האם ארגנטינה הכירה בזכויות של דגים??
חגי כהן / עורך הבלוגעל המעמד המשפטי המוזר של בעלי חיים בארגנטינה
השבוע עלתה ארגנטינה לכותרות לא רק עקב העפלתה לגמר המונדיאל (בו הפסידה לבסוף לספרד) אלא גם עקב פסק דין צנוע אך יוצא דופן ברמה עולמית, שהעניק הגנה נדירה-שבנדירות לשני דגים קטנים. זו ממש לא הפסיקה הבולטת הראשונה של בתי משפט ארגנטינאים להגנת בעלי חיים. פסק הדין מגיע על רקע מגמה בולטת להרחבת מעמדם המשפטי של בעלי החיים וההגנה עליהם במדינה - שמתקיימת לצד מגמות אחרות, חלקן סותרות בתכלית. אז האם בעלי חיים בארגנטינה אכן חווים קפיצה מהפכנית ממעמד של "חפצים" או "רכוש" למעמד של "סובייקטים של זכויות" או "אישיויות שאינן אנושיות" כפי שמציגים זאת חלק מכלי התקשורת?
ספויילר: הרוב המכריע של בעלי החיים שנפגעים מידי בני אדם בארגנטינה לא באמת חווים, לפחות בינתיים, כל שיפור במעמדם או בהגנה עליהם. חלקם דווקא חוו בשנה שעברה הרעה דרמטית במעמדם, כפי שנראה מייד. די אם נשווה לרגע בין גורל דגי הזהב שיצרו תקדים והוצלו השבוע ממסעדת הסושי - לגורל דגים כתמתמים אחרים, שבשרם מוגש בתוך אצות באותה מסעדה ממש. או בין יוזמות החקיקה החדשות והמתוקשרות להגנת חיות בקונגרס הלאומי ובעיר הבירה - לבין הצו הנשיאותי השקט שביטל את ההגנה החשובה ביותר שהעניקה ארגנטינה אי-פעם לבעלי חיים - האיסור הוותיק (בן 53 במותו) על המשלוחים החיים מהמדינה.
אז מה הסיפור עם הגנת בעלי חיים בארגנטינה? לאיזה כיוון זה הולך? האם כל ההתקדמות המשפטית אינה אלא עלה-תאנה על מערכת אכזרית וצינית, שמתירה כל התעללות אם היא למטרות רווח? או שאולי מדובר בהתקדמות חשובה, גם אם איטית והדרגתית באופן מתסכל - וכזו שעשויה להוביל בעתיד גם להגנות רחבות ומשמעותיות יותר?
פסיקת דגי הזהב, יולי 2026
הפסיקה שהיכתה השבוע גלים ברחבי העולם נולדה מתביעה פלילית שהגיש ארגון הגנת בעלי החיים "כלובים ריקים" נגד מסעדה שהחזיקה שני דגי זהב בשם פדה ומאגי באקווריום זכוכית קטן בנפח 40 ליטרים בחזית מסעדת סושי בבואנוס איירס. הדגים היו חשופים באופן קבוע לקרינת שמש ישירה, לתנועה עירונית רועשת, לטמפרטורות משתנות ולהטרדות מצד עוברי אורח.
הארגון הגיש תביעה פלילית ומנהלית בטענה שהתנאים הללו מהווים הפרה של חוק הגנת בעלי חיים. מומחה לביולוגיה ימית גויס להעיד, והשווה את החזקת הדגים במכל החשוף ל"כליאת דובי קוטב בתוך סאונה".
התיק נדון בפני בית המשפט פלילי-מנהלי בעיר בואנוס איירס, שאישר הסדר מותנה יוצא-דופן נגד בעל המסעדה. במסגרת ההסדר הוטלו על הבעלים הסנקציות הבאות:
- הפקעת הדגים: הדגים הועברו לצמיתות למכל מבוקר בנפח 2,500 ליטרים בבית המומחה.
- צו איסור החזקה: נאסר על בעל המסעדה להחזיק בעלי חיים (חי) מכל סוג שהוא במסעדה.
- חובת השתתפות בתוכנית שיקום: בעל המסעדה חויב להשתתף בתוכנית "מפגשים משקמים בענייני סביבה ומשפט בעלי חיים".
