואבסים בכל הקוקטייל הכימי העשיר הזה - ובחיידקים שהסתגלו אליו ופיתחו עמידות לתרופות שבתוכו. הדבר יוצר מגוון בעיות ואיומים על בריאות הציבור - בראשם "טיפוח" חיידקים עמידים לתרופות - וסיכונים לצרכני בשר בטווח הקרוב יותר.
בנוסף לאלה יש שאריות שגם פיסטור (חם וממושך ככל שיהיה) לא יוכל להעלים ולסלק מזבל הלולים התעשייתיים: מתכות כבדות מסרטנות ורעילות (כמו ארסן שהזכיר מבקר המדינה בשל השאריות שהתגלו בדגי הבריכות, או קדמיום) שנוטות רק להצטבר בגוף (של בעלי החיים ושל מי שאוכלים אותם) ולגרום להגברת הסיכון ללקות בסרטן ובמחלות נוספות.
בטווח המיידי מי שממשיכים לשלם את המחיר היקר ביותר - הם מי שלא יכולים לבחור שום דבר בחייהם, כולל מה יאכלו. בניגוד אליהם, אנחנו יכולים לבחור לא מעט, כולל למי נשלם ומה נאכל, ולמשל יכולים להפסיק לאכול שיט שמיוצר באמצעות האבסת חיות בחרא עתיר חיידקים עמידים ותרופות של חיות מעונות אחרות.