למה קשה לפרות לקום?

כל הפרות שמנוצלות לחלב בישראל סובלות מבעיות שלד ורגליים מכאיבות, שמקשות עליהן ללכת ואפילו לעמוד ולקום מרבצן. בחלק מהמקרים זה מגיע עד כדי התמוטטות מוחלטת - חוסר יכולת לקום ולעמוד, חרף ניסיונות רבים "לשכנע" אותן לעשות זאת, בדרכים שונות שיפורטו להלן - מה שגוזר את דינה של הפרה, לרוב, לפינוי לבית המטבחיים או ל"שחיטת דחק" במשק. 

למה פרות סובלות מבעיות רגליים?

גורמים רבים חוברים יחד לפגוע בשלד וברגלי הפרות במשקים תעשייתיים, ובמיוחד ברפתות חלב אינטנסיביות, כמו אלה הקיימות בישראל, ובראשם:

1. כיום שואבים מגופה של פרה בישראל כ-35-60 ליטרים של חלב ביממה. מדובר על כמות גדולה פי 7-12 מכמות החלב שגופה של פרה ייצר באופן טבעי עבור העגל שלה. גופה של הפרה לא מותאם להתמודד עם העומס של ייצור חלב רב כל כך בקביעות, והיא אינה מסוגלת לקלוט מהמזון שלה את כמויות הסידן העצומות הנחוצות לייצור כל כך הרבה חלב. לכן גופה נאלץ לפרק את השלד שלה לייצור החלב, ועצמותיה הולכות ונחלשות במהירות, ומתקשות לשאת את משקלה. 
2. פרות שמנוצלות לחלב בישראל לא יוצאות למרעה אפילו יום אחד בחייהן, ולא דורכות לעולם על אדמה רכה ועשב, אלא בעיקר או רק על בטון (או טפחות עץ) עמוס בהפרשות. זה גורם לניוון נוסף של רגליהן (שרירים ועצמות) מחוסר פעילות, ולצמיחה פראית של הטלפיים (ציפורני הפרות) שלא נשחקים ולכן גדלים ומתעוותים עד שהם גורמים צליעה שמחייבת טילוף אלים ומכאיב כל חצי שנה. זה גם גורם לדלקות פרסות בגלל הזיהום מהעמידה התמידית בהפרשותיהן הלא מנוקות.