עד לפסיקה זו, הכרה בבעלי חיים כ"סובייקטים של זכויות" הוגבלה כמעט תמיד (מלבד תקדים הכנריות, כפי שנראה מייד) ליונקים גדולים ובמיוחד קופי אדם, בהתבסס על קרבתם הקוגניטיבית והגנטית לבני אדם. כעת, פסיקת דגי הזהב הרחיבה את המעגל משמעותית. בית המשפט קבע שדגים הם "יצורים חשים" (Sentient beings) שדגים מסוגלים לחוות כאב, לחץ ומצוקה, ושיש להם זכות לחיים בסביבה הולמת.
בפועל הושגה הפסיקה כנראה גם לא מעט בגלל הקלות בה היה מוכן בעל המסעדה לוותר על הדגים - אבל משפטית ההחלטה מהווה שדרוג חסר תקדים של מעמד הדגים הפוטנציאלי מ"רכוש" ל"קורבנות עבירה". במסגרת החוקית המסורתית, פגיעה בבעל חיים נחשבה לעבירת נזק לרכוש של ה"בעלים". הפסיקה הזו קובעת שלדגים יש אינטרס משפטי מוגן משל עצמם, שלא תלוי בכלל ברצונות ה"בעלים", ולמעשה מתערבת ומגנה עליהם מפני ה"בעלים" עצמו - שמאבד את זכותו עליהם.
פסיקות קודמות
הדרך לפסיקת דגי הזהב נסללה באמצעות שרשרת פסיקות אמיצות מהעשור האחרון שהרחיבו בהדרגה את מעגל ההגנה המשפטי. בתי המשפט בארגנטינה נחשבים לראשונים בעולם שאימצו את עקרון ה"הביאס קורפוס" עבור בעלי חיים (יש טענות שהיתה זו דווקא ברזיל ב-2005, אבל ההליך המשפטי שם נגדע עקב מות השימפנזה סואיסה שבשמה הוגשה העתירה, כך שלא התקבל פסק דין). אלה היו 5 הפסיקות החשובות ביותר:
- 1. האורנגאוטנית סנדרה (2014-2015): סנדרה חיה במשך שני עשורים בגן החיות של בואנוס איירס. בית המשפט הפדרלי לערעורים קיבל את עתירת ארגון AFADA וקבע כי סנדרה היא "אישיות שאינה אנושית" שזכויותיה הבסיסיות נפגעות מעצם כליאתה, גם אם היא זוכה לטיפול פיזי נאות. פסיקה מהפכנית זו הובילה לסגירת גן החיות ולהפיכתו לאקו-פארק שמטרתו לשקם בעלי חיים. בשנת 2019 הועברה סנדרה לשמורה מוגנת בפלורידה.
- 2. השימפנזה ססיליה (2016): בית המשפט במנדוסה העניק (לראשונה בעולם ליצור לא אנושי) צו 'הביאס קורפוס' לשימפנזה שהוחזקה בבידוד חברתי בכלוב בטון. ססיליה שוחררה והועברה למקלט קופי אדם בברזיל, ופסק הדין סלל את הדרך לשחרורם של עשרה דובים ושני פילים נוספים מגני חיות במדינה.
השופטות בשני המשפטים שלעיל קבעו תקדימית במסגרת פסקי הדין שלהן שחלוקת העולם המשפטי ל"בני אדם" (בעלי זכויות) ול"דברים" (חסרי זכויות) יוצרת למעשה "אבסורד משפטי ומדעי". יש סתירה פנימית בחוק: איסור התעללות לא מתיישב עם הגדרת חיות כ"רכוש". לשולחן אין צרכים; לשימפנזה כן. לא סביר גם להתעלם מתחום המחקר שהוכיח כי לקופי אדם יש מודעות עצמית ועולם רגשי מורכב. להתייחס לשימפנזה בדיוק כמו לחפץ - זה לעצום עיניים מול עובדות מדעיות. כדי לפתור את הסתירה הזו קבעו השופטות קטגוריה משפטית חדשה: "אישיות שאינה אנושית - נושאת זכויות". המשמעות: ססיליה וסנדרה הן לא "בן אדם", אבל הן גם כבר לא "חפץ"! יש להן זכויות בסיסיות שמתאימות למין שלהן, שבתי המשפט בארגנטינה התחילו להכיר בהן!
- 3. הפומה לולה (2022): גורת פומה שנמצאה קשורה בחצר בית פרטי בבואנוס איירס. בית המשפט קבע שהיא "סובייקט של זכויות", הפקיע את הבעלות עליה והורה על העברתה לאקו-פארק לצורך תהליך שיקום והשבה הדרגתית לטבע.
