מה זו "הצהרת התודעה של קיימברידג'"?
ומה החשיבות הההיסטורית שלה?
"הצהרת קיימברידג'" היא הצהרה רשמית יוצאת-דופן שניסחו ופרסמו כמה מחוקרי המוח המובילים בעולם בתום כנס בנושא תודעה שנערך באוניברסיטת קיימברידג' בשנת 2012. ההצהרה, שמופנית לכלל הציבור ולא רק למדענים, קובעת כי נאספו במחקרים עד כה די והותר ראיות לכך שגם לבעלי חיים שאינם בני אדם יש תודעה. חשיבות ההצהרה נעוצה במאות השנים שקדמו לה, במהלכן התכחש הממסד המדעי לתודעה של בעלי חיים אחרים מסיבות דתיות ואידיאולוגיות, וקידם את התפיסה שלפיה תודעה היא תכונה ייחודית לאדם.
- ההצהרה המלאה באנגלית (PDF)
ואלה עיקרי הצהרת קיימברידג', בתרגום חופשי לעברית:
הצהרת קיימברידג' על התודעה
ביום זה, 7 ביולי 2012, קבוצה בינלאומית בולטת של מדעני מוח קוגניטיביים, נוירו-פרמקולוגיים, נוירופיזיולוגיים, ונוירואנטומיים, התכנסו באוניברסיטת קיימברידג' כדי להעריך מחדש את הבסיס הנוירו-ביולוגי של חוויית התודעה והתנהגויות קשורות בבעלי חיים אנושיים ולא אנושיים. בעוד שקשה לחקור השוואתית נושא זה בשל חוסר יכולתם של בעלי חיים לא אנושיים, ולעתים קרובות גם בני אדם, לדווח על המצבים הפנימיים שלהם, ניתן לקבוע חד-משמעית ("unequivocally"):
- תחום חקר התודעה מתפתח במהירות. פותחו שלל טכניקות ואסטרטגיות חדשות למחקר בבעלי חיים אנושיים ולא אנושיים. כתוצאה מכך, יותר נתונים הופכים לזמינים, וזה מחייב הערכה מחודשת של דעות קדומות שהתקבעו בתחום זה בעבר. מחקרים על בעלי חיים לא אנושיים הראו שתפקודים מוחיים הומולוגיים [דומים/מקבילים לאלה שמזוהים אצל בני אדם] ניתנים לקישור עם חוויות ותפיסות מודעות.
- נראה שהבסיס העצבי של הרגשות אינו מוגבל לקליפת המוח. למעשה, רשתות עצביות תת-קורטיקליות המתעוררות במהלך מצבים רגשיים בבני אדם הן חיוניות לוויסות התנהגויות רגשיות בבעלי חיים. גירוי מלאכותי של אותם אזורים במוח מייצר מצבים רגשיים והתנהגותיים תואמים אצל בעלי חיים אנושיים ולא אנושיים.
- נראה כי ציפורים מדגימות אבולוציה מקבילה של התודעה. עדויות לרמות תודעה כמעט כמו-אנושיות נאספו בצורה הדרמטית ביותר מתוכים אפריקאים אפורים [אפרור אפריקני, ג'אקו]. רשתות ומיקרו-מעגלים קוגניטיביים ורגשיים של יונקים ושל עופות נראים לנו כיום הרבה יותר הומולוגיים מבעבר. יתרה מכך, נמצא שמינים מסוימים של ציפורים מפגינים דפוסי שינה עצביים דומים לאלו של יונקים, כולל שנת REM, וכולל - כפי שהוכח למשל לגבי ציפורי זברה פינק - דפוסים נוירופיזיולוגיים שנחשבו בעבר כמחייבים ניאו-קורטקס של יונקים.
- התערבויות פרמקולוגיות בהן קיבלו בעלי חיים לא אנושיים תרכובות שידועות כמשפיעות על התנהגות בבני אדם [כמו סמי הזיה מוכרים] הובילו להתנהגויות דומות בחיות לא אנושיות.
- ראיות לכך שרגשות של בעלי חיים אנושיים ולא אנושיים נובעים מרשתות מוח תת-קורטיקליות הומולוגיות מהוות עדות משכנעת לאיכות הרגשית הראשונית המשותפת להם אבולוציונית.
אנו מצהירים על הדברים הבאים:
"נראה שהיעדר ניאוקורטקס (קליפת מוח) אינו מונע מאורגניזם לחוות מצבים רגשיים. עדויות מתכנסות מצביעות על כך שלבעלי חיים לא אנושיים יש את הבסיס הנוירואנטומי, הנוירוכימי והנוירופיזיולוגי הדרוש למצבי תודעה יחד עם היכולת להפגין התנהגויות תכליתיות. לפיכך, כובד הראיות מצביע על כך שבני אדם אינם ייחודיים בתשתית הנוירולוגית ליצירת תודעה שקיימת בגופם. חיות לא-אנושיות, כולל כל היונקים והציפורים, ויצורים רבים אחרים, כולל תמנונים, מצוידים בתשתית נוירולוגית כזאת."
הצהרת קיימברידג' על התודעה נכתבה על ידי פיליפ לואו ונערך על ידי ג'אק פנקספ, דיאנה רייס, דיוויד אדלמן, ברונו ואן סווינדרן, פיליפ לאו וכריסטוף קוך. ההצהרה הוכרזה בפומבי בקיימברידג', בריטניה, ב-7 ביולי 2012, בפרנסיס קריק, ועידת זיכרון על תודעה בבעלי חיים אנושיים ושאינם אנושיים, בצ'רצ'יל קולג', אוניברסיטת קיימברידג'. ההצהרה נחתמה על ידי משתתפי הוועידה באותו ערב, בנוכחותו של סטיבן הוקינג, בחדר בלפור במלון דו וין בקיימברידג', בריטניה.
חשיבותה של הצהרת קיימברידג'
ניתן להביט על ההצהרה ולתהות מדוע היא נחשבת היסטורית ודרמטית כל כך, שהרי היא מתיישבת עם האינטואיציות הבסיסיות של רובנו. ואכן, לא ניתן להבין את חשיבות ההצהרה בלי להכיר את ההיסטוריה הארוכה שקדמה לה של יחס של המדע והממסד המדעי לתודעה של בעלי חיים - היסטוריה שניתן לסכם כעינוי מתמשך תוך הכחשת יכולת הקרבן לסבול.
אין אדם בהיסטוריה, כנראה, שתרם יותר לקידום הרעיון שחיות לא יכולות להרגיש דבר, כמו הפילוסוף רנה דקארט (1650-1596). דקארט טען, בצורה שהלמה את אמונתו הדתית-הנוצרית, שרק לבני אדם יש נפש - ואילו לבעלי חיים יש רק גוף, והם למעשה "אוטומטים". לכן, למשל, הוא קידם בהתלהבות נתיחות ראווה של כלבים חיים (בעידן בו לא התגלו עדיין משככי הכאב) וקבע שכל יללותיהם ותנועותיהם אינן אלא חריקות וקפיצות של מכונה חסרת כל תחושה.
נראה אמנם כי התפיסה של חיות כמכונות חסרות תחושה מעולם לא שכנעה באמת את מרבית האנשים או המדענים; אבל היא סיפקה צידוק נוח ומכובד לנצל חיות ללא רגשי אשמה "מיותרים", ולא רק למטרות מדעיות (או בידוריות-מדעיות, כפי שהיו נתיחות הראווה המוקמדות של חיות) תוך התלעמות מוחלטת מסבלן; והיא הספיקה כדי להפוך את העיסוק המדעי בתחושות ורגשות של בעלי חיים אחרים - לטאבו. גם מי שלא קיבלו את "תזת האוטומט" של דקארט, קיבלו לרוב את ההנחה שתחושות ורגשות של בעלי חיים נמצאים מחוץ לתחום העיסוק המדעי. במהלך המאה ה-20 (לפחות עד העשורים האחרונים שלה) התגברה מאוד רתיעת הממסד המדעי-ביולוגי מכל עיסוק בנפש בעלי החיים (ולעתים אפילו נפש האדם) - ואפילו הכחשת קיומה של נפשיות כזאת.
על רקע מאות שנים של נסיונות מדעיים להכחיש שיש לחיות נפש מטעמים דתיים, אידיאולוגיים ופסיכולוגיים - מהווה הצהרת התודעה של קיימברידג' ניצחון מאוחר אך חשוב לאמת המדעית וגם לאינספור החיות חסרות הקול שעונו ונטבחו בשם המדע ובאמצעות פיתוחים מדעיים - בחסות העידוד המדעי להתעלם מסבלן ולהכחישו. הצהרת התודעה של קיימברידג' מהווה הבטחה לפתיחת דף חדש וטוב יותר ביחסים הטעונים שבין הממסד המדעי לקרבנות הרבים ביותר שלו - ושל האנושות בכלל.
הצהרת התודעה של קיימברידג' חשובה במיוחד לקידום ההגנה על בעלי חיים שקל גם היום להתכחש ליכולתם להרגיש ולסבול - למשל כי אנחנו לא שומעים את קולם או כי הם רחוקים מעינינו - כמו דגים. הצהרת קיימברידג' מעניקה לתודעתם הכרה היסטורית, שיכולה להשפיע על מקבלי החלטות ועל צרכנים (אולי מקבלי ההחלטות החשובים ביותר מבחינת בעלי החיים) לקחת את רגשותיהם בחשבון - ובתקווה לצמצם ככל האפשר את הפגיעה הקשה שאנחנו גורמים להם.