איך להקות מקבלות החלטות?
להקות (קבוצות) של בעלי חיים צריכות לקבל המון החלטות, החלטות שכל חברי הלהקה צריכים לציית להן - אחרת כל להקה תתפרק במהרה. והן לא מתפרקות לרוב, כי יש סיבה שהן נוצרו מלכתחילה - לחברות בקבוצה יש יתרונות חשובים לפרט, כמו הגנה ושיתוף ידע. אבל איך קבוצה של בעלי חיים מקבלת החלטה משותפת? איך להקת ציפורים או דגים או קופים מחליטה, למשל, לאיפה ללכת/לשחות/לעוף עכשיו, או אם הגיע הזמן לחזור לישון או כל החלטה שהיא בעצם? התשובה המפתיעה היא: לרוב בעזרת סוג של 'הצבעה'!
במקרים אחרים הקבוצה בוחרת לעקוב אחרי אחד החברים בה, שאפשר לקרוא לו 'המנהיג'. אבל זה מעורר לא פחות שאלות לגבי החלטות קבוצתיות. איך קבוצת בעלי חיים בוחרת 'מנהיג'? האם הוא יהיה לרוב הגדול והחזק שבחברי הלהקה? האם להקה ממשיכה לציית למנהיג שמקבל החלטות גרועות? ואם להקות מדיחות מנהיגים כושלים - מתי ואיך בדיוק הן מחליטות שהגיע הזמן לשלוח מנהיג 'לעשות לביתו'? גם כאן נוכל לראות ביטויים מרשימים של דמוקרטיה.
ספירת קולות
רובנו בטוחים שבני אדם המציאו את הדמוקרטיה, ולא כל כך מזמן. הכי רחוק שאנחנו מגיעים זה לדמוקרטיה (נגיד) האתונאית ביוון הקדומה. אבל למעשה, דמוקרטיה במובנה העמוק לבלבה עשרות מיליוני שנים לפני כן לפחות - בקרב קבוצות של בעלי חיים. מחקרים מהשנים האחרונות מגלים שהדרך הנפוצה (ככל הנראה) שבה מתקבלות החלטות בהלהקות גדולות של קופים וציפורים ודגים היא באמצעות סוגים שונים של… הצבעות דמוקרטיות! לא חשאיות ולא תמיד שוויוניות, ובכל זאת הצבעות. אבל איך?
מחקר מאנגליה שהתפרסם לאחרונה, שנערך על שש להקות קאקים (ציפור ממשפחת העורבים, ראו תמונה), גילה שספירת הקולות שלהם מתבצעת (באופן מילולי למדי) באמצעות שקלול ציוצים! החוקרים ניסו להבין למה ואיך מתקבלת בבקרים מסוימים - החלטה של כל הלהקה (150 עד 1,500 ציפורים) להמריא מהעצים ביחד. זאת לעומת בקרים שבהם הן המריאו בטפטוף. בדיוק כמו בני אדם, גם בעלי חיים ממינים אחרים נבדלים בהעדפות האישיות שלהם: יש מי שקם וחייב לאכול, ויש מי שצריך שעה רק כדי להתעורר. מצד שני, להמראה של כל הלהקה בבת אחת (לשטחי האכילה) יש הרבה יתרונות כמו ביטחון גבוה מטורפים וגם קבלת החלטות טובה יותר (לאיפה עפים לאכול היום למשל) בגלל גודל הקבוצה (חוכמת ההמונים שעוד נגיע אליה). אז איך מגשרים על הפער בין ההעדפות האישיות השונות לבין האינטרס המשותף להמריא ביחד?
מסקנת החוקרים היתה שבאופן דמוקרטי - ברוב קולות! הקאקים שרוצים לצאת לדרך מתחילים 'לחפור' בנושא, ומשכנעים עוד ועוד מחבריהם להצטרף אליהם. מרגע שהציוצים מגיעים לסף קריטי, שמבטא רוב ברור - הלהקה כולה ממריאה, כולל המיעוט המנומנם שהצביע נגד בשתיקה, אבל מקבל את דין הקבוצה. החוקרים הוכיחו את זה על ידי הטעיה של הקאקים בבקרים מסוימים, שבהם השמיעו מרמקולים ציוצים מוקלטים - "קולות מזוייפים" שעזרו להכריע את הכף ולהקדים את שעת ההמראה המשותפת. כמו שהסביר את זה ראש צוות המחקר: "כמו בני אדם, קבוצות גדולות של בעלי חיים יכולות להשתמש בתהליכי קבלת החלטות כדי להתגבר על הבדלים אישיים ולהגיע לסוג של קונצנזוס 'דמוקרטי'"
מחקר מ-2017 גילה שכלבי בר אפריקאים מצביעים באמצעות… התעטשויות! אם מספיק כלבים בלהקה מתחילים להתעטש, כולם יודעים שנגמר זמן המנוחה וצריך לצאת לציד. במקרה שלהם, לא כל הקולות שווים: כלבים שמעמדם בלהקה נמוך צריכים להתעטש יותר כדי להשפיע כמו עיטוש אחד של כלב דומיננטי.
