שינוי מין הורמונלי כפוי: איך זה מרגיש?

• נזקים לרקמות ואיברים פנימיים: דגים שעברו טיפול הורמונלי מסוג MT הראו שינויים פתולוגיים ברקמות איברים פנימיים חיוניים. במחקר על אמנוני נילוס - המין הנפוץ בתעשייה - נמצאו נזקים בפתחי הזימים, בכליות, במעיים ובכבד של דגים שעברו שינוי מין הורמונלי. במקרים מסוימים הנזקים הובילו להתנוונות של הכבד, החיוני לסילוק רעלים מהגוף.
• החלשת מערכת החיסון: טיפול הורמונלי עלול לשבש את האיזון ההורמונלי והחיסוני של הדג. סקירה עדכנית הדגישה כי מתן הורמונים "משבש מערכות שונות בגוף, כולל את המערכת החיסונית והאנדוקרינית" של הדג. המשמעות היא שדגים שטופלו בהורמון עלולים להיות פגיעים יותר למחלות כתוצאה מירידה בתפקוד מערכת החיסון שלהם. זה מצביע על קשר אפשרי בין הטיפולים ההורמונליים שנותנים לדגים - לתחלואות ולתמותות ההמוניות שאנחנו מתעדים תכופות בבריכות הדגים (אם כי יש לכך גם גורמים-תורמים רבים נוספים כמו הצפיפות, תקלות בחמצניות וכדומה). 
• שיבושים בהתפתחות המינית: מינונים גבוהים של הורמונים גורמים לשינויים לא מכוונים בהתפתחות המינית של האמנון ולהיווצרות אברי רבייה פגועים ומעוותים. לעתים עשרות אחוזים מהדגים הם "א-טיפיים" – כלומר הרמפרודיטיים, בעלי סימני מין לא ברורים, שמעידים כי לא התפתחו למבנה של זכר או נקבה נורמלים. מינונים גבוהים של MT נמצאו במיוחד כגורמים נזק לרקמות המין.
• התנהגות: המידע הדל הקיים במחקר אינו מצביע על תופעות התנהגותיות, בעיקר כי המחקרים התמקדו במדדים פיזיולוגיים כמו גדילה, שרידות ופגיעה ברקמות. בין היתר משום שהתנהגות (ועוד מתחת למים) היא דבר שקשה הרבה יותר לבדוק ולכמת. עם זאת, סביר לשער שיצירת אוכלוסייה שכל פרטיה זכרים משפיעה לרעה על דפוסי ההתנהגות החברתית בבריכה. למשל, סביר כי זהו אחד התורמים לעלייה באגרסיביות ובהתקפות הדדיות. לאור העדויות לקיום התנהגויות טבעיות כמו בניית קנים אפילו בבריכות אמנונים צפופות שבהן כל הדגים הם זכרים - סביר להניח שהפיכת כל הנקבות לזכרים מגבירה תסכול, טריטוריאליות, תוקפנות ומאבקים הדדיים. הבדלים בגודל בין פרטים שונים מקלים על דגים בתנאים טבעיים ליצור מדרג חברתי יציב, והניסיון החקלאי להאחיד ככל הניתן את גודל האוכלוסייה תורם למעשה לאי-שקט תמידי.

השפעות סביבתיות ובריאותיות

בנוסף להשפעה על הדגים ה"מטופלים" עצמם, עלו חששות לגבי השפעות סביבתיות של השימוש בהורמוני מין במדגה:

