דבורים מרגישות, חושבות ומשחקות? ואיך זה קשור לדבש שאנחנו אוכלים
חגי כהן / עורך הבלוגלקראת ראש השנה והשיא השנתי בצריכת דבש בישראל, צללנו לגילויים המהפכניים מהשנים האחרונות על תודעה, רגשות וקוגניציה של דבורים - וניסינו להבין למה הם גורמים ליותר ויותר חוקרים לחשוב מחדש על האפשרות שיש להן "נפש"
דבורת בומבוס גלגלה כדור 117 פעמים, בלי שום עידוד או תגמול. דבורי דבש למדו להוסיף ולהחסיר אחד ממספרים. אחרות ידעו לוותר על משימה כשהסיכוי שהן יטעו היה גבוה. מה המשמעות של כל זה? האם זה מוכיח שלדבורים יש רגשות? שהיצורים הפצפונים האלה חווים את העולם כמונו הרבה יותר משחשבנו? השאלות האלה נעשות אקטואליות במיוחד לקראת ראש השנה וחגי תשרי, בהם הישראלים קונים כ-40% מצריכת הדבש השנתית שלהם.
מוח של דבורה שוקל בערך מיליגרם ומכיל פחות ממיליון נוירונים (תאי עצב). לשם השוואה, במוח של שימפנזה או אדם יש עשרות מיליארדים. עד לאחרונה התפיסה המקובלת ביחס לחרקים היתה שהם בהכרח מעין "רובוטים ביולוגיים" שפועלים לפי רפלקסים גנטיים מתוכנתים-מראש. אבל מחקרים משני העשורים האחרונים ערערו את יסודות התפיסה הזאת. עוד ועוד מחקרים בשנים האחרונות מגלים שדבורת הדבש ודבורת הבומבוס מפגינות שורה של יכולות מדהימות כמו יכולת ספירה וחישוב, או יכולת להעריך נכון את מידת הביטחון שלהן בידע. דבורים מגלות סימנים להטיה רגשית, משתמשות בכלים ואפילו משחקות סתם בשביל הכיף.
שינוי התפיסה הזה זכה להכרה עם פרסום "הצהרת ניו יורק על תודעת בעלי חיים" ב-2024. ההצהרה, שנחתמה על ידי מאות חוקרים, קובעת שהממצאים מעלים סבירות מדעית ריאלית לקיום יכולת חישה גם בחרקים, שאסור לנו להתעלם ממנה. רוב החוקרים עדיין נזהרים מלהשתמש במילים כמו "תודעה" או "רגש" לגבי דבורים - אבל הממצאים עצמם מטלטלים הנחות יסוד מדעיות, ומעלים גם שאלות מטרידות לגבי תעשיית הדבש.
תחושות, רגשות ומשחק ספונטני
משחקות בכדור
מחקר פורץ דרך משנת 2022 תיעד לראשונה חרק כלשהו משחק בחפץ. דבורי בומבוס שנעו לעבר מקור מזון יכלו לגשת לאזור צדדי שבו פוזרו כדורי עץ צבעוניים שהן יכלו לגלגל. הדבורים סטו באופן עקבי מהנתיב הישיר למזון כדי לגלגל את הכדורים שוב ושוב, בלי שנתנו להן שום עידוד או תגמול כדי לעשות את זה. דבורים שונות גלגלו כדורים בין פעם אחת ועד ל-117 פעמים (!) לכל דבורה במהלך הניסוי.
ההתנהגות הזאת תואמת את ההגדרה המדעית של "משחק" כהתנהגות חוזרת, וולונטרית וספונטנית, שלא מספקת תועלת מיידית. יותר מזה - הבדלים בין התנהגויות המשחק של הדבורים שיקפו דפוסים מוכרים מיונקים: דבורים צעירות גלגלו משמעותית יותר כדורים ממבוגרות, וזכרים גלגלו כדורים ליותר זמן מנקבות.
לחוצות ופסימיות, נהנות ואופטימיות
מחקר פורץ-דרך משנת 2011 מצא שלדבורים יש "מצבים דמויי-רגש". איך? ובכן, ידוע שבבני אדם וחיות אחרות מצב רוח רע מתבטא ב"הטיה פסימית" - נטייה לפרש גירויים לא ברורים כמאיימים. זה מאפשר לחקור מצבים רגשיים לפי מדדים אובייקטיביים, בעזרת "מבחן הגירוי העמום".