- 4. השימפנזה טוטי (2023-2026): טוטי בן ה-34 הוחזק בתנאי בדידות קשים בגן חיות פרטי בפטגוניה. הוא הפך למוקד של מאבק משפטי ממושך, במסגרתו אף פנתה ג'יין גודול לבית המשפט והבהירה שהחזקת שימפנזה בבידוד היא בגדר עינוי פסיכולוגי קשה. אחרי פסיקה של בית המשפט העליון של מחוז ריו נגרו בשנת 2023, הורה בית המשפט באפריל 2026 באופן סופי על העברתו של טוטי למקלט קופים ייעודי באנגליה.
- 5. שבע כנריות (2025): ההגדרה המשפטית המהפכני החדשה מגיעה לראשונה לעופות. גם ציפורים, מתברר, אינן "חפצים"! בית משפט בבואנוס איירס מכיר בשבע ציפורי כנר בתור "ישויות חשות" ו"בעלות זכויות" ומורה שלא להחזירן למי שהחזיק בהן בתנאים קשים.
הפסיקות האלה מציגות מגמת התרחבות ברורה: מקופי אדם בעלי אינטליגנציה קרובה לאדם, דרך יונקי בר גדולים, ועד לציפורים ואפילו "דגי נוי" קטנים. בכך השתחררה מערכת המשפט הארגנטינאית מהדרישה לדמיון גבוה לאדם כתנאי להגנה, והציבה את יכולת החישה הפיזית והנפשית כיסוד מספק לזכויות מינימליות.
חקיקה עירונית מתקדמת
ברמה העירונית, עיר הבירה בואנוס איירס (מעל 3 מיליון תושבים בעיר עצמה) אישרה בספטמבר 2025 תיקון מקיף לקוד העבירות המנהליות של הבירה, שנחשב לחקיקה המתקדמת ביותר באמריקה הלטינית בתחום רווחת בעלי החיים העירונית. החוק יצר מנגנוני אכיפה, מניעה ושיקום חסרי תקדים, כולל בין היתר:
- הקמת מרשם עבריינים: יצירת "פנקס עברייני בעלי חיים" שמרכז מידע על אנשים שהורשעו בנטישה, התעללות או הרבעה לא חוקית, ומונע מהם לקנות או להחזיק בעלי חיים בעתיד.
- איסור השחתות גוף: איסור פלילי מפורש על צביעת הגוף או הפרווה, קיצוץ איברים "קוסמטי"/"למטרות נוי" ופגיעות נוספות למטרות "אסתטיות" או אופנתיות. עבירה זו גוררת עבודות שירות או קנס והפקעת בעל החיים מידי המתעלל.
- עבירת נטישת בעלי חיים: הגדרת נטישה כעבירה שעונשה עד חודש מאסר.
- תנאי החזקה מינימליים: החוק מטיל סנקציות פליליות על החזקת בעלי חיים במרחבים סגורים בלי אוורור ראוי, למשל ברכב סגור.
חקיקה מתקדמת בפרלמנט
בזירה הלאומית, הממשל מקדם את חקיקת "חוק קונאן" בקונגרס הלאומי מטרה להחליף לחלוטין את 'חוק צער בעלי חיים' המיושן משנת 1954. הצעת החוק, שזוכה לתמיכת הנשיא מילאיי, ולמעשה נקראת על שם כלבו האהוב המת (אותו הגדיר בתור “האהבה האמיתית והגדולה ביותר שלי”, מילאיי קורא כיום לכלבים שלו - שיבוטים של קונאן - "ילדיי") שואפת להחמיר משמעותית את הענישה הפלילית על התעללות בבעלי חיים - עד לשש שנות מאסר וקנסות בגובה עד פי 200 משכר המינימום.
למרות הפופולריות של החוק, ארגוני זכויות בעלי חיים כמו "בלי גני חיות" מתנגדים לחלק מסעיפיו. לטענתם, החוק מנוסח באופן מעורפל כדי להימנע בכוונה מטיפול בהתעללויות ממוסדות כמו ציד בעזרת כלבים, ניצול סוסים לעבודה עירונית, שאיבת דם תעשייתית מסוסות בהריון, וניסויים בבעלי חיים.
