מה צורות השינה הכי מוזרות בעולם?
חגי כהן / עורך הבלוגחושבים שאתם ישנים מוזר כי אתם נרדמים רק על צד שמאל? תכירו את מי שנאלצים לישון בעמידה, באוויר או בבועת ריר; את מי שישנים במשמרות של חצאי מוח; או את מי שישנים רוב השנה לעומת מי שמסתפקים ב"מיקרו-תנומות". למה בכלל בעלי חיים ישנים בצורות כל שונות ומוזרות? למה, למשל, פיל מסתפק בשעתיים שינה ביממה בזמן שקואלה מעדיפה 20?
הבנת התופעה הביולוגית המשונה והמרתקת שאנחנו קוראים לה "שינה" עברה שינוי דרמטי בעשורים האחרונים. אם בעבר נתפסה השינה כמצב פסיבי של חוסר פעילות, הרי שכיום אנחנו יודעים ששינה מניעה מגוון תהליכים אקטיביים לשיקום תאי, גיבוש זיכרון ותחזוקת המוח, או ויסות מטבולי. התהליכים האלה הם כל כך בסיסיים וחיוניים - עד שאף בעל חיים לא הצליח לוותר עליהם. כל בעלי החיים חייבים לישון. אבל כמה? ואיך? זה כבר פתוח למשא-ומתן אבולוציוני פרטני ומתמשך של כל מין ביולוגי עם סביבתו.
שינה מהווה אתגר אבולוציוני לכל חיה. הצורך לאבד את ההכרה ולהיות מוטל "כמו מת" במשך שעות - חושפת את החיה לסכנות חמורות, למשל בגלל שיתוק כל מנגנוני הבריחה וההגנה. הפתרונות שפיתחו בעלי חיים שונים לאתגר הבסיסי והמשותף הזה - הם מגוונים להפליא. בכתבה הזאת נסקור כמה מהן - צורות שינה ייחודיות ולעתים תמוהות לחלוטין במבט ראשון - וננסה להבין למה הן התפתחו.
לישון עם עין פקוחה
אחד הפתרונות המדהימים ביותר לקונפליקט בין הצורך בשינה לצורך להישאר עירני ומתפקד הוא מה שמדענים קוראים לו ה"שינה ההמיספרית החד-צדדית". במצב המיוחד הזה, המוח ישן ב"משמרות": מחצית מוח אחת (שנקראת "המיספרה") בכל משמרת. בדיקות גילו שהמיספירה אחת מציגה גלים חשמליים שאופייניים לשינה עמוקה, בזמן שההמיספירה השנייה נשארת ערנית ומתפקדת. מי שנאלצו להמציא את הפטנט הזה הם בעיקר יונקים ימיים ועופות נודדים, ומיד נבין למה.
לווייתנים ודולפינים: הצורך לנשום אוויר
עבור דולפינים ולווייתנים ("לווייתנאים") "שינה המיספרית חד-צדדית" היא הכרח קיומי. למרות שראינו שיש כאלה שחושבים שלווייתנים ראויים להיקרא "דגים" - אף אחד לא חושב שהם יכולים לנשום מתחת למים כמו דגים: הם חייבים לעלות, באופן רצוני, אל מעל לפני המים כדי לנשום אוויר כמונו. שינה רגילה, שכוללת איבוד הכרה מלא במים, היתה גורמת להם למות מטביעה בדיוק כמו לנו (או לכל יונק יבשתי אחר). רישומי EEG בלווייתנים ובדולפינים הראו דפוס א-סימטרי מובהק שבו המיספרה אחת מציגה גלים באמפליטודה גבוהה ובתדר נמוך, בזמן שהשנייה מציגה דפוס של "ערנות שקטה". המוח יודע לחלק את שעות השינה באופן שוויוני לאורך היממה בין שתי ההמיספרות.
לרוב, העין שמחוברת (בהצלבה, כלומר לחלק הגוף הנגדי) להמיספרה ששקועה בשינה תהיה סגורה, בזמן שהעין שמחוברת להמיספרה הערה נשארת פקוחה לסקירת הסביבה. איתור סכנה בסביבה בעזרת העין הפקוחה יכול להעיר מייד את כל המוח.