סוריקטות מנהלות חיי חברה צפופים שמזכירים קצת קיבוץ חלוצי: תורנויות שמירה, שירותים משותפים, חדר אוכל שבו מתחלקים בהכל, ואפילו הקצאת עבודות קלות לנכים ולזקנים. כשחבורת סוריקטות נמצאת בתנועה, קול נרגש של סוריקטה אחת או שתיים לא ישפיע על הקבוצה, אבל שלושה קולות נרגשים או יותר - כבר יגרמו ללהקה להגביר אוטומטית את מהירותה.
חוכמת המונים
הרעיון שיותר אנשים = פחות טעויות, הוא לא חדש. הכרעת משפטים פליליים ואחרים על ידי קבוצת אנשים אקראית ("מושבעים") משקפת תפיסה כזו למשל. אבל מסתבר שחוכמת ההמון רלוונטית לא פחות גם לקבוצות של ציפורים או דגים.
לפי חוקר התנהגות הדגים איאן קוזי, גם להקות של דגים עורכות תכופות "הצבעה" בין חבריהן בנוגע לשאלה 'מה עושים עכשיו', כלומר משקללות את בחירות החברים השונות להחלטה משותפת (שכולם מצייתים לה). כפי שהוכח בניסויים דקדקניים, החלטה זו משקפת "חוכמת המונים": היא טובה ומדוייקת יותר מהחלטה של קבוצה קטנה יותר או חיה בודדת. במילים אחרות, מהירות ודיוק ההחלטה עולות עם גודל הקבוצה, משום שיותר ידע והתנסויות נלקחים בחשבון ומשוקללים בהכרעה.
להקות דגים מחליטות מה לעשות (לאן לפנות, היכן או מתי לנוח למשל) באותן 2 שיטות עיקריות של יתר קבוצות בעלי החיים: שקלול קולות כל החברים בהן או מעקב אחרי מנהיגים מנוסים. אך גם מעקב אחרי מנהיג מחייב החלטה קבוצתית את מי לבחור לתפקיד הגורלי - ומחקרים הוכיחו שקבוצות דגים גדולות יותר בוחרות מנהיגים טובים יותר. כך למשל, מראה בריא של דג מגביר את הסבירות שדגים אחרים יעקבו אחריו כמנהיג; אבל הזיהוי המוצלח של "דג בריא" נעשה מדויק יותר ככל שהקבוצה גדלה. מחקר גילה שדג בודד בחר לעקוב אחרי הדג הכי בריא ב-60% מהפעמים; אבל קבוצה של דגים ספורים כבר בחרה לעקוב אחרי הדג הכי בריא ב-80% מהפעמים.
באופן דומה, קבוצת דגים מזהה מהר יותר מדג בודד שמנהיג אחריו עקבה אינו ראוי עוד לאמונה: היא מפסיקה לסמוך על מנהיג שביצע טעות קריטית (כמו שחייה הישר לעבר טורף, למשל) ולעקוב אחריו יותר מאשר דג יחיד שעוקב אחרי מנהיג שביצע טעות כזו. זוהי הדגמה חזקה לחוכמת המונים בדגים. ולכך שגם ציות למנהיג יכול להיות דמוקרטי במידה רבה, כאשר המנהיג נבחר על ידי הרוב ויכול להיות גם מודח באותו אופן.