• שאריות הורמונים במים: חלק מההורמון הניתן במזון או באמבט לדגיגים אינו נספג במלואו בגופם, ועלול להיפלט למי הבריכה או המערכת. MT למשל, מתאפיין בספיגה חלקית וקצב פירוק איטי, ולכן עודפיו עלולים לזהם את המים בהם חיים הדגים​. המשמעות היא שהשפכים שיוצאים מבריכות הדגים (לרוב לנחלים טבעיים) עלולים להכיל שאריות סטרואידים (שכמעט בלתי אפשרי לסנן). מחקרים הראו שמים מזוהמים בשיירי MT מסוגלים עדיין לגרום להיפוך מין בדגים אחרים. קרפיונים שהוחזקו במים עם שאריות MT בלבד - הפכו גם הם לזכרים. אפילו בריכוזים נמוכים מאוד – סדר גודל של ננו-גרמים בליטר – תועדו השפעות כמו עיכוב התפתחות בלוטות המין ופגיעה בגדילה. ממצאים אלה מעידים שהורמונים שדלפו לסביבה עלולים לתפקד כמשבשים אנדוקריניים ביצורים שונים במערכת האקולוגית, לשנות את יחס המינים או לפגוע ברבייה של מינים שונים.
• שאריות בבשר הדגים: רוב המחקרים מצאו שאין סכנה משמעותית משאריות הורמון בבשר האמנון הבוגר, מכיוון שההורמון מתפרק ומופרש מהדג הרבה לפני ההגעה לשיווק. בדיקות מצאו שריכוזי ה-MT בבשר דגים שטופלו לא חרגו מרף 5 מיקרוגרם/ק״ג – הסף המוגדר סביר לסטרואידים סינתטיים במזון. עם זאת, יש המתריעים שיש צורך ביותר פיקוח: שימוש לא מבוקר בהורמונים עלול להותיר שאריות שעלולות להשפיע על בני אדם, ולגרום למשל להאצת הבגרות המינית בילדים.

חקיקה ו"חלופות"

במדינות מסוימות נאסר שימוש בהורמוני סטרואידים בדגים למאכל. לדוגמה, באינדונזיה הוחלט בשנת 2014 לאסור על שימוש ב-MT במדגה, בטענה שההורמון מזיק לדגים, לסביבה ולאדם. מנגד, מדינות אחרות מתירות שימוש כזה תחת פיקוח, ויש מדינות שבהן אין עדיין תקנות ופיקוח בנושא. בארצות הברית, למשל, נראה שלא אושר רשמית שימוש ב-MT בחקלאות מים, אבל בפועל הוא נמצא בשימוש נרחב, ולרוב אפילו באופן חוקי (בחסות שלל "פטורים מיוחדים" רחבים מאוד). מגמת המדיניות כיום נוטה להגביר את הפיקוח, להפחית מינונים ולמצוא חלופות בטוחות יותר.

לנוכח הסיכונים, מדעני תעשיית הדגים בוחנים דרכים לעקוף את הצורך בהיפוך הורמונלי לצורך הפקת אוכלוסיות זכרים. שיטה "חלופית" אחת (יקרה מדי לתעשייה כיום) היא יצירת "סופר-זכרים" גנטיים דרך תכנית רבייה סלקטיבית - שבאופן אירוני מסתמכת בעצמה על טיפולים הורמונליים אינטנסיביים (אבל רק על "דור ההורים" של הדגים שנמכרים למאכל): מזווגים זכרים בעלי שני כרומוזומי Y עם נקבות רגילות, וכך כל הצאצאים יוצאים זכרים, בלי צורך לטפל בצאצאים עצמם בהורמונים. בכל מקרה, חלופות כאלה לא נוצרות למען רווחת הדגים, ואף עלולות לגרור השלכות רווחה שליליות נוספות. הן אולי יפחיתו, למשל, את הפגיעה באברים פנימיים שגורמים ההורמונים לדור הצאצאים - אבל בוודאי לא, למשל, את המצוקה והפציעות שנגרמות לזכרים טריטוריאליים בבריכה שמצופפים בה רק זכרים (אחידי-גודל) כמוהם.

סיכום וקריאה לפעולה

המחקרים הקיימים מצביעים על כך ששינוי מין כפוי בדגי אמנון באמצעות הורמונים פוגע בבריאות וברווחה שלהם בדרכים שונות. בין היתר הוא נמצא כגורם למוות המוני של כחמישית או יותר מהדגיגים; לפגיעה ברקמות ובאיברים פנימיים; לשיבוש מערכת החיסון והגברת הפגיעות שלהם למחלות; להתפתחות מינית לקויה; (בסבירות גבוהה) להגברת ההתנהגות התוקפנית; וכן להשפעות סביבתיות מדאיגות במקרה של זליגת שיירי סטרואידים לסביבה הטבעית. הנושא זוכה לתשומת לב גוברת בשנים האחרונות, עם קריאות להידוק הפיקוח ואף איסור על שימוש בהורמונים לשינוי מין המוני.