האם הפסיקו לקרוא לילדים על שם חיות? ואם כן – למה?
הנגשת נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על שמות פרטיים שניתנו לילדים במדינת ישראל מאז הקמתה - ובפרט בפרויקט האחרון של ynet בנושא שעורר עניין רחב - היא הזדמנות מצוינת לבדוק שאלה שנשאלנו בעבר ולא ידענו להשיב עליה: "האם הורים הפסיקו לקרוא לילדים על שם בעלי חיים?". קל להבין מאיפה נובעת השאלה. תשאלו את עצמכם כמה מיושנים נשמעים לכם, למשל, השמות: זאביק, דבל'ה, אריה, חיה, דבורה, ציפורה, או יונה. התשובה ברורה. נדמה שלהיקרא על של חיה זה משהו מיושן, שכיום אפשר למצוא בעיקר אצל אנשים מבוגרים.
האם זה נכון? ואם כן - למה? אפשר להגיד שזה פשוט שינוי של "אופנות", אבל זה מתחמק מלהסביר למה האופנות האלה דווקא השתנו, ובצורה שהשתנו - או אפילו רומז שאין לכך שום סיבה עמוקה נסתרת כלשהי, כי מדובר בעניין מקרי ושרירותי לחלוטין. האמנם?
ואולי שמות חדשים של חיות פשוט החליפו שמות מיושנים של חיות? והאם אפשר לאתר מגמות עומק שיסבירו את שינויי הטעם?
לפני שנצלול לפרטים, הערה מתודית קלה: הגרפים מציגים מגמות במספרים מוחלטים (מספר תינוקות שנקראו בשנה מסוים בשם מסוים) אבל מכיוון שהאוכלוסייה הכפילה את עצמה פי יותר מ-12 מאז קום המדינה, גם גרף "שטוח" (תיאורטי) שבו לא חל כל שינוי במספר הילדים שנקראים בשם מסוים מדי שנה, משקף למעשה ירידה עקבית באחוז הילדים שנקראו כך מכלל האוכלוסייה. ועם זאת, יש משמעות גם למגמות בנוגע למספרים מוחלטים: עליית הפופולאריות של שם מסוים במספרים מוחלטים עדיין יכולה להיות מגמה מעניינת ובעלת משמעות, גם אם לא "הדביקה" את קצב גידול האוכלוסייה.
תחושת הבטן: שמות חיות יצאו מהאופנה
מה שמחזק את תחושת הבטן ששמות חיות הולכים ונעלמים בדורות האחרונים אלה גם המגמות ארוכות-הטווח-באמת, שקשה לא להבחין בהן מרוב שהן מובהקות: פעם-מזמן (לפני מאות שנים ויותר) נהגו לקרוא לאנשים על שם חיות הרבה יותר מאשר בימינו.
ידעתם ששלוש מתוך ארבע האמהות המקראיות המיתולוגיות של עם ישראל נקראות על שם "חיות משק"? רחל היא (אפילו בעברית של ימינו) כבשה, לאה היא בעברית ארכאית פרה (המשמעות של לאות ככבדות ועייפות היתה מטאפורית פעם לאטיות של פרות - דבר שקשור בקצב החיים האטי יותר של יצורים גדולים יותר) ורבקה היא (בעברית ארכאית) עגלה. בתקופה ההיא כבשים ופרות לא נתפסו כ"חומר גלם" חסר חשיבות, והשוואה של אדם אליהן לא נתפסה כעלבון - אלא דווקא כמחמאה.
במקרא אנו רואים אנשים שנקראים על שם שלל חיות שלא היינו מעלים על דעתנו כיום לקרוא לילד על שמן. למשל כלב - זוכרים את כלב בן יפונה? או את חמור אבי שכם? או אנשים שנקראים… על שם מכרסמים... שהיום נתפסים בחלקם לפחות כסוג של מטרד מגעיל?
"וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה"
(מלכים ב כב, י-יד)
מול הפסוק האחרון קורא בן ימינו עשוי לתהות אם הוא עבר בלי משים מקריאה בתנ"ך לקריאה ב"הרוח בערבי הנחל"... אבל עכבר, שפן וחולדה נחשבים במקרא שמות מקובלים של אנשים מכובדים מחצר המלך: שפן הוא סופר-הממלכה, עכבר הוא שליח-המלך, וחוּלדה היא נביאה. אפשר למצוא בתנ"ך ראיות נוספות לכך שבני התקופה הביטו על המכרסמים שעל שמם קרויים האישים האלה בהערכה ואפילו בהתפעלות, וראו בהם מודל ללמידה ולחיקוי. למשל:
"אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי-אָרֶץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים... שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם"
(משלי לו, כד-כו)
אמר מי שאמר: "העבר הוא ארץ זרה - הם עושים שם דברים אחרת". ואכן, אנחנו צריכים לפעמים, ונדמה שגם במקרה הזה, לעשות מאמץ כדי להבין איך חשבו "אנשים מפעם", אפילו אם הם חיו לא רחוק מאיתנו גיאוגרפית ודיברו "אותה שפה" כמונו. לא קל לנו להבין שהאנשים בתקופה ההיא הסתכלו בהערכה, ואולי אפילו ביראת-כבוד מסוימת, על המכרסמים הקטנים האלה, עד כדי כך שבחרו לקרוא לצאצאיהם על שמם. אבל אפילו רק לפני 95 שנה בחרו חלוצים לקרוא - אמנם לא לילד, אלא ליישוב (קיבוץ) שהקימו - חולדה. הם עשו זאת אמנם על שם ישוב ערבי לא רחוק משם (שיש הקושרים אותו לחולדה הנביאה) אבל בכל מקרה מקימי היישוב בחרו מרצונם לקרוא דווקא כך ולא אחרת ליישובם, וקשה לדמיין בחירה דומה נעשית כיום.
במקרא אפשר למצוא גם את השמות הפרטיים: עורב, שועל, נחש, ציפור, ואפילו תולע ותחש. לאבא של יהושוע בן-נון? קראו, ובכן… נון - כלומר, דג בארמית.
ולמה לא לחזור לעבר הכי רחוק (בתנ"ך לפחות)? חווה, האישה הראשונה בעולם, בעצם נקראת חיה. 'אדם וחווה' הם גלגול של 'אדם וחיה'. זה מתגלה מעצם החילוף בשורשים עבריים בין ו"ו ליו"ד (בראשית עצמו מסביר שחווה נקראה כך כי היא "אם כל חי") אבל גם מהקשרים נוספים (למשל מדרשי חז"ל או פירושי שמה של חווה בארמית ובערבית - "נחש").
אז האם שמות של חיות אכן פוחתים ואף "נעלמים"?
בדיקת תפוצת שמות חיות בעברית בשנים 1948-2023
אז מה אומרים הנתונים - האם באמת קוראים כיום פחות לילדים על שם חיות? התוצאות היו מפתיעות למדי, לפחות באופן ראשוני. מתברר שלא מעט שמות של חיות דווקא צברו פופלאריות, לפעמים לאחר ש"הומצאו" יש מאין. גם הירידה בפופולאריות של שמות חיות "מיושנים" נראית מתונה יחסית במבט ראשון.
בואו נצלול לנתונים וננסה לראות אם אפשר לשקלל אותם כדי לאבחן מגמה ברורה לגבי "שמות חיות" בכלל.
1. שמות חיות נכחדים
יש כמה שמות פרטיים על שם חיות שנראה כי נעלמו לחלוטין מרשימת השמות שהורים טריים מוכנים לשקול להעניק לילדיהם (או לפחות מסתתרים היטב מתחת לרף המינימלי המיוצג במאגר הנתונים הנגיש, של 5 תינוקות לפחות בשנה):
- עופרה - שם שהיה נפוץ בימי ראשית המדינה ונעלם לגמרי (במידה מסוימת בדומה לשם עופר - שצלל מכמעט 600 בנים ב-1972 לעשרות בשנה בלבד כיום; אבל ראו להלן את עליית השם עופרי)
- זמיר - שם שנעלם לגמרי
- צופית - שם שנעלם לגמרי
- נעלמו גם שני שמות חיות שהיו נדירים (אך קיימים) בימי ראשית המדינה: חסידה וסנאית.
- יונה - הפופולאריות של השם (לבנים ולבנות) פחתה מאוד כבר בשנות ה-1960' אבל היא שומרת מאז על יציבות יחסית עם כמה עשרות תינוקות בשנה.
2. שמות חיות שפחתו במתינות
- זאב - במספרים מוחלטים נראה שהפופולאריות של השם פחתה אך לא התרסקה, ואולי אפילו חוותה התאוששות מסוימת. אבל לאור גדילת האוכלוסיה, ברור שאחוז התינוקות שנקראו כך בכל שנה פחת מאוד.
- דב - כנ"ל. גידול האוכלוסין גדול בהרבה מהתאוששות השם במספרים מוחלטים.
- אריה - כנ"ל.