סנפירגליים
כלב־ים פרוותי צפוני מראים דפוסי שינה שונים מאוד ביבשה וב"הפלגות ארוכות" במים. על היבשה הם ישנים 8 שעות ביממה, מהן 80 דקות מוקדשות לשנת REM (שינה עמוקה). אבל אחרי שבועיים רצופים במים זמן שנת ה-REM שלהם צולל ב-96% - מ-80 דקות ביום ל-3 בלבד!
בעבר חשבו שניבתנים לא ישנים - או לפחות לא חייבים לישון. זה כמובן לא נכון. כמו כולנו גם הניבתן זקוק לשינה בריאה; אבל בניגוד לנו, כשהנסיבות מצריכות זאת, הוא יכול להישאר ער גם במשך 84 שעות רצופות של שחייה וציד! (אם כי יש החושדים שהוא בוודאי חוטף נמנומים קצרים שקשה להבחין בהם).
בכל מקרה, כשהניבתן סוף סוף ישן, הוא עושה גם את זה בהתמסרות, ויכול לישון עד 19 שעות, לפעמים אפילו כשהוא במים, גופו שקוע מטה וראשו צף מעל המים הודות לכיסי אוויר מיוחדים בגרונו שפועלים כמו מצופים לשעת חירום.
עופות: שינה בקצה הקבוצה
ציפורים משתמשות ב"שינה המיספרית" בעיקר בגלל הסיכון להיטרף בזמן נמנום, וביחס ישר לסיכון הטריפה. מחקרים בברווזי בר הראו שעופות שנמצאים בשולי הלהקה הישנה מבלים יותר זמן בשינה המיספרית בהשוואה לאלו שבמרכז המוגן. הברווז שבקצה ישאיר את העין שפונה החוצה פתוחה - ואת ההמיספרה שמחוברת אליה ערנית - בזמן שהצד שפונה לתוך הלהקה ישקע בשינה נעימה. הטריק הזה מאפשר ללהקה כולה לשמור על רמת אבטחה היקפית מיטבית עם מקסימום מנוחה לכל ברווז.
ישנים "יד ביד"
לוטרות הים צריכות לישון 11 שעות ביממה. אבל איך עושים את זה כשצפים על המים חסרי הכרה, נתונים לחסדי זרמי האוקיינוס הבלתי פוסקים? לוטרות הים פיתחו לאתגר כמה פתרונות מעולים - וחמודים ביותר.
כדי למנוע היסחפות בזמן שינה, כשהן צפות על הגב, הלוטרות מתקבצות לקבוצות צפופות שנקראות "רפסודות", שיכולות לכלול רק זוג לוטרות או עשרות ואפילו מאות לוטרות שכולן אוחזות זו בכפותיה של זו. ההתנהגות הזאת נקראת "החזקת ידיים" - והיא יוצרת רשת ביטחון פיזית ששומרת על הקבוצה ביחד. בנוסף, לוטרות נוהגות להתעטף באצות קלפ ארוכות שמעגנות אותן לקרקעית הים ומהווים "חגורת בטיחות" טבעית שמאפשרת להן להתמסר לשינה בלי חשש לאבד את מיקומן במרחב או להיפרד מהלהקה.
מעבר לאחיזת הידיים, לוטרה היא, כזכור, היונק השני שגילינו שמשתמש בכלים, עוד אי-אז ב-1964. אנחנו יודעים שלוטרות ים משתמשות באבנים (לפיצוח קונכיות ושריוני סרטנים) ושלכל לוטרה יש אבן מועדפת קבועה שהיא לא נפרדת ממנה. אבל איפה היא מאכסנת אותה בזמן השינה? למרבה המזל, לכל לוטרה יש קפל עור מיוחד מתחת לבית השחי שמשמש בתור "כיס" לאחסון אוכל, אבל בעיקר לשמירה על האבן היקרה שלה.
ישנים על עננים
איך ציפורים, כמו סיס ההרים והפריגטה, יכולות לשהות באוויר ברציפות חודשים ארוכים? הן לא ישנות? ישנות באוויר?? שאלה זו העסיקה מדענים במשך זמן רב. מחקר שנערך בשנת 2016 באמצעות מכשירי נוירולוגר זעירים סיפק את התשובה: ציפורים אכן ישנות באוויר, אבל הרבה פחות, ולרוב במשמרות של חצי מוח.
הפרגטות ההדורות מאיי הגלפגוס מסוגלות לעוף במשך שבועות רצופים בלי לנחות: הנוצות שלהן לא חסינות מים, וטביעה היא סכנה ממשית עבורן.