אבל מסתבר שבעלי חיים כמו דגים מסתמכים כל הזמן על העיקרון של 'חוכמת ההמון': הם מחליטים אם לחקות או לא התנהגות או פעולה של בני קבוצתם, כשמרכיב חשוב בהחלטה שלהם הוא מספר בני הקבוצה שלהם שמתנהגים ככה. ככל שיותר מבני הקבוצה מאמצים את ההתנהגות - ככה רב יותר הסיכוי שהם יצטרפו אליה. ניסויים גילו שדג בודד (ממין כלכית, sticklebacks) הושפע מאוד מ"התנהגות דג" רובוטי לעומת קבוצה (אפילו קטנה, של 4-8 דגים) שדי התעלמה ממנו. אבל גם הקבוצה הושפעה כשהיו מולה כבר שני "דגים" רובוטיים שהפגינו התנהגות מסוימת.
לא קשה לחשוב על דוגמאות שאנחנו מכירים מהחברה האנושית לנטייה הזו. במיוחד כשהיא משקפת טיפשות המונים יותר מאשר חוכמה - למשל ההתנפלות המדבקת על נייר הטואלט בראשית מגיפת הקורונה. אבל קל לנו יותר להבחין בעיקרון כשהוא מוביל להתנהגות מגוחכת מאשר כשהוא מוביל להתנהגות מועילה (כמו פינוי אוטומטי של הכביש לאמבולנס, למשל).
מנהיג חזק?
אצל קופים חברתיים, ואפילו אצל האלימים ביותר שבהם, כוח פיזי לא מנבא הנהגה. מנהיג להקת שימפנזים, למשל, יהיה לרוב השימפנזה הכי מתוחכם חברתית, שלא לומר הכי ערמומי ומניפוליטיבי - כדי ליצור קשרים וקואליציות חזקים - ולא (בהכרח) השימפנזה הכי חזק, מאיים או אלים בחבורה.
הסיפור המעניין של קופת המקוק יאקיי וביסוס שלטונה חסר התקדים ממש לאחרונה - מדגים זאת יפה. בשנת 2021 הפכה יאקיי לקופה הראשונה ממין נקבה לעמוד בראש הלהקה בת אלף קופי המקוק היפני ("קופי שלג") שחיה (ונחקרת) מזה 70 שנה בגן הזאולוגי טקסקיאמה ביפן. היא עשתה זאת לאחר שנלחמה במספר קופים אחרים, בהם אמא שלה, והדיחה את ראש הלהקה, שהיה כבר זקן וחלש. היא עשתה זאת למרות שהיא בבירור לא החזקה ביותר בלהקה, ולמעשה חלשה בבירור מרוב הזכרים. ובניגוד אליהם, היא גם מטפלת ביצור אחר תוך כדי מאבקיה הפוליטיים - גור שכיום הוא בן 3. היא מצליחה לפצות על חולשתה הפיזית באמצעות תחזוקה של רשת קשרים ובריתות עניפה שמתבטאת בתמיכה הרחבה שהיא זוכה לה. יאקיי ממחישה שחוכמה חברתית חשובה יותר מכוח.
תקופת הרבייה שאליה נכנסה הלהקה לאחרונה, בשנת שלטונה הראשונה של יאקיי, זימנה מבחנים לא פשוטים לשליטתה. יאקיי התעניינה בגורו, קוף שדחה את חיזוריה למרות שהם הזדווגו בעונה הקודמת, ומצד שני נאלצה להדוף שוב ושוב חיזורים של לופי, מחזר עקשן שהיא לא הייתה מעוניינת בו. שניהם חזקים ממנה בהרבה. החוקרים שיערו שהיא תתקשה לשמור על אחיזתה בשלטון בנסיבות כאלה, אבל יאקיי הפתיעה אותם ואף קוף אפילו לא קרא עליה תיגר.
"נראה כי דמוקרטיה כשיטה פוליטית גדלה והתפתחה מאינסטינקטים שירשנו מאבותינו הקופים. שיטה שעוצבה ע"י דורות של ברירה טבעית כדי להביא למיטב את קבלת ההחלטות הקבוצתית". ("דמוקרטיה בטבע?")
השורה התחתונה
איך להקות של בעלי חיים מקבלות החלטות? לרוב באחת משתי דרכים: מעקב אחר חבר להקה מנוסה או עריכת "הצבעה". בשני המקרים באות לידי ביטוי חוכמה קבוצתית או חוכמת המונים, המשקללת את הניסיון המצטבר וההעדפות של בני הלהקה לתוצאה אחת, בין אם הבחירה היא במדיניות (מה לעשות) - ובין אם במנהיג, שלא יהיה חסין מ'הדחה' אם יאכזב את חברי הלהקה.