כשהחוקרים טלטלו פיזית דבורי דבש במשך דקה הם מדדו ירידה חדה ברמות הדופמין והסרוטונין בגופן. זהו "מצב דמוי-רגש שלילי", ומתברר שדבורים "מזועזעות" בצורה כזו מגלות נטייה מובהקת לפרש גירויים מעורפלים כאילו הם מאיימים - תגובה מקבילה ל"פסימיות" ביונקים.
ב-2016 הדגימו חוקרים אחרים אופטימיות בדבורי בומבוס - או "את קיומם של מצבים דמויי-רגש חיוביים". דבורים שקיבלו פרס מתוק שבכלל לא ציפו לו - הפגינו הטיה (שינוי התנהגותי) חיובית עקבית: הן ניגשו מהר יותר לגירויים חזותיים לא מוכרים. מחקר מ-2025 מצא אפילו עדות ל“הדבקה רגשית חיובית” בדבורים! דבורי בומבוס שרק ראו דבורה במצב "דמוי-רגש" חיובי - הפגינו אחר כך בעצמן הטיית שיפוט חיובית יותר.
מתרחקות מחום - אלא אם…
האם דבורים מרגישות כאב? מחקר סקירה מקיף שפורסם ב-2022 על השאלה האם חרקים מרגישים כאב, בדק 8 קריטריונים (כמו 'קיום קולטני כאב' או 'ויתור על תגמול כדי להימנע מכאב') בנוגע ל-6 סדרות חרקים. הממצא הרלוונטי: 4 קריטריונים מ-8 קיימים בדבורים - כלומר יש "עדות מהותית" לתחושת כאב בדבורים. מחקר מ-2024 (על התנהגות הגנתית גמישה) העלה את מספר הקריטריונים לחישת כאב שדבורים עונות עליהן ל-5.
מחקר נלווה של אותם חוקרים הראה שדבורי בומבוס עושות "פשרות" בין כאב לתגמול: כשהוצעו להן מתקני האכלה שחוממו מאוד לצד כאלה שלא חוממו - הן העדיפו את הלא-מחוממים. אבל כשריכוז הסוכר במתקן החם היה גבוה משמעותית - הן היו מוכנות לסבול אפילו חום גבוה יותר, בדיוק כמו שיונקים מוכנים "לשלם" בכאב תמורת תגמול גדול מספיק. זאת התנהגות שקשה להסביר על ידי 'רפלקס בריחה', כי רפלקס לא מושפע מגודל התגמול. זאת ראיה משכנעת לקיום מוח מרכזי שקולט ומעבד את תחושת הגירוי המזיק ואת תחושת המתיקות, משקלל את מידת ההפסד מול הרווח - ומקבל החלטה גמישה.
חישוב, ייצוג פנימי וחשיבה על חשיבה
לומדות חשבון
עיבוד כמויות נחשב בעבר ליכולת בלעדית של בעלי חוליות עם קליפת מוח מפותחת. אבל שורת ניסויים הוכיחה כי דבורי דבש מסוגלות לתפוס מושגים מתמטיים מופשטים ברמה שיש המשווים לזו שנצפתה בפרימטים, בתוכים אפרורים ובילדים בגיל הגן. במחקר מ-2018 אולפו דבורים לבחור בתמונה עם פחות צורות כדי לזכות בסירופ. כשהוצגה להן לראשונה תמונה ריקה לצד תמונה עם פריט אחד או יותר, הן זיהו מייד - בלי שאומנו על כך - שקבוצה ריקה ("אפס") היא "פחות" מכל כמות אחרת. יותר מזה - הן צייתו ל"אפקט המרחק המספרי" - הדיוק בבחירה עלה ככל שהמספר היה גדול יותר. זה הראה שהן מעבדות את ה"אפס" כערך כמותי יחסי על גבי ציר מספרים רציף ולא סתם כ"היעדר גירוי".
