למה ראסטפארים בעד טבעונות? ומה הקשר לעברים מדימונה?
חגי כהן / עורך הבלוגמה הקשר בין אכילה מהצומח להתנגדות לגזענות וקולוניאליזם? מהי תזונת ה"איטל" הראסטאפארית? ואיך היא קשורה ל"תזונה העדנית" של קהילת העברים בישראל?
במהלך המאה ה-20 התפתחו בפזורה האפריקאית באמריקה תפיסות תזונתיות חדשות, ברוח צמחונית-טבעונית, כחלק ממהפכת השחרור השחורה ממורשת השעבוד והדיכוי של העבדות והקולוניאליזם. בכתבה זו נבחן שתי תנועות מרכזיות במגמה הזו: התנועה הראסטאפארית בג'מייקה וקהילת העברים מדימונה. שתי התנועות אימצו אידיאל של תזונה צמחית - שראסטאפארים קוראים לה "איטל" (Ital), והעברים מכנים "תזונה עדנית" (תזונת גן העדן) - כחלק מתפיסה רחבה שמקשרת בין טוהר הגוף, צדק חברתי וחיבור לטבע.
בתור התחלה - בואו נראה מה היו המקורות הדתיים וההיסטוריים המפתיעים שמהם צמחו התנועות ותפיסות העולם האלה!
שורשי תזונת ה'איטל'
התנועה הראסטאפארית צמחה באי ג'מייקה של תחילת-אמצע המאה ה-20 כתנועת שחרור של אוכלוסיות שחורות ועניות (צאצאיות עבדים שהובאו לאי מאפריקה) משלטון האפליה הלבן. היא התפתחה כביטוי של התנגדות תרבותית, והפכה עם השנים לאמונה ודרך חיים או דת עם מאות אלפי חברים-מאמינים. התנועה הושפעה בראשיתה מהתורות של מרקוס גארבי, שקרא לחזרת שחורים "ליבשת האם" ("אפריקניזם"/"אתיופיאניזם"), ומנבואות שראו בהיילה סלאסי, שהוכתר לקיסר אתיופיה בשנת 1930 - משיח.
הבסיס לתזונת ה'איטל' נשען על פרשנות מקורית ורדיקלית (ואפרו-צנטרית למדי) של התנ"ך, ושאיפה לחזור למצב הקיומי הנעלה יותר, שלפני ה"נפילה" המוסרית של האנושות, החטא, והגירוש מגן-העדן. מקום משכנו של גן העדן היה לדעתם באפריקה, וספציפית באתיופיה או עמק הנילוס. ולראיה: נהר הגיחון, מארבעת נהרות גן עדן, מתואר כ"סֹּבֵב אֵת כָּל-אֶרֶץ כּוּשׁ". הפסוק המרכזי והמצוטט ביותר הוא כנראה הייעוץ התזונתי הראשון בהיסטוריה - הנחיות התזונה המקוריות של אלוהים לאדם בגן העדן, מייד אחרי בריאתו - לאכול מכל פרי האדמה והעצים:
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כׇּל־עֵ֣שֶׂב זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כׇּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאׇכְלָֽה.
(בראשית א', כ"ט)
בעיני הראסטאפארים, זהו הציווי האלוהי לתזונה האנושית, שמהווה את "הנחיות היצרן" לתזונה האידיאלית למכונה המורכבת שהיא גופנו. כל חריגה מכך נתפסת כסיכון בריאותי - והידרדרות רוחנית.
מעבר לכך, הראסטאפארים מפרשים את הדיבר "לא תרצח" כמכוון לכל יצור בעל חיים, בניגוד לפרשנויות המקובלות לו ביהדות ובנצרות שמגבילות אותו רק לבני אדם. לפי הראסטאפארים כל היצורים החיים שווים בפני "ג'ה".
המונח "איטל" נגזר מהמילה Vital - חיוני, שופע חיים, והוא מבטא את הפעולה הרצויה והמבריאה של מזון על גופנו - הענקת "אנרגיית חיים". מזון "איטל" אידיאלי הוא צמחי, טבעי, טרי ומקומי. בשר נתפס כ"אוכל מת" שלא יכול להעניק חיים וחיוניות. אכילת בשר נחשבת בקרב ראסטאפארים רבים ל"הפיכת הגוף לבית קברות". לעומת זאת, אכילה של צמחים ופירות, שמכילים את אנרגיית השמש והאדמה, נתפסת כדרך לשמר את אנרגיית החיים ולמנוע מחלות. הטאבו החמור ביותר הוא, כמו ביהדות, על אכילת בשר חזיר ו"פירות-ים".