הצעת חוק נוספת שנמצאת על סדר היום של הקונגרס הלאומי היא "חוק היצורים החשים". יוזמה זו שואפת לשנות את ההגדרה החוקית של בעלי חיים מ"דברים" ל"יצורים בעלי חישה וזכויות" ברוח הצעת הפסיקות החדשות. השינוי מיועד להפוך את הגישה החדשה לאחידה ומחייבת. כיום, חשוב להבהיר - שופטים יכולים לבחור אם לאמץ את הקטגוריה החדשה שיצרה הפסיקה ליצורים חשים או להתעלם ממנה. היא לא תקדים מחייב. אבל סיכויי "חוק היצורים החשים" לעבור נראים כרגע נמוכים יחסית, בוודאי ביחס לאלה של "חוק קונאן".
בין דג זהב לדג סלמון
לצד ההתלהבות המשפטית מפסיקת דגי הזהב או מחוק היצורים החשים - בחינה ביקורתית חושפת תופעה של "סכיזופרניה משפטית" בדיני בעלי החיים בארגנטינה. בעוד שמערכת המשפט מגייסת מומחים ומפעילה צווים פליליים כדי לחלץ שני "דגי נוי" שהיו חשופים לשמש, מיליוני בעלי חיים במשקים (תרנגולים, דגים, עגלים, חזירים, כבשים…) מנושלים מכל הגנה ונותרים "רכוש בלבד" לא רק בעיני תעשיית המזון - אלא גם בעיני מערכת המשפט הארגנטינאית ה"מתקדמת". ההגנה על שני דגי הזהב לא "מאיימת", כך נראה, להתרחב בקרוב גם לדגים שבשרם נמכר במסעדה.
ארגנטינה היא אחת מ-6 היצואניות הגדולות בעולם של בשר בקר ויש בה אוכלוסייה עצומה של פרות ועגלים - כ-52 מיליון - יותר ממספר תושבי המדינה האנושיים (וזכרו שפרה צורכת פי 20 ויותר מזון מאדם!). החקיקה בארגנטינה בנוגע לחיות במשקים משקפת אינטרסים מסחריים ותברואתיים של תעשיית הבשר, בלי שום ניסיון לאסור אפילו שיטות אכזריות במיוחד (מכלובי סוללה ותאי היריון ועד שיטות סירוס מייסרות) ובוודאי לא "לשפר את הרווחה". חוקים כמו "חוק בריאות המקנה הלאומי" נועדו לרסן מחלות מדבקות ומגיפות שמשתוללות בתעשייה - כדי להגן על העסקים וכדי להוכיח ללקוחות עם סטנדרטים גבוהים (כמו האיחוד האירופי) שארגנטינה פועלת להגנת בריאות הציבור והצרכנים ול"שיפור איכות הבשר".
קיימות תקנות ספורות שנראה כי נוסחו גם מתוך שאיפה להפחית סבל, כמו "חוק השחיטה ההומנית" משנת 1970, שמחייב הימום של בקר וצאן לפני השחיטה (עם פטור לשחיטה דתית) או צו תעבורה משנת 1975 שמגביל את זמני ההובלה של בעלי חיים ודורש למנוע חנק ופציעות במהלכן. אבל התקנות הללו - ככל שהן בכלל נאכפות - ממילא לא חלות על הרוב המכריע של בעלי החיים שמובלים ונשחטים במדינה - עופות, רובם תרנגולים.
הסתירה בין המחויבות המוצהרת להגנת בעלי חיים בארגנטינה לבין האינטרסים העסקיים של תעשיות החי הגיעה לשיאה הצורם עם אישור צו 133/2025 על ידי ממשל חביאר מילאיי בשנה שעברה. הצו הזה ביטל איסור היסטורי נדיר משנת 1973 על "משלוחים חיים" מהמדינה - והתיר מחדש את הייצוא האכזרי של עגלים חיים באוניות לשחיטה במדינות המייבאות. זו נחשבת אחת מצורות ההתעללות הקשות בתעשיית הבשר. הצו הנשיאותי היחיד הזה, בממדי הסבל האדירים שהוא גורם ובמספר הקרבנות הבלתי נתפס שלו, מגמד כל התקדמות שלכאורה הושגה בכל פסקי הדין המרגשים שהצילו קורבן בודד (או אפילו שבעה).