מחקר-המשך מדהים עוד יותר מ-2019 הדגים שדבורי דבש מסוגלות לבצע פעולות חיבור וחיסור בסיסיות. הן אומנו לקשר בין צבע כחול לפעולת "הוסף אחד" ובין צבע צהוב לפעולת "הפחת אחד", ואז יישמו את הכלל הזה גם על גירויים חדשים שלא ראו קודם. הן הצליחו לבחור בפתרון הנכון באחוזי הצלחה מובהקים. משימה כזו דורשת שילוב מורכב של זיכרון ארוך-טווח (הכלל שנלמד) ושל זיכרון עבודה קצר-טווח (התרגיל הנוכחי).
יוצרות ייצוג פנימי לסביבה
אחת העדויות החזקות לקיום ייצוג מנטלי פנימי - מרכיב חשוב של תודעה - הוצגה במחקר מ-2020. דבורי בומבוס אומנו להבחין בין צורות גיאומטריות - כדורים וקוביות - אבל כל צורה בחוש שונה: אחת מראייה, באור אבל מעבר למחיצה שקופה; והשנייה ממישוש, בחושך, כשהדבורים יכלו רק לגעת בצורה. התברר שדבורים שלמדו לזהות את הצורה ממגע מצליחות לזהות אותה מיד מראייה - ולהפך. היכולת לבצע זיהוי עצמים בין-חושי מדגימה שמוח הדבורה לא מסתמך על תבניות חישה ראשוניות, אלא כנראה מתרגם אותן לייצוג פנימי של החפץ, שנגיש לקלטים חושיים שונים.
מבינות מתי הן לא מבינות
מטא-קוגניציה היא היכולת של בעל חיים לחשוב על החשיבה של עצמו - ולמשל להעריך מה הוא יודע (או לא יודע) ובאיזו רמה של ביטחון. היא נחקרה בדבורי דבש באמצעות "בחירת היציאה". כשבני אדם או קופים לא בטוחים בתשובה (ולטעות יש מחיר) הם נוטים "לוותר" על השאלה. האם גם דבורים יעשו את זה?
במחקר מ-2013 אימנו דבורים להבחין בין גירויים חזותיים מורכבים, כשבחירה נכונה תוגמלה בסירופ ובחירה שגויה הוענשה בתמיסה מרה. הדבורים יכלו לבחור תשובה - אבל גם לוותר על השאלה. והסתבר שהן בחרו לוותר בדיוק בניסיונות הקשים ביותר - וככה שיפרו את אחוזי ההצלחה שלהן, ממש כמונו. כשהכריחו דבורים לבחור תשובה במשימות האלה - רמת הדיוק שלהן צנחה לרמת ניחוש אקראי. זה העיד שהוויתור על המשימה נבע ממנגנון קבלת החלטות שמבוסס על הערכה פנימית אמינה של מידת הביטחון שלהן בתשובה.
המחקר הראה שדבורים יכולות להתאים את ההחלטות שלהן לרמת הקושי והאי-ודאות של השאלה. זה תואם דפוסים של "מטא-קוגניציה", אבל לפי החוקרים הזהירים - זה עדיין לא מוכיח את קיומה בדבורים; ייתכן שמנגנוני למידה אסוציאטיבית פשוטים יותר יכולים להסביר לפחות חלק מההתנהגות.
שפה נרכשת, פתרון בעיות ולמידה תרבותית
ריקוד הדבורים נלמד גם חברתית
"ריקוד" הדבורים, שפוענח במקור על ידי קרל פון פריש כמערכת תקשורת שמקודדת כיוון, מרחק ואיכות של מזון, נחשב במשך עשרות שנים לדפוס מולד ונוקשה. אבל מחקר מכונן שפורסם ב-2023 גילה שהתקשורת הזאת תלויה מאוד בלמידה חברתית מוקדמת. זו צורה דומה באופן מדהים לאופן שבו תינוקות אנושיים לומדים לדבר וגוזלי ציפורים לומדים לשיר - על ידי העברה תרבותית בין-דורית.
איך גילו את זה? החוקרים יצרו מושבות של דבורים בנות אותו גיל שגודלו במנותק מדבורים בוגרות, ככה שהן לא יכלו לעקוב אחרי "רקדניות מנוסות". כשהדבורים האלו הגיעו לבגרות והתחילו לרקוד - הריקודים שלהן סבלו משגיאות גדולות בכיוון ובמרחק שניסו לסמן. בזמן ששגיאות הכיוון השתפרו עם הזמן והניסיון - שגיאת הערכת המרחק נותרה קבועה כל חייהן.
