האם תרנגולים יכולים לזהות את עצמם במראה?
מהן השיטות החדשות להתאמת "מבחן המראה" למינים ביולוגיים שונים? ומה זה אומר לגבי התודעה של בעלי החיים שעוברים אותו?
לפני כשבוע פורסם מחקר שמסיק לראשונה, על בסיס ניסויים חדשים, שתרנגולים מסוגלים לזהות את עצמם במראה. המשמעות המהפכנית: נראה כי יש לתרנגולים מודעות עצמית. המחקר נוקט אסטרטגיה חדשנית ביחס ל"מבחן המראה" הקלאסי, מתאים אותו מקופים לתרנגולים, ומעורר את המחשבה שמודעות עצמית היא אולי נחלתם של בעלי חיים רבים הרבה יותר משהעלנו בדעתנו עד כה.
לשאלה הזו יש גם חשיבות מוסרית. תרנגולים הם אולי הקורבנות הגדולים ביותר של התרבות שלנו. בני אדם כיום "מייצרים", מענים והורגים תרנגולים יותר מכל חיות היבשה האחרות בעולם. רק בישראל לבדה נשחטים כל שנה מעל 200 מיליון תרנגולים לאחר חיי סבל.
"מבחן המראה"
לכל יצור מרגיש - קוף, דג, צפרדע, ציפור - יש תודעה או "מודעות"; אבל ההנחה המקובלת של פילוסופים לאורך ההיסטוריה היתה שרק לבני אדם יש מודעות-עצמית. הנחה זו החלה להתערער בעשורים האחרונים, עם פיתוחו של מבחן מעשי לזיהוי קיומה של מודעות עצמית. כעת, נראה שההנחה הזו עומדת בפני ערעור נוסף, מקיף יותר מקודמו, עם יישומן של התאמות חדשות ל"מבחן המראה" הקלאסי, כך שלא יכשיל מינים רחוקים מאיתנו רק על שונות שאינה רלוונטית לשאלת המודעות העצמית.
"מבחן המראה" הוא מבחן פסיכולוגי שפותח לפני כ-50 שנים במטרה לבדוק את קיומה של מודעות עצמית. המבחן נועד לקבוע האם הנבדק (פעוט אנושי, חיה ממין אחר) מבין שהשתקפותו בראי היא ייצוג שלו-עצמו, ולא דמות של יצור אחר שניצב מולו. ההנחה היא שכדי להבין ש'הדמות הזו היא בעצם אני' - אני חייב קודם כל להבין שיש בכלל דבר כזה "אני", כיצור מובחן בעולם.
בפועל "מבחן המראה" כולל סימון (בלתי מורגש) של הנבדק בכתם צבעוני, לרוב על מצחו, ובדיקה האם התבוננות בהשתקפות בראי תוביל אותו לנסות למחות את הכתם ממצחו. עד היום עברו את "מבחן המראה" מעט מאוד בעלי חיים לא אנושיים: שימפנזים, גורילות, קופי בונובו ואורנגוטאן, דולפינים, פילים, עורבים, עקעקים ודגי נקאי. יש ממצאים שנויים במחלוקת לגבי סוסים, פינגווינים, חזירים, חתולי ים ובעלי חיים ממינים נוספים.
קל לראות ש"מבחן המראה" (שראוי יותר לקרוא לו מעתה "מבחן הכתם") מבוסס על כמה הנחות שאולי נכונות לבני אדם וקופים נוספים - אבל אין להן למעשה כל קשר למודעות עצמית. למשל, על ההנחה שכל בעל חיים ירצה ויוכל לסלק מעל מצחו כתם צבע, אם רק יידע שהוא נמצא שם. מבחינתנו זה ברור מאליו, אבל האם זה מחייב שכל בעל חיים ירגיש ככה?
מתברר שלא. מזה זמן רב מוטחת ב"מבחן המראה" ביקורת שהוא מותאם במיוחד לנו (או לקופים) בעלי האצבעות החקרניות והדחף הטבעי לסלק מהגוף טפילים וגופים זרים אחרים. אבל רק בשנים האחרונות נערכים "מבחני מראה" מתוך מודעות והתאמה (הולכות וגוברות) להקשרים ההתנהגותיים ולדחפים הטבעיים של בעלי החיים הנבדקים. כך למשל הראו ניסויים שדגי נקאי ימהרו לשפשף את גחונם ולנסות להסיר ממנו כתם בצבעי טפיל - ויתעלמו מכתמים בצבעים אחרים.
