למה קשה לפרות לקום?
מהן "פרות רובצות" ו"פרות קורסות"? ואיך "עוזרים" להן לקום?
כל הפרות שמנוצלות לחלב בישראל סובלות מבעיות שלד ורגליים מכאיבות, שמקשות עליהן ללכת ואפילו לעמוד ולקום מרבצן. בחלק מהמקרים זה מגיע עד כדי התמוטטות מוחלטת - חוסר יכולת לקום ולעמוד, חרף ניסיונות רבים "לשכנע" אותן לעשות זאת, בדרכים שונות שיפורטו להלן - מה שגוזר את דינה של הפרה, לרוב, לפינוי לבית המטבחיים או ל"שחיטת דחק" במשק.
למה פרות סובלות מבעיות רגליים?
גורמים רבים חוברים יחד לפגוע בשלד וברגלי הפרות במשקים תעשייתיים, ובמיוחד ברפתות חלב אינטנסיביות, כמו אלה הקיימות בישראל, ובראשם:
- כיום שואבים מגופה של פרה בישראל כ-35-60 ליטרים של חלב ביממה. מדובר על כמות גדולה פי 7-12 מכמות החלב שגופה של פרה ייצר באופן טבעי עבור העגל שלה. גופה של הפרה לא מותאם להתמודד עם העומס של ייצור חלב רב כל כך בקביעות, והיא אינה מסוגלת לקלוט מהמזון שלה את כמויות הסידן העצומות הנחוצות לייצור כל כך הרבה חלב. לכן גופה נאלץ לפרק את השלד שלה לייצור החלב, ועצמותיה הולכות ונחלשות במהירות, ומתקשות לשאת את משקלה.
- פרות שמנוצלות לחלב בישראל לא יוצאות למרעה אפילו יום אחד בחייהן, ולא דורכות לעולם על אדמה רכה ועשב, אלא בעיקר או רק על בטון (או טפחות עץ) עמוס בהפרשות. זה גורם לניוון נוסף של רגליהן (שרירים ועצמות) מחוסר פעילות, ולצמיחה פראית של הטלפיים (ציפורני הפרות) שלא נשחקים ולכן גדלים ומתעוותים עד שהם גורמים צליעה שמחייבת טילוף אלים ומכאיב כל חצי שנה. זה גם גורם לדלקות פרסות בגלל הזיהום מהעמידה התמידית בהפרשותיהן הלא מנוקות.
בעיות הרגליים הללו מתאפיינות בתחילה, מבחינת הרפתנים, בכך שלעתים קשה להם "להקים פרה לחליבה" (כי כואב לה מדי לקום וללכת) והם קוראים לפרה כזאת "פרה רובצת". בהמשך, בעיות הרגליים נוטות להחריף עד כדי כך שפרות, אחרי שנים ספורות של ניצול אינטנסיבי לחלב, פשוט מתמוטטות ולא מסוגלות עוד לקום כלל. פרה שהתמוטטה מכונה "פרה קורסת" ("downed cow").
איך רפתנים גורמים לפרה לקום?
רפתנים פיתחו מספר שיטות ומכשירים כדי להקים "פרות רובצות" - רבים מהם מבוססים על גרימת כאב חריף - חריף מספיק כדי "לשכנע" פרה לקום חרף הכאב שגורמת לה העמידה עצמה.
תחקיר סמוי שערכה אנימלס בבית הספר לווטרינריה (היחיד) בישראל, בו מודרכים וטרינרים-לעתיד כיצד לטפל ב"חיות משק" (לא למען בריאותן, אלא למען מיקסום הרווחים המופקים מגופם; ראו "לא ד"ר דוליטל") כולל גם הדרכה "איך להקים פרה רובצת". ואלה ההמלצות של מורי בית הספר לווטרינריה בנושא:
1.
להבהיל את הפרה הרובצת - למשל, "לצעוק לה ממש לתוך האוזן"
2.
להשתמש בשוקר חשמלי כדי להכאיב לפרה. "זה חזק. זה לא נעים," מסבירה הווטרינרית המרצה, אך ממהרת להבהיר שהיא לא ניסתה את זה על עצמה (מה שלא מפריע לה לקרוא לזה "לתת עידוד" לפרה)
3.
להשתמש במתקן המתלבש על רגל הפרה ומאפשר להדק לרגל בקלות בורג מתכת מכאיב שלוחץ בקביעות על גיד שגורם לרגל להתיישר.
4.
למשוך את הפרה בעזרת חבל שמחובר לנזם מתכת שמהדקים לתוך הנחיריים שלה. גם כאן המטרה היא לגרום לפרה כאב חריף באזור רגיש כדי שיגבר על מכאוביה האחרים ויגרום לה לקום וללכת כדי להקל עליו. המרצה מציינת שזהו אמצעי "פחות ידידותי לפרה", אבל גם שהוא דורש "מינימום מאמץ".
5.
להרים את הפרה מעצמות האגן שלה בעזרת מתקן מתכת ייעודי וטרקטור או מנוף. לרוב מתקן זה משמש כדי להעביר אותה (אם היא אינה יכולה לעמוד) למשאית שתיקח אותה לבית המטבחיים. בתחקירים סמויים שערכנו במשחטות הגדולות בישראל כמו אדום אדום ודבאח חשפנו כיצד נוהגים להתעלל קשות בפרות שמגיעות למשחטה כשהן לא מסוגלות ללכת או לעמוד על רגליהן - כשמאלצים אותן לקרטע באמצעות חישמול בלתי פוסק באברי המין, בפי הטבעת, בראש ובעיניים - או גוררים אותן על הקרקע תוך גרימת סבל רב.