בנוסף, מחקרים מהשנים האחרונות מראים שריקוד הדבורים לא מהווה שידור אותות חד-כיווני, אלא מופע גמיש שמשתנה לפי משוב חברתי ונוכחות קהל. כשמספר הדבורים שעוקבות אחרי הרקדנית פוחת - הרקדנית משנה את התנועות שלה, למשל מנסה למשוך עוד צופות, וזה פוגע ברמת הדיוק שלה.
פותרות בעיות ומנחילות מסורות
דבורים הוכיחו יכולת מרשימה לפתור בעיות מורכבות, תוך שילוב בין למידה מתצפית לבין ניסוי-וטעיה ושיפור עצמי:
- למידה מהתבוננות. דבורי בומבוס למדו למשוך חוט כדי להגיע לסירופ. דבורים שרק צפו בדבורה מושכת את החוט - למדו לעשות את זה בעצמן, בלי אימון ישיר.
- למידה ויישום גמיש. דבורים שאומנו לגלגל כדור למטרה כדי לקבל סירופ, צפו בדבורה מאומנת מגלגלת את הכדור הרחוק ביותר מבין שלושה. כשניתנה להן הזדמנות - הן לא חיקו באופן עיוור את מה שראו - אלא בחרו בכדור הכי קרוב למטרה. זה מעיד לכאורה על הבנת המטרה ועל גמישות מחשבתית.
- הנחלת מסורת יציבה. מחקרים עדכניים (2023-2024) הדגימו שדבורי בומבוס מסוגלות ללמוד מצפייה איך לפתוח תיבות-חידה מסובכות: שליש מהדבורים הצופות למדו פתרון ששום דבורה לא הצליחה לגלות לבד. הדבורים גם הפציו את הפתרון בכוורת כמסורת התנהגותית יציבה.
- שימוש בכלים. מחקר שפורסם השנה מצא שדבורי בומבוס הצליחו לפתור בעיה קלאסית של שימוש בכלי - התנהגות שעד לא מזמן נחשבה ייחודית רק לאדם או לקופי-אדם (ניסוי השימפנזה, הארגז והבננה) - או רק ל"חיות החכמות ביותר". במחקר החדש הצליחו 75% מהדבורים להבין שכדי להגיע לפרח לא נגיש (שהן לא יכלו פשוט לעוף אליו) הן יכולות לגלגל כדור ולטפס עליו בתור מין שרפרף.
ומה זה אומר על תעשיית הדבש?
הכרה באפשרות שדבורים רגישות לכאב ואפילו חוות רגשות (סליחה, "מצבים דמויי-רגש") שמשפיעים על השיפוט שלהן - מחייבת בחינה מחדש של משמעויות הפרקטיקות החקלאיות המקובלות בתעשיית הדבש. למשל:
השימוש בעשן
השימוש במפוח עשן מוצג כאמצעי שגרתי של כוורנים "להרגיע דבורים" כביכול בעת פתיחת הכוורת ורדיית הדבש. אבל מבחינה נוירו-פיזיולוגית, העשן לא גורם להרגעה תודעתית (כמו טשטוש או הרגעה שאנחנו מקבלים לפני טיפול רפואי למשל) אלא משבש את מערכות החישה והתקשורת שלהן: חלקיקי העשן גורמים לחסימה זמנית של קולטני הריח שלהן. הם גם מונעים מהן לקלוט את פרומון האזעקה, מה שמכשיל תגובת הגנה משותפת.
החלפת הדבש בסוכר
ברדיית דבש חקלאית כוורנים לוקחים את מאגרי הדבש שייצרה הכוורת לעצמה, ומחליפים אותם בסירופ סוכר. אבל דבש הוא לא רק מקור לאנרגיה (קלוריות) - אלא תערובת שמכילה שלל פיטוכימיקלים וחומצות אורגניות שמקורן בצוף ובאבקת הפרחים שחשובים לבריאות הדבורים. החלפת הדבש בסוכר גובה מהן מחיר יקר.