- צבי - כנ"ל, אם כי ניכרת יותר החזרה אל השם בעשורים האחרונים, במספרים מוחלטים. אבל גם השם הזה בשקלול הגידול באוכלוסיה - עדיין נהפך לנדיר יותר. המצב דומה גם בנוגע לשם צבייה (לבנות).
- דבורה - באופן מפתיע נראה שהשם "חזר לאופנה" ואף מתעלה על העבר במספרים מוחלטים. אבל שוב, המגמה לא מתקרבת להדביק את קצב הגידול באוכלוסיה ולכן עדיין משקפת את יציאת השם מהאופנה.
3. שמות חיות שצברו פופולאריות
- איילה - באופן מפתיע, השם, שהיה תמיד קיים, חווה זינוק מדהים בפופולאריות שלו מאז סוף שנות ה-90, כשמגמת העלייה עדיין לא מראה סימני מיצוי (בניגוד לשם איילת שחווה דווקא ירידה בפופולאריות ומעולם לא הגיע למספרים דומים לשל איילה). השם אייל צבר פופולאריות מרשימה עד אמצע שנות ה-70 אבל מאז נמצא בירידה במספרים מוחלטים, ולא כל שכן באחוזים מהאוכלוסייה.
- טליה - השם צבר פופולאריות והגיע לשיא סביב 2014 עם כ-1,200 תינוקות בשנה, אבל מאז נמצא בירידה.
- איה - כנ"ל, אם כי השיא שלו הגיע מוקדם יותר, בתחילת שנות ה-2000, ועם "רק" כ-600 תינוקות בשנה.
- יעל - מספר התינוקות שנקראו כך גדל בעקביות לאורך השנים, ובצורה ניכרת, גם אם לא "הדביק" את קצב גידול האוכלוסייה, ולכן פחת באחוזים, אבל במידה מתונה יחסית.
- חיה - באופן מפתיע השם דווקא עלה במספרים מוחלטים, אם כי כמובן לא באחוזים. בכל מקרה, כנראה שהתינוקות נקראו על שם סבתא, או על שם החיים (ההפך ממוות) ולא על שם "בעל חיים" גנרי.
- שחף - שם חיה "חדש" (=שלא היה קיים כלל בשנות המדינה הראשונות) שמפציע בסוף שנות ה-60, צובר פופולאריות ומגיע לשיא (כ-150 תינוקות בשנה) סביב שנת 2000 ומאז נחלש.
- גור - שם "חדש" שנעשה פופולארי יותר ויותר אבל גם בשיאו לא הגיע אפילו ל-100 תינוקות בשנה. גורי צץ רק אחרי 2010 אבל הגיע לפני כמה שנים לשיא של כ-270 תינוקות בשנה.
- עופרי - עוד שם "חדש" שנעשה פופולארי יותר והגיע לפני שנים ספורות לשיא של מעל 450 תינוקות בשנה. מבחינת מספרים מוחלטים, זה יכול "לקזז" בגדול את השם הנכחד "עופרה", אבל באחוזים מכלל האוכלוסייה מדובר על הרבה פחות.
- ראם - שם "חדש" שחווה זינוק-שיא בפופולאריות והגיע בשנים האחרונות לכמעט 280 תינוקות בשנה.
לסיכום הנתונים
אם לא היינו יודעים שאוכלוסיית ישראל גדלה פי 12.5 בערך מאז קום המדינה, היינו צריכים להגיע למסקנה שהאינטואיציה שלנו לגבי היעלמות שמות חיות איננה נכונה: מעט שמות חיות אמנם נעלמו, אבל אף יותר שמות חיות חדשים צצו וצברו פופולאריות. וגם שמות החיות הארכאיים פחתו רק במתינות, וחלקם אף עשו מעין "קאמבק" קטן.
אבל האוכלוסייה הישראלית לא קפאה על שמריה, אלא גדלה מאוד. ולכן השמירה היחסית על מספרי תינוקות דומים עם שמות חיות בשנה - משקפת ירידה דרסטית יחסית בהיקף התופעה.
עדיין במישור הנתונים בלבד אפשר להבחין גם במגמות מסוימות בחילופי הפופולאריות של שמות חיות. יש משהו משותף לשמות מיושנים עם פופולאריות מדשדשת-פוחתת כמו זאב ודב - הם של חיות חזקות וטורפות - לעומת שמות שנעשים פופולאריים יותר - של חיות עדינות וחמודות יותר מאשר חזקות ומטילות אימה - עופרי או יעל.
אז למה קוראים לילדים פחות על שם חיות?
