למה עוּבָּרִים ממינים שונים הם כל כך דומים?
או: למה כשהיית (ממש) קטן/ה נראית כמו דגיג, אפרוח, צב או קופיף?
ידעתם כשהייתם קטנים - אבל ממש קטנים - היה לכם זנב? ושאפילו היו לכם זימים (או לפחות הכנה-מתקדמת לזימים)? ושכנראה אפילו אמא שלכם לא היתה יכולה להבדיל במסדר זיהוי תאורטי ביניכם לבין (למשל) עכבר, היפופוטם או סוסון-ים בן גילכם?
פילים, ברווזים, עטלפים, חפרפרות, סנאים, צפרדעים, דגי בועה, צבים, דולפינים… כל בעלי החיים - או ליתר דיוק כל בעלי-החוליות (חיות בעלות עמוד-שדרה ומוח: דגים, דו-חיים, זוחלים, עופות ויונקים) - שנראים כל כך שונה אלה מאלה כשהם בוגרים - הם כמעט בלתי ניתנים להבחנה בשבועות הראשונים להיווצרותם ברחם או בביצה.
למה זה?? למה עובר אדם נראה בהתחלה כמו עובר דג או ארנב? למה עובר אדם למשל טורח להצמיח זנב?!
התשובה לשאלה "למה הם כל כך דומים?", בקצרה, היא שתכנון הגוף של כל בעלי-החוליות הרבה יותר דומה ממה שנדמה כשמסתכלים רק על החיות הבוגרות; ובגלל שכל בעלי-החוליות התפתחו מאב קדמון משותף - המידע הגנטי שמדריך את התפתחותם, במיוחד בשלבים הראשונים הקריטיים, הוא זהה או כמעט זהה.
הסיבה לדמיון היא ה"העדפה" השמרנית של האבולוציה להתבסס על הקיים והמוכח, גם במחיר של חוסר יעילות מסוים. השלבים הראשונים והקריטיים בתוכנית בניית הגוף החולייתנית נשארים זהים אפילו ביצורים שבהם מתוכננים מייד אחר כך שינויים מפליגים בעיצוב, כולל הרס מכוון של אברים שהושקע עד לפני רגע מאמץ בבנייתם. בגלל זה לכל העוברים האנושיים מתפתחים בהתחלה זנב ואפילו זימים! בהמשך, הזנב מתנוון והזימים נאטמים. לפחות כשהכל מתנהל לפי התוכנית. אחוז קטן של אנשים נולד, למשל, עם חורי זימים (לא שימושיים) או גרוע מכך - עם גושים בצוואר, שמקורם בניצני זימים שלא הספיקו להיעלם, ומחייביים ניתוח להסרתם.
מעבר לכך, לכולנו נשארים בגוף באופן נורמלי אברים שהם בעצם "מאובנים אבולוציוניים", שלגוף שלנו כיום אין עוד שימוש בהם, אבל הם חלק מתוכנית הגוף העתיקה של החולייתנים (כמו עצם הזנב למשל).
ההעדפה של האבולוציה להתאמות-ותיקונים-בדיעבד במקום תכנון-מחדש ניכרת בכל השוואה אנטומית בין השלד של מינים שונים. מספיק לראות כמה דומה למשל, מבנה הזרוע של צפרדעים ושל בני אדם - למרות השוני הבולט בין המראה החיצוני שלהן:
הצורה והגודל של כל עצם אמנם שונה, אבל הסידור והמבנה הבסיסי שלהן נותרים בעינם אפילו כאשר יד הופכת למשהו "אחר לגמרי" - כמו סנפיר או רגל או כנף!
או, תראו למשל כמה דומה מבנה הזרוע של תרנגולת ושל דינזואור - למרות שינוי אדיר בגודל, ההיעלמות הדרמטית של האצבעות וההופעה המהפכנית של הכנף:
תוכנית כף היד מחומשת האצבעות משותפת לכל בעלי החוליות, כולל אפילו לבעלי חיים שאין להם אפילו יד - כמו דולפינים, תרנגולים, עטלפים או סוסים. אותה תוכנית בסיסית עברה אינספור התאמות ושינויים - כולל למטרות שונות לגמרי מאלה שאליהן התפתחה לראשונה - ועדיין שמרה על המבנה הבסיסי שלה, בלי להוסיף עצמות או גפיים - כך שעד היום אפשר להתאים כל עצם אצל חולייתן אחד לעצם מקבילה ממקור משותף (עצם "הומולוגית") אצל כל חולייתן אחר:
סטושי קווסאקי (Kawasaki), מאייר מדעי מוכשר (של חיות נכחדות בעיקר), המחיש בסדרת איורים מקורית את הדמיון הבין-מיני באמצעות איור תוכניות הגוף של שלל בעלי-חוליות במעטפת אנושית:
האיורים האלה הם כמובן לא ריאליסטיים; אבל הם מתבססים על ריאליזם ביולוגי קפדני שמעניק להם עוצמה ועניין מיוחדים. זה מתאפשר בגלל ההומולוגיה שקיימת בין כל עצם בגופנו לעצם בגופו של כל בעל חוליות אחר.
גם כל פרוקי-הרגליים, למשל (וכל איבר ופרק שלהם) הומולוגיים זה לזה, כי הם מתפתחים לפי תוכנית גוף בסיסית משותפת - שונה מתוכנית הגוף הבסיסית של בעלי-החוליות:
לבעל-חוליות אין איבר הומולוגי בפרוק-רגליים (או להפך). גם אם בשפה הטבעית הדלה שלנו (ביחס למגוון הביולוגי) אנחנו משתמשים לעתים באותה מילה (למשל "רגל") לתיאור אברים של עכבישים ושל קופים גם יחד.
כשגילו במאה ה-19 את הדמיון המדהים בין עוברי כל בעלי-החוליות בתחילת התפתחותם העוברית, עלתה הסברה שעוּבָּרִים משחזרים באופן כלשהו את מהלך ההתפתחות האבולוציונית. הביולוג ארנסט הקל התפרסם כמי שטבע את "החוק הביוגנטי", שלפיו
"התפתחות הפרט (האונטוגנזה) חוזרת על היסטוריית ההתפתחות האבולוציונית של המין כולו (הפילוגנזה)".
ה"חוק הביוגנטי" קבע שכל יצור משחזר בראשית התפתחותו (בהילוך מהיר מאוד) את תולדות היווצרות המין שלו. כיום השערה זו נחשבת לשגויה, למרות שאכן יש הקבלות רבות עניין וחשיבות בין ההתפתחות העוברית למהלך האבולוציה.
אולי יותר מפתיעה מהדמיון בין עוברים אנושיים לעוברים של חיות אחרות - היא ההפתעה שלנו מהדמיון הזה. למה בני אדם מופתעים כל כך מזה שהם דומים בראשית חייהם לעוברים של של פרה או צפרדע או דג?
אולי כי כולנו גדלנו בחברה ספשיסיסטית (סוגנית), שעובדת קשה בלגרום לנו להאמין שבני אדם נבדלים במהותם מכל יתר בעלי החיים - ולמעשה שבני אדם אינם כלל בעלי חיים אלא מעין "ניגוד" שלהם (שחור/לבן, אדם/חיה), ושאפילו מתגאה בהתבדלות וההתנשאות האנושיות כדגל ערכי ("הומאניזם") שבשמו מותר לה לעולל כל דבר לכל שאר שותפיה חסרי המזל לפלנטה.
אולי הגיע הזמן להבין ולזכור ולהפנים כמה כולנו, בבסיס - דומים.