אבל עדיין מדובר בדג ש"מקצועו הטבעי" הוא הסרת טפילים ("כתמים"). האם ייתכן שבעלי חיים אחרים לא עוברים את מבחן המראה לא כי הם חסרי מודעות עצמית - אלא רק כי אין להם מוטיבציה התנהגותית (ניקוי) שאנחנו מניחים ש"חייבת להיות להם" אבל למעשה לא קשורה בכלל למודעות עצמית?
"מבחן מראה" משופר
המחקר החדש זונח את הקיבעון בן החמישים לפיו בדיקת מודעות עצמית מחייבת סימון כתמים על הנבדקים שאמורים לרצות להסירם - ומעצב מבדק שמותאם לדחפים הטבעיים של תרנגולים. במקרה הזה - הדחף הטבעי שלהם להזהיר את בני מינם מפני טורפים. במקום מבחן הכתם - מבחן האזעקה.
זו ההתנהגות הטבעית של תרנגולים ששימשה בסיס לניסוי: תרנגולים נוטים להזהיר - באמצעות "אזעקה", קרקור מסוג מסוים - תרנגולים אחרים שנמצאים בקרבתם, אם טורף מופיע פתאום; אבל אם אין תרנגול אחר בסביבתם - הם מעדיפים להישאר שקטים. זה הגיוני - למה שיסתכנו בהשמעת אזעקות שצפויות למשוך תשומת לב של הטורף אליהם - אם אין מי שישמע אותן?
אבל מה יעשה תרנגול שיש מולו מראה בה הוא משתקף? האם ינסה להזהיר את התרגול שנשקף בה - או יבין שאין בכך טעם ומוטב לשמור על שתיקה כפי שהוא עושה כשהוא לבדו?
על בסיס הרעיון הזה יצרו החוקרים ניסוי פשוט, עם חזרות רבות. החוקרים בדקו והשוו בין הקולות שהשמיעו תרנגולים (כולם זכרים) בשעה שחלפו מעליהם צלליות נץ, ב-4 מצבים שונים:
- כשנכלאו לבד (מול תא ריק)
- כשנכלאו לבד מול ראי בו השתקפה דמותם
- כשנכלאו מול תרנגול אחר (מעבר למחיצה)
- כשנכלאו מול תרנגול אחר (מעבר למחיצה) + ראי שהסתיר אותו בו השתקפה דמותם
הממצאים ומשמעותם
החוקרים גילו שהתרנגולים השמיעו הרבה פחות קריאות אזהרה כאשר נכלאו לבד מאשר כשנכלאו עם תרנגול אחר מעבר למחיצה, ללא קשר לנוכחותה של מראה או העדרה. זה מעיד לדעת החוקרים כי התרנגולים הבינו שההשתקפות במראה היא לא תרנגול אחר. בניסויים שבהם הסתתר תרנגול מאחורי המראה (אפשרות 4) היתה תגובת התרנגולים דומה לזו שבניסויים בהם היתה רק מראה - מה שמעיד לטענתם כי הזיהוי של נוכחות תרנגולים אחרים מתבצע באופן חזותי, על בסיס ראייה (ולא למשל ריח או שמיעה).
המסקנה המתבקשת לכאורה היא שהתרנגולים הפגינו מודעות עצמית. אך המחקר צפוי להיתקל בחומה גבוהה של ספקנות, ולא רק מטעמים מדעיים אלא גם כלכליים ואפילו פסיכולוגיים. מבקרי המחקר כבר מעלים הצעות להסברים חלופיים, כמו:
התרנגולים לא הזהירו את התרנגול שבמראה - כי הוא "חיקה אותם בצורה מעצבנת"...
אבל גם האפשרות הזו צפויה להיבחן כנראה בניסויי המשך, כמו ביקורות נוספות שעוד יועלו נגד ממצאי המחקר ומסקנותיו. סביר להניח שזוהי רק יריית הפתיחה לניסויים ומחקרים נוספים בנושא.
החשיבות של המחקר החדש היא לא בהכרעת הוויכוח על המודעות העצמית של תרנגולים - סביר יותר שהוא רק נפתח - אלא בשבירת הדוגמה המאובנת של "מבחן המראה" ובהדגמת יישום יצירתי של העיקרון שמאחוריו להתנהגות הטבעית של מינים אחרים, רחוקים יותר מאיתנו. הליכה בעקבות המחקר עשויה לפתוח בפני המדע שער חדש לעולמם הפנימי של בעלי חיים ממינים אחרים.
אפשר לקוות שהמחקר גם יגרום ליותר מאיתנו לבחון מחדש את התמיכה בתעשיות שעושות לתרנגולים את המוות - מרגע בקיעתם במדגרות, דרך כל חייהם בלולים - ועד הובלתם האכזרית למשחטות.