הראסטאפארים פיתחו התנגדות חזקה למזון מעובד ומשומר ולמזון עם כימיקלים ותוספים. מזונות כאלה מייצגים את "בבל" (בבילון) - התרבות המקראית החוטאת שהפכה מבחינתם לסמל למבנה הקולוניאלי-קפיטליסטי שניתק את האפריקאים משורשיהם ומהטבע. שמירה על טוהר הגוף ובריאותו, כמו גם ההסתמכות העצמית והניתוק מהתלות במוצרי ייבוא - נתפסו כדרכים להביע התנגדות לקולוניאליזם ולהשתחרר ממנו.
הראסטאפארים עזרו להנחיל לעולם תפיסות של "תזונה כרפואה מונעת", של "סלואו פוד" ושל צמחונות. בעוד שטבעונות מערבית מתבססת לפעמים על תחליפים מעובדים, ה'איטל' דוחף לחזור למזון מעובד פחות ופשוט יותר. בזכות המורשת הראסטאפארית, ג'מייקה נחשבת כיום לאחת המדינות הידידותיות ביותר לטבעונים בעולם.
השפעות התרבות ההודית
התפתחות תזונת האיטל בג'מייקה הושפעה באופן עמוק ומרתק ממפגש תרבותי מפתיע שהתרחש אחרי ביטול העבדות ב-1834 (שהושג אחרי התקוממויות שדוכאו באכזריות רבה באי). כדי להחליף את כוח העבודה האפריקאי במטעים, הביאו הבריטים לג'מייקה מקצות האימפריה עובדים חסרי-כל, כבולים בחוזים דרקוניים, ממדינות עניות, ובראשן הודו. בין השנים 1845 ל-1910 הגיעו לאי כ-37,000 הודים, שהביאו איתם את דת ההינדואיזם, את מנהגי הצמחונות המסורתית של הודו ואת השימוש בצמחי מרפא, כולל את המריחואנה.
לאונרד האוול, שנחשב ל"ראסטאפארי הראשון", הקים בשנות ה-40' את הקומונה "פינאקל", שהפכה למודל לחיים ראסטאפאריים שיתופיים. האוול הושפע מאוד מהפילוסופיה ההודית ואאף קרא לעצמו "גונגונגורו מראג'" - "מורה לחוכמה נעלה" בהינדית. אלמנטים הינדיים שאומצו לתוך הראסטאפארי כוללים למשל:
- צמחונות: תפיסת אי-אלימות הינדית, "אהימסה" - התמזגה עם הפרשנות המקראית לאכילה מהצומח.
- מריחואנה: הצמח הממסטל הובא לג'מייקה על ידי ההודים, שקראו לו על שם נהר הגנגס הקדוש - "גאנג'ה", והשתמשו בו לצרכי רפואה ומדיטציה. הראסטאפארים אימצו את הצמח בחום כדרך להגיע להארה רוחנית.
- ראסטות: משערים שעיצוב השיער בראסטות הושפע מה"סאדהו" - מנהג של נזירים הודים נודדים לגדל שיער בלי להסתפר או להסתרק כחלק מנדר נזירות.
האייקון: בוב מארלי
גם אחרי מותו, בוב מארלי הוא הראסטפארי המוכר והמשפיע ביותר בעולם. אפשר לומר שבעזרת המוזיקה שלו, הכיר מארלי לעולם הרחב לראשונה את התנועה הראסטאפארית וערכיה.
מארלי מוכר כצמחוני, ובתזונתו הרגילה הוא אכן נמנע מבשר ואפילו חלב. אבל הוא גם אכל מדי פעם דגים, ובמקרים חריגים מסוימים, לפי דיווחים - גם בשר בקר. אבל לסיבובי הופעות בעולם הוא לקח איתו את השף האישי שלו, ג'ילי, שבישל עבורו בסגנון איטל מסורתי ועזר "להפיץ את הבשורה".
הגמישות התזונתית (היחסית) של מארלי מאפיינת את זרם "שנים-עשר שבטי-ישראל" אליו הוא השתייך. הזרם הזה נחשב ל"גמיש" יותר מבחינה תזונתית בהשוואה לשני הזרמים האחרים של הראסטפארי - ה"ניאבינגי" וה"בובו אשאנטי".
מארלי השתמש בשירים שלו כדי להעביר מסרים של שמירה על הבריאות וחזרה לטבע. בראיון משנת 1979 הוא דיבר על "המזון הנכון" ו"ההבנה הנכונה של החיים" כבסיס למהפכה תודעתית. הוא ראה בשימוש במזון טבעי ובעשבי מרפא דרך למרוד בניסיון לשעבד את גוף האדם. המורשת שלו נמשכת, בנוסף ליצירתו, גם דרך בניו, בייחוד דמיאן וזיגי מארלי, שממשיכים לקדם אורח חיים מהצומח, ומשפיעים על דורות חדשים.