ולמה שמות החיות שנותרו נוטים "להתעדן"?
שמות של חיות משמשים אותנו כיום בעיקר בתור עלבונות. וכאלה שנחשבים חריפים במיוחד, כאלה שעושים "דה-הומניזציה"! שפן, נחש, דובה, פילה, פרה, בת-יענה… שמות חיות מסוימים משמשים ממש בתור קללות: חזיר, חמור או כלב למשל. עצם ההשוואה לחיה נתפסת כיום אוטומטית כעלבון חריף, בעוד שבעבר זה לא היה כך. האם זה לא הסבר מספיק לירידה בפופולאריות של קריאה על שמות חיות?
מעטות מאוד החיות שמשמשות כיום כדימוי חיובי. אלה בעיקר אריות ("עם של אריות", "נלחמה כמו לביאה") מסיבות ברורות: כוחם הרב, היותם טורפי-על, דימויים ה"מלכותי" וכמובן הקשר הדתי-יהודי ("אריה יהודה", האריות על הפרוכת, ועוד). ואכן אם יש חיה שלא יצא מהאופנה לקרוא לילדים על שמה - זו היא: ארי, אריה, אריק, כפיר, לביא ואפילו אריאל ואריאלה (ויש עוד) קרויים במידה רבה על שם "מלך החיות".
בעבר היה הדימוי של חיות שכיום משמשות בעיקר כעלבונות ("פרה", צ'יקן") שונה לחלוטין. פר נקרא בעבר "אלוף" (מכאן נולדה האות הראשונה באל"ף-בי"ת העברי, אל"ף, וצוירה במקור כראש שור סכמטי). גם התרנגול כונה בעבר "גבר" ונחשב דימוי לאומץ ואבירות - וממש לא לפחדנות או טיפשות כמו היום:
אפשר לשער שהסיבה שעומדת מאחורי הירידה בפופולאריות של הענקת שמות חיות לתינוקות היא העמקת הספשיסיזם (סוגנות) בעשורים האחרונים, שגורמת אפילו למי שמחפשים שמות "מהטבע" (כמו עצים, פרחים או תופעות טבע) להירתע מבחירה בשמות של חיות.
אז למה בכל זאת יש שמות מסוימים של חיות שנכנסים לאופנה (אפילו אם הם לא משנים את המגמה הכללית)? אפשר להסביר את זה בכמה צורות, כולל בקיומן של מגמות שלא מתיישבות עם המיינסטרים ואפילו מתריסות נגדו ("מגמות-נגד"). אבל אפשר גם לנסות לבחון מה מאפיין את השמות שצוברים פופולאריות ומדוע הם זוכים גם מהמיינסטרים ליחס שונה מרוב שמות החיות ה"מיושנים".
סקירות על מגמות במתן שמות לילדים בחברות מערביות מצביעות על ירידה בהענקת שמות של חיות לאורך המאה ה-20 (ובעיקר באמצעה, סביב 1950) וחזרה (כלשהי) אליהם בגל ”שמות טבע” משנות ה-2000.
- בארה"ב שמות חיות טורפות עושים בעשורים האחרונים קאמבק. בשנת 2018 נכנס ליאו (Leo, lion, אריה) לרשימת 30 השמות הפופולאריים ונשאר בה מאז. אבל האם התינוקות בכלל נקראים על שם החיה השואגת? או יותר על שם כל מיני 'ליאו'אים אנושיים, כמו אולי "ליאו" מסי ו"ליאו" דיקפריו?
- במערב אירופה חל מעבר עקבי משמות חיות גדולות וטורפות שמהוות סמלי-כוח (Leon, Wolf) לשמות חיות קטנות ו“חמודות”, כולל ציפורי שיר וחיות "מחמד" פרוותיות. כך למשל באנגליה גוברת הפופולאריות של השמות ארנבון (Bunny), אדום-חזה (Robin) או חתלתולה (Kitty); ובהולנד הגיע השם ירגזי (Mees) למקום ה-6 לבנים (וגם יותר ויותר בנות נקראות כך).