הבדיקה גילתה שבאוויר הן ישנות רק 42 דקות ביממה בממוצע, בהשוואה ל-12 שעות כשהן על הקרקע. השינה בתעופה מתרחשת בדרך כלל בלילה, בזמן דאייה במעגלים בזרמי אוויר עולים. הפרגטות משתמשות בשינה המיספרית חד-צדדית כדי להישאר ערניות למניעת התנגשויות (העין המחוברת להמיספרה “היותר ערה” פונה לכיוון התנועה), אבל באופן מפתיע הן ישנות כ-28% מהזמן בשתי ההמיספרות בו זמנית תוך כדי דאייה יציבה.
תגלית מרעישה נוספת הייתה קיומה של שנת REM (שלב השינה שמאופיין בין היתר בחלומות) בזמן תעופה. בניגוד ליונקים, שבהם שנת REM כרוכה באובדן מוחלט של טונוס שרירים, בציפורים השלב הזה נמשך רק שניות בודדות, שבהן הראש של הפרגטות צונח. מה שנקרא - הן "מנקרות"...
ישנים בעמידה
אם את/ה אוכל/ת-עשב גדול/ה שחי/ה בסביבה עם הרבה טורפים - היכולת לישון בעמידה היא יתרון הישרדותי שיכול לאפשר לך בריחה מהירה במקרה של איום. המנגנון שמאפשר את זה הוא אנטומי, מבני, והוא נקרא "מנגנון שהייה" - מערכת מתוחכמת של גידים ורצועות שנועלים את המפרקים בלי צורך במאמץ שרירי אקטיבי.
בסוסים, מנגנון השהייה מאפשר להם לישון (או לפחות לנמנם) בעמידה כמעט בלי להשקיע בזה אנרגיה, כשהם מעבירים מדי פעם משקל מרגל אחת לאחרת. רצועות מיוחדות ברגליהם נמתחות ומייצבות את המפרקים ברגע שהשרירים נרגעים. הפיקה בברך "ננעלת" ו"נועלת" איתה גם את הקרסול, בגלל מערכת גידים מקשרת. אבל בשביל שינה עמוקה יותר, קיימת מגבלה פיזיולוגית: שלב שנת ה-REM מחייב אובדן טונוס שרירים, מה שהופך שינה בעמידה לבלתי אפשרית. לכן, סוסים חייבים לשכב לפחות לזמנים קצרים (כשעה ביממה) כדי להגיע לשינה עמוקה ומשקמת. חסר מתמשך בשכיבה עלול להוביל ל"נפילות שינה" שבהן הסוס פשוט קורס פתאומית.
פילים אפריקאיים - יונקי היבשה הגדולים ביותר - מציגים בטבע גם את דפוסי השינה הכי מינימליסטים-קיצוניים שתועדו אי-פעם ביונקים יבשתיים. מחקרים שבוצעו בעזרת חיישני תנועה הראו שפילות בטבע ישנות בממוצע כשעתיים בלבד ביממה. זאת ועוד: רוב השינה שלהן נעשית בעמידה, ושכיבה (כמו בסוסים, לצורך שנת REM) מתרחשת רק פעם ב-3-4 ימים - למשך שעה בלבד. פילים מסוגלים לוותר לגמרי על שינה למשך עד שתי יממות, למשל כשהם ממהרים להגיע במהירות ליעד מרוחק. ובניגוד לבני אדם (וחיות רבות אחרות) - לא נצפה אצלם "פיצוי שינה" משמעותי אחרי "לילות לבנים" כאלה.
השאלה למה פלמינגו (ולמעשה לא פעם גם עופות מים רבים אחרים) עומדים וישנים על רגל אחת התעוררה כבר לפני שנים רבות, והוצעו לה שלל תשובות. מחקרים עדכניים מראים שעמידה על רגל אחת היא למעשה מצב המנוחה הפסיבי היציב יותר. המפרק בנוי ככה שהוא ננעל באופן טבעי תחת משקל הגוף. נמצא שפלמינגו מתנדנדים הרבה פחות כשהם על רגל אחת בהשוואה לשתי רגליים (!) מה שרומז שהתנוחה חוסכת אנרגיה שרירית יקרה. בנוסף, התנוחה עוזרת לשמר חום, כי היא מצמצמת את שטח הגוף שנוגע במים הקרירים.