טבעונות "עדנית": משיקגו לדימונה
הקשר בין הראסטאפארים לתנועת העברים (African Hebrew Israelites of Jerusalem) קשור בפרשנות דומה לכתבי הקודש וגם בשאיפה המשותפת לשיקום זהות אפריקאית באמריקה אחרי שהעבדות אמנם בוטלה - אבל שחורים עדיין נידונו בה (לרוב לפחות) לחיי עוני ואפליה, חולי וניצול. בעוד שהראסטאפארים צמחו בג'מייקה, תנועת העברים הוקמה בשיקגו שבארה"ב בשנת 1966 על ידי בן עמי בן-ישראל.
המעבר לטבעונות קפדנית התרחש בשנות ה-70' המוקדמות, עם העלייה לישראל וההתיישבות בה. בן-ישראל טען שכדי להקים את "מלכות האלוהים" על פני האדמה - הקהילה צריכה לאמץ את אורח החיים והתזונה של אדם וחווה בגן עדן - טבעונות. הטבעונות של העברים היא רדיקלית הרבה יותר מזו של רוב הראסטאפארים וכוללת הימנעות מוחלטת וקפדנית מכל מוצר מהחי (בשר לסוגיו, כולל דגים כמובן - וגם חלב ומוצריו, ביצים ודבש) וגם הפחתת מרכיבים מזיקים כמו מלח וסוכר (כחלק ממאבק במחלות כרוניות כמו לחץ דם גבוה וסכרת שנפוצות בקרב אפרו-אמריקאים).
בדומה לראסטאפארים, העברים רואים בבחירה התזונתית שלהם אקט של שחרור. הם מנגידים בין מזון אפרו-אמריקאי מסורתי, שהוא למעשה "מזון עבדות" שנולד משאריות המזון שניתנו לעבדים בארה"ב - לבין "אוכל נשמה טבעוני" בריא מהצומח - שהם למדו ופיתחו בישראל. "מזון העבדות" עשיר בשומן מן החי ובמלח, והוא מחליש והורג את הגוף השחור; לעומתו - המעבר לטבעונות מייצג "קולינריה של גאולה", שמאפשרת לחבר הקהילה שליטה בגופו ובגורלו.
קהילת העברים גם הצליחה להביא את בשורת הטבעונות אל מחוץ לגבולותיה. השפעתה על שוק המזון בישראל הייתה גדולה - ולפעמים היא לא זוכה להכרה הראויה. הרבה לפני שתל אביב הפכה ל"מעצמת טבעונות", הקהילה בדימונה פיתחה תשתיות ראשונות למזון טבעוני במדינה, שנמכר בעשרות "בתי טבע" ברחבי הארץ.
בשנות ה-80', כשהמושג "טופו" היה זר לרוב הישראלים, הקהילה בדימונה שלחה חבר ליפן כדי ללמוד את סודות ייצור הטופו ומוצרי סויה נוספים. עם חזרתו, הקימה הקהילה מפעל בדימונה שהתחיל לייצר טופו, חלב סויה וגלידות. מפעל זה עבר מיתוג מחדש בשנת 1995 תחת השם "טבע דלי" והפך לספק מרכזי של מוצרים טבעוניים למסעדות ולצרכנים בכל רחבי הארץ. בנוסף, הקהילה הפעילה את מסעדת "טעם החיים" בתל אביב במשך 35 שנים, שבחלקן היתה כנראה המסעדה הטבעונית (המוצהרת, לפחות) היחידה בישראל.
בשורה התחתונה
תזונת האיטל והדיאטה העדנית מייצגות תנועות התחדשות תרבותית שהפכו את האכילה לכלי של הגדרה עצמית ושחרור. הראסטאפארים, תחת השפעה ייחודית משולבת של נצרות פרוטסטנטית, הינדואיזם ואפריקניזם (ויש שיוסיפו גם את היהדות לרשימה), יצרו את ה"איטל" כדרך חיים שמעודדת ומטפחת טוהר, אי-אלימות וחיוניות. העברים משיקגו אף שינו את מקום מגוריהם ו"חזרו לציון", בה הם אימצו תזונה טבעונית קפדנית.
לא צריך להיות ראסטאפרי או עברי מדימונה כדי להכיר בתרומה של הקבוצות הנמרצות והיצירתיות האלה לעידוד תזונה צמחונית וטבעונית בעולם ובישראל - שנים לפני התפתחות התנועה המודרנית לזכויות בעלי חיים. הקהילות החלוציות האלה סיפקו הדגמה חיה לחיים טבעוניים בריאים לאורך עשורים, ופיתחו תרבות שוקקת וקולינריה ייחודית. הן גם הציגו לעולם ביקורת מוקדמת נוקבת על חוליי תרבות הצריכה ושילוב ערכים ייחודי של בריאות, צדק חברתי ושחרור רוחני. הלוואי שנזכה לשאוב מהם יותר השראה.