זה נראה תואם בגדול גם מגמות שראינו (אולי במידה פחותה) בשמות חיות לילדים בישראל, אבל דרוש מחקר מעמיק יותר כדי להגיע למסקנות מבוססות יותר. אבל הנה בכל זאת כמה דברים שניתן לשער לגבי הסיבות לעלייה (במספרים מוחלטים) שמצאנו בפופולאריות של שמות חיות מסוימים:
- ראם, איילה, צבי, עופרי, יעל וטליה - השמות האלה חומקים מ"גורל ההיעלמות" של שמות חיות אחרים אולי כי החיות הללו נתפסות במידה מסוימת לא רק כ"סתם" חיות בשר ודם - אלא כסוג של חיות מיתולוגיות-ארצישראליות. ייתכן שלפחות חלקן מייצגות קשר דתי-לאומי-תנ"כי לארץ ("צבי ישראל"). העופרים ואיילה/צבייה הם דימויים מוכרים של אהבה משיר השירים, שמקבלים עקב כך נופך דתי-לאומי. טליה היא לא רק טלה נקבה אלא אולי נקראת כצירוף מילים שפירושו "טל אלוהי". האיילה אולי מייצגת בעיני הורים רבים את "איילת השחר" המיתולוגית יותר מאשר חיה בשר ודם. העמידות המפורסמת של הראם לתנאי מדבר קיצוניים מסמלת קשיחות והתאמה לתנאי הארץ (גרסה מעודכנת לסמל ה"צבר"). גם במקרא הוא משמש סמל חוזר לכוח וניצחון. ייתכן שאף הפרויקט (הייחודי עולמית) של "החזרת הראם לטבע" הישראלי אחרי שנכחד ממנו - מסמלת בעיני רבים את הפרויקט הציוני.
- שחף - דומה לשם האהוב שחר (וגם "טבעי" ודו-מיני כמוהו) ומתקשר לדימויים נעימים של ים, מעוף קליל וחופש. גם תרגום הנובלה המיתולוגית “ג’ונתן ליווינגסטון השחף” לעברית ב-1973 תרם לפופולאריות של השם, כשהפך את השחף לסמל של הגשמה עצמית.
- יש שמות שהם גם שמות חיות וגם בעלי משמעות נוספת, שלרוב גוברת ואף משכיחה ומבטלת את משמעות שם החיה המקורית:
- דרור כנראה נקרא לרוב על שם ערך החירות יותר מאשר על שם ציפור השיר הקטנה (וממילא פוחת אפילו במספרים מוחלטים);
- נחשון אולי נובע במקור מנחש אבל הורים בטח לא מודעים/מתכוונים לכך;
- וכמובן שכיום רחל רבקה או לאה (שלא לדבר על חלי ריקי וליה) נקראות על שם הסבתא או על שם אם-האומה, ולא על שם החיה שממנה נלקח השם במקור. משמעות השם המקורי של רבקה ולאה (ובמידה רבה גם רחל) נשכחה בתרבות הפופולארית.
- איה - ייתכן שהצליל (או המשמעות בשפות אחרות) משך הורים יותר מהעוף הדורס. השם מהווה גם ראשי תיבות בעלי משמעות לאומית דתית: אם ירצה השם, ארץ ישראל היפה, ארץ ישראל השלמה, וכו' - שאולי היו דומיננטיים יותר לרוב בבחירת השם.
- גור או גורי - מייצג מגמה דומה לזו שרואים במערב אירופה לעבר שמות שמייצגים חמידות משפחתית-טבעית (דומה במקצת לטליה ועופרי) שמרגישה קלילה הודות לחוסר מחויבות למין חיה ספציפי, עם אופציה נוחה לחשוב על, למשל, גור אריות ("גור אריה יהודה") אם רוצים.
העדפת שמות של חיות רכות וחמודות, עדינות ופגיעות - טליה, גור, איילה - על פני החיות החזקות והטורפות שהיו מקובלות פעם כמו זאב, דב ואריה, משקף אולי שינוי ערכים, לפחות בחלקים מסוימים בחברה. ייתכן שערכים של חינניות ועדינות התגברו עם השנים על ערכים של כוח והכנעה, לפחות אצל חלק מההורים. אבל לא בטוח שגם מגמה זו קשורה ישירות ליחס שלנו כלפי בעלי חיים, אלא משקפת בעיקר ערכים אחרים שהסמליות שלהם מושלכת על עולם החי.
בשורה התחתונה
נראה שהפופולאריות של שמות חיות אכן פוחתת, באחוזים מכלל השמות לפחות, ושהדבר נובע או משקף את המשך הידרדרות המעמד של בעלי החיים בתרבות שלנו, או, במילים אחרות, את העמקת הסוגנות. מבין שמות החיות שבכל זאת ניתנים כיום לילדים - נראה שכוח המשיכה של שמות של חיות טרף חזקות פחת מאוד, ויש פתיחות גוברת לשמות של חיות קטנות, רכות וחמודות יותר, לפחות באוכלוסיות מסוימות.