ישנים הפוך
עטלפים ידועים בתנוחת השינה הייחודית שלהם: תלויים ברגליהם, כשראשם פונה מטה וכנפיהם עוטפות את גופם. התלייה נשענת על מנגנון נעילה בגידי כף הרגל שמאפשר להם להיאחז בענף או בזיז סלע כמעט בלי מאמץ. זה גם נותן להם יתרון עצום בהמראה: במקום להזדקק לריצת-המראה מסורבלת כמו הרבה ציפורים - הם פשוט “נופלים” לתוך מעוף. ואם זה לא מספיק - ההיתלות (מענף או תקרת מערה) מפחיתה את הסיכון שטורפים יוכלו לנצל את מצבם הזמני הפגיע ביחס להשתרעות-הישכבות (הרגילה יותר) על גבי משהו.
עטלפים ידועים כחריגים גם בכמות השינה שלהם. נהוג להניח שעטלפים ישנים כ-20 שעות ביממה, כפי שתוכלו לראות בטבלאות מידע ואינפוגרפיקות רבות ברשת. אבל מחקרים גילו שעטלפים ישנים בפועל מספר שעות שונה מאוד בהתאם לנסיבות, ואנחנו עדיין לא קרובים להבין לגמרי איך, מתי ולמה. מחקר מ-2010 על שני מיני עטלפים תיאר שינה של כ-15 שעות ביממה בממוצע בתנאי ניסוי. מחקרי שדה מסוימים תיעדו עטלפים ישנים רק 4-6 שעות ביממה, ופחות ככל שהטמפרטורה עולה, כשבימים של מעל 35°C לא נצפתה לעתים שינה כלל. תצפית אחרת מצאה שחמישית מהעטלפים ישנים בקיץ “עם עין אחת פקוחה”. למה? שאלה טובה.
ישנים במים
אם צחצוח שיניים לפני השינה נראה לכם כמו טרחה, תחשבו על דג התוכי, שלוקח לו כמעט שעה להתארגן לשינה.
בכל לילה, לפני שהם מתחילים להתנמנם, דגי תוכי מפרישים ריר צמיגי מבלוטות מיוחדות שנמצאות מתחת למכסי הזימים שלהם - ויוצרים בהדרגה מעין "שק שינה" מתכלה - "בועה" שקופה סביב כל גופם. פעם חשבו שהבועה נועדה להגן עליהם מטורפים על ידי "כליאת" הריח שהם מפיצים, אבל מחקרים הראו שהתפקיד המרכזי של הבועות הוא… הגנה מטפילים. טפילים חיצוניים רבים מנצלים את הצורך של דגים לישון כדי להתנחל על עורם. הבועה של דגי התוכי, מסתבר - משמשת כ"רשת יתושים" (כילה) טבעית. ייצור כל כך הרבה ריר אמנם לא בא בחינם - הוא צורך כ-2.5% מתקציב האנרגיה היומי של הדג - אבל זה מחיר קטן יחסית לשלם בשביל כזאת הגנה חשובה.
היכולת של כרישים לישון תלויה במנגנון הנשימה שלהם. רוב הכרישים מסוגלים לשאוב מים לזימים באופן אקטיבי כשהם נייחים - והם ישנים "נורמלי" - כשהם חסרי תנועה, לפעמים על הקרקעית. אבל כמה עשרות מיני כרישים כמו העמלץ הלבן וכריש המאקו חייבים לשחות בלי הפסקה כדי להזרים מים לזימים ולנשום (בשיטה שמכונה "אוורור RAM" על שם מנוע סילון שמסתמך על מהירות הטיסה כדי לדחוס אוויר למנוע). הם נאלצים לישון תוך כדי שחייה כדי שלא ייחנקו. אבל איך הם מצליחים לעשות את זה?
במקום שינה עמוקה שמערבת את כל המוח, הכרישים האלה נותנים לרוב המוח לנוח ומשאירים רק מעט ממנו במצב של פעילות נמוכה. השחייה שלהם עוברת ל"טייס אוטומטי" - כלומר הופכת לפעילות רפלקסיבית שנשלטת בעיקר על ידי חוט השדרה ולא על ידי המוח. זה מאפשר למוח לנוח בזמן שהגוף ממשיך לבצע את תנועות השחייה המחזוריות כדי להזרים חמצן לזימים.