תרכובת מרכזית בדבש, חומצה פרא-קומרית, משמשת כאות מולקולרי שמשרה שעתוק והפעלה של אנזימי ניקוי רעלים. האנזימים האלה חיוניים לפירוק חומרי הדברה חקלאיים, קוטלי אקריות ורעלנים סביבתיים. הזנה בסוכר גם מונעת מהדבורים חומצות חיוניות (כמו חומצה ציטרית ולאקטית) ופוגעת בחיידקי המעי שלהן. כתוצאה, מערכת החיסון של הדבורים נחלשת ועמידותן לחומרי הדברה ולמחלות צונחת. זה חלק מהסיבות שחיי דבורים שמואכלות בסירופ סוכר קצרים יותר. מחקרים מראים שסירופ תעשייתי עלול גם להכיל תרכובות רעילות בעצמו.
מחיר ההזנה בסוכר הוא לא רק בריאותי אלא גם קוגנטיבי. מחקר מ-2024 השווה בין דבורים שהואכלו במשך שבוע בסוגי מזון שונים, וביניהם דבש טבעי מצוף פרחים, וסירופ סוכר פשוט. הדבש הטבעי נמצא עדיף תזונתית (מבחינת חומציות, חלבון, נוגדי-חמצון, וכו') - אבל אפילו יכולות הלמידה והזיכרון של הדבורים שאכלו ממנו נמצאו עדיפות. כלומר, יש ראיה שהחלפת הדבש הטבעי בסוכר פוגעת ביכולות השכליות של הדבורים - ולא רק בבריאות שלהן (ואפשר לשער שהאפקט יימצא גדול בהרבה בדבורים שגדלו כל חייהן רק על סוכר).
טלטול כוורות
שיטות כוורנות שכוללות טלטול והובלה של כוורות ממקום למקום (למטרות האבקת גידולים למשל) מייצרות פגיעות ארוכות-טווח בדבורים - ואולי גם מצוקה מתמשכת. טלטול והובלה לא רק מייצרים עקת חום בכוורת ומקצרים את חיי הדבורים - אלא גם משבשים את ההתמצאות המרחבית שלהן, וכנראה מורידים את רמות הסרוטונין והדופאמין במוחן, מה שמוביל למצבים "דמויי-רגש" שליליים.
בשורה התחתונה
הממצאים החדשים מראים שדבורים מורכבות הרבה יותר משהנחנו. הם לא מוכיחים מה דבורים חוות מבפנים - או אפילו שהן חוות משהו - אבל כן מראים שהן יכולות ללמוד כללים כמו חיבור וחיסור, לראות את העולם דרך משקפיים ורודים או עכורים, ואפילו לשחק בכדור. הראיות האלה (ורבות אחרות) לא מאפשרת עוד לפטור דבורים כ'אוטומטים פשוטים' בלבד.
לפני שני עשורים, השאלה "האם לדבורים יש תחושות" כמעט לא נדונה. כיום מתקיים דיון ער בנושא ובהשלכותיו האפשריות בין מדענים, משפטנים והציבור הרחב. עם זאת, דבורים לא נכללות באף חקיקה להגנת בעלי חיים בעולם מלבד בנורבגיה - שם הן זכו בשנה שעברה להגנה ראשונה מסוגה. בבריטניה "ועדת התודעה הממשלתית" הצביעה השנה על הצורך במנגנון לעדכון החוק בנושא, עם הצטברות הראיות.
הגיע הזמן לבחון מחדש את תעשיית הדבש ושיטותיה - ואת משמעותן עבור הדבורים. ברמה האישית, קל ורצוי לתת לדבורים "להנות מהספק" ולא לתמוך בתעשייה שייתכן מאוד שגורמת להן סבל רב. זה נראה נכון כיום עוד הרבה יותר מאשר כשבחנו את הנושא בעבר, לפני כ-20 שנים.
שנה טובה ומתוקה לכל היצורים המרגישים ♥️
רוצים שנה מתוקה בלי דבש?
מי שמחפשים את טעם ומרקם הדבש אבל לא רוצים לפגוע בדבורים - מוזמנים לנסות חלק משלל מוצרי "דבש" מומלצים מהצומח - מ"תחליפי דבש" חדשים ועד ממרחי תמרים טבעיים!