האם דגים זוכרים ציוד דיג ומנסים להימנע ממנו?

מרשים אף יותר הוא שכמחצית מהדגים זכרו את הסכנה והמשיכו להימנע מהקרס גם חודשיים אחרי ההתנסות. זוהי עדות לזיכרון ארוך-טווח למדי אצל דג קטן, שמעידה כמה טראומטית היתה חוויית הדיג עבורם.

בניסוי עם דגי בס מ-2019 נמצא שהדגים לא למדו להימנע מקרס רק מלהסתכל על אחרים – אלא רק מהתנסות אישית. בנוסף, לחלק ניכר מהדגים נדרשה יותר מתפיסה אחת בחכה כדי ללמוד להימנע מנשיכת פיתיונות. החוקרים גם גילו ששינוי צבע וצורת הפיתיון יכולים לבלבל את הדגים – חלקם נגסו בפיתיון מסוג שונה אחרי שלמדו כבר להימנע מהקרס עם פיתיון מסוג מסוים. 

"דגים חכמים" באזורי דיג אינטסיבי?

עדויות ללמידת פחד מדיג לא מוגבלות רק לניסויי מעבדה – הן נצפו פעמים רבות גם בטבע. חוקרים באוסטרליה תיעדו ב-2016 התנהגות מעניינת באזורים שבהם הדיג האינטנסיבי נפוץ: ב"נקודות חמות" שבהן דגים רגילים לפיתיונות של דייגים, הפרטים הגדולים והבוגרים של הדגים מתמהמהים בכוונה ולא מסתערים על פיתיון מיד. במקום זאת, הם מניחים לדגים קטנים יותר - שלרוב קטנים מכדי להיתפס על הקרס - לגשת ראשונים לפיתיון, בעוד הם, הגדולים, עומדים מרחוק ומתבוננים​. לעומת זאת, באזורי ים שבהם כמעט אין דיג, הדגים הגדולים מתקרבים ונוגסים בפיתיון בלי היסוסים ועכבות דומים. התנהגות מתוחכמת זו מצביעה על כך שהדגים למדו לזהות פיתיונות וציוד דיג עם סכנה כשראו אחרים נתפסים ונפגעים (בדיג מסחרי לא משחררים דגים גדולים אחרי שלוכדים אותם). "הדגים צופים ולומדים מהסביבה שלהם ואפילו מטעויות של אחרים," הסביר אחד החוקרים​.

בנוסף, תצפיות רבות של דייגים תואמות לממצאים המדעיים: באגמים ונהרות עם לחץ דיג גבוה - דייגים מעידים שהדגים נעשים "חשדנים" וקשים לתפיסה עם הזמן. הדייגים קוראים להם הרבה פעמים "דגים חכמים" (למעשה הם פשוט בעלי ניסיון, או "חכמת חיים" אם תרצו). כמובן, לא כל הדגים לומדים מיד להימנע מכל קרס – יש כאלה שימשיכו להסתכן, במיוחד אם הם רעבים מאוד או אם הפיתיון שונה ממה שהכירו (גם בני אדם נוטים לעשות בשעת רעב דברים שלא היו מעלים על דעתם לעשות כשהמקרר מלא אוכל). בקיצור, לחץ דיג ממושך מקטין עם הזמן את הנכונות של הדגים לנשוך פיתיונות, לפחות מסוגים נפוצים. זו הסיבה שבמקומות שבהם נוהגים לשחרר דגים אחרי דיג, קשה יותר ויותר לדוג עם הזמן – הדגים הנותרים פשוט נעשים זהירים וחשדנים יותר.