אגב, יש גם מינים ספורים של כרישים (כמו כריש השונית האפור) שמצאו "פרצה במערכת" - הם "חונים" לשינה במערות תת-ימיות עם זרמי מים חזקים במיוחד, והמים פשוט זורמים להם לתוך הפה והזימים בלי שהם יצטרכו להזיז סנפיר.
נמלים ומיקרו-נמנומים
אפילו חרקים צריכים לישון, מסתבר. אבל הם יכולים לעשות את זה בצורות מאוד שונות מאיתנו. במושבות של חרקים חברתיים כמו נמלים, השינה כפופה למערכת לוגיסטית שנועדה להבטיח את תפקוד המושבה הרציף. בכל רגע נתון כ-80% מהפועלות ערות ופועלות לתחזוקת הקן והגנה עליו. בנמלי אש, גילו שנמלה פועלת ישנה 4.8 שעות ביממה, אבל (אבוי) זה מחולק בין 250 נמנומים של דקה בערך. לעומתן, המלכה זוכה לשינה מלכותית: היא ישנה כ-9 שעות ביממה בשנ"צים ארוכים ומפנקים של 6 דקות כל אחד. ההשלכות של ההבדלים האלה על משך החיים של הנמלים הן דרמטיות: מלכות יכולות לחיות שנים, בזמן שנמלים ממעמד הפועלים חיות רק כמה חודשים. יש מינים עם חוש טבעי לצדק ושוויון - אבל נמלים הן בהחלט לא אחד מהם.
"שנת חורף"?
למרות השם המטעה, "שנת חורף", היברנציה, היא ממש לא "שינה ארוכה" - או שינה בכלל. מבחינה פיזיולוגית, היא קרובה הרבה יותר למצב של תרדמת ("קומה"). בזמן שחיה נכנסת לתרדמת חורף, קצב חילוף החומרים שלה צונח לרמות אפסיות, דופק הלב הופך לאיטי להחריד (אצל סנאים, למשל, הוא יורד מ-300 פעימות בדקה ל-5), וטמפרטורת הגוף צונחת לעיתים עד לנקודת הקיפאון! במצב הזה, המוח כמעט נכבה לגמרי כדי לחסוך באנרגיה.
ההוכחה המפתיעה ביותר לזה שתרדמת חורף היא לא באמת שינה היא שתרדמת חורף גורמת… עייפות וחוסר בשעות שינה! ניטור של גלי מוח הראה שחיות בתרדמת חורף לא חוות את "שלבי השינה" המוכרים מבני אדם וחיות אחרות (כמו שנת REM), ולמעשה הן צוברות "חוב שינה" בזמן התרדמת. חלקן אפילו נאלצות "להתעורר" מדי פעם מהתרדמת - רק כדי שהן יוכלו להירדם ולישון שינה אמיתית קצרה וטובה!
הנה כמה דוגמאות ליצורים שנכנסים לתרדמת חורף:
- נמנמנים (מכרסמים קטנים, ראו תמונה) זכו ביושר בשמם. בזמנים קשים של מחסור, למשל בשנות בצורת, הם יכולים לבלות עד 11 חודשים בשנה במצב של תרדמת! כדי לשרוד את זה, נמנמן מנסה לרוב להכפיל את המשקל הטבעי שלו לפני "תנומה גדולה". הנמנמן הוא דוגמה קלאסית לבעל חיים ש"נכבה" כל כך חזק, עד שגם מגע בו לא מעיר אותו - מה שהופך אותו לטרף קל אם המאורה שלו נחשפת.
- גם דובים מפורסמים ב"שנת החורף" שלהם, אבל הם לא באמת נכנסים לתרדמת חורף כהלכתה כמו הנמנמנים הקטנים. חום הגוף של דובים לא צונח בצורה דרסטית (רק יורד בכמה מעלות - מה שמאפשר לנקבות דובים אפילו ללדת ולהניק תוך כדי תרדמת החורף!). דובים לא צריכים "ללכת לשירותים" במשך חודשים כשהם בתרדמת, ובמקום זה הגוף שלהם עושה קסם ביולוגי וממחזר את ההפרשות לשימור מסת השריר והעצם שלהם! הדובים יוצאים מהמערה באביב כמעט בלי לאבד רקמות שריר ועצם! (ונקיים…)
- הלמור הננסי עב-הזנב הוא הפרימט היחיד שנכנס (עד כמה שידוע לנו כיום) ל"שנת חורף". במהלך התרדמת, שנמשכת עד שבעה חודשים, הלמור מוריד את קצב הלב שלו מ-200 פעימות לדקה ל-6 פעימות בלבד. הממצא הכי מפתיע הוא שהלמורים נכנסים לפעמים לשנת REM - אבל רק כשטמפרטורת הסביבה עולה. אם קר מדי - המוח שומר על הפעילות המינימלית האפשרית.
למה חלקנו ישנים יותר?
השונות במשך השינה בעולם החי מוסברת במידה רבה בקצב חילוף החומרים השונה. מניחים ששינה מוקדשת לתיקון נזקים תאיים שנגרמים על ידי חילוף חומרים פעיל. בגלל שחיות קטנות יותר הן בעלות קצב חילוף חומרים גבוה יותר, הן מייצרות יותר תוצרי לוואי רעילים (כמו רדיקלים חופשיים), ולכן צריכות יותר זמן שינה לצורך תחזוקה. מחקרים מראים שקצב חילוף החומרים של המוח, ולא של הגוף כולו, הוא למעשה מנבא מדויק יותר למשך השינה הנחוץ לחיה. הסיבה היא כנראה שתאי עצב במוח אינם מתחדשים בקלות, ולכן מנגנוני התיקון במהלך השינה הם קריטיים במיוחד.
משתנה נוסף הוא התזונה. אוכלי עשב גדולים צריכים לבלות את רוב שעות היממה באכילת מזון דל קלוריות כמו עלים, מה שמשאיר להם מעט זמן לישון. לעומתם, טורפים כמו אריות שבולעים בבת אחת כמות עצומה של חלבון ושומן וקלוריות יכולים להרשות לעצמם להקדיש יותר זמן לעיכול בלבד ולישון עד 20 שעות ביממה, כשהם פטורים גם מהחשש שמישהו ינסה לטרוף אותם בזמן הזה.
משך השינה, מידת הפיצול שלה לאורך היממה, אחוז "שנת החלום" העמוקה, מידת הסימטריה המוחית שלה - כולם תוצרים של אילוצים ופשרות בין פיזיולוגיה, סביבה, חברה, סיכונים, חיסכון באנרגיה, תנועה ותזונה. מחקרי שינה השוואתיים מצאו, למשל, ששינה של יונקים נוטה להתקצר במינים שישנים במקומות חשופים יותר לטריפה. יש חיות כמו יונקים ימיים וציפורים שישנים באופן שונה לגמרי במקומות שונים - למשל אם הן על יבשה יציבה - או נתונים לחסדי הגלים והרוחות. וגם האקולוגיה הטבעית מסבירה רק חלק מהשונות בין חיות ספציפיות - למשל אם הן חיות בשבי או בטבע שהשתנה עקב פעילות אנושית.
כמו בהרבה נושאים אחרים, גם בנושא שינה התברר עם השנים ש"ידע על חיות" שהושג על-ידי תצפיות (נוחות לצופים) על חיות בשבי, בעיקר בגני חיות - התגלה כבעייתי מאוד ככל שנבדק מול נתונים מקבילים מתצפיות (מאתגרות לצופים) על אותן חיות בטבע. הרבה טבלאות נתונים ואינפוגרפיקות בנושא שינה של בעלי חיים (למשל על אורך השינה הממוצע) נשענות על מדידות מחיים בשבי, בעוד שמדידות בטבע חושפות לעתים דפוסי שינה שונים מאוד. התגלה למשל שעצלנים בטבע, למשל, ישנים מעל 6 שעות פחות מאשר בשבי! לכן, כדאי להתייחס לכל השוואה פשוטה בין מינים בספקנות - או בעיקר לצורך התרשמות השוואתית כללית, ולא כמקור למידע מדויק.
בשורה התחתונה
שינה היא אחת ההתנהגויות הכי אוניברסליות - אבל גם הכי מגוונות וגמישות בעולם החי. אפשר לחשוב על שינה של בעלי חיים שונים כעל כאוסף פתרונות אבולוציוניים שונים לאותה בעיה בסיסית: איך לקבל את תועלות השינה חסרות-התחליף בלי להיטרף, לטבוע, להתרסק, להתקרר או לרעוב.
שינה עריבה לכל היצורים החולמים!
