האם קיים סמן ברור לקיום תודעה? ומהו?

"סמן אחד, ברור ומדיד"

אפשר לחלק את כל הדברים בעולם לשתי קבוצות (לא שוות) לפי כל מיני קריטריונים. חלוקה מתבקשת אחת שאפשר לחשוב עליה היא: כל הדברים הדוממים (מכוניות, כוכבים) לעומת כל הדברים החיים (אצות, קופים). גם אם לא קל להגדיר מה הם בעצם "חיים", וגם אם יש מקרים גבוליים משמעותיים (כמו וירוסים) - רובנו רואים הבדל ברור בין חי לדומם.

בצורה דומה, אפשר גם לחלק את כל הדברים בעולם כך: כל הדברים חסרי התודעה (מכוניות, כוכבים, אצות) לעומת כל ה"דברים" בעלי התודעה (כמו קופים למשל). גם אם לא קל להגדיר מהי בעצם "תודעה" (שכוללת רגשות, תחושות, חושים, מחשבות… ובקיצור: "נפש") וגם אם יש מקרים גבוליים (כמו חרקים) - רובנו רואים הבדל ברור בין יצור חש לאוטומט. בין בעלי נפש - לבין עצמים ששום דבר בעולם (כולל השמדתם-שלהם) לא יוכל להכאיב להם או להדאיג (או אפילו לעניין) אותם לעולם.

אבל האם יש איזושהי פרוצדורה שהיתה יכולה לאפשר לנו, תיאורטית, למיין את כל היצורים בעולם לשניים? האם יש דרך אחת פשוטה להבחין בין יצורים בעלי תודעה לבין יצורים חסרי תודעה?

לפי זוהר ברונפמן, שמעונה גינצבורג וחוה יבלונקה התשובה היא חיובית. יש "סמן" מופלא כזה, והוא היכולת ללמוד "למידה אסוציאטיבית פתוחה". לטענת החוקרות, אם אורגניזם ביולוגי מפגין את היכולת הזו (תיכף ננסה להבין מה בדיוק היא אומרת) - אז מדובר ביצור בעל תודעה!

הקושי לחקור תודעה

למה הטענה של ברונפמן, גינצבורג ויבלונקה כל כך מפתיעה?

קודם כל - כי תודעה היא, בהגדרה, משהו שנגיש תמיד רק לישות אחת בלבד. אין שום תופעה פיזיקלית (מוכרת לנו) שמתנהגת ככה; כל התרחשות פיזיקלית בעולם - נגישה עקרונית לכולם לתצפית ומדידה (בכפוף למרחק, מכשולים בדרך, וכיו"ב הפרעות פיזיקליות שכולם יכולים למדוד גם אותן בדיוק באותה המידה). אבל לחוויות - למשל לכאב או לסיפוק שאני מרגיש כרגע - אין לאף אחד בעולם גישה מלבדי. אנשים יכולים לשמוע ממני דיווחים, לראות דמעות, למדוד קצב פעימות לב ואפילו ריכוז הורמונים בדם, למפות את הפעילות החשמלית במוח שלי… אבל הם לא יכולים בשום אופן להרגיש (או לראות או למדוד וכו') את הכאב (או הסיפוק) שאני מרגיש, את החווייה עצמה (אם היא לא שלהם).