שימפנזים ובונובו: למה הם כל כך שונים?

כך או כך, ההשוואה בין שני המינים הכי קרובים אלינו מספקת לנו המחשה מדהימה לגמישות ההתנהגותית והחברתית של פרימטים, ומעלה שאלות מרתקות לגבי הגורמים שאולי עיצבו את החברות האנושיות המוקדמות. האם אנחנו נוטים יותר לצד השימפנזי התחרותי, ההיררכי, האלים? או לצד הבונובואי משתף הפעולה, האמפתי, הליטופי? לא בטוח שאפשר בכלל לענות על השאלה הגדולה הזאת, אבל מה שבטוח הוא שבני אדם מדגימים בכל יום שיש בהם פוטנציאל ללכת רחוק מאוד בשתי הדרכים השונות הללו.

קרובים בסכנת הכחדה

חשוב לזכור ששימפנזים ובונובו הם לא רק "מראות מעוותות" שלנו בני האדם - אלא יצורים מופלאים וחשובים בזכות עצמם. ומצבם בטבע כיום הוא מדאיג ביותר. שני המינים מוגדרים בסכנת הכחדה (Endangered) על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN). האוכלוסיות שלהם מתמודדות עם איומים חמורים ומתמשכים, ובראשם הרס וקיטוע של בתי הגידול המצומצמים שאליהם נדחקו עקב התרחבות הבנייה, כריתת יערות לחקלאות, כרייה ותשתיות. בנוסף, ציד בלתי חוקי – גם לסחר בבשר חיות בר וגם לסחר בגורים כ"חיות מחמד" – גובה מחיר כבד. גם מחלות, בעיקר כאלה שמועברות מבני אדם ומחיות בית (אבולה, מחלות נשימה ועוד) מהוות איום משמעותי. הבונובו, שחיים רק באגן הקונגו ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, פגיעים במיוחד גם לחוסר יציבות פוליטית ולוחמת מיליציות שמקשים על מאמצי השימור. 

כתוצאה מכל האיומים האלו, אוכלוסיות השימפנזים והבונובו נמצאות במגמת ירידה מתמשכת. הסיכויים שלהם לשרוד בעתיד תלויים בהגברת מאמצי השימור הגלובליים והמקומיים, כולל הגנה יעילה על בתי גידול ושיקום בתי גידול שנהרסו, אכיפה נחושה נגד ציד וסחר לא חוקיים, עבודה עם קהילות מקומיות לפיתוח מקורות פרנסה בני-קיימא, וטיפול בהתפרצות מחלות. בלי מחויבות עולמית מתמשכת ופעולה מתואמת ונרחבת, עתידם של קרובינו החיים האחרונים נראה קודר, וסיכויי הישרדותם בטבע אפילו עד סוף המאה הנוכחית - מוטלים בספק.