למה גודעים קרניים ברפת? וכמה זה כואב?
בעקבות מחקר חדש על אפשרות להפחתת כאב בהליך הנפוץ ביותר ברפתות בישראל למניעת צמיחת קרניים
אם יצא לכם להציץ פעם ברפת, בוודאי שמתם לב שלפרות בה אין קרניים. זה לא בגלל שהן נקבות - לפרות נקבות גם צומחות באופן טבעי קרניים - אלא בגלל שגדעו אותן או עצרו את צמיחתן בעזרת כווייה שהרסה את בסיס הקרן.
הקרן של בעלי חיים כמו פרות ועגלים כוללת כלי דם ועצבים, במיוחד באזור הבסיס שלה, שקרוב לגולגולת. הקרן מורכבת בעיקר מחומר קרני שקרוי קרטין, שהוא חומר קשה ולא חי, אבל בבסיס הקרן יש מבנה ("גרם הקרן") שבו נמצאים כלי דם ועצבים רבים. הליכי הסרת קרניים או מניעת צמיחתן המבוצעים ברפת מטרתם לחדור לאזור הזה כדי להרוס אותו ובכך לעצור את צמיחת הקרן בעתיד. התהליך הזה כרוך בהכרח בכאב רב, בוודאי כאשר לא נעשה שימוש בהרדמה מקומית או כללית.
מחקרים מראים כי העגלים חווים כאב משמעותי במהלך ואחרי תהליך הסרת הקרניים, בעיקר בגלל הפגיעה בעצבים ובכלי הדם בבסיס הקרן. מחקרים אלו מצביעים על כך שתחושת הכאב עשויה להימשך זמן רב לאחר הפרוצדורה. אחד המדדים לכאב בעגלים לאחר הסרת הקרניים הוא עלייה ברמות הקורטיזול בדם, הורמון שמעיד על מצוקה, במקרה הזה עקב כאב. בנוסף, תצפיות על התנהגות העגלים לאחר ההליך מראות שהם מבצעים תנועות רבות כמו נענועי ושפשופי ראש, שהם מאבדים עניין באוכל ומפגינים סימנים מעידים נוספים לכאב מתמשך.
למה עושים את זה?
רפתנים יגידו לכם, וזה לא שקר, שהקרניים עלולות לסכן בפציעה את עובדי הרפת ואפילו את הפרות עצמן ולהקשות עליהן להכניס ראש בין סורגי המתכת ("עולים") כדי לאכול למשל.
עצם הכליאה של הפרות בצפיפות על בטון מטונף כשהאפשרות היחידה שלהן לאכול היא לדחוף ראש מבעד לסורגים - נתפסת כמובנת מאליה בעיני הרפתנים, ולא כבחירה שגוזרת עליהן בנוסף לאומללות ישירה, גם גזירות קיצוץ גופניות.
בנוסף, מה שהרפתנים רואים כ"בטיחות", הוא אובדן בטיחותה של הפרה - שלילת יכולתה להגן על עצמה מפציעה (או כווייה, או חטיפת גור…) והפיכתה לקורבן נוח לשליטה לכל גחמה אנושית.
שיטות להסרת קרניים
השחתות גוף הן, למרבה האימה, הליכים שגרתיים בכל תעשיות החי כיום: מחיתוך מקורי תרנגולים ועד חיתוכי זנב לטלאים או חיתוך קפלי עור בחלק האחורי של הגוף לכבשים בתעשיית הצמר ("מיולסינג") וחיתוכי שיניים לחזירים. ועוד לא דיברנו על סירוס בסכין בלי הרדמה לרוב היונקים בתעשיות החי, סימונים בכוויות חום או קור, רציעת אוזניים להחדרת תגי אוזן, והרשימה עוד ארוכה.
הסרת קרניים או ניצני הקרניים מבוססת על הרס הרקמה העשירה בעצבים של בסיס הקרן, והיא נעשית בדרך כלל באחת משלוש שיטות עיקריות: כירורגית, כימית או בעזרת חום.
- השיטה הכירורגית כוללת חיתוך פיזי של הקרניים, בדרך כלל עם כלי חד כמו סכין או מסור. שיטה זו היא פולשנית וגורמת לכאב עז ולסיכון מוגבר לזיהום.
- השיטה הכימית כוללת שימוש בחומרים כמו סודה קאוסטית שנמרחים על קרני העגלים בגיל צעיר מאוד, כדי להרוס את תאי הקרן ולהפסיק את צמיחתה. השימוש בסודה קאוסטית נחשב לפחות כואב בטווח הקצר, אך עלול לגרום לכוויות ולכאב כרוני ממושך.
- השימוש בחום מתבצע באמצעות מכשיר חשמלי שמחמם את בסיס הקרן, במטרה להרוס את התאים האחראים לצמיחתה. למרות שיטה זו יעילה במניעת צמיחת הקרניים, היא גורמת לכאב חד וחריף ולנזק לרקמות שמסביב.
הכאב שנגרם לעגלים בתהליך הסרת הקרניים הוא משמעותי, ומחקרים מראים כי גם אחרי ביצוע הפרוצדורה, העגלים ממשיכים לחוות כאב במשך שעות וימים. במדינות מתקדמות מעטות יחסית (כמו שבדיה, ניו זילנד וגרמניה) קיימים חוקים או תקנות שמחייבים שימוש בהרדמה ו/או במשככי כאבים במהלך הסרת הקרניים, במקומות אחרים ברחבי העולם השימוש בהם עדיין נדיר מאוד, ככל שהוא קיים בכלל.
מחקר מ-2014 גילה ששיפוט פסימי גובר, לפחות זמנית, בעקבות אירועים מכאיבים פיזית ונפשית - אך שגרתיים במשקי בקר - כמו הפרדת העגלים מאמותיהם או הסרת קרניהם (מה שמכונה "הטיית מצב רוח").
עד שנת 2003 היתה מקובלת וחוקית בישראל השיטה הכירורגית, לצד השיטה הכימית. אבל בשנה זו ערכנו חקירה סמויה ברפת החלב של קיבוץ גת, שם תיעדנו כיצד מתבצעת גדיעת קרניים על ידי קבלן חיצוני ש"מתמחה" במשימה. עקב פרסום התחקיר בתכנית הנצפית "כלבוטק" נאסרה גדיעת קרניים ללא הרדמה בישראל.
בפועל, רוב הרפתות העדיפו לחסוך את מחיר ההרדמה ולעבור לשיטה הכימית, של מריחת משחה מאכלת על בסיס סודה קאוסטית. אבל רגע, תשאלו, מי החליט שהשיטה הכימית לא מחייבת הרדמה? הרי היא אסורה לחלוטין באוסטרליה, קנדה, בריטניה ומחייבת הרדמה בכל אירופה! השימוש במשחה גם נעשה באופן מאולתר יותר, וגורם לא פעם כוויות באזורים נרחבים יותר ממה מהמכוון (עקב נזילה, שפשוף ומריחה, וכדומה). כל מגע של המשחה המאכלת בעיני העגלים עלול להסתיים לא רק בכאבים קשים אלא גם בפגיעה תמידית בראייה. אז מי החליט להתיר את השימוש בשיטה הכימית - ועוד בלי הרדמה?!
התשובה המדהימה היא: אף אחד לא החליט. ההבדל במעמד החוקי של שתי השיטות לא נובע מהחלטה כלשהי, ותהיה אפילו שגויה, אלא מעניין מקרי לחלוטין: על השיטה הכירורגית התפרסם תחקיר בטלוויזיה - ועל השיטה הכימית לא. לכן השיטה הראשונה נאסרה, עקב דיון נסער בכנסת - ומהשניה מתעלמים. עד היום! תקנות מקיפות ליישום חוק צער בעלי חיים בהשחתות גוף במשקים מעוכבות במשרד החקלאות כבר 22 שנים תמימות (!) בלחץ תעשיות החי ובשירותן (וראו פירוט הסאגה בדו"ח "אין תקנה" שפרסמנו לפני כמה שנים טובות בנושא).
מחקרים להפחתת כאב
בשנים האחרונות, נערכים מחקרים ששואפים למצוא דרכים להקטין את הכאב שנגרם לעגלים במהלך הסרת הקרניים ברפתות. בין השיטות החדשות שנבדקות ניתן למצוא שימוש בהרדמה מקומית, משככי כאבים מערכתיים, ותוספי מזון שנועדו להפחית את עוצמת הכאב. בנוסף, חוקרים מחפשים שיטות חלופיות למניעת צמיחת הקרניים ללא צורך בפרוצדורה פולשנית, אך עד כה ללא תוצאות מבטיחות.
בגיליון האחרון של כתב העת החקלאי "הרפת והחלב" (אוגוסט 2024) פורסמה סקירה של מחקר כזה, שנערך לאחרונה בישראל - "הערכת ההשפעה של שיטות להפחתת כאב בהליך הסרת ניצני קרניים באמצעות משחה קאוסטית על רווחת עגלים" מאת ד"ר שרה ווייל-פינשטיין ושורת חוקרים נוספים (עמ' 32-37). המחקר בחן את התגובות (ההורמונליות וההתנהגותיות) של עגלים להסרת קרניהם באמצעות משחה מאכלת בכמה סוגי טיפולים שונים: עם הרדמה מקומית, עם הרדמה + שיכוך כאב מערכתי, או ללא שיכוך כאבים בכלל.
ומה השורה התחתונה של המחקר לפי הסיכום שלו בגיליון? מסתבר שאפילו הרדמה (מקומית) לא מספיקה כדי להפחית משמעותית את הכאב העז שחווה העגל בשעות הראשונות ל"טיפול" - ונחוץ שילוב שלה עם מתן משכך כאבים מערכתי:
"שימוש משולב בהרדמה מקומית ומשככי כאבים מערכתיים הוביל לירידה המשמעותית ביותר בהפגנת סימני כאבים ביחס לטיפולים האחרים. יתר על כן, התנהגות "נענוע ראש" בוצעה פחות באופן מובהק בטיפול זה. לכן, על בסיס התוצאות, יש הצדקה לשימוש במשככי כאבים מערכתיים במהלך הסרת ניצני קרניים בישראל."
מסתבר שרק אחרי 6-8 שעות ממריחת המשחה מתחיל "הורמון המצוקה" קורטיזול לחזור לרמתו הנורמלית וש
"ניכר כי גם 3 שעות לאחר השימוש במשחה קיימת תחושת כאב עזה"
הרדמה מקומית הפחיתה מעט את הכאב בשעות הראשונות (ביחס לקבוצת הביקורת), אבל כעבור 4 שעות ו-8 שעות לא נמצא כבר הבדל ברמת "הורמון המצוקה" בדם בין עגלים שקיבלו רק הרדמה מקומית לעגלים שלא קיבלו שום דבר לשיכוך הכאב!
הקבוצה שקיבלה את הטיפול המשולב לשיכוך הכאב הפגינה, באופן לא מפתיע, את סימני הכאב המעטים ביותר.
הלוואי ויקרה הבלתי-יאומן והמלצות המחקר הזה יתקבלו על ידי משרד החקלאות ויוכנסו לתקנות השחתת גוף שיועברו סוף סוף לאישור הכנסת וייושמו בכל הרפתות. אבל צריך לזכור שגם אם זה יקרה, זה לא יבטל את הפגיעה בעגלים אלא רק יצמצם אותה. מי שמעוניין לא לפגוע בפרות ועגלים בכלל - עדיף שישאיר אותם ואת תוצריהם מחוץ לעגלת הקניות שלו.
