מה הבעיה עם קוויאר (ביצי דגים)?
והאם קוויאר יכול להיחשב בתור מאכל צמחוני?
מה זה קוויאר?
קוויאר - או "איקרה" ברוסית - הוא מאכל שמבוסס על ביצי דגים מעובדות. העיבוד כולל המלחה ויישון.
במקור הכינוי "קוויאר" מתייחס רק לביצים של דגי חדקן, שנקראים על שם אפם הארוך והמחודד, שמזכיר מעט (לפחות בחלק ממיני החדקנים) חדק פיל. רוב מיני החדקן שוחים ונודדים למרחקים ארוכים כדי להעמיד צאצאים (קצת בדומה לדגי הסלמון). הם שוחים רוב הזמן בצמוד לקרקעית, ויש להם חושי ריח וטעם מפותחים מאוד.
חדקנים קיימים בכדור הארץ עוד מימי הדינוזאורים, כבר כמאתיים מיליון שנים. אבל כיום, אחרי מאות שנים של הרג חדקנים הולך וגובר - מספר דגי החדקן בעולם נמצא בשפל חסר תקדים. חלקם הגיעו לסף הכחדה ומיני חדקנים מסוימים אף נעלמו מהטבע. הנדירות הזאת - יותר מאשר מעלותיו האובייקטיביות של הקוויאר - היא הסיבה שהוא נמכר במחירים אסטרונומיים בעשורים האחרונים וממותג בתודעתנו כ"מוצר יוקרה". לפני כמה מאות שנים, כאשר החדקנים עדיין היו מצויים בשפע בים הכספי ובים השחור - קוויאר שימש כמאכל פשוט של איכרים.
דגי חדקן אינם כשרים למאכל לפי סימני הכשרות של דגים בהלכה, ולכן גם ביציהם אינן כשרות. כיום נוהגים לשווק בתור "קוויאר" גם ביצים של מיני דגים שאינם חדקנים. למשל, "קוויאר אדום" מדגי סלמון (בניגוד לקוויאר המקורי, שצבעו אפור או שחור).
קוויאר: זה ביצים או בשר?
האם קוויאר יכול להיחשב בתור מאכל "צמחוני" (על ההבדל בין צמחונות לטבעונות)? לא באמת. אמנם טכנית מדובר בביצים של דגים - ולכאורה מי שלא נמנע מאכילת ביצים (כמו ביצי תרנגולות) יכול לאכול באותה המידה ביצי דגים; אבל בפועל יש הבדלים מהותיים בין שני סוגי הביצים ודרכי "ייצורם". אמנם גם תעשיית ביצי התרנגולות כרוכה בסבל רב ואף בהרג שיטתי (של תרנגולות בנות שנתיים ושל אפרוחים זכרים בני יומם) אבל הביצים עצמן מוטלות על ידי התרנגולות; ההפרדה בין תרנגולת לביצים שלה עלולה להיות כואבת, אבל לפחות לא חותכים לה את הבטן בשביל להוציא ממנה את הביצים…
שזה, למרבה הצער, בדיוק מה שעושים לדגים. כיום - בניגוד לימים שבהם ניצודו בטבע - ההרג הזה הוא רק אקורד הסיום לחיים שלמים של תסכול והתעללות.
חדקנים בתעשייה חקלאית נכלאים לשנים ארוכות מאוד במתקנים שלא מספקים כלל את צרכיהם וגורמים להם מצוקה תמידית. הדגים הגדולים ומאריכי החיים שמנוצלים בתעשייה מגיעים לבגרות מינית רק בגיל 11. לפני כן חדקני מים קרים לא יכולים לייצר ביצים. לכן הם נכלאים במשך 11 שנים במכלים קטנים ושוממים, בתנאים שנועדו להחזיק אותם בחיים בעלות נמוכה ככל הניתן.
התעשייה נחשפת לראשונה
הנזקים המפורסמים ביותר של צריכת קוויאר הם מתחום הכחדת מינים. התאווה לקוויאר הביאה את רוב מיני החידקן בעולם למצב מאוים או לסף הכחדה ממש. חדקן רוסי, למשל, נמצא בסכנת הכחדה חמורה. אבל חקירה סמויה חדשה וראשונה מסוגה בחווה ל"ייצור" קוויאר בקנדה, חושפת שהבעייתיות של קוויאר ממש לא מוגבלת להכחדת מינים.
כמו בכל תעשיית חי - מיקסום רווחים מגיע במחיר התעללות שיטתית בבעלי חיים. גם בחווה, כמו זו שבה נערך התחקיר, אשר מתהדרת בתוויות המעידות על 'סטנדרטים גבוהים של חקלאות אורגנית' עם 'פיקוח מחמיר' כביכול. התחקיר חושף אכזריות שחלקה מוכרת ממקומות אחרים - וחלקה ייחודית רק לתעשיה הזאת וטרם נחשפה עד היום, ובין היתר:
- דגי חדקן בחווה נדקרים שוב ושוב בבטן בעודם חיים כדי לבדוק את בשלות הביצים
- עובדים משתמשים בקשיות כדי למצוץ ביצים מדגים חיים עם הפה
- לקראת הרג החדקנים לשם קצירת ביציהם, הם מורעבים במשך שבועות
- תנאי מחיה צפופים ומזוהמים לדגים, שסובלים עיוותים ופציעות מטרידות
- דגים קופצים החוצה מהמכלים ונחנקים שעות ארוכות על הרצפה עד שהם מוחזרים למים
- דגי חדקן וסלמון מומתים בהקפאה למוות על קרח ונחתכים בעודם בחיים
- דגת חדקן באורך יותר משני מטרים בשם גרייסי חיה במיכל זעיר בחווה לפחות 25 שנה
- עובדים מזריקים שבב זעיר לגוף הדגים בעזרת מחט עבה, כשהדגים מתפתלים מכאב
מציצת הביצים
אחת משיטות ה"טיפול" המבחילות בדגים שנחשפו בתחקיר ונראה שלא היתה מוכרת עד כה - היא הדרך האכזרית בה בודקים עובדי החווה את מצב "בשלות הביצים" בגוף הדגים.
כדי לבדוק אם ביצי הדגים מוכנות כבר ל"קציר" לקראת עיבוד ומכירה כקוויאר, העובדים נאבקים בחדקנים באורך מטר וחצי שמורמים על גבי אלונקה, מפוחדים ונחנקים, ואז דוקרים אותם בבטן, מחדירים לתוכה צינור ומשתמשים בפה שלהם כדי למצוץ ביצים החוצה מתוך הגוף החי והמתעוות. ההליך נעשה בלי כל שימוש במשככי כאבים למרות שדגים יכולים להרגיש כאב בדיוק כמו עופות ויונקים (ומעניין לציין שחלק מהניסויים שהוכיחו כי דגים מסוגלים לחוש כאב התבססו על בחירתם העקבית של דגים פצועים לקבל משככי כאבים, גם במחירים שלא היו מוכנים "לשלם" בנסיבות רגילות, כמו סילוק הצמחייה מהאקווריום).
רבים מהחדקנים סובלים את האימה והכאב הקיצוניים האלה שוב ושוב, וניתן לראות על גופם צלקות מהפציעות שגרמו הבדיקות הקודמות.
בחווה בה נערכה החקירה הסמויה כלואים גם 38 דגי חדקן גדולים ומבוגרים במיוחד שמנוצלים למטרות רבייה. כלומר לייצור דגים שמהם "יקצרו" קוויאר למאכל. מדגי הרבייה הביצים נשאבות כשהם עוד בחיים. בין שאיבה לשאיבה הם מוחזקים במכל קטן ומלוכלכך, ויכולים להיות מוחזקים בשגרה אכזרית כזאת גם במשך 30 שנים.
בחווה "מייצרים" גם ביצים של דגי סלמון ("איקורה") בעלות צבע כתום, שמשמשות לרוב לסושי. בניגוד לטבע, שם נודדים דגי הסלמון מרחקים עצומים - בחווה הם נאלצים להחניק את דחף הנדידה ולשחות במעגלים אינסופיים במיכלים קטנים במשך שנים. כמו החדקנים, גם דגי הסלמון צריכים להגיע לבגרות מינית כדי לייצר ביצים. אחרי 5 שנים של חיים בתנאים קשים ומתסכלים הם מוצאים מהמים ונזרקים לגסוס כשעה על קרח - שמאריך את החנק שלהם - כדי "לקצור" את הביצים שלהם.
קוויאר בלי סבל והרג?
אבל גם למי שמכיר את המאכל ומתגעגע למרקם ולטעם שלו - יש חלופות שלא כרוכות באכזריות מתמשכת והרס סביבתי. כיום קל למצוא גם בישראל "קוויאר" טבעוני, למשל על בסיס אצות:
