האם חיות סובלות משעמום?
יש קונצנזוס מדעי וציבורי רחב שבעלי חיים ממינים אחרים יכולים להרגיש מגוון רחב של תחושות ורגשות כמו כאב ופחד, תקווה ושמחה, געגועים ואהבה. אבל מה לגבי שעמום? האם חיות ממינים אחרים משתעממות כמונו? והאם החזקת בעל חיים בקביעות בתנאים שגורמים לו שיעמום מהווה "התעללות"? האם שיעמום מתמשך יומיומי הוא פגיעה חמורה כמו הכאה או הרעבה למשל? ובקיצור: כמה סבל יכול לגרום שיעמום לבעל חיים? ואיך זה מתבטא?
שיעמום לא נתפס לרוב בתור עניין רציני. אנחנו משתעממים לרוב לפרק זמן מוגבל - למשל בסרט גרוע או בהרצאה מייבשת (שאנחנו לא מרגישים נוח לצאת מהם באמצע) - ולכן שיעמום מקושר אצלנו לחוויה קצרה ונדירה יחסית, ולכן גם - נסבלת. חוץ מזה, אפילו בהרצאה הכי משעממת יש לרוב דברים שמעוררים בנו עניין כלשהו (אם לא בתוכן אז אולי במרצה או במשתתפים או באופן הצגת הדברים). אבל מה לגבי שיעמום מוחלט (בלי הרצאה, בלי מרצה, בלי קהל, ובלי סמארטפון כמובן) שנמשך כל יום, כל היום? אם אנחנו מנסים לדמיין מצב כזה - שבו כולאים אדם בחדר ריק בלי שותפים ובלי שום דבר להתעסק איתו לתקופה ממושכת - זה כבר נראה לנו כמו עינוי, שהמילה "שיעמום" קטנה עליו. אבל העינוי הזה הוא מציאות החיים של הרבה יותר מדי בעלי חיים בעולם כיום. האם זה מפריע להם כמו שזה היה מפריע לנו? ואיך יודעים את זה?
האם חיות משתעממות?
רוב האנשים שיש להם חתול או כלב בבית יעידו שהם נראים משועממים לפעמים, בעיקר כשהם לא זוכים לתשומת לב מצד אף אחד במשך הרבה זמן. אבל האם המדע מגבה את האינטואיציה המקובלת הזו? מסתבר שנערכו יחסית מעט מחקרים שהתמקדו בחוויית השיעמום החייתית, אולי מתוך חשש של חוקרים שיואשמו כ"חוטאים בהאנשה" (אנתרופומורפיזם), או סתם כי זו נתפסת כחווייה חשובה פחות (אם בכלל) ביחס לגורמי סבל "רציניים" יותר לכאורה.
מאמר מדעי שפורסם ב-2017 ("Bestial boredom: a biological perspective on animal boredom and suggestions for its scientific investigation") סוקר את המחקר בנושא. הוא מסכם את הראיות לכך שחיות ממינים שונים משתעממות, ומראה שבעלי חיים שונים אשר כלואים בסביבה מוגבלת עם מעט גירויים מפגינים שיעמום ע"י הפיכה לפחות פעילים עם הזמן, עד שאפילו גירוי (נדיר) לא מעורר אותם להגיב אליו באופן פעיל/נורמלי. המאמר גם בוחן את הבסיס התיאורטי-אבולוציוני להתפתחות השיעמום כתופעה ביולוגית (כמו מתן מוטיבציה לפרט להישאר ברמת עוררות גבוהה כדי לחקור, ללמוד ולהתאמן).
לבסוף, המאמר מציע מספר אינדיקטורים פוטנציאליים לזיהוי שעמום בקרב בעלי חיים. הוא טוען כי לא נמצא אינדיקטור אחד ויחיד שדי בו לזיהוי שעמום, אלא דרוש שילוב של כמה אינדיקטורים. בניגוד לרגשות כמו פחד, רמת העוררות של רגש השיעמום יכולה - אך לא חייבת - להיות נמוכה. הסימנים לשיעמום הם גם פיזיולוגיים וגם התנהגותיים, ולמשל: מצמוץ מוגבר, הפחתה בכימיקלים מסוימים במוח, התנהגות כפייתית (מונוטוניות וחסרת תכלית), פגיעה עצמית, הפרעות שינה ואפילו תפיסת זמן שונה.
באופן מעשי, המאמר מצביע על חשיבות זיהוי השיעמום כגורם מצוקה לבעלי חיים בשבי - כדי לנסות להפחיתו:
"בהתחשב במצוקה העזה ששעמום ממושך יכול לגרום לבני אדם, והנזק הקוגניטיבי שאליו יכולה תת-גירוי להוביל בסופו של דבר, מדובר בסוגיית רווחת בעלי-חיים חמורה ונפוצה מאוד, שמוזנחת זמן רב מדי. הגיע הזמן לחקור שעמום של בעלי חיים כנושא בעל עניין מדעי ומוסרי אמיתי".
שעמום במשקים תעשייתיים
כאמור, מחקרים פסיכולוגיים על שעמום מתמשך בקרב בני אדם גילו שיכולות להיות לו השלכות חמורות, כולל התנהגות מסוכנת עד כדי פגיעה עצמית, ובעיות בריאותיות וחברתיות שונות. עד כמה המצב דומה בבעלי חיים אחרים?
מחקר מ-2019 ("Is boredom an animal welfare concern?") מתמקד בהשלכות השיעמום שנגרם לחורפנים (מינק) הכלואים בכלובי בידוד צרים וחשופים בתעשיית הפרווה. מחקרים קודמים גילו כבר שסביבות מונוטוניות ודלות-גירויים (שלא מספקות לחיה שום אתגר קוגניטיבי או גופני) עלולות לעורר מוטיבציה מוגברת לגירויים לא טבעיים והרסניים ("התנהגות סטריאוטיפית") שמובילים (בהיעדר טיפול) ל"מצבים דמויי דיכאון" ו/או פגיעה עצמית.
גם במשקים תעשייתיים בתעשיות המזון נכלאים מיליארדי בעלי חיים בתנאים קשים, מונוטוניים וכמעט נטולי גירויים ואתגרים. איך הם מתמודדים עם זה? ועד כמה נראה שהשיעמום גורם להם סבל משמעותי ביחס לגורמים שנחשבים לרוב חמורים הרבה יותר?
נראה, למשל, שהשיעמום הוא גורם סבל מרכזי בחייהן של תרנגולות מטילות שכלואות בכלובי סוללה בתעשיית הביצים. לתרנגולות יש דחף חזק לנקר ולחטט בקרקע, ובכלובי סוללה חשופים הן לא יכולות לממש את הדחף הזה לעולם. למעשה, אין להן (לפחות בהיעדר "העשרה") דבר שהן יכולות להתעסק בו ולחקור אותו - מלבד בשרן ובשר חברותיהן לכלוב. לכן הדחף לניקור באדמה מופנה לניקור הדדי (או עצמי) שהתעשייה מפחיתה את נזקיו באמצעות חיתוך המקור של כל האפרוחות שבוקעות לתעשיית הביצים.
גם חזירות שכלואות בתאי היריון צרים מפגינות סימני שיעמום קיצוני, שהופכים עם הזמן להתנהגות סטריאוטיפית (בהריון הרביעי - פי 12 מאשר בראשון) - התנהגות בלי מטרה מעשית שחוזרת על עצמה שוב ושוב. הרוב הגדול של חזירות שכלואות בתאי היריון מפתחות התנהגויות סטריאוטיפית כאלה, שכמעט לא קיימות בתנאים נורמליים, כמו לעיסת הסורגים או טלטול הראש. ההתנהגויות האלה תופסות, לפי אחד המחקרים, כמחצית מזמן הכליאה של החזירות בתאי ההיריון. הן מפגינות אפאטיות וסימנים רבים מעידים שהן למעשה שרויות בדיכאון קליני.
אפילו במחקרי התעשייה החקלאית אפשר למצוא עדויות לבעיית השעמום הגוברת במשקים התעשייתיים והשלכותיה. כך למשל, עבור חיות הכלואות יחד, עלול השיעמום להוביל לתוקפנות גבוהה, ותוקפנות עלולה לגרום הפסדים למשק - מה שנותן לתעשייה מוטיבציה כלכלית לממן "מחקר רווחה" על השיעמום ועל הפחתתו האפשרית באמצעות "העשרה" כלשהי (לרוב בדמות מעט קש, לא חוג יצירה; ואפילו זה עניין נדיר ביותר בפועל במשקים תעשייתיים).
כך למשל, חושפת הרצאה שהוצגה בכנס "מדעי הצאן והבקר" השנתי, שנערך לפני חודש בישראל (ע"י חוקרים מהפקולטה לחקלאות באונ' העברית ומהמחלקה לווטרינריה של אונ' קופנהגן) סיפור אופייני לכל תעשיות החי. לפי החוקרים,
"בשנים האחרונות רואים בצאן מעבר ניכר לממשק אינטנסיבי [...] שמשמעותה עליה בצפיפות, משאבים מוגבלים, ומיעוט גירויים [... אצל] עיזים בסביבתן הטבעית או המבויתת ישנו גרעין קבוע ויציב של כ-12 פרטים, אשר מאופיין בביטויי אגרסיביות מופחתים. המבנה החברתי מבוסס על דומיננטיות מטריארכלית, המושגת באמצעות אינטראקציות חברתיות חיוביות [כמו ליקוק] ואינטרקציות שליליות [כמו נגיחה]
"שעמום הנובע ממחסור בתעסוקה לעומת סביבתם הטבעית תורם רבות לאגרסיה ואינטראקציה שלילית. הפתרון המתבקש להקלת תופעת השעמום והשלכותיה, הינו סביבה מועשרת המותאמת לצרכי העיזים המדמה תנאים בטבע. מטרות המחקר הנוכחי היו להעריך את השפעת שני מקורות העשרה - מברשת טיפוח נייחת ובמה שעליה עזים יכולות לעמוד או לשכב מתחתיה [יש כאן למעשה גם הגדלת שטח המחיה והקטנת הצפיפות, באמצעות ניצול מרכיב הגובה] - על תדירות ומשך ההתנהגויות האגרסיביות והחיוביות בקבוצה.
"[התוצאות גילו ש]תדירות אינטראקציות אגוניסטיות (תוקפניות) הייתה נמוכה יותר בסביבות מועשרות [...] מעניין לציין כי תדירות ההתנהגות החיובית הייתה גבוהה יותר גם בקבוצת הביקורת בהשוואה לקבוצה המועשרת, מה שמעיד אולי על התנהגות פיוס בעקבות הרמה הגבוהה יותר של מפגשים אגרסיביים."
(מתוך חוברת התקצירים של כנס מדעי הצאן והבקר ה-33, דצמבר 2022, "השפעת העשרה סביבתית על התנהגות אגרסיבית או חברתית של עיזים בממשק אינטיסיבי", עמ' 25-26)