עוד נסיגה מצערת בהגנת בעלי החיים והסביבה תחת לחץ אינטרסים מסחריים חלה סביב האיסור הראשון מסוגו בעולם על הקמת כלובי סלמון לחופי ארגנטינה, שנחקק בפועל ב-2021 ע"י המחוז הכי דרומי במדינה, טיירה דל פואגו - לא ארגנטינה כולה כפי שדווח בעולם ובארץ בטעות. הסיבה לטעות היא שבפועל המחוז הדרומי ביותר נחשב היחיד האפשרי לגידול דגי סלמון לחופי ארגנטינה מבחינת טמפרטורה ומאפיינים נוספים. החוק נועד בעיקר למנוע הקמת כלובי-ים תעשייתיים בתעלת ביגל ובמים הסמוכים (בפועל האזורים היחידים בארגנטינה המתאימים כך) על רקע החשש מהבאת הנזקים הסביבתיים הקיצוניים המתלווים לחקלאות סלמון מסחרית: זיהום המים והקרקעית, בריחות המוניות של דגים לא מקומיים ועתירי מחלות לטבע, הפצת טפילים ומחלות (גם בלי בריחות דגים) ופגיעה בטבע ובכלכלה המקומיים. אלא שבדצמבר 2025 עודכן החוק - תחת מחאות חריפות - כך שהוא משאיר איסור מוחלט על כל חקלאות סלמון בתעלת ביגל עצמה (שם במקור התכוונו חברות נורבגיות להקים את חוות הכלובים) אבל פותח אפשרות לקבלת אישורים עתידיים למתקני פיטום דגי סלמון ביתר המים שבתחומי המחוז (שבהם משתלם פחות למקם חוות כלובים, אך אולי יהיה משתלם מספיק).
למרות הפער המטריד בין סמליות ההישגים לממשות הנסיגה-לאחור, יש גם מקום לאופטימיות זהירה: תקדימים כמו פסיקת דגי הזהב, אפילו אם הם מוגבלים כיום למקרים נדירים ונקודתיים, מניחים תשתית משפטית תקדימית וחשובה. ברגע שבית המשפט מכיר בלגיטימיות הייצוג של דג - נוצר סדק במעמד של דגים כרכוש. עם הזמן, ככל שתתרחב המודעות הציבורית והמשפטית, סדק זה יוכל להתרחב ולהפוך לפתח לשינוי רחב יותר, ויאפשר ייצוג גם לרוב בעלי חיים, שנותרים כיום מחוץ למעגל ההגנה.
בשורה התחתונה
בתי משפט ומחוקקים בארגנטינה פועלים להרחבת ההכרה בזכויות בעלי חיים. פסיקת דגי הזהב החדשה מהווה שיא של המגמה הזו, לפחות בינתיים. היא מדגימה שמערכת המשפט נכונה להרחיב את הגנת החוק ואת ההכרה המשפטית ב"סובייקטים של זכויות" גם למינים רחוקים מאוד מאיתנו. וכך לראשונה יכולים גם דגים לזכות למעמד של קורבנות עבירה שזכאים להגנה ישירה מהמדינה. רפורמות חקיקה ואכיפה כמו זו שעברה בבואנוס איירס בשנה שעברה מדגימות יישום מרשים של כלי אכיפה מתקדמים אך חיוניים למניעת התעללות - כמו שלילת חובה של משמורת על בעלי חיים ממתעללים.
אבל יחד עם זאת, מערכת החוק והמשפט בארגנטינה נמנעת באופן מודע ומכוון מלהחיל את העקרונות המתקדמים שלה על הרוב המכריע של בעלי החיים שנפגעים מידי בני אדם במדינה - אלה שמנוצלים בתעשיות החקלאיות. המתח שבין חילוץ שני דגי זהב לבין התרת מסעות ייסורים ימיים של מיליוני עגלים חיים - ממחיש כי דיני בעלי החיים בארגנטינה עדיין כבולים וכפופים לחלוטין לתחומים שלא מפריעים לעסקים במדינה - כולל אלה שמנצלים והורגים המוני בעלי חיים. עתיד ההגנה המשפטית על בעלי חיים במדינה תלוי במידת הנכונות של המחוקקים לגשר על פער זה, ולהחיל את עקרון ה"חישה" לא רק על "חיות מחמד" ודגי נוי בעיר הבירה - אלא גם על מיליוני החיות במשקים - שיכולות להיפגע ולסבול לא פחות מהן - אבל רחוק הרבה יותר מהעין.
נספח לעידוד: צמחונות, טבעונות וצריכת בשר בארגנטינה
חשוב לזכור שבפועל מי שמכתיב איך ייראה הגורל של הכי הרבה בעלי חיים הם לא קומץ המחוקקים הנבחרים - אלא המוני הצרכנים, באמצעות בחירות המזון היומיומיות שלהם. ובתחום הזה ארגנטינה עברה כברת דרך גדולה, והיא כיום שונה מאוד ממה שהיתה בעבר ומהתדמית שעדיין יש לה בעיני עצמה ובעיני העולם. הקביעה הזאת נתמכת על ידי מגוון סוגים של נתונים:
לארגנטינה יש דימוי של "ארץ הקרניסטים" והאסאדו. הדימוי הזה עדיין מוצדק, כפי שמבטא המיקום של ארגנטינה בצמרת צרכניות הבשר הגדולות לנפש בעולם (ממש לצד ישראל…). אבל למרות הדימוי המוצדק - צומחת בארגנטינה בשנים האחרונות תנועה צמחונית וטבעונית מהמהירות והדינמיות ביותר באמריקה הלטינית, שמתלווה אליה מגמה דומה ורחבה עוד יותר של "מפחיתנים גמישים" - שמונה לפי הערכות כחמישית מהאוכלוסייה במדינה. סקרים מ-2019-2020 מצאו בין 9% ל-12% צמחונים וטבעונים במדינה, ובמיוחד בערים הגדולות. מחקר אקדמי שמבוסס על סקר בקרב 2,339 נשאלים מהשנה שעברה פרסם מספרים נמוכים משמעותית יותר של צמחונים (6%) וטבעונים (רק 0.7%) - אבל גם מצא שלא פחות מחמישית מהאוכלוסיה (19.5%) מגדירים את עצמם "פלקסטריאנס" - "חצימחונים" או "צמחונים גמישים", כלומר מי שמפחיתים משמעותית בכמות הבשר, אבל לא נמנעים ממנו לחלוטין. גם אם הרגלי הצריכה עצמם גמישים יותר מהדימוי הזהותי - ייתכן שיש לה משמעות חשובה לעתיד.
כיום בואנוס איירס נחשבת לאחת הערים הידידותיות ביותר לטבעונים בדרום אמריקה. בשכונות טרנדיות כמו פלרמו יש שפע של מסעדות טבעוניות, מאפיות טבעוניות, ובתי קפה טבעוניים על גלגלים. תרבות הגלידה הארגנטינאית אימצה בחום (בהשפעה איטלקית) גלידות על בסיס צמחי ורשתות מובילות מציעות כיום גלידות מבוססות חלב שקדים/שיבולת שועל, כולל גרסאות טבעוניות ל-Dulce de Leche (ריבת חלב).
שוק תחליפי המזון בארגנטינה צומח בקצב של למעלה מ-14% בשנה. כיום בכל רשת סופרמרקטים מרכזית בארגנטינה יש מדפים ייעודיים נרחבים למוצרים טבעוניים, שמסומנים בתו V ברור. ב-2022 הוכנסו המונחים “טבעוני” ו“צמחוני” לקוד המזון הארגנטיני. יצרן אינו רשאי פשוט להדפיס “טבעוני” על מוצר ארוז: עליו לקבל הכרה רשמית ולהוכיח שאין בו רכיבים מן החי או נגזרות שלהם - לרבות תוספים וחומרי עזר בתהליך הייצור. זו התקדמות משמעותית בהגנת צרכנים טבעונים וגם עדות לכך שהקטגוריה נעשתה גדולה וממוסדת דיה כדי לדרוש הסדרה ארצית.
אחד הנתונים המפתיעים ביותר מגיע דווקא מתעשיית הבשר: בעוד שבשנות ה-90' ארגנטינאי ממוצע אכל 70-80 ק"ג בשר בקר בשנה, בשנים האחרונות התעשייה מקוננת על כך שהצריכה המקומית "ירדה לשפל היסטורי" של סביב 45-48 ק"ג לנפש בשנה. אבל למרבה הצער, רק חלק קטן מהירידה נובע משינוי תודעתי סביבתי או מוסרי. חלק גדול מהירידה בצריכת בשר בקר נובע מהמשבר הכלכלי והאינפלציה שפקדו אתת ארגנטינה בעשור האחרון (וגם לפניו) - בשר בקר הפך ליקר בהרבה עבור הצרכן הממוצע. צרכנים רבים פשוט עברו לבשר זול יותר - של עופות וחזירים; אבל חלק עברו - משיקולים מגוונים - למזון על בסיס צמחי.
ארגנטינה היא כמובן עדיין "מעצמת בשר" עם מסורת עמוקה של "גידול בקר" ואכילת בשר, אבל התרבות הזאת בדיוק מייצרת כיום גם תגובת נגד חזקה. התנועה הטבעונית שם היא לא רק אופנה חולפת, אלא כוח תרבותי, צרכני ומשפטי הולך וגודל.