האם "בת הים הקטנה" הוא סרט זכויות בעלי חיים?

הסרט מעודד הטלת ספק בהיותה של הקידמה הטכנולוגית של בני האדם סימן לעליונותם המוסרית. אריאל, שמאוהבת בעולם החפצים המלאכותיים של בני האדם ששוקעים במצולות עם ספינות טבועות ומציתים את דמיונה, תוהה "איך ייתכן שעולם שיש בו דברים יפים כל כך יכול להיות רע?". כאילו באקראי שולה הסרטן סבסטיאן בדיוק בו-בזמן מאוסף החפצים הקסומים קרס דיג – חפץ שכל תכליתו לפצוע ולהרוג יצורי ים תמימים – כתשובה אילמת לשאלתה של אריאל.

שיר הנושא המוכר של הסרט, "בתוך הים", מהווה מקבילה ברורה ללהיטים נוספים מסרטי דיסני כמו "Bare Necessities" ("הטבע הוא נדיב וטוב" מ"ספר הג'ונגל") או "אקונה מטטה" (מ"מלך האריות"). שירים אלה מייצגים בסרטי דיסני הנאה פשוטה וחסרת דאגות מהחיים הטובים בטבע, הרחק מעולמם חמור-הסבר של בני האדם. הנאה זו אמנם מתגלה תמיד בהמשך הסרטים כבלתי רלבנטית לגיבור (הוא נמשך, או "נועד", לדברים אחרים), אך בשיר "בתוך הים" מאופיינים "החיים הטובים בטבע" בראש ובראשונה במרחק מבני האדם. ב"בתוך הים" מצטיירים בני-האנוש לא רק כשבויים בחיים מלאכותיים ועתירי דאגות, אלא כיצורים רצחניים ממש. מתוך השיר בדיבוב העברי:

"דגים נבראו בטבע, בים הם מאושרים.

אבל גם בדרך קבע – אותם אנשים תופסים.

כל עוד הם לנוי וצבע – עדיין ברי מזל.

אותם גם אוכלים לשובע – וזה כבר מאוד חבל!

בתוך הים, בתוך הים –

שם לא אוכלים, צולים, מטגנים בתוך שמן חם,

מרק סרטנים הוא מעדן – ואם נצוף זה מסוכן,

אך במצולות יש רק מעלות כאן, בתוך הים"

רצחנות בני האדם מוצגת בישירות גלויה ומפתיעה באמצעות פעולות שגרתיות מחיי היומיום של הצופים (כמו צליית דגים) שנתפסות לרוב כבילוי תמים. די להיזכר רק כמה אנשים שמגדירים את עצמם כצמחונים אוכלים בכל זאת דגים.

קצב מאוהב 

סבסטיאן הסרטן נקלע במהלך הסרט למטבחו של שף הארמון הצרפתי, בדיוק בשעה שזה ממלא סרטנים לארוחת הנסיך ובת הים. הוא מתחלחל כשעיניו נחות על דגים מבותרים, וצופה באימה בטבח רוקד ושר, תוך כדי בישול, "שיר אהבה